לא שתהיה רבנית(מדבר בשם עצמי)

מחפשים אישה טובה עם יר"ש וצניעות (לאו דווקא רק צניעות הבגד)

רבניות לא בהכרח אומר שהן שייכות לארגון קולך וכל אלו.

רבניות אלו גם נשים מלאות תורה,

שיכולות ללמד אחרים תורה.

לא עם תעודת הסמכה, אלא עם תואר שבו בני אדם קוראים להן.

ויש המון כאלו, נשים יראות שמיים.

כמו שראית פה, לא.

לכן אני בעבודה על עצמי לשכוח תלמודי כדי שהבינישים לא ירתעו ...

מקווה שלא התחלת בלשכוח אותן

זימון מלאכים...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שתחביא את עצמה, עד מתי? הדייט השני? האירוסין? החתונה?

האגו אינו שייך בדברי תורה.

מרדכי,

מה שאתה מציג הוא קטן ושטותי. יש בשפע מקורות המחייבים אישה בלימוד תורה. אישה יכולה לפסוק הלכה (לא צריך רב לכך, אלא מישהו בקיא), אישה יכולה להנהיג קהילה (היו בשפע, תלמד היסטוריה) ואף בתקופת הבית וחז"ל נשים היו חזקות.

קודם כל, זה שגברים בכלל מעיזים לדבר על נידה- כן כן, גם חז"ל, זה חוסר צניעות משווע, אם כבר מדברים. אישה יכולה להיות צנןועה, יראת שמיים, טובת לב ובעלת חסד, אמא נפלאה ווזיווג נפלא כן, גם אם היא גדולה בתורה. האם אתה באמת מעודד נשים מלהתקרב לקב"ה? אין שום מקום שבו נאמר שהתורה ניתנה לגברים. מתפקיד האישה בתור אם ומחנכת, בתור שותפה לבעלה דווקא ללמוד ולדעת, בכדי להיות לו חברותא וגם לנהל שיחה אינטילגנטית. אני מבטיחה  לך שבית בו האישה למדנית הוא בית שדברי תורה עפים ומתנהלים בו ללא הפסקה, וזו נקודת המוצא של הזוג. הקרבה לה' אינה יכולה להיקבע ע"י רק על מאמרי חז"ל. לשפ כך יש הלכה. ההלכה דורשת את הלימוד מאישה בכדי לחנך נכון, וחבל שהידע שלך לא מגיע לשם. ולא, אל תדבר איתי על "מצוות נשים". אנו חוייבנו בתרי"ג מצוות בדיוק כמוך. אנו היינו במתן תורה, ולא אמרו: אהההה, בנות, תלכו, זה לא בשבילכן. בכלל לא בטוח שמצוות לימוד תורה הוא רק לגברים. זו אינה מצווה שהזמן גרמא. זה שכתוב "ושיננת לבניך" אינו אומר כלום- גם כתוב שבני ישראל יצאו ממצרים. הנשים נשארו בבית? בבקשה אל תקתין את הקב"ה רק בגלל שאתה מאויים ומפחד מזה שאישה תהיה שווה לך בידע. ההפך, תשמח בכך שאישתך תדע, שתבין, שתהיה חלק מעולם התורה.

דרך אגב- ראב הוא מוןרה קהילה, ואישה יכולה להיות "רבנית". זה שהמושג היום הפך לבעייתי זה לא קשור. אשת החכם, אשת הצדיק, אשת הרב תמיד היו נשים ידעניות וזה מה שגדולי תורה חיפשו כי הם ידעו מה שאינך יודע מסתבר- שיש מצווה לאהוב ולדעת את ה', ולפי הרמב"ם (סוף סוף הלכה) הדרך לכך היא מעשים ולימוד. אל תעשה אותי מלאך, רגשנית ושאר השטויות. אני אדם, יהודיה השואפת לקרבה ולקיים מצוות ה' בדיוק כמוך. אם בינייש לא רוצה אישה שיודעת

1)הוא במאה הלא נכונה

2) הוא אינו מבין את גדולת ה' ביצירת בית אמיתי.

כן, אני יודעת הלכה. אני יודעת גמרא (אל תפחד, גם אם במקרה אני יודעת יותר ממך יהיה בסדר), אני מבינה בשו"תים, במשנה והתורה. אם זה עושה אותי לא טובה בעיני ה', אני פיל עם ארבע נדנדות. ואם אני טובה בפני ה', מי אתה שתקטין את אלוקים לרמה שלך, ומי אתה שתגיד? מכל מלמדי השכלתי. עזר כנגדו היא לא החמודה שיושבת וסורגת כיפה בצד- זכר ונקבה בראם.

לפני חז"ל תביא דאורייתא, ולפני נידה תביא את חז"ל שאומרים אחרת.

בית של תורה, בית אמיתי הוא בית שבו התורה שוררת משני הצדדים- מאתגרים אחד את השני באמונה, המצוות ובלימוד. כל מי שלא מבין את זה יש לו חסך רציני בהבנת היהדות.

הוא הביא מקורות שאוסרים (תיפלות, גמרא מפורשת שהיא לא מצווה ללמוד ולא ללמד. פסקי הלכה של הרמבם ובעל התניא...) לומר שהיא כן מחוייבת וזה שהיא הייתה במתן תורה זה טפשי, (סליחה על הביטוי) במתן תורה גם יש הלכות לכהנים. לא אמרו לי ללכת. אז מותר לי לעבוד בבית המקדש? יש גם הלכות צניעות... שאמרו לאשה נשואה לכסות את הראש הלכתי?? לא! אתם חייבות בכל הלאווין ובמצוות עשה שהזמן גרמן. אם תורידי מצוות שתלויות בבית המקדש - את הרוב קיבלתם.  אז לא אמרו לכם ללכת.

היסטוריה? זזה הוכחה? נגד גמרות??? (ואת קוראת לעצמך עובדת ה' ומחפשת להתקרב אליו?)

בכלל מאיפה לך האומץ בכלל לומר שזה שחזל דיברו על נידה זה לא צנוע?!? את קלטת מה אמרת ?!?! וזה נקרא לחפש את ה' מדובר על ענקי עולם. רבי יוחנן היה יושב בירידה למקווה של הנשים שיראו אותו שהם טובלות ויהיו להם בנים כמותו. כן, הן היו ערומות וטבלו והוא ישב שם. רבי יוחנן!!!!!!!!!!!!! תנא קדוש עליון אחד שלא היה לא חברותא מספיק חריף והלימוד שלו לא היה מקסימום - השתגע וחכמים התפללו עליו שימות כי הוא לא יכל לסבול שהוא  לא לומד. אז ששאלו אותו הוא ענה "נדמות בעיני כאווזות לבנות" זה לא מעורר בו רגש ותאווה (זה לא היתר גורף אבל כשרבי יוחנן עושה את זה והגמרא מודה שזה היה בסדר אני לא מפקפק) אז לומר שהוא התעסק בעינייני נידה זה חוסר צניעות????

איפה אמונת חכמים? הגמרא אומרת קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא. הוא מתעסק בתורה ו"דברי תורה אינם מקבלים טומאה" כן כשזה מגיע מתוך בניין רוחני מתוך לימוד תורה בטח של אנשים נשואים או לקראת נישאוים שצריכים לדעת את ההלכות - אין בעיה ללמוד הלכות נידה.

אם את טוענת שזה חוסר צניעות מאידך ושאת מזלזלת ככה בחז"ל ותורתם והדרכתם אך אומרת שאת לומדת תורה כדי להתקרב אל ה'. מאידך.

תעשי חשבון נפש דחוף!!!! נראה שסדר העדיפויות התעוות. אם מתוך ידע מגיעים לכאלה אמירות אז אל תלמדי לא סתם הגמרא אומרת שנשים ערמומיות והתלמוד גורם להם להיות ערמומיות יותר ומכאן מגיע שיבוש. תראי לאן הגעת

וסליחה אם פגעתי

בגמרא יש. נן דעות אחרות כמו של בית שמאי. אני לא מתעלמת מחז"ל אדרבא- אני מקשיבה להם. ומאיפה אני מקבלת את העוז לחלוק על חז"ל? מזה שאני מקבלת מחזור והם לא, אז זו עדות ממקור שני . זה חובר צניעות משווע לדבר על דבר זה בסביבת גברים. "והצנע לכת עם ה' אלוקיך" זה שאתה לא יכול להבין את המשמעות של גבר ר שקובע הלכות נידה זה ממש לא בעיה שלי. ואתה יודע מה? מכירים בכך ולכן יש את נשמת- נשים שקובעות לנשים. אתה חושב שהמצאתי גלגל? וזה שרבי יוחנן יושב שם, או רבי עקיבא עולה על עץ תמר אחרי אישה הוא ביקורת אם תסתכל בדיון. זה היה בעייתי, לא טוב. אז את רבי יוחנן אתה מקבל ואת החכמים ששואלים אותו אתה לא? הם אח"כ ישבו שם? ולמה למקווה נשים הולכות בלילה? אתה ממש חכמולוג. הגמרא אומרת שנשים ערמומיות ועוד הרבה דברים לא יפים. יש נשים כאלה, ויש שלא, בדיוק כמו שיש גברים כאלה. אני למדתי תורה, מפרשים, נ"ך, תרגומים, בבלי, ירושלמי, רבמ"ם, שו"תים ועוד ואני גאה בכך. אני לא ערמומית, אני מדברת על הלכה ועובדות שהתקבלו במשך אלפי שנים, מדאורייתא ועד היום. מאיפה אתה מקבל את דבריך? מ2.5 אמרות? תוכיח!

חוץ מזה, אני אמרתי משהו על עבודת ה' שלך? לא. מאיפה אתה מעיז לדבר על שלי? יש לך מושג מי אני? מה אני עושה? במה אני מאמינה? אתה כועס עלי שאני מקשיבה לחכמים אחרים ממך ולקולות אחרים בגמרא, זה הכל. מי יותר צודק, רבי יוחנן או רש"י? אתה לא פחות סלקטיבי בהקשבה שלך לחכמים, אז תעשה טובה, תגיד שאתה לא יודע מספיק ושאתה מפחד, אבל אל תתלה את זה בי.

זה בשביל מה את לומדת גמרא רמב"ם ושו"תים?

אם את חושבת שאת יודעת יותר טוב, ואת יכולה להתווכח איתם ולבקר אותם חבל בכלל להתעסק עם דבריהם, תלמדי חומש ותפרשי אותו איך שבא לך.

מה שאת אומרת לא בעייתי בגלל שאת אישה, הוא בעייתי כי לא כך לומדים גמרא!

בשום דור גברים ונשים לא למדו גמרא בצורה ביקורתית, של - אולי הוא בסדר ואולי לא, אולי הוא צודק ואולי לא, הראשונים כולם פסקו כמו דעה אחת - אבל אני סובר כמו דעה אחרת בגמרא.

אין שיטה כזאת!

זה בדיוק נקרא "להוציא דברי תורה לדברי הבאי"

לא אמרתי באיזה שיטה אני לומדת, אני פשוט לומדת הרבה דברים שונים ביחד. בוודא שכך לומדים סוגייה הלכתית. חוץ מזה, קשה להאשים אותי שאני לא לומדת כמו בישיבה כי אכן לא הייתי בישיבה. נקודת המוא שלך היא בעייתית. אם הייתה לי מסגרת אולי זה היה שונה. אני גם לא לומדת בצורה ביקורתית. אני לומדת בקיאות ועיון ורואה מה אני מבינה. לא ידעתי שזו ביקורת, אני חשבתי שזה לימוד.

אני משתדל ללמד עלייך זכות שאת באמת לא מבינה שהלימוד הוריד אותך לפי פחת, לזלזול בקדוש והיקר לנו. 

למה אתה חושב שלא למדתי מרב ? כל מה שאני אומרת פה הוא חזרה על אותו דבר- אני זאת שמתבססת על פסיקה הלכתית. אל תלמד עלי זכות ואל תתיימר להגיד שאני מזלזלת רק כי אתה לא מסכים עם פסיקה.

"בוודאי כך לומדים סוגייה הלכתית"

מאיפה את יודעת איך לומדים הלכה?

יש לך חוסר ידיעה בסיסי בגישה לחז"ל, וכשאת לומדת הכל יוצא עקום!

אז בוא נלמד אותך הקדמה לגמרא שלומדים אצל בנים בכיתה ה'

אחד מיסודי האמונה הם מסורת תורה שבעל פה.

כשתנא אומר משהו, אין סמכות לאף אדם בעולם לחלוק על זה. ולכן אם אמורא לא מסתדר עם דבריו שלתנא, אנחנו דוחים את דברי האמור, כי כנראה הוא לא ידע את זה.

אמורא לא יכול לחלוק על תנא!

באותה צורה לאחר חתימת התלמוד אי אפשר לחלוק על אמורא. אם אחד מהראשונים אומר משהו, ונמצא גמרא שמשמע הפוך, זאת תהיה קושיא על אותו ראשון, ונדחה אותו כך מהלכה. הוא לא יכול לומר - אני חולק!

לאחר תקופת הראשונים (בערך בזמן השו"ע) המצב לא כל כך חתוך, אבל באופן עקרוני יש את אותו כלל, אחרונים לא חולקים על ראשונים.

ממילא לומר משפט כמו "זה לא צנוע שגברים ידברו על הלכות נידה", כשתנאים עסקו כזה, זה בעצם לחלוק על תנא.

וש"את" תרשי לעצמך לחלוק על תנא זה מופקע לגמרי! לא כי את אשה, אלא כי את אפילו לא רב מהאחרונים.

מספיק לבינתיים...

חולקים על אמוראים כל הזמן- כולל הרמב"ם ורש"י. אני יודעת איך ללמוד גמרא, אולי לא אומרת את מה שאתה חושב לנכון אבל אני יודעת יופי איך לומדים. מאיפה אתה יודע? מהישיבה? אז אני למדתי במדרשה בבר אילן. אני יודעת על חכמים. האמת אין לך מושג מה אני יודעת ולא. השו"ע עצמו פוסק לא לפי האמוראים כי המציאות משתנה.

רבי אליעזר אינו אמורא, הוא תנא ההולך בדרכו של בית שמאי, אז לא רק שלא  קובעים הלכה לפי מימרה (שוב), דעת בית שמאי לא התקבלה להלכה. מדובר ברב שהוא בחרם, בנידוי בפני דעותיו.

וכן- לא אני חלקתי. דורות של רבנים כולל החפץ חיים וחכמי דורינו קבעו.- גם בנושא של הלכות נידה שראוי שנשים ילכו לנשים.

האמונת חכמים שלך לוקה בחסר מסתבר.

מאשימים אותי פה בבורות, בזלזול ואני הולכת לפי ההלכה הפסוקה ודרכי הלימוד הקלאסיים. אני לא מבינה, לא לימדו אתכם את תהליך קביעת ההלכה היהודית? כולכם נתקעתם באימרה בבבלי כשאני מתבססת על כ"כ הרבה חכמים במשך הדורות! בורות? זלזול? תראו מי שמדבר. חז"ל היו גאונים. גאונים. אבל להגיד שאין השפעה תקופתית וחברתית היא שקר ובכך הכירו הגאונים, הראשונים, האחרונים וכל חכמי ישראל מאז. על זה בדיוק מתבססת קביעת הלכות היום! אתם ממש לא ברורים לי.

חוץ מזה כולכם קשקשנים, באותו מקום בן עזאי אומר שחובה ללמד את ביתו תורה, אפרופו תנאים.

אתם פשוט מתסכלים אותי.

אבל אני לומד גמרא ואח"כ הלכה כבר 23 שנה ברוב הזמן שאני לא מבזבז כאן.

מאיפה אני יודע?

כבר עניתי לך - כבר מכיתה ה', וזה חוזר כחוט השני בכל הספרות התורנית. זה ממש ממש בסיסי מה שאני אומר.

הטענות שלך לא קשורות לענין. אני בכלל לא נכנס לנושא אם מותר לבנות ללמוד, אני מדבר על העיקרון - "חז"ל קודש".

נכון שיתכן שהמציאות משתנה שההלכה תשתנה לפי זה, אבל במקרה כזה אנחנו אומרים שגם התנאים היו אומרים כך אם הם היו כאן.

את אומרת "ר' אליעזר שמותי הוא" ולכן מחליטה שאין הלכה כמותו. זאת טענה שאפשר לטעון כשיש מחלוקת תנאים, בתוך השיח ההלכתי. 

ויתכן אפילו שנמצא מי שיפסוק כבן עזאי, לא למדתי את הנושא ואין לי ענין בו, אני יודע שהשו"ע פוסק לאיסור, וזה בפשטות של ההלכה.

אבל אני קפצתי על משפט אחד שלך ש"לא ראוי" שגברים יתעסקו בהלכות נידה.

כשזה ברור שבכל הדורות מדוד המלך והלאה גברים התעסקו בזה, ולא ראו בעיה, ואת באה ומבקרת אותם, ואת חושבת שאת יותר חכמה.

זה בורות וזילזול.

סליחה? עברתי על המקורות וזה ממש לא ברור. אאום אתה לומד גמרא 23 שנה, תסביר לי ממתי קובעים הלכה מאימרה? ודרך אגב, זה שאין לך עינין בבן עזאי לא מבטל את הדיון ההלכתי התנאי שהתנהל, על כן דעת בית שמאי היא רלוונטית ולא קובעים הלכה כמותו. אם זה לא שיח הלכתי, אז מה שהוא אמר הוא אימרה ולא הלכה.

בקשר להלכות נידה- כל מה שאתה יודע הוא שיש את מסכת נידה. שום דבר אחר. ויש פוסקים שאכן אומרים שאני צודקת ולכן הקימו את נשמת. חוץ מזה, מה אתה כ"כ צריך להתעסק עם זה? זה מידע ממקור משני לכל היותר ועל פי איך שדברו על נשים לא נראה שקשיבו למקור הראשוני יותר מידי. באמת. ואני לומדת גמרא רק 20 שנה, עמך הסליחה.

הבורות היא שלך וכן הזלזול בי ובפוסקים שלא מסכימים איתך, ויש הרבה. נשים לא הלכו לרב בתקופת חז"ל כי חז"ל היו צריכים לשאול את נשותיהם על זה! הכל בסדר איתך? אתה מקשיב לעצמך? כי לי אתה בטוח לא מקשיב.  אני לא מזלזלת, פשוט מקיימת את "אשר יורוך".  אתה לפעמים אוכל חמוץ לפני השינה? שמעת על ניתוח קיסרי? הרמב"ם אומר לא לעשות את הראשון ושלא שמע על השני. אני תוהה לעצמי איפה הגגבול שלך עובר בלא להסכים עם דברי חכמים.

אתה מצביע על הנקודה בדיוק- אותך טרחו ללמד, אני הייתי צריכה לחטט רגלי ולהיות מדור פורצות הדרך. זה בדיוק מה שאני אומרת- ואני בטוחה שיש רבנים שיסכימו איתי שלמדו יותר זמן ממך, כאילו שזה מדד. אז כל רב שלא מסכים עם רבי אליעזר הוא מזלזל ובור?

אה וחכה חכה עד שתשמע את זה- באופן כללי אני חושבת שבית שמאי צודקים. גם כאן אני מזלזלת? גם אגיד לך שאנו מקיימים את דברי בית שמאי בהמון מקומות למרות שאנו אומרים שלא. זה שלמדת בבלי בישיבה לא עושה ממך מומחה לבבלי או לכל ההלכה מאז. אני דנה פה בדרך פסיקת ההלכה ואותך "לא מעניין" כלשונך כל מי ששונה מדעתך. אני מקבלת את זה שאתה חושב שלנשים אסור ללמוד את הבבלי (מה נתקעתם על זה אני לא יודעת). אני יודעת אחרת- עשה לך רב ואשר יורוך. אם אתה רוצה הערות אישיות נגמר הדיון- אני לא ממשיכה עם מישהו שבגלל שאין לו מה לומר הוא עובר לפסים כאלה.

למה החלטת כך?

נראה לי שאת מתבלבת עם מרדכי.

אני למדתי הלכות נידה ברצינות ונבחנתי על זה ברבנות.

ואת יודעת מה? ננסה שוב.

את יודעת את היסודות שאמרתי?

את יודעת שכשאין מחלוקת בין תנאים אסור אי אפשר לחלוק עליהם?

מה שאת אומרת על זה שאת עושה כמו בית שמאי כל כך הזוי שאי אפשר בכלל לדון איתך.

בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה.

כל הפוסקים בכל הדורות פסקו בית הלל, אבל את יותר חכמה...

בשביל להתווכח איתך ברצינות, צריך פשוט לעקור את כל הבנין שנבנה אצלך עקום, ולשבת איתך סוגיה סוגיה.

ואת מקיימת את דברי המאירי בצורה הפשוטה ביותר שלהם:

"שמתוך הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות  מעט, ואין שכלה מספיק להבנה הראויה, והיא סבורה שהשיגה ומקשקשת כפעמון להראות את חוכמתה לכל"

יש שם מחלוקת בין בן עזאי לרבי אליעזר. יש שם, תבדוק.

פוסקים היום קובעים משהו שונה. תבדוק.

מה שאמרתי על בית שמאי מחוזק ע"י רבנים שונים ותלמידי חכמים, אתה פשוט לא מודע לזה.

אני לא חושבת שזה שלמדת נידה זה ראוי וצנוע.

אתה באמת לא מסוגל להתמודד עם מחלוקת. מדהים. ישבו איתי סוגיה סוגיה ולא הסכימו איתך, על  כך מבוססת דעתי.

תעני בכן ואל

את מסכימה שכשאין מחלוקת אי אפשר לחלוק עליהם - על התנאים, על האמוראים, ובאופן פחות גורף על הראשונים?

זאת שאלה עקרונית, לא רק בנושא הזה.

אני פשוט רוצה לדעת אם יש לנו בכלל את אותה שפה (כדברי שום לקמן)

2. ואני חוזר ואומר - רבי עקיבא למד נידה, רבי טרפון למד נידה, רבן גמליאל למד נידה, רבי יהושע למד נידה, רבי מאיר למד נידה, רבי יהודה למד נידה, רבי למד נידה, רבי יוחנן למד נידה, רב יהודה למד נידה, רבה למד נידה, רבי זירא למד נידה, רב נחמן למד נידה, רבא למד נידה, אביי למד נידה, רב פפא למד נידה, רבינא למד נידה, רב אשי למד נידה, רס"ג למד נידה, בה"ג למד נידה, הרי"ף למד נידה, רש"י למד נידה, בעלי התוס' למדו נידה, הרמב:ן למד נידה, הרמב"ם למד נידה, הרשב"א למד נידה, הרא"ה למד נידה, הריטב"א למד נידה, הר"ן למד נידה, הנימוקי יוסף למד נידה, מהרי"ל למד נידה, האו"ה למד נידה, התרה"ד למד נידה, השו"ע למד נידה, הרמ"א למד נידה, הלבוש למד נידה, הפר"ח למד נידה, הש"ך למד נידה, הט"ז למד נידה, הנוד"ב למד נידה, החת"ס למד נידה, הפמ"ג למד נידה, המ"ב למד נידה, ועוד המון שלא היה לי כח לכתוב (כמובן)

כולם היו גברים, אז כולם "זה לא ראוי ולא צנוע"?

ומי הוא זה שחולק? גברת נרגל ורבותיה האנונימיים!

את באמת חושבת שאת יותר חכמה מכולם?

." זה שכתוב "ושיננת לבניך" אינו אומר כלום- גם כתוב שבני ישראל יצאו ממצרים. "

האם שייך בכלל להתווכח, או שזה פשוט כפירה פשוטה, ואין עם מי לדבר.

מאד הייתי רוצה לפגוש בנות כאלה פנים מול פנים, ולדון איתם

של דרשות וסמכות חז"ל והצד השני לא מקבל את זה?

(לא חשוב אם זו כפירה או סתם לא תסור או אפילו לא זה אלא זלזול 

בסמכות חז"ל, הדיון בנוי על יסודות אחרים)

(זה גם לא קשור לענין לימוד נשים, אישית אין לי ממש דעה בענין)

אני רוצה שהיא תאמר בקול ברור "אני לא מקבלת את סמכות חז"ל, אני יכולה לחלוק עליהם"

או שהיא תאמר "אני מקבלת את סמכות חז"ל, ואני חושבת שגם חז"ל מסכימים איתי"

היא לא אמרה לא את זה ולא את זה בצורה מפורשת. היא מדברת במעומעם, אומרת טענות תורניות יחד עם טענות מזלזלות, והסלט יוצא מאד לא ברור (וזה מצוי מאד...)

אז מעניין איך היא תגיב על שאלה ברורה.

(ואולי היא תמשיך להתחמק ולא לענות על השאלה שלי, נחיה ונראה)

היא בכלל לא ברמה הזאת.

למדה קצת, קראה קצת, שמעה כמה שיעורים מדוקטורים לתלמוד וחושבת שהיא כבר תלמידה חכמה גדולה.

זה בסדר. זה שולי. לא צריך להתרגש.

כל המדרשות שפתחו את התכניות ללמדניות לפני כעשור לא מבינות איפה הן נכשלו וכיצד כמעט ואין בנות שנרשמות לקורסים ולשיעורים הללו. עם ישראל לא ינזק מזה.

ודאי לא אם היא באמת לומדת לשם שמים.

ועל כגון דא כבר כתב הרמח"ל:

כל אלה תולדות הגאווה המשיבה החכמים אחור ודעתם מסכלת, מסירת לב ראשי החכמה ואף כי תלמידים שלא שמשו כל צרכם, שכמעט שנפקחו עיניהם כבר חכמי החכמים שווים להם בלבם, ועל כולם נאמר (משלי ט"ז): "תועבת ה' כל גבה לב". ומכולם צריך שיינקה הרוצה במידת הנקיות, וידע ויבין כי אין הגאווה אלא עיוורון ממש, אשר אין שכל האדם רואה חסרונותיו ומכיר פחיתותו. שאילו היה יכול לראות, והיה מכיר האמת, היה סר ומתרחק מכל הדרכים הרעים והמקולקלים האלה הֶרְחֶק גדול. 

קודם כל הרב ישראל אריאל והרב שרלו אמרו לי את זה אישית (אם זה לא מהימן עליך צר לי, מה לעשות). הרב סתיו והרבנים במדרשה בבר אילן אומרים זאת בריש גלי ופועלים כך- אם אתה רוצה רשימה יש באתר של בר אילן- http://midrasha.biu.ac.il/node/87. כאמור אני אינני פוסקת הלכה ואינני יודעת מה רמת הידע שלך. כפי שאמרתי לנחשון- אם כל הרבנים הללו התירו ומעודדים זאת, אני מסתמכת על דעתם והם קובעים את ההלכה.

מעבר לזה הפסק של רש"י אינו כה חד שזה תפלות, ורבנים היום אף לא מגבילים את הלימוד. אני איני הולכת לפי הרב דוב ליאומ מכיוון שהוא דעת מיעוט לעומת רבנים אחרים. הוא גם פוסק שאסור לנשים לעלות על הר הבית ועוד כהנה וכהנה, דברים שלפי דעות אחרות לא נכונים. עשה לך רב- בבקשה.
 

וכן:כך כתב הריא"ז: "אע"פ שאין האשה מצווה על תלמוד תורה... אם רצה ללמדה - הרשות בידו".²

וכן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7948

וכן: http://www.kipa.co.il/ask/show/86174-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D

אין בשום מקום קביעה גם לא ברמב"ם עצמו באותו מוקר מצווה ללמד נשים רק מצוות "נשים" ןכן הוא מחייב לימוד תנ"ך (ראה את המקור במלואו) וחכמים אחריו לא הבינו מדוע אסר תושב"ע עד שאמרו- כנראה יש מקור שאנו לא יודעים עליו.. טהרת המשפחה היא מצווה של גברים, כשרות היא מצווה של גברים ועוד ועוד. אתה לוקח את מה שנוח לך על פני דעת רבים. בבקשה- הינה המקורות שלי. רוצה עוד? יש עוד. בלי קשר, לנשים מותר ללמוד ואת זה גם אתה אוצר. אתה קבעת שאינני צריכה לדעת את השתלשלות ההלכה, אבל בא אני אספר לך שתנועת החסידות החלה בגלל שגברים שעבדו בשדה אמרו בדיוק את זה והתאספו סביב צדיק שיהיה "צינור" לקב"ה שהוא ישבור את הראש. אם מזה אנו לומדים, אז לפחות תלמד בהגינות

ושוב, למה כ"כ מפריע לכם שנשים לומדות תורה? אתם יודעים שמותר, כולם מודים שמותר גם ואף חובה. אנו עתה בתקופה בה הצמא הוא לה' ואתה רוצה שאני אלמד כשרות. אתה לא צריך? ודרך אגב- לימוד אמונה הוא הלימוד המעמיק ביותר שיש. הוא מתחיל בתורה ועובר את כל התהליך ההלכתי, דרך הנ"ך, התושב"ע הרמב"ם, הראשונים האחרונים, השו"תים וחכמי דורינו. אז מסתבר שגם הרב דוב ליאור מתיר.

בבקשה, רוצה ויכוח הלכתי- אין בעיה. רק חבל שאני מתווכחת על דברים חיוביים שמקדמים את עם ישראל (הרי לא תעז להגיד שהלימוד של נשים פוגע בעם ישראל, אין לך מקור לכך) ואתה רוצה שאפסיק כי למה? באמת, למה? מה הבעיה שלך עם זה? את זה עוד לא אמרת.  אין לי שמץ של מושג למה אתה מעודד קטנות אמונה ומעשים. אה והרב צבי יהודה (מאותו זרם של הרב דוב ליאור) נשאל והתיר לימוד תורה- רשת מוסדות צביה הולכים לפי זה. אם אתה כ"כ צריך, אחפש את המקורות, אבל יתכן שתאלץ פשוט לקבל את זה שגדולים ורבים ממך החליטו משהו אחר. ד"א, כשאתה שואל שאלה הלכתית ומקבל תשובה מהרב, אתה מבקש ממנו להוכיח? למה במקרה הזה אני צריכה להוכיח לך? נשאלו שאלות רבות והתשובות הן רבות וכולן בעד. אני לא מתשאלת מדוע מותר- ביהדות הכל מותר עד שאומרים לא. אם אתה חייב הוכחה שנאמר לי כך ע"י הרב שרלו אני תמיד יכולה לשלוח לך את ההתכתבות.

לא מסכימה איתך, אין פה פריצת הלכה בכלל. גם אין סיבה שאישה לא תלמד מה שמתחשק לה, כל ההגבלה היא לא נכונה בעיני. שוב, כל הדיון מתבסס על אמרה אחת או 2 של רבי אליעזר- בשום פנים ואפן לא מספיק או תירוץ. לא ברור איך בכלל היגיעו לרעיון שיש לאסור על אישה מלכתחילה, ושוב- אמרות? זה לא הלכה.

אם אישה לא עושה ולא מצליחה להתקרב לקב"ה במוטל עלי- שהוא בדיוק אותו דבר לגברים, אז אתה אומר שבעיה שלה.

דרך אגב, לאישה מותר מכנסיים. אלה בגדי אישה ולא גבר, וזה רק לא צנוע אם אתה חושב על זה בצורה כזאת.

מכיוון שלפי דעת רבנים רבים תלמוד תורה הוא חובה וכן קדיש, אין שום בעיה במה שעשתה. על פי מה אתה קובע? על פי מה אתה מרחיק. אני מקבלת שיש לך דעה, אבל אם אכן יש עשה לך רב וקנה לך חבר, אינך יכול להתעלם מגדולי תורה אחרים. אתה מוזמן ליצור קשר עם הרב סתיו, הרב שפירא, הרב אריאל והרב שרלו. אמרת אמונת חכמים- בבקשה.

אתה טועה לחלוטין בהבנת המדרשות ומזלזל בכבודם של רבנים ובנות ישראל. במטרה היא להגדיל תורה ולהאדירה בכל דרך אפשרית. זה שאתה אומר שמישהי שהייתה במדרשה מגיעה לפיוז בשבת- בן כמה אתה תגיד? אישה שלומדת הלכות שבת, לומדת גמרא, מקפידה יותר, לא פחות.

המילים תאמיני לי משקפות את זה שאתה חושב בעליונות על בנות. חשבת פעם לתומך שאולי זה מעניין אותנו? אתה מציג דעה הלכתית שמקובלת היום על מיעוט. גם הרב דב ליאור לא היה פוסל אישה על למדנות.

האמונת חכמים שלך למרות כל הצהרותיך, נוגעת רק לחכמים ורבנים שאתה מכבד כנראה. מי שיש לו בעיה פה זה אתה, לא אני. אני מדברת את הרבנים שהצגת, ואתה פחות או יותר אמרת שרוב הרבנים של הציבור הדתי לאומי תורני הינם מתירים חילול שבת. זאת המון תעוזה על גדולי תורה שעולים עליך. לפני שאתה שופט אותי תבדוק את עצמך, כי מסתבר שגם לך יש המון מה ללמוד.

אם אתה רותה מקורות (כי מסתבר שכל מה שהראיתי לך לא מספיק, בבקשה- יש את כיפה, יש מייל, תפנה ותשאל. חבל שהתעלמת מהמקורות שהיו שם.

יהיה נחמד אם גברים היו יכולים להתחלק בעול. אתם הרי אמורים להיות המין החזק....

חוץ מזה- אני צריכה את היכולת לתת גט.

שוב, אתה מייחס דברים מדעתך.  אני אומרת שזו אינה מצווה של הזמן גרמא וחובה לנשים- כל המקורות פתוחים, אני מתבססת על דעות קודמי ואתה מביא שיוויון. מה קשור? אתם נדבקתם לגמרא, אני לא סגורה עד כדי כך. אבל יש לשאול ממה כ"כ פחדו בבבלי שאני אלמד את זה?

ממה אתם מפחדים? אם יש היתר למה לא לאמץ אותו?

מה הבעיה האמיתית שלך עם זה? אם היה היתר שמניח את דעתך היית משנה אז? לדעתי אתה לא נותן מקום להיתר ואתה חושש ממנו כי זה ישנה את המעמד שלך.  בפועל זה לא גורם לפריצת גדרות אלא לנשים יותר מקפידות, יותר ידעניות ויותר מאמינות, אז כל הטיעון נמוג. עדיין לא ראיתי טיעון אחד שלך שעומד במציאות של ימינו ובפסיקה ההלכתית של ימינו.

זה לא ההיתר שקשה לך, זה המחשבה של שינוי הלכתי ומחשבתי.

נשים גם לא יצאו לעבוד מחוץ לבית. לא היה חינוך חיצוני לבנות בגלל הדברים שאתה אומר והעולם השתנה. חבל שהזהות שלך כ"כ קשורה בבבלי ולא בייחוד שלך כבריאה בפני ה'. אתה כל הזמן מתווכח איתי על איך אני אתקרב לה', כשאני אומרת לך שזה מה שמקרב אותי. אני לא קבעתי מה מקרב אותך, אני לא יודעת. אני כן יודעת שכל דרך בתחום ההלכה נכונה לעבודת ה'. אתה אומר שלא- זו נראית לי קביעה מאוד פזיזה. לעולם לא תוכל לקבוע מה מקרב נשים על בסיס דברי גברים, זאת עובדה. אני יודעת שמנסים, אבל  רוב הנשים שאני מכירה לא עונות לקטגוריות האלה. מכיוון שאני מבינה נשים אני אכן יכולה להעיד על זה. אין רב שיכול, ככה זה.  יש לנו ייחוד נפשי שהוא שלנו שחז"ל ביטלו מצד אחד ועשו אותנו מלאכיות מצד שני, לא זה ולא זה נכונים.  ול זה מתבססת האמרה של רבי אלעזר והיא חסרת כל בסיס.

ד"א,  למות על קידוש ה' זה רק עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. אנו חולקים בכך על רבי אליעזר שאמר שעדיף להשרף מאשר להביא את זה לאישה. בסוטה אנו נזהרים, אז כאן לא? באמת תשרוף גמרא לפני שתביא לי? אבל כתוב!

רוב הבחורים עם דעתך ממשיכים לדבר כך אחרי הנישואין, אבל במציאות נשותיהם הן הקובעות ובמצבים רבים מאוד יוצא שהגברים מלמדים ולומדים  עם נשותיהם גמרא ושאר מקורות. זאת נראית לי החברותא הכי מקסימה שיש.

הרב שפירא הביא מקורות.

אם  אתה רוצה לדעת תשאל אותם ישירות- יענו לך.

כל הדברים שאתה מציין כבעייתיים לגבי נשים- צבא, מכנסיים וכו, זה בדיוק בגלל שבנות שואלות בכדי לדעת, כי לא מלמדים אותם את המהלך. אם היו טורחים ללמד אולי לא היו "הבעיות" שאתה מתאר. חוץ מזה שהבעיות הן לדעתך ולא בהכרח אפילו דעת הרוב. אתה צריך להכיר בזה שהרב שלך הוא הרב דוב ליאור ושל רבים אחרים לא. זהו דבר לגיטימי, אבל אז אנו לא באותו דיון כלל.

אל תשווה הריון ולימוד תורה. הקב"ה לא קבע, אלא חכמים והדעה השתנתה ב100 שנה האחרונות, דבר שאתה לא מוכן אפילו לבדוק ואתה מתעלם מהדעות של רבנים לגיטימיים וטובים. כמו שהרב דוב ליאור לא צריך להוכיח לך למה קבע הלכה כך, למה רב אחר מכובד צריך?

אלך תגיד לי איך אישה יכולה להתקרב לקב"ה. גברים לא יכולים לקבוע לגבי אופייה של אישה. תכיר בזה או לא- חז"ל לא היו נשים והכירו אותן מיד שניה. כמו שאתה לא יכול להיות בהריון, אין לגברים מושג איך להיות נשים ומה מדריך אותן. כן, חז"ל ט-ע-ו, גם הרמב"ם. כמו שהם טעו ברפואה כי זה היה זמן אחר, הם טעו לגבי אופייה של האישה.  רק נשים יכולות לקבוע מה מקרב נשים לה', והן אכן קובעות (גם במדרשות הטובות ביותר) קריטריונים אחרים ללימוד תורה מהאמרה של רבי אליעזר וכל זה ע"פ דעת תורה ומקיימות את "אשר יורוך" כלשונו. זה שאתה מכניס לבריאה שונה של זכר ונקבה את לימוד תורה, זה פרשנות אחת (שלך) ויש אחרות בשפע.

ישנו ויכוח למה התכוון הרמב"ם- זה לא כ"כ ברור.

אני לא חלק מארגון, אני חלק מעם, ,מלאום. הבעייה  היא שאתה מייחס לכל מי ששונה ממך איזושהי אג'נדה נסתרת. אני אכן שואפת להפוך את היהדות על פיה. לבנות את בית המקדש (סותר לחלוטין את הגמרא), להביא את כל עם ישראל לארץ ישראל ושיקיימו דברי תורה. לא בבוא המשיך אלא כפי שאמר הרב קוק- באתחלתא דגאולה.

לגבי טלית ותפילין- נשים אינן מחוייבות אך מותר להן. לכל אדם מישראל מותר לקבל על עצמו את מה שמותר לו.  אתה שם את עצמך במקום של קובע מה ה' רוצה ודורש. לשנינו אין מושג ושנינו מתבססים על חכמים. ההבדל הוא שאני לא מתיימרת לפרש את הקודמים ומתמקדת ב"אשר יורוך" של היום, דבר שמשום מה קשה לך לעשות ואינך עונה לי על כך. הקביעה הגברית כי זה פותח מקום לפריצת גדר- יש לך בוילר מים חמים בשבת? מכון צומת עושה בדיוק את זה. משתמש בחשמל? פלטה?  מעניין שרק בנשים נתקעתם. שוב- מה כ"כ מפחיד אותך?

נשות הכותל אינן נשים דתיות המקיימות תורה ומצוות, ויש בשפע נשים השמות טלית ותפילין שכן. בבקשה על  תכניס  אותנו לקטגוריה מזלזלת זו- זה פגיעה בכבודן של בנות ישראל. אני מדברת על נשים ששומרות תורה ומצוות ורוצות ללמוד. אין בכך שום קשר למה שאתה מדבר עליו.

מה שהכי מטריד אותי בטיעונים שלך ושל אחרים הוא כי אתם מתעלמים משו"תים ופסקים ורבנים, וכי אתם מציגים את ההלכה בתור משהו חד, חלק וחד מיימדי לחלוטין.

רבי יוחנן בן זכאי קבע שתהיה מחלוקת. 70 פנים לתורה ואתם לא מוכנים לקבל לא את זה ולא את זה. אני לא יודעת איפה למדת, אבל אם למדת גמרא בוודאי למדת על קדושת המחלוקת ו"עשה לך רב" ו"אשר יורוך". קשה לי להבין איך מישהו שמתיימר לדעת מתעלם מזה. לא משנה כמה מקורות תביא, בסופו של דבר ישנן דעות הלכתיות שונות מקובלות ובסדר.

אני באתי מבית תורני, דתי לאומי במהותו עם אבא רב ואמא  חזקה שלא רק אמרו שאם אני רוצה אני יכולה ללמוד- דרשו זאת ממני (מה שדיבר אלי, ללא הגבלה) על בסיס הדעה כי יש שינוי הדור, ולימוד תורה אינה מצווה שהזמן גרמא.  ממה שאני יודעת על נשים יש חובת לימוד תורה וה' לא הגביל אותי. אני לא מוכנה לקבל כי אנשים חכמים ככל שיהיו שקינו אותי בשמות וזלזלו בי הם אלה שיקבעו את אשר בנפש האישה. לא, זה לא יתכן.

אני בטוחה שאם תשאל, תוכל לקבל את המקורות שאתה מחפש.

ואני הפנתי אותך לרבנים חיים. לפסיקת הלכה פונים לרב, אתה לא יכול לקבוע על פי לימודך, גם זאת עובדה. ולא, לא הבאת הכל- רק את מה שחיזק את דעתך ומפורש לפי דעתך. אני סתרתי את זה ע"פ הכתובים עצמם ואתה מתעלם.

אני יודע על המקורות שלך- אז קודם תלמד על שלי . אמרתי לך- פנה לרב שרלו ולרבני המדרשה בבר אילן כמו הרב סתיו והרב שפירא שאני בטוחה יוכלו להאיר את עיניך בנושא. אתה פשוט מסרב להכיר בכך שאולי יש עוד דעה. זה מוזר לי, כי כל ההלכה מתבססת על דעות שונות בכל נושא אפשרי.

למה אתה מפחד ממחלוקת? מדעות שונות?  אם כן, אתה בדת הלא נכונה. אם אתה כבר לומד, תלמד גם נושא בשם "קדושת המחלוקת". רבן יוחנן בן זכאי שינה את היהדות לחלוטין  והתחיל ממחלוקת. בבבלי השאלה היא על מה המחלוקת, במשנה המחלוקת כתובה ובירושלמי יש דיון על המחלוקת עצמה.  אם אתה מתבסס רק על הבבלי לא למדת את הסוגיה. זו גם לא אשמתך, כי ככה מלמדים בישיבות, אבל ככה לא לימדו אותי.

אני לא צריכה להביא את המקורות (שאכן היו במאמרים ששלחתי לך). אין לי עינין להוכיח לך- אני אכן למדנית, אם תאמין או לא זה לא משנה. אני פשוט מקבלת פסיקה ולא פוסקת לעצמי. הלימוד שלי הוא אמנם על ההלכה והתפתחותה, אבל מפה להגיד שאני יכולה לקבוע? זה לא דיון על הבבלי או בשיטת הבבלי כי אני אכן לא למדתי בישיבה. ודרך הלימוד שם לא מובנת לי. ואם אביא 25 מקורות זה יוכיח משהו? זה יוכיח שאני קבעתי לעצמי ואני ניצחתי אותך בתחרות. ולהביא את אותם 5 מקורות שוב ושוב זה נחמד, אבל חוזר על עצמו. אני הבאתי 5 רבנים- גם נקודה למחשבה.

טוב חברה, היה נעים ונחמד, אבל מיציתי. אנו מדברים 2 שפות שונות כאשר אתם לא מכבדים בגרוש את השפה שלי.  אני תוהה מה היה קורה בדיון אילו הייתי גבר והייתי מביאה מקורות.

אין אנרגיה להוכיח לכם שיש דעות אחרות, שיש מחלוקות, שיש פה עוד דעות הלכתיות תורניות. תאמינו, אל תאמינו, תחשבו שאני פמיניסטית משוגעת בורה ומזלזלת....אין בעיה. זה רק מוכיח לי שדרך הלימוד שלכם אינה נכונה ואינה שלמה, וכן, אני אמשיך לפי הרבנים שציינתי שרק מעודדים אותי.

חברים- היהדות משתנה לטובה, מתכוננת לבינין הבית ולחזרת השכינה. אם אתם באמת חושבים שלאסור את הדרך שלי היא הדרך לשם - תפדל. ככה גם חשבו באירופה בשטטל והרב קוק אמר אחרת. אנו באתחלתא דגאולה-  ויש רוח חדשה- "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". לא הוגדר מהם דברי ה' המותרים או לא . אם באתחלתא דגאולה יש רוח כזאת, זכותכם לומר שזה מה שיחריב את הבינין השלישי, אבל תצטרכו להוכיח ותזכרו שאתם מדברים על דברי תורה והקובע היחיד הוא זה שמסביבינו (הוא לא למעלה, הוא ממלא כל דבר, או חס ושלום- היא. אני יודעת,  נקבע לקב"ה מין זכר). אז אני מייצגת את  השכינה ורוח הקודש, לא?

בהצלחה לכולנו ובברכת ייבנה המקדש

אני.

אממממ, אתה ציטטת את מסכת נידה. מסתבר שכבר נכנסת להם. ואני אכן מסכימה. לך ולגברים אין מקום בכך.

דרך אגב- עוד מקור:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7948

את המקורות על הרגשנות שלנו, הרוחניות שלנו, הדיבור שלנו, הקלות דעת שלנו כולם זוכרים.  חבל שאני עונה רק על חלק מהקטגוריות

אתה לא שם לב שחכמים מדברים על כ"כ הרבה תכונות רעות של נשים- אלה הנשים שאתה מכיר? זאת אמא שלך? הם כולם היו נשואים ואני בטוחה שמי שניהל את העולם שלהם היו נשותיהם כי הן ניהלו את הבית. אני חושבת שחכמים לא רצו שאשה תלמד דווקא בשביל להוכיח משהו, אבל אם היא רוצה ללמוד נאמר במפורש שמלמדים אותה. מדובר כאן על חיבור לה', ואתם קובעים לי איך אני יכולה להתחבר. כשתהיו נשים נדבר.

נראה לי שעדיף שכל אחד ילמד את התורה המתאימה לנפשו (גברים ונשים), נצא משיטת הלימוד שגמרא זה גברים ואמונה זה נשים. יש בשפע בחורים שבורחים מישיבות ומעולם התורה כי זו האופציה היחידה שלהם- זה מעוות ולא נכון מבחינה מהותית.

אני לא מדברת רק על לימוד גמרא. איני מדברת על לימוד כללי בכל מקור ונושא. משום מה נתקעתם על הבבלי, אז אני מעדיפה ירושלמי. הוא יותר קל (תתפלאו) ומגניב כל כך....תורת ארץ ישראל לעומת תורת הגלות- איך אפשר לא להתלהב מזה?

אופס, סליחה. אני מזלזלת החז"ל ובה' ובתורה בלה בלה בלה.  למדתי תנ"ך , אמונה, הלכות כשרות ושבת כולם בעיון ומה לעשות- זה לא מספיק לי. אשמתי בגדתי. אתם פשוט מפחדים, זה הכל.

את מזלזלת בחז"ל. 

אני לא חושב שצריך להגיד יותר מזה.

(כמובן שיש חלקים בתורה שנשים חייבות ללמוד, אבל זה לא מה שאת לומדת)

לכל אחד יש מקום בעולם. אני חושבת שכמו שמקבלים אותך אולי תנסי להבין שיש נשים השואפות ללמוד ולדעת ללא קשר לתפקיד הגברי, אלא מתוך רצון אמיתי לקרבה לבורא. זה כמו חסידות וליטאות. יש אנשים שהחסידות היא הכל בשבילם. אני לא כזאת ואני גם לא מבינה את זה, אבל אני מקבלת ומכבדת את זה שיש להם מקום- כל דבר שמקרב אותם לה'. כמו כל תחום, יש אנשים שונים. פעם אמרו את זה על נשים ומקצוע האחיות (תתפלאי לשמוע), נשים ורפואה, נשים ועריכת דין, נשים ומה לא. כדאי אולי בשבילך שתפתרי את הדיסוננס ותקבלי שיש שונות ממך. לא רק זה- הרבה ומהנשים הללו לא רק שלא תופסות את המקום הגברי, הן מחפשות שותף כמוהן שיהיה להם עם מי לדבר. נוח לך עם ההגדרות המקובלות כרגע של היהדות, המסורתיות יותר. אין בכך שום רע- רק תביני שהן גם מחפשות וזה מה שמצאו שמחבר אותן. אותי לדוגמא מגניב תהליך קביעת ההלכה. לא עשיתי דווקא, אבל אין לי איך לתאר את זה.....זה מצית לי אש בנשמה. כזאת אני. זה רע? לא, זה שונה וגם לי וגם לך תודה לאל יש מקום ביהדות התורנית.

בדרך שהוא אמר לך לא. אז מה עשית? מסופר על הרב אליהו שבאה אליו אשה ואמרה שהיא מרגישה התעלות רוחנית והיא רוצה ללכת עם טלית קטן ותפילין. אמר לה הרב בואי אנ אתן לך את הציצית שלי, חודש אם עדיין תרגישי נתקדם הלאה. היא לקחה מאושרת ואחרי חודש סיפרה לרב אורות וברקים על כמה זה טוב, והרים אותה ורומם אותה והתעלות רוחנית נפלאה וכו וכו. בא הרב והראה לה שהציצית פסולה, מצוה היא לא קיימה ואם היא הייתה בן זאת הייתה אף עבירה. מכאן אמר לה הרב שאת לר התעלית רוחנית מהמצווה - הציצית אלא מהמחשבה שהיא עושה - דימיונות ולכן אמר לה הרב להפסיק עם כל זה ולעשות נטו מה שחייב.

כן גם את ההרגשה של קרבת ה' ממשהו שאת לא מחוייבת ולפי הרבה פוסקים אף אסורה בזה (משווה לעבודה זרה - תיפלות) לא באה מהלימוד אלא מהסיפוק שלך ומהמחשבה שמה שאת עושה אמור לרומם אותך, אבל זה שקר. זה דמיון! זה לא אמיתי ולא נכון. את קולטת מה אמרת? "מגניב אותך תהליך קביעת ההלכה" המהרל מסביר את הגמרא על מה אבדה הארץ - על עזבם את תורתי. ואמר רב יהודה אצמר רב שלא בירכו בתורה תחילה. מסביר המהרל שלמדו! אבל כי זה יפה, מגניב, ולא כי ה' אמר ואם לך ה' לא אמר ואת לומדת זה בושה! כי על זה בדיוק אבדה הארץ (חורבן הבית והגלות)

כתבת למרדכי יש מקורות בשפע שחולקים עליך. איפה הם? לא ציטטת כלום. למדת?!? תראי לנו

סליחה? ביהדות אין צורך להוכיח שמשהו מותר, אלא רק משהו  שאסור. איפה כתוב שאסור לי? מאמר אינו הלכה.

ועוד יותר- זה שאני לא מחוייבת לא אומר שאסור לי. המקורות הם ברמב"ן, רמב"ם, רש"י ועוד.א

מותר לאישה ציצית, מותר טלית ותפילין, מ-ו-ת-ר (גם לפי הסיפור שלך).

אין חולק על כך שמותר לי, חולקים על הצורך שלי בכך. אז אני אומרת לך שחכמים כבודם הוא רב, אבל הם אינם אני, והם בעיקר אינם נשים. אם אני אומרת שיש לי צורך, ומותר לי, ולפי הרמב"ן י ועוד ייתכן שאני מחוייבת, איך זה מפריע לך?

אתה סתם פוחד שאצליח בזה יותר ממך. מצטערת אבל אין לכם מונופל על התורה. קודם תוכיח שאסור הלכתית אח"כ נדבר.

דרך אגב מהגמרא (ובוודאי מסיפורים)אין קובעים הלכה אלא מההלכה שהתפתחה מאז דרך השו"תים ועד ימינו. תוכיח לי שכל גבר מתעלה ממצוות אלה ואז נדבר. הטיעון שלך סותר את עצמו ומוכיח את מה שאני אומרת.

למה זה כ"כ מפחיד אותך? מה כ"כ רע שאישה תהיה למדנית? אני לא פוחדת מגבר חכם.

הרב ריסקין, הרב שרלו, הרב ישראל אריאל, הרב יעקב אריאל, הרב סתיו , הרב קראוס ומסתבר שגם הרב אליהו, הרב סולובייצ'יק, הרב פיינשטייןו, ועוד ועוד כולם מעודדים ויש אף שמחייבים (דווקא הרב ישראל אריאל שאי אפשר להחשיבו כליברל פמיניסט)את זה שמעתי מפי כמה מהם.

ודברי כזב במקרה הפחות טוב.

לשם התחלה, נברר רק אחד מהשמות שאת זורקת ללא שום אחריות:

הרב פיינשטיין.

מניין לך מה שכתבת בשמו?

אני דווקא מכיר מקור המעיד בדיוק על ההיפך. אבל נתעלם מזה כרגע.

הביאי נא מקור לדברים ששמת בפיו.

נ.ב

אני עדיין מייחל ליום בו אפגוש אשה שירתעו שפתותי מפני למדנותה.

ובינתיים, צדקו לי דברי ר"א לאותה חכמה.

אז אתה מזלזל בהשתלשלות ההלכה מאז? הרב פיינשטיין לא  אסר על היתר, הוא אמר ממה צריך להתחיל (כנ"ל החפץ חיים שדיבר על הדור המשתנה). קראתי את דבריו באגרות משה.

אני נרתעת מאדם שמתייחס למימרות ולא להלכה.

בבקשה- רוצה דיון הלכתי? על מה? אין בעיה- נמאס לי לדבר על נשים- זה נושא פופוליסטי ופוליטי. מכיוון שרוב הדעות הוא שתלמוד תורה אינה מצווה שהזמן גרמא ונשים חייבות אני הולכת לפיהן. מדובר על פוסקי הלכה היום. אם אינך מכבד את ההלכה הפסוקה וחוזר  להישען על הגמרא יש לך חסך בסיסי בהבנת היהדות  ושלשלת המסורה.

אני לומדת מחלוקות בית שמאי ובית הלל. על איזה סוגיה נדבר? אמרת שאתה לא נרתע- בבקשה.

 יש סוגיה מדהימה בסוכה (הדיון הוא מהותי בעיקר בירושלמי שנכתב ממש סמוך למאורעות ומדבר על חכמי תקופת מרד בר כוכבא בנושא זה). הסוגיה מדברת על בניית סוכה בתוך הבית. הדיון בבלי מתמקד באספק הטכני- על מה חלקו, כמה צריך להסיר מקורות הגג, איזה צריך להסיר. נשאלת השאלה מדוע בנו סוכה בתוך הבית? איך יתכן שחכמי ישראל חז"ל, התירו דבר כזה?

 התאוריה שלי היא שזה בזמן גזירות אדריינוס כשאסרו לבנות סוכות, וחכמים הם אנוסים בארצם. מכיוון שחכמי הבבלי חיים בנוחות ורחוקים מכך הדיון לא ברור להם וכבר לא מדברים באותה שפה. אני מסכימה עם בית שמאי ומציגי דעותיו- נראה לי שראוי להסיר כמה שיותר קורות בשביל לעשות סוכה ולקיים את המצווה. מה אתה חושב?

אך את זורקת באימפולסיביות יתירה מושגים שונים לחלל האוויר,

מבלי שאת מודעת למשמעותם.

ובכל זאת, אעיר על דברייך בכמה נקודות:

א. אני עומד ותוהה בתרתי: מניין ההאשמה של זלזול בהשתלשלות ההלכה?

האם העובדה שטענה כ"כ לא קשורה הונפצה כאן, אינה מעידה על כך שכותבתה

לא כ"כ הבינה את מה שהיא כותבת?

ב. הרב פיינשטיין אסר. אני דווקא מעדיף שלא להאמין לך שקראת את תשובתו,

משום שאם כן אצטרך להאמין בעל כרחי כי יש כאן בעייה בהבנת הנקרא, ואינני

חפץ בכך.

ג. דברי הרמב"ם והשו"ע הם הלכה פסוקה וברורה. תמיד ניתן לטהר את השרץ

באקרובטיקה הלכתית, השאלה אם זו היא האמת.

ד. טענתך שת"ת היא מ"ע שאין הז"ג וכו', חסרת כל שחר, ובמחילה מעידה על בורות

בסיסית. ניכר שאפילו בסוגייות השטחיות ביותר במסכת קידושין למשל, לא טרחת

להציץ, או של השכלת להבין.

ה. הסברך בדבר מח' ב"ש וב"ה הוא הסבר נחמד כשלעצמו, אך דומה כי למרות שאינני

צדיק, מלאכתי נעשתה ע"י אחרים - שאין צריך הסבר טוב מזה מדוע יש רתיעה מלימוד

תורה של נשים. כפי שאמרתי, באמת שאינני מזלזל בעצם ההסבר. יתכן שבתור

הסבר הסטורי דווקא קלעת למטרה. אך הקשר בינו לבין למדנות מקרי בהחלט. איני

חפץ להאריך, אך למי שקצת מכיר צורתא דשמעתתא והוויות דאביי ורבא, יבין מיד

על מה אני מדבר.

אני לומדת. זה שאתה זורק את כל המושגים בעצמך וזה שזרקת שאין קשר בין ההסטוריה היהודית להלכה מוכיחה שאין ולו בדבריך כלום.

ועדיין איננו הולכים לפי השו"ע אלא רבני ימינו לא משנה מה תגיד.

נשים הלומדות גמרא אינן שרץ, תתבייש.

זה שאתה מביא כל הזמן הלכה של רבנים שלא נקבעה לימינו ומוכיח מאימרות היא ההוכחה שאינך מתייחס לשושלת ההלכה.

זה שאתה לא מסכים איתי ומתעקש על שלך לא עושה אותי בורה, זה פשוט עושה אותך לא מסכים.

גם מלאכתי נעשית ע"י אחרים זה בדיוק מה שאני אומרת. חבלך שלא שמעת את זה.

כוונתך אולי טובה אך מעשייך אינם רצויים.

אני לא מוצא אפילו ערוץ של תיקשורת שיוכל להוות מצע להידברות ביננו. מלבד

העובדה שאת נעולה על דעתך, את לא מדברת דרך דפוס החשיבה הקלאסי של

חכמי הש"ס וממשיכיהם. אני מקשה בחיטים ואת משיבה לי בשעורים.

אם מנהלים דיון תורני הלכתי, דרישת הבסיס היא קודם כל להכיר את השפה.

וכאן טמון הכשל.

לסיכום אגיד לך שאדם שבאמת אוהב את התורה ולא מפחד מידע יימשך לידיעת התורה אצל אישה גם כן ודווקא בגלל זה.  מי שתקוע  ומפחד לא יימשך לזה. הוא יהיה יהודי טוב והכל, אבל בבית שלו בנות לא ילמדו מעבר לאולפנה, והוא יזלזל ויפחד מאישה שרוצה ללמוד. אם את מרגישה את הצורך ללמוד- תלמדי. בייניש מסויים יאהב אותך בדיוק בגלל זה ובייניש מסויים יפחד מזה. דברי ה' הם מדהימים בכל דרך ואת צריכה לבחור את הדרך שלך ליהדות ולקב"ה.  לא בא לך- גם סבבה, אבל לא לפחד בגלל שיש אנשים שתקועים בדעה קטנה, גם אם הם אנשים גדולים.  תסתכלי על זוגות, רבנים שהם ביינישים בעצמם ותראי  לאיזה סוג את נמשכת ואיזה סוג את את אוהבת.

זה חלק מתכונות האופי של כל האדם בדיוק כמו כל דבר אחר.

לא רבנית ולא אשת רב.

פסגת שאיפותיו של האדם היא למצוא "אשת חיל".

רק אחרי הדבר הגדול הזה יכולים לבוא שאר הפרטים.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.