אבל באמת צריך להמשיך לעבוד על זה. אולי לאו דוקא בכיוון של הסברים כי ברגע האמת כל ההבנות מתנדפות, נשאר רק הדחף להכות .

תחשבי בעצמך מה יכולה להיות הסיבה שהילד מכה את אחותו.

אולי זו קנאה? אולי מצוקה בבית או בביה"ס? לגבי הסיבות האלו צריך להרבות בתמיכה ובחום, לגלות את הסיבה למצוקה אם ישנה, ולפתור אותה.

לפעמים מספיק לתת לילד כזה תחושה שהוא הגדול (והיא הקטנה) בעזרת פעולות מאוד מעשיות:

למשל להשכיב את האחות לישון בשעה יותר מוקדמת ממנו ולהבהיר שהיא צעירה והוא כבר בוגר לכן (מספיקה חצי שעה של פער כדי להבהיר את ההבדל הזה) בזמן שהיא הולכת לישון הוא רשאי להמשיך בענייניו. (אפשר, בשביל הסדר הטוב, אחרי שהוא כבר מאורגן לשינה).

או להטיל עליו תפקידים שמתאימים לילד בוגר בבית.

ובמיוחד תפקידים כאלו שיחדדו את היחסים בינהם: שיעזור לה בשיעורי הבית "כי הוא כבר בוגר ויודע" או שישגיח עליה כשאתם לא בבית (אפילו לזמן קצר) ובודאי יש עוד רעיונות.

מה שחשוב הוא תמיד להדגיש שהוא כבר בוגר - כמובן בלי לפגוע במקום של הילדה הצעירה יותר בבית.

אצלנו אני מפנה את הקטנים אל הגדולים בעניני תקלות במחשב, תיקון אופנים וכל מיני שאלות שמתעוררות כשאני מציינת שנשאל את הגדולים מה הם חושבים על כך, נראה מה יש להם לומר.

זה נותן לגדולים תחושה טובה ואמיתית של התפקיד החשוב שיש להם בבית.

הפרש של שלוש שנים  בגיל  הוא הפרש מתאים כדי ליצור את ההבחנה הזו.

מס' סיבות לבחירה לנקוט באלימות:

• להשיג במהירות את רצוני.
• במקום שנגמרות המילים מתחילה האלימות.
• משיכת תשומת לב מההורים.
• לפרוק .

לצערנו אלימות הפכה ל "נורמאלי"  אבל  ניתן להתמודד ולהביאו למקום אחר.

1. לשוחח עימו  ולבחון מהיכן זה נובע.
2. להעניק לו מגוון  פתרונות אפשריים (דיבור, פנייה להורים וכו')
3. לדרוש ממנו שלא יכה, לומר שזה אסור.
4. להרחיק אותו ממנה מיידית.
5. לגרום לו להפסיד את מה שרצה להרוויח.

שנגמר לו המילים ובמקום זה מרביץ לאחותו הגדולה ממנו בשנתיים?

אשמח לרעיונות

אולי הוא מתוסכל בגלל שהוא הקטן והוא מרגיש מאויים?

כדאי לבחון את המקום הזה ברצינות.

אם זה לא, אז פשוט להבהיר לו שזה אסור 

ולהרחיק אותו ממנה.

כדאי גם ללמד אותה להגיב,

שתדרוש ממנו מיידית לא להכות אותה.

להתבטא, הוא עוד קטן ולא בטוח יודע לומר כל מה שהוא רוצה.

-זה רק למחשבה בשבילנו איך לעזור לו,

אך לא כדי לוותר לו על כך שהוא מכה. את זה וודאי אסור לאפשר.

להציע לו מה עוד אפשר לעשות במקום להשתמש בידיים..

-אם אלו מריבות קטנות, עדיף להתעלם, ואפילו להעלם השטח (ללכת לתלות כביסה, וכד'...) תסמכי עליהם שידעו את הגבול ולא יגזימו.

אחים רוצים את אחיהם בריאים ושלמים, גם אם הם רבים איתם....

התעלמתי או שהרחקתי אותה ממנו וגם עשיתי מה שד. ציין להסביר אך זה לא עוזר הילד ממשיך בשלו והילדה אם כי מתעקשת לפעמים על שלה תמיד סופגת ממנו כמה שאסביר גם לילדה להרפות או לילד שלא מרביצים על כאלה דברים לא עוזר

איך מתקנים, או כוונים אחרים לעזרה אשמח!!

יש ילדים יותר כוחניים.

איך הוא מתנהג בגן?

בכל מקרה הילדה לא צריכה לספוג. וגם לא להרפות ממשהו שבצדק מגיע לה.

ככל שיש לך כוח וזמן תפרידי אותו ממנה באופן שיבין שלא משתלם להרים יד על אחותו.

תחשבי מה יכול ליצור הרתעה במקרה שלו. לפעמים אין ברירה וצריך ליצור מאזן אימה : תעקבי אחרי ההתרחשות ולפני שזה מגיע למכות תזכירי לו שאם הוא יכה אז - הוא לא יוכל להשתמש בצעצוע שגזל עד הלילה/ הוא ילך לחדר/ הוא לא יקבל מדבקה /ממתק על התנהגות טובה/ לא יצא איתכם לגינה  כל מה שיכול לעבוד.

אחרי כמה ימים כאלו של מעקב וטיפול מתמידים את תראי שיפור.

אי אפשר כמעט להפריד בינהם הם כמו תאומי סיאם במיוחד הילד קשור לאחותו

למשל: הולכת לחדר אחר הוא ילך אחריה עד שימצא אותה בלי או עם התחלת מריבה הוא פשוט ילד שמאד זקוק לה

גם אם הוא באמצע ריב והיא בורחת ממנו הוא כאילו לא מבין למה היא סוגרת את הדלת ממנו הוא שואל למה את לא נותנת לי להכנס??

למשל הילדה של השכנה רוצה אותה הוא ירצה בכל מחיר להצטרף....

ובגן הוא ילד הכי נח ושקט בגן (ההשערה שלי אולי זה שהוא מאד ביישן ולכן הוא מוציא את כל ה"כעס" המרץ ש"נגזל" ממנו

בגן אולי על אחותו בבית פלוס עייפות)

או שפשוט קטן ונגמר לו המילים כמו שיש לאחותו ובמקום לדבר מוציא את זה בכח המכות ורב הזמן אני נוכחת לדעת שהמריבה נסובה על עקשנות מצד אחותו אליו :

"לא נכון כך אומרים" או "כך זה המשחק" ו"זה היה שלי מהגן" וכו' ובסוף שנגמר לו הכח להתעקש הוא מתחיל להרביץ!!

תודה למגיבים!!

אז  היא מביאה אותו אל קצה גבול היכולת.

טוב - אז הפתרון פה הוא למנוע את המשחק המשותף בינהם בזמנים האלו שהוא עייף  ושניהם רודפים את הצדק עד  חורמה.

אל תרשי להם לשחק ביחד. בטוב - פשוט להתארגן על זה  איכשהו. שכל אחד יהיה עסוק בדברים אחרים  - היא בשלה והוא איתך מקשיב לסיפור או שוכב לישון או כל פעילות אחרת.

אולי יעזור להפגיש אותו עם חבר בגילו  שהוא מתחבר אליו, בתנאים של הבית, של אחה"צ,  זו תהיה לו חוויה אחרת מאשר בתנאים החברתיים הלוחצים של הגן.  זה יתן לו גם תחושה שהוא מצליח מבחינה חברתית וגם תעסוקה ממשית בנפרד מאחותו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....