את זה צריך לומר בזהירות: אבל  הסימנים מראים שזה יותר מכאבי גדילה.

הכאב הוא רק בצד אחד מסויים.

הכאבים הם דוקא בברך -  מה שלא כל כך אופייני לכאבי גדילה.

הכאבים חזקים עד כדי כך שהילד מתעורר בצרחות.

הנתון היחיד המרגיע כאן הוא שזה בעיקר בלילה. כי בעיה רצינית מאוד, חלילה, כואבת גם ביום וגם בלילה באותה מידה.

הייתי חוזרת להיבדק. אולי לבקש צילום. יותר משנה של כאבים רצופים מלמדים שמדובר במשהו אחר.

ולא שאלנו אם הילד קיבל בעבר מכה דוקא בברך הזו?

מה שכן יתכן שאפשר להקל על הילד בתזונה עשירה בסידן, ויטמין D וויטמין A.

חברים יקרים , 

היזהרו במתן עצות לא מדויקות! 

זה שיש כאבים רק בלילה לא אומר שום דבר!!! אני אומרת את בוודאות.

הורים חושבים לפעמים שאם ילד מתלונן על כאבים ואחרי חצי שעה הוא קם ומקפץ על הרגליים אז אלוי זה היה רק קריאה לתשומת לב וכו' .

אז זהו שלא בהכרח יתכן מאוד שכם כאב שעובר וחוזר מידי פעם מצביע על משהו חמור. 

אני לא חושבת שצריך להיות היסטריים מכל כאב ולהתחיל סדרת בדיקות ... ממש לא! 

אבל כאב הולך וחוזר במשך תקופה בהחלט מצריכים סיבה המניחה את הדעת .

כאבי גדילה לא מניחים את דעתי! (אבל זו דעתי האישית בלבד!) .

בריאות בריאות ורק בריאות. 

מזכיר כאבים של דלקות בשריר כתוצאה מרוח/קור...

כשהולכים לאורתופד (ולרוב המומחים באופן כללי) - חייבים ללכת לרופא עם התמחות ספציפית באותו אזור. 

אורתופד שמטפל בקרסול - לא יהיה לו מושג מה יכול להיות הבעיה בברך. 

אני ממליץ לך לקבל המלצות (אם את רוצה אני יכול לנסות לברר לך) על אורתופד טוב שמתמחה בבעיות ברכיים ולקבוע אצלו תור. 

הרופאים מתמחים באופן מאוד ספציפי.

לפעמים רופא שמומחה לדבר ספיציפי - יודע רק אותו ואם בתחום ההתמחות שלו הכל בסדר - אז הוא יפטור אותה בהכל בסדר.

רופא ילדים כללי - ידע לכוון מה האופציות שיכולות להשפיע - בעיה אורתופדית או בעיות אפשריות אחרות.

ואז אפשר לדעת לאיזה רופא ללכת.

ידיים בבוקר עם ברכה?, הסיבה שאני שואלת...בעבר עבדתי בקופת חולים כפקידה , היו שם הורים מודאגים 

ביותר , יש להם ילדה קטנה בת שנתיים בערך סובלת מכאבים ברגל לא יכלה ללכת , לא יודעים מה הסיבה, שאלתי אותם

האם הם נוטלים לילדה ידיים בבוקר, האבא ענה- כן, האמא אמרה - לא... לאחר תקופה מסויימת ניגשה אליי 

האמא של הילדה והודתה לי על אותה שיחה, היא נטלה לילדה ידיים ועבר לה תוך שבוע בערך....

(סיפרתי להם על קרוב משפחתי שהחל לגמגם פתאום - אמא שלו נטלה לו ידיים והוא הפסיק לגמגם ) 

אני לא יודעת אם את נוטלת לו ידיים או לא , בכל אופן תתפללי עליו מהלב ויהי רצון שתפילתך תתקבל ברצון, רפואה שלימה

בס"ד

המישור הראשון: לעשות לו בדיקת דם, כדי לדעת שאין איזו דלקת בגוף.

המישור השני: לבדוק נושא של פלטפוס. בגיל 4 בד"כ כף הרגל מאבדת את המראה התינוקי העגלגל שלה וכבר אפשר לראות אם יש פלטפוס.

אם שני הדברים תקינים, בקשי מהאורטופד לעשות לילד אולטרא-סאונד של הברך. ואם התוצאות לא חד משמעיות גם MRI, שזו הבדיקה שיכולה לחשוף נוזלים ציסטות פגיעה ברצועות וכדו'.

אגב, לוקח כמה שבועות להשיג תור לאולטרא סאונד, אני הייתי מזמינה כבר עכשיו.

רפואה שלמה!

 יש  לו  אכן  פלטפוס  בצורה  מאד  קלה,  וההמלצה  היתה   לא  לטפל  בגיל  הזה.  השאלה האם  הפלטפוס  והכאב  בברך  קשורים? 

מעניין  לשמוע  ממי  שחווה  על  ילדיו  כיצד  התופעה  נראית  ולהשוות.  מה  שגורם  לי  לחשוש  שזה לא  כאבי  גדילה זה  ההתמקדות  במקום  אחד,  הכאב  המאוד  חזק,  וזה  שזה  נמשך  כל-כך  הרבה  זמן.

ודווקא הרופא ילדים הרגיל - גילה אותה ולא האורתופד.

לפעמים מומחה ספיציפי מכיר רק את התחום שאליו הוא רגיל ולא בודק אופציות אחרות.

היו לי כאבים ברגליים באזור שמעל העקב, כאבים שחזרו על עצמם בעיקר בשעות הערב, עד כמה שאני זוכרת. הרופא אמר שזה כאבי גדילה ומה שעזר זה אקמול.

לא זוכרת אם עשיתי צילום או לא.

זה היה כואב עד כדי שבכיתי הרבה. זה היה ממש ממש כואב, לא הצלחתי ללכת כשכאב. לפעמים זה היה ולפעמים לא, לא יודעת לפי מה הכאב החליט להגיע באותו ערב.

לי באופן אישי עזר לשים תחבושת אלסטית שלוחצת על המקום, וזה הקל על הכאב, רק א"א לישון עם זה.

הרופא אמר שעד גיל 6 פחות או יותר הכאבים אמורים להפסיק, אבל כנראה שעד היום אני גדלה כי מידי פעם כואב לי....

המחזור...

כך שאם תשימי לב לעיתוי, אולי זה הקטליזטור?

למחזור..... יותר לעייפות ורגישות לקור

אנחנו נתנו לו שקדים [עדיף שקדיה אבל הוא לא הסכים] וזה עזר.

יכול להיות גם משהו רגשי ממליצה על מוח אחד

אם הכאבים היו בכפות הרגליים, הייתי חושבת על פלטפוס, אבל מאחר שהכאב בברך ובעיקר בלילה, הייתי הולכת ב-2 מישורים:

הראשון: דלקת פרקים. אוכל לתת לך פרטים לגבי תרופה הומיאופתית שסייעה לחברה שלי  לדלקת בגיד (אפשר להשיג בטיפות או בכדורונים קטנטנים וטעימים כמו סוכריות של עוגה- 4 בכל פעם). וחברה אחרת נעזרה בהומיאפותיה שונה לדלקת פרקים וזו שיפרה את המצב בהרבה.

(אפשר לגלות דלקת פרקים בבדיקת דם, אבל חבל על הילד, וניתן לראות תוצאות מהירות אם זאת הבעיה).

השני, תוסף סידן, בעיקר אם את חושבת שהוא לא אוכל מספיק ביצים, מוצרי חלב, טחינה ועוד.

חוסר סידן עלול לגרום לכאבים במקומות שונים בגוף. הבעיה היא שתוספי סידן שמיועדים לגיל הזה אינם מכילים סידן שנספג היטב בגוף ולכן נראה לי שכדאי לתת לו סידן נוזלי של חב' נובל קר (מיוצר בארץ ואיכותי!). אפשר לתת לו אפילו כפית בתוספת מים (הטעם מוצלח).

אני הגבתי למעלה.

גם אני הומאופתית וגם אני המלצתי לך שם על תזונה עתירת סידן וויטמין A ו D אבל קודם הילד מוכרח להיבדק, משום שאם הוא לא דורך נכון בגלל פלטפוס או כל בעיה אורגנית אחרת, לא תספיק כאן תזונה.

וגם הומאופתיה במצב כזה מומלצת רק אחרי שפותרים את חוסר האיזון ביציבה. ניתן אומנם להקל עליו את הכאב עם תרופה הומאופתית אבל זה לא יכול לבוא במקום התייחסות לחוסר האיזון ביציבה ובדריכה.

לפעמים מדרס פשוט שמוסיפים לנעל עשוי לאזן את היציבה ולהקל על הלחץ שנוצר על הברך.

צריך לעשות זאת בהקדם כדי לא ליצור נזק לברך.

אחרי שפותרים את הבעיה האורתופדית ומשיגים יציבה מאוזנת אפשר לגשת להומאופת כדי לרפא את הברך במידה ונגרם לה נזק.

אנשים בעלי פלטפוס (שלום, גם לי יש פלטפוס קל כמו לאחוז מאוד גדול באוכלוסיה. אצלי גילו את זה בצו הראשון ואפילו לא הוריד לי על זה פרופיל) - רגישים קצת יותר לשברי מאמץ שקשור לסידן. 

אם הילד לא עשה מסע כומתה לאחרונה - אז כנראה שאין לו שברי מאמץ. 

אם יש לו שברי מאמץ - כנראה שזה מגיע מבעיה חמורה יותר ואז הכאבים הללו הם הדבר האחרון שצריכים לדאוג בגללו...

בכל מקרה, ביצה היא לא מקור טוב מדי עבור סידן - אלא אם אוכלים את הקליפה... הם מכילים כמות סידן גדולה רק במעט מגזר או תפוז - אז אין מה לאכול ביצים בשביל הסידן שבהן. טחינה ומוצרי חלב אכן מכילים סידן בכמות גדולה בעשרות או אפילו פי מאות אחוזים.  

בכל מקרה - אלא אם הוא סובל ממחסור קיצוני של סידן וחולה בפרכת עצמות (מה שהיית יודעת לפי זה שהוא היה שובר בכל יום עצם אחרת) - סביר להניח שמחסור בסידן לא גורם לכאבים בעצמות. 

בקיצור, תשמרי על הכסף שלך - כנראה שמחסור בסידן היא לא הבעיה. 

יכול להיות שמדובר בדלקת - אבל יש כל מיני סוגים של דלקות וכל סוג יכול לנבוע מסיבה אחרת ויש לה טיפול שונה. 
ולא כל דלקת אפשר לאבחן באמצעות בדיקת דם. למעשה, זה הדבר האחרון שעושים כשרוצים לבדוק אם הדלקת היא שיגרונית (gout) או שהיא נובעת מסיבה אחרת.  
את הדלקת עצמה מאבחנים לפי נפיחות, אודם ורגישות. 
דלקות פרקים גם נוטות לעבור לבד בתוך פרק זמן של כמה ימים בד"כ. 

לכן, הכי טוב - לכי לרופא שמתמחה שבברכיים או לאורתופד ילדים. 

יש סידן פי כמה וכמה ממוצרי חלב. וגם ברזל....

יש לזה טעם קצת מתוק, תנסה....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....