אם כן אז ברור להתרחק משם , לא להתקרב לבית של ההורים ולא להזמין את אחותך.

אבל רק אם זה קשור רק לאחותך,

אם בעלך כזה טיפוס אז הוא ימצא מישהיא אחרת להתסכל עליה..

תסבירי לו שזה מאוד מאוד מפריע לך  מאוד מאוד! הוא צריך להבין שגם הוא היה מאוד נפגע אם היית מתחילה להתסכל על אח שלו במבטים כאלו....

לא חוששת .. הוא כבר אישש לי את החששות

מספרת סיפור שקרה

הוא נפל איתה פעם אחרי פעם בשיחות נעימות

ולאט לאט השתעמם בבית למרות שהיה לנו קשר מצויין

נכון שהוא יחפש בכל מקום

כמו שהיא תמשיך מן הסתם להתקרצץ

אבל לא נהיה תמימים.. השיחות האלו.. של הבנות היעני תמימות מלאות ברצון לצ'ומי.. והורסות.

ונמאס לשמוע את התירוצי סבתא .. למה הפעם היה כזה דחוף ואין ברירה לעשות משהו שתכלס נוגד את ההלכה

מספיק עם עיגול פינות ההלכה יותר חכמה מאיתנו

אבל את חוששת שהיה יותר מיזה? במקומך יש מצב שהייתי עוברת לעיר אחרת, ולא מתקרבת להורים שלי עד יעבור זעם אפילו המון זמן, ,אולי אחרי שתתחתן .את מסבירה להורים שלך שכרגע את לא מגיעה עם בעך, כי את רוצה לשקם את הקשר הזוגי.ותהיי חזקה עם זה. כי אחותך פתאום יכולה לצוץ גם אם היתה אמורה לא להיות בבית.

לתפוס את אחותך ולהגיד לה בצורה הכי ברורה, אולי צריך גם התערבות של ההורים שלך, שאין מצב לעולם שהיא מתקשרת אליו  גם אם היא תקועה באי נידח והיא עומדת למות....(סתם אני מקצינה)

ויכול להיות שאם תהיו רחוקים, אז רחוק מהעין רחוק מהלב... והוא ישכח ממנה, אבל בהבטחה שהוא לא מחפש משהיא אחרת..

והוא מוחק כמובן את המספר שלה מהנייד שלו, שגם במקרה שהוא יהיה תקוע באיזה מערה אפילה והוא יהיה ממש חייב אותה, הוא לא ידע את המספר.

לחתוך חד וחלק. לאחותך לא יהיה קשר עם בעלך. לבעלך לא יהיה קשר עם אחותך.

לאחותך- לומר בתקיפות מירבית ש**** הוא בעלך, השיחות שיש לה איתו הן לא לעניין, ההתנהגויות שלה (שירה מולו, לבוש לא צנוע הן לא שייכות,

ולכן בזמן הקרוב את (ובעלך) מתרחקים ממנה. עד מתי? עד שיתאים לך לחזור.

ולבעלך לומר בצורה נעימה ומכבדת שהוא יקר וחשוב לך,

ואת רוצה לחזק את הקשר ביניכם.

לכן כדאי שתימנעו מללכת להורייך/מלפגוש את אחותך בזמן הקרוב,

ואת מבקשת בכל לשון של בקשה שלא ידבר ולא יהיה בקשר עם אחותך. זה לא נכון ולא ראוי.

נשמע לך אפשרי? שייך?

אכן, לפעמים יש באמת שיחות סתם, בין גיס-גיסה, ואין דברים כאלה. וכמובן שומרים על גדרים נכונים.

מדברייך הכואבים נראה שזה לא כך. אם כי תמיד יכול להיות שזה רק "נראה" ולא כן בלב האחרים.

ומספיק, בעצם, שאת חשה כך.

דברי איתו, קודם כל: תגידי לו - תראה, בטוח שאצלך זה בא באופן ראשוני מתום-לב. אבל עלולים להיסחף בתחושות שכבר לא שייכות, גם עם מי שבטוח לא היתה "כתובת מתאימה" אם היה מדובר בבנין בית. זה יצה"ר כזה, "מים גנובים". אז בוא נעצור את הענין הזה כעת. הקשר הזה צריך להיפסק טוטאלית; אתה תרגיש תוך זמן קצר כמה זה היה מגוחך, והיא תתבגר קצת.. וסה"כ, זה גורם לי תחושה ממש לא טובה. לא נעימה.

סכמו ביניכם חד וחלק. תגידי לו שחבל להרוס ביניכם ומספיק שאת מרגישה לא נעים (כלומר: את צריכה לא "לנפח" מידי כאילו מי-יודע-מה כבר יש בליבו אליה; שלא "תייצרי" ע"י הדיבורים מציאות מעבר למה שקיים. עדיף שישכנע את עצמו שזה לא שם, ואולי אכן זה באמת כך, וכך יהיה לו יותר קל להניח לזה).

אח"כ דברי איתה, חד וחלק: תודיעי לה שאינך מרשה לה לשוחח איתו, כלום, ולא לנסות למשוך תשומת לב בשום צורה מקרית או מכוונת. שהיא הורסת לך את משפחתך. איש זה לא כמו שהיא חושבת, והוא צריך לתת לו לבנות קודם כל את הקשר המבוסס עם אשתו. כך תאמרי לה.

תגידי לה שעוד פעם אחת - אינכם מגיעים והם לא מגיעים עד שזה יובטח לחלוטין. ואולי כבר כעת צריך לעשות "Vפסקה". תלוי במצב.

אם לא יעזור - דברי עם ההורים. תודיעי שעד שאינך מקבלת הבטחה גמורה שזה אחריותם, אתם לא מגיעים. אתם כעת בונים בית. שתתבגר.

ואחרי כל זה, העיקר - תרבו ביניכם אהבה ואחוה, שיחות טובות, גילוי לב, התענינות, נתינה הדדית.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ב"ה שהוא מבין את הבעיה ומנסה לתקן. לפחות זה.

שבעז"ה יחזור אליכם כל מה שהיה קודם 

את כותבת שהיא קולטת, ולא מתחברת שבעלי שומר עיניים ולא מדבר איתה.

ז"א שהיא רואה את בעלך? ואז רואה שהוא שומר על העינים? או שרק יודעת? ואם יודעת? למה בכלל את מגיעה לשיחה איתה?

אם הבנתי נכון. אז זה גרוע, אפילו שבעלך שומר עינים אסור שיראו אחד את השני, כי אולי העינים למטה אבל מה עם הלב? אולי הלב שלו נמשך אליה? אם הוא כבר יגיע למצב שהוא מיישר עינים והיא לא עושה לו כלום בלב, אז הוא יצא מיזה.

אבל אם הוא במצב שהוא צריך להוריד עיניים, זה יפה מאוד אבל זה אומר שהלב עדין נמשך.

לכן באמת תעשי כל מאמץ, אפילו שזה קשה, שהם לא יראו/ישמעו אחד את השני. זה גם נשמע הזוי שאת צריכה להיות הכלב שמירה שלו.. זה באמת מבאס נורא נורא.

וסתם כך מעניין, שבעלך כ"כ פירט לך לכאלו דקויות כמה הוא נמשך אליה, בדר"כ מסתירים את זה מבן/בת זוג. כנראה אתם מאוד מאוד פתוחים שזה דוקא מעלה מאוד גדולה , הרבה אנשים היו רוצים ככה בזוגיות.

זה כי הקשר התדרדר בלי סיבה

ובסוף ישבתי עליו שיספר

הסתיר שנתיים את המשיכה אליה

.. נפגשנו פעם כשלא ידעתי.. ואז שיחקו את הפוזות האלה 

היום הם לא נפגשים בכלל.. רק בריתות מילה וכו'.

והוא משתדל ממש לא לדבר איתה ולא להרגיש

איפה את חיה?!...

תשלחי לה הודעה:

"אני אוסרת עלייך להגיע אלינו יותר, עד להודעה חדשה, וזה כנראה יקח לא מעט זמן. אם תגיעי למרות האזהרה, אצטרך עם כל הצער לשלוח אותך מיידית בחזרה, בכל שעה שתהיה.

כמו כן, אני אוסרת אלייך להתקשר ל.. ואנחנו נחסום אצלו את מס' הטלפון שלך.

תתבגרי ותלמדי שלא עושים משחקים כאלה".

נורא - מה ששטויות יכולות לגרום.

ללמוד מזה כמה צריך להיזהר עם גיסות!

איזה פחד!

שה' יעזור לך.

אני בדרך כלל לא מדברת על זה.

וזה לא רק גיסות - 

זאת פקידה שמשחקת אותה תמימה.

תלמידות שמתקרצצות למורים ורבנים וכו'

מאוד מאוד מביך לחשוף את כל זה בפנייך,

ועוד יותר קשה לצאת מזה.

הוא זקוק להמון תמיכה ועידוד,

אפילו אם גם הוא קצת אשם..

היא הקטנה פה והפחות אחראית. הוא כאן הגדול יותר,ואמור להיות האחראי. זה כמו שכל הנשים הלא צנועות אשמות באונס.

היא עדין לא נשואה , היא לא יודעת איך זה בדיוק הולך עם גבר, אז היא קצת פיזזה ושרה.

כנראה שדוקא הוא זה שנתן לזה יחס,היא כמו ילדה קטנה נהנתה מזה בלי להבין את עומק ההרס.

בכל מקרה אם בעלך משתדל באמת ואת רואה את זה,(תסתכלי מהצד בלי שהוא רואה שאת בוחנת אותו) אז ודאי תתני לו את הצאנס, ברור שבליבך זה כואב עדין,אז תשתדלי לא לחשוב על זה כי זה יהרוס לך את הנשמה, את כל הזמן תאכלי את הלב.

וזה התחיל כשהיתה בת 25 בערך

לדעתי בנות יודעות טוב שהן רוצות תשומת לב

ועצם זה שאת רוצה מנשוי זה בעיה ואת צריכה להתרחק מזה.

(כנ"אם את רוצה מרווק זה גם לא צנוע אבל ק"ו נשוי)

אשרייך שאת חזקה! וואוו לא פשוט בכלל..

וכלכך צודקת שברוך הב' שיש לנו את ההלכה ששומרת אותנו מכל הדברים האלו!

"תחליף"..

טיפשה.

לסגור מיד את העסק טוטאלית,

לשאול את בעלך אם היה מעונין להתחתן עם מישהי שמנסה "להתחיל" עם אדם נשוי.. (כולל המשמעות לגבי נאמנותה אחרי נישואין..) - להגיד לו: נסחפת, מתוך טעות, כעת להיגמל טוטאלית. וכשתחזור האהבה והשלוה בינינו למקומה - אתה  כבר תרגיש בעצמך כמה זה היה מכוער. כבר לאתצטרך "להתאמץ" מידי כדי לא "להימשך".

ותחליטו ביחד על צעדים שהוא נוקט, גם פנימיים, כדי שה"שמירה" שלו תתחיל מהלב, ביחס לכל מי שזה יכול להיות שייך.

ותבנו מחדש. בכנות ובנחת.

המטרה היא למצוא איך להתגבר על הנפילה

נשמה את נשמעת טובה מידיי!!

תחפפי אותה!  תצעקי! תמחי! תעשי הכל בשביל הזוגיות שלך!!

אם מישהי רק הייתה שמה עין על בעלי הייתי משפדת אותה!

לא לרחם ולהגיד היא צעירה..היא לא מבינה..תמימה..וכ'..

בהצלחה מותק!

רק תפילה!

התגובה שלך לא נחמדה לאישה במצבה....

וזאת מהסיבה שזה לא צנוע.

ב. פחות דוסית זה לא הצדקה  ופחות דוסית זה לא אומר שהן תמימות לא סתם אישה הולכת לא צנוע.

ג. היא ראתה שהוא נמנע משיחה איתה ומקפיד על שמירת עינים.. למה המשיכה להתנקץ אליו.. ?

ד. הערתי לה פעם והיא המשיכה.. תכבדי את הרגשות

מי שרחמן ל.. סופו להתאכזר ל..

לא נכון לדעתי להפוך מישהי שעושה נגד ההלכה לתמימה

ק"ו כשאת רואה שהבחור נאבק לידך להתמודד עם הקריזות שלך .. 

והגענו להוריי פעם בחודשיים וחצי.. 

יש לי גיס.. שמשדר שהוא לא בעניין לדבר..

ואני לא מדברת איתו מטוב ועד רע

ולא מתעלקת עליו.  וגם משתדלת לא לבלוט לידו. 

רק לפי העובדות שאת מתארת בכלל לא בטוח שאחותך התכוונה לרעה.

בכל מקרה, ברגע שאת נפגעת מההתנהגות כלשהיא,(גם שנעשתה ללא כוונה) 

ובעלך יודע מזה, עליו להפסיק להתנהג כך כדי לא לפגוע בך.

בעלך צריך לדעת שלהיות נשוי לך זוהי זכות!

ולחשוב על מישהי אחרת זוהי חוצפה, את לא צריכה לחיות כך ולאפשר את סבלך,

אחותך היא לא הנקודה!!!

תבהירי לו שנגמרו המשחקים של סובל או מתייסר מהניסיון.

את צריכה להיות יותר תקיפה לגבי המחוייבות שלו לאהוב אותך,

לא חסר גברים לאף אישה ותתחילי לשדר לו את המסר.

הסתכלי במראה כל יום ותאמיני שאת יפה ונשית ושאין כמוך!

בהצלחה

תגובה לדברייך- "להיות יותר תקיפה לגבי המוחיבות שלו לאהוב אותך"

אהבה לא משיגים בתקיפות...

אם כן, להוסיף את המספר טלפון שלה ל-ignore list, כדי שלא תנסה אפילו.

אז אני אלך על האופציה אולי הכי פחות נוראית של שיחות ופלירטוטים.

את לא מובנת מאליו, וכמה שזה נחמד ומרגש לדבר עם מישהי רווקה ולגעת במים הגנובים, המבחן האמיתי הוא בחיי היום יום, שאת מטפלת בילדים והוא מגיעה הביתה לבית מתוחזק וילדים מטופחים עם ארוחת ערב על השולחן, מהדברים האלה קשה לו להתרגש לעומת השיחות התמימות וחסרות הדאגות עם בחורה רווקה... הוא צריך ללמוד לעצמו בחזרה מי זאת שהוא התחתן איתה! תאמיני בכח שלך כשאישתו ובתבונה הנשית שלך שתחזיר אותו להעריך את מה שיש לו ביד! תצמצמי כמה שאפשר קשר עם האחות הזאת ותגרמי לו להתרגש ממך, אלו החיים האמיתיים!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר