יום שישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: וארא, שישי עם פירש"י.
תהלים: י-יז.
תניא: ובזה יובן ... עבודתו כלל.

אאמו"ר [הרש"ב] סיפר: הדרוש "וארא גו' ושמי ד' גו'" המדבר בענין כי לא ידח ממנו נדח (אינו הנדפס ב"תורה אור"), קנה לו שם "דער פרומער וארא" [="וארא הצדקני"],

והיה רגיל רבינו הזקן לחזור אותו אחת לשלש שנים, ובכל פעם ופעם כמעט שהיה אומר אותו כלשונו.
ואמר ה"צמח צדק": בכל פעם היה זה אור חדש. והגיב אבא: ה'אור' שווה הוא תמיד, אך מאור, הוא בכל פעם כדבר חדש.

שבת (תש"ג)
שיעורים: חומש: וארא, שביעי עם פירש"י.
תהלים: יח-כב.
תניא: פרק טז. וזה ... באריכות.

"תורה אור" נדפס לראשונה בשנת תקצ"ז בקאפוסט (בלי ההוספות). ה"צמח צדק"
במכתבו מיום ג שבט תקצ"ז כותב: ספר תורה אור הנדפס עתה ... בו מאמרים רוב הדרושים
שמשנת תקנ"ו עד סוף תקע"ב, אשר הרבה מהם שם רבינו ז"ל [אדמור הזקן] בעצמו עין
עיונו עליהם והגיהם, והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס. והספר כולל שני חלקים,
חלק הראשון על שני חומשי התורה וחנוכה ופורים, גם כמה דרושים לחג השבועות זמן
מתן תורה בפ' יתרו, וקצת לפסח בפ' ויקהל. וחלק השני, אם-ירצה-ה', על ג' חומשי התורה
ושיר השירים ומועדים ור"ה ויוכ"פ ... ושם המחבר נאה לו : 'שניאור'; כמו [שמצינו ענין זה:]
"ואהבת" [בגמטריא:] ב' פעמים אור ... עכ"ל.
לא הספיקו להדפיס רק חלק הראשון, כי ע"י מלשינות סגרה הממשלה כמה מבתי הדפוס
העבריים ברוסיה, ובינהם גם בית הדפוס בקאפוסט אשר שם הדפיסו ה"תורה-אור". בשנת
תר"ח נדפס ח"ב בזיטאמיר ובשינוי השם: "לקוטי תורה".

יום שני (תש"ג)
שיעורים: חומש: בא, שני עם פירש"י.
תהלים: כא-לד.
תניא: וזה כל ... הרמ"ז שם.

על אדם להרבות באמירת אותיות התורה (לומר תהילים, לשנן משניות) - מתי והיכן
שיכול, בכדי לחזק את קיום העולם, בכדי להציל את עצמו מחיבוט הקבר וכף-הקלע
[=עונשים שלאחר המיתה], ולזכות לכל הגילויים הנעלים ביותר.

יום שלישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: בא, שלישי עם פירש"י.
תהלים: לה-לח.
תניא: והיא בחי' ... כמ"ש במ"א.

אאמו"ר [הרש"ב] כותב ששמע בשם רבינו הזקן, שכל המחברים עד הט"ז והש"ך, והם בכלל, עשו החיבורים שלהם ברוח-הקודש,

וענין רוח-הקודש איתא ב"קרבן בעדה" סוף פ"ג דשקלים שזהו שמגלים לו רזי תורה, שזהו מבחי' העלם דחכמה.

יום חמישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: בא, חמישי עם פירש"י.
תהלים: מד-מח.
תניא: והענין ... ,כד, גלגולים.

בפרט בזמן הזה אשר בחסדי השי"ת אנו עומדים על סף הגאולה, עלינו להתאמץ בכל מיני
אימוץ, לחזק כל עניני הדת בהידור מצוה, ולשמור את כל המנהגים מבלי לוותר אף כל שהוא,
ומצוה וחובה על כל רב בישראל, להודיע לקהל עדתו כי הצרות והיסורים חבלי משיח המה,
וה' אלקינו דורש מאתנו תשובה לתורה ומצוות, שלא נעכב ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

י"א שבט
יום ראשון (תש"ג)
שיעורים: חומש: בשלח, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: ס-סה.
תניא: פרק כ. והנה … 'כו' וכאפס ממש.

סדר היום מתחיל ב"מודה אני", ואומרים זאת קודם לנטילת ידים, אפילו בידים טמאות - 
מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא ה"מודה אני" של יהודי, אפשר שחסר בזה או
בזה, אך ה"מודה אני" נשאר בשלמותו.

יום שני (תש"ג)
שיעורים: חומש: בשלח, שני עם פירש"י.
תהלים: סו-סח.
תניא: כי התהוות … 'כו' ודקות יותר.

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם, לחברם להיות לאחדים.

ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

יום שלישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: בשלח, שלישי עם פירש"י.
תהלים: סט-עא.
תניא: אבל עשר … עניני העולם.

יא"צ [=יום השנה] - ביום המיתה אפילו בשנה ראשונה, ואפילו כשיום הקבורה רחוק מיום המיתה.
מענה ה"צמח צדק" לאאזמו"ר [מהר"ש] בהיותו כבן שבע: החסד ויתרון המעלה אשר
האלוקים עשה את האדם ישר להיות הולך בקומה זקופה הוא, דהגם שהולך על הארץ, מכל
מקום הוא רואה את השמים, לא כן בהולך על ארבע דאינו רואה אלא את הארץ.

על הרבנית שטערנא שרה?

כי המזל של הצדיק גובר באותו יום ויש אור וקדושה מיוחדת שיורדת מלמעלה ביום כזה!!

יום רביעי (תש"ג)
שיעורים: חומש: בשלח, רביעי עם פירש"י. תהלים: עב-עו.
תניא: פרק כ"א. והנה 52' …' נבואתם.

במנחה אין אומרים תחנון.
אצל כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, הרי שמלבד הענין של התעוררות רחמים על
המקושרים - היתה עבודה של הזכרת המקושרים בינו לבין עצמו, ולהתבונן בענין אהבתם
והתקשרותם, כמים הפנים, שזה מעורר את כוחותיו הפנימיים של זה שמתבוננים אודותיו, כפי
שרואים במוחש שכאשר מביטים בחזקה על אדם, נאלץ הוא להחזיר מבט, כי הבטה פנימית
מעוררת עצם הנפש - וכך גם בכח המחשבה.

ה (תש"ג)
עומדין בעת קריאת השירה
הפטורה: ודבורה אשה נביאה.
שיעורים: חומש: בשלח, שביעי עם פירש"י.
תהלים: פג-פז.
תניא: פרק כב. רק … תמיד.

המנהג לאכול דייסה שחורה.
שבת בשלח שנת תרכ"א אמר ה"צמח צדק" המאמר 'ראו כי ה'' הנדפס ב"לקוטי-תורה".
וסיפר אח"כ לבנו אאזמו"ר [מהר"ש]: שבת בשלח שנת תקס"ה אמר אאזמו"ר [אדמו"ר הזקן]
זה המאמר. אח"כ קרא אותי וסיפר לי, אשר בשנת תקכ"ט בהיותו במעזריטש, קרא אותו הרב
המגיד לחדרו ואמר לו: שבת בשלח שנת תקט"ז אמר הבעש"ט מאמר ע"פ 'וישב הים לפנות
בקר לאיתנו' - לתנאו, כמאמר רז"ל. בשנת תקכ"א (שנה אחרי הסתלקות הבעש"ט) היה
אצלי - המשיך דבריו הרב המגיד - רבי (הבעש"ט) ואמר המאמר והוסיף ביאור בענין
'עושין רצונו - ולא דברו - של מקום'. והיום היה אצלי מורי לחזור המאמר. ואמר הרב
המגיד המאמר לפני אדמו"ר הזקן, והוסיף ביאור בענין גנאי נהרה [=הנהר "גינאי", שכמסופר
בתלמוד נבקע לפי ציוויו של רבי פנחס בן יאיר כשהיה בדרכו לפדיון שבויים] שזהו כענין
קריעת ים סוף.
וסיים הצ"צ: היום היו אצלי הבעש"ט, הרב המגיד ואאזמו"ר [אדמור הזקן], וכל אחד
אמר לי המאמר בסגנונו. - כעבור איזה שעות קרא הצ"צ את אאזמו"ר [מהר"ש] עוד הפעם
ואמר לפניו ביאור על המאמר.

יום ראשון (תש"ג)
שיעורים: חומש: יתרו, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: פח-פט.
תניא: פרק כג. ועם … 'כח' בעולמות.

ה"צמח צדק" סיפר לבנו אאזמו"ר [המהר"ש], אשר הדרוש "ומראיהם ומעשיהם"
- "תורה אור" פ' יתרו - הוא דרוש הראשון שאמר הרב המגיד ממעזריטש בשעת קבלו את
הנשיאות - חג השבועות תקכ"א, - כפי אשר שמעו רבינו הזקן מפי הרמ"מ מהאראדאק
- בעל "פרי הארץ" - שהיה באותו מעמד, רק שרבינו ביאר [את] הדרוש ע"פ סגנונו.

יום שלישי (תש"ג)
שיעורים: חמש: יתרו, שלישי עם פירש"י.
תהלים: צז-קג.
תניא: וכן הלבוש 56' …' ימיהם.

אאמו"ר [הרש"ב] כותב באחד ממכתביו: על פי "הגהות אשר"י" - נטילת ידים לסעודה
ג' פעמים רצופות, כן היה עושה אאמו"ר - (מהר"ש נ"ע) - ומניח משפיכה הג' מעט מים
בכף ידו השמאלית ובזה משפשף שתי ידיו.

יום רביעי (תש"ג)
שיעורים: חומש: יתרו, רביעי עם פירש"י.
תהלים: קד-קה.
תניא: אך המחשבה … 'כט' כפקודין.

חובת נשי ובנות החסידים יחיו לעמוד בשורה ראשונה בכל מפעל של חיזוק הדת והיהדות
בכלל, ובפרט בענין טהרת המשפחה. ועליהם לארגן חברת בנות החסידים לחזק כל דרכי
החסידים בעניני הדרכה וחינוך כמו שהיה בבתי החסידים מאז ומקדם.

יום שישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: יתרו, שישי עם פירש"י.
תהלים: קח-קיב.
תניא: ומזה יוכל … כמ"ש לקמן.

פעם, תוך כדי יציאה מחדרו, נזדמן לאדמו"ר הזקן לשמוע איך שהרבנית אומרת לכמה נשים: "שלי [=בעלי] אומר".
- אמר הרבי: בגלל מצוה אחת [קידוש אישה] אני של; במצוות רבות - של הקב"ה!
ונשתרע על הרצפה כשכולו דבקות. בהתעוררו אמר [בהתייחס להתרחשות שע"י הרבנית
התעורר לדבקות גדולה בקב"ה]: "צאינה וראינה" - כדי לצאת מעצמו ולראות אלוקות,
זה ע"י: "בנות ציון" - מלכות [בחי' בת] מעוררת ז"א [=זעיר אנפין. המדות הקדושות
העליונות], לעתיד לבא יתקיים הכתוב: "אשת חיל עטרת בעלה".

שבת (תש"ג)
בשעת קריאת עשרת הדברות עומדים ופניהם אל הספר תורה.
הפטורה: בשנת … מצבתה.
שיעורים: חומש: יתרו, שביעי עם פירש"י.
תהלים: קיג-קיח.
תניא: פרק כד. וזה … כנודע.

"וירא העם וינועו" - כשראו אלוקות "וינועו", נפעלה תנועת חיים.

אילו ידעתם - אמר אדמו"ר ה"צמח צדק" - כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת.

תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים.

ראשון (תש"ג)
שיעורים: חומש: משפטים, פרשה ראשונה עם פירש"י.
תהלים: קיט, אשרי … מצותך מאד.
תניא: פרק כה. וזהו 62' …' אח"כ.

ללמוד בכל יום קטע חומש עם פירש"י (יום ראשון - עד "שני", יום שני - עד "שלישי" וכו');

אמירת תהלים בכל יום, וכל התהלים בשבת מברכים - על כך יש מאד להקפיד. זה נוגע לו, לבניו ולבני בניו.

שני (תש"ג)
שיעורים: חומש: משפטים, שני עם פירש"י.
תהלים: קיט, מה … לא שכחתי.
תניא: ואף שהאומר … עליו כנודע.

האהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות: החוט המקשר [את ה]חסידים בינם לבין עצמם,

והחוט המקשר [את ה]רבי עם חסידים וחסידים עם הרבי. זהו גם בדרך "אור ישר" וגם בדרך "אור חוזר";

אין לזה כל מחיצה, זהו מעל להגבלת מקום וזמן.

שלישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: משפטים, שלישי עם פירש"י.
תהלים: קכ-קלד.
תניא: והן בבחי' … עבודת הצדקה.

אאמו"ר [הרש"ב] כותב באחד ממאמריו: חסידים הקודמים עשו הסכם בנפשם שכל דבר המותר,

אך שיש לו איזה רצון וחמדת הלב לזה - לא יעשנו, ועל ידי זה נעשה שבירת התאוה.

רביעי (תש"ג)
שיעורים: חומש: משפטים, רביעי עם פירש"י.
תהלים: קלה-קלט.
תניא: וכיוצא … 'לב' ב"ה כנ"ל.

אחת מתורות הבעש"ט:
כי תראה - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף, תראה - שונאך -
שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא - רובץ תחת
משאו - שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה
בלבבך [ש:] - וחדלת מעזוב לו - שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור
את החומריות. הנה, לא בזו הדרך ישכון א

חמישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: משפטים, חמישי עם פירש"י.
תהלים: קמ-קמד.
תניא: ויחוד … 'לב' כמ"ש במ"א.

אדמו"ר הזקן אמר פעם: פירש"י על החומש הוא יינה של תורה, פותח הלב ומגלה אהבה ויראה עצמיות;

פירש"י על הגמרא - פותח המוח ומגלה שכל עצמי.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.