ואני ב"ה חתום מהרגע שאני בן 17 על כרטיס אד"י. חשוב ללמוד את ההלכה. אם לא לומדים - עלולים לגרום למוות של יהודים וחבל.

גם כל מיני איברים נוספים. לב זה טיפה בעייתי כי יש מחלוקת לגבי רגע המוות. יש גם דעה שבכלל אסור לגעת בגופת מת, אבל למעשה - הצלת חיים יותר חשובה מכבוד המת.

זה פיקוח נפש להציל חיים..בדיוק אתמול (אאל'ט) ,הצילה ילדה צדיקה אחת חמישה יהודים (מקווה שחמישתם יהודים) ע"י תרומת אברים ,כאילו קיימה חמישה עולמות מלאים!

דיברתי עם מישהו שמבין את הנושא-

ההבדל ביניהם הוא שב"בלבבי" מערבים בסיפור רופא שמכיר את העניין מהצד הדתי וההלכתי כאחד, אאל"ט זה גורם להבדל מעשי במספר מקרים מועט מאוד- אבל זה סוג של ביטוח נגד בלאגנים.

חוץ מזה, בסופו של דבר הכרטיס הוא הצהרת כוונות ולא יותר- ההחלטה הסופית- עם כרטים או בלי- היא של המשפחה.

(ואני צריך לעשות כרטיס!)

מותר לתרום. בד"כ רב המשפחה יכול להיות שותף בתהליך ההחלטה.
אצלנו הרב פסק שאין בעיה הלכתית,
והוא גם הסביר -
הגוף הוא כמו בגד לנשמה.
כשאין צורך בבגד, תזרוק אותו ל'פח', או תתן אותו לגמ"ח?
כמובן שלגמ"ח...
תרומת אברים זה בערך אותו דבר.

אתם יודעים מה זה 8 אנשים שחיים בזכות אדם אחד?
אדם שלא יכל לעלות מדרגות, פתאום רץ קופץ כמו כולם.

דבר ענק.

(שתי קרניות)

ובכל זאת לא חתום על בלבבי...

זה מחלוקת בפוסקים בגלל החשש של רגע המוות כמו שכתבו כאן,

מלבד בקרניות שאין בזה שום בעיה כי מוציאים אותם אחרי הרבה זמן, אבל בקרנית הבעיה היא שזה לא פיקוח נפש.

אני קיבלתי את הקרניות מגוי, שזה מותר לכו"ע.

ולא נראה לי נכון להיכנס לספק הזה, אפילו שיש כאן הצלת חיים, כי יש רבנים שאוסרים, ומחשיבים את זה כאילו רצחו אותך.

שב ואל תעשה עדיף.

למה אתה מרגיש אחראי עלי?

ואני חושב שאני מדבר בהיגיון... כך שלדבר על בושה זה לא תשובה

אתה פשוט מצער אותי. כמעט מזכיר את המקרה של מושתלת הלב החרדית שמשפחתה סירבה לתרום את איבריה. הרגשתי בושה גדולה בכך שאני חולק אותה תורה איתם.

הגיון?

ההגיון ההלכתי הפשוט שראוי לסמוך על רוב הדעות שמתירים, במיוחד במקרה כמו שלך.

מלבד מה שלא ספרת את הרבנים.

מי אמר לך שהם רוב? מי אמר לך מי הרב שלי?

מה שייך להתבייש במישהו שעושה את רצון ה'? 

ולא קיבלתי מיהודים, קיבלתי מגויים - מהסיבה הפשוטה שיש בעיה גדולה לקבל מיהודי, כך שלומר - אתה מקבל ולא נותן לא קשור לכאן! אני יהודי לא גוי. אם היה מותר הייתי תורם בכיף כמובן. (היום אני אפילו לא יכול לתרום דם. מין חוק מוזר של מד"א )

על איך אתה מדבר עם אנשים

מי שיקבע בסופו של דבר אם תתבצע תרומה או לא ואיך (עם או בלי רב)
זה רק המשפחה!
הרופאים אותם רופאים, המתאמות השתלה אותן מתאמות (אגב,שייכות למדינה ובד"כ מקושרות דרך אד"י.)
ולכן, בזמן אמת, העיקר הוא שיהיה לך כרטיס (בלבבי או אד"י  - שמביע רצון והסכמה לתרום)
לכל השאר, האנשים מסביב ידאגו...
 

אבל תדעי שגם הם תורמים לנו.

לגבי הסוגיה המורכבת הזאת.
מנסיון, זה קשה. מאוד. מאוד מאוד מאוד.

אבל כשדיברנו עם הרב, היה אחד הדברים המרגשים -
הבאנו לו תמונות.
הוא לקח את התמונה של מחמוד הסתכל שנייה והעביר,
הסתכל על תמונה של מוחמד שנייה, והעביר...
לקח את התמונה של מירב
הסתכל עליה במשך כמה ד'ק ואמר:
'היא תהיה רבנית, ואם לא - אז אמא לעשרה ילדים...'

מכירה את 'מי שהציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא...'
זה בדיוק זה.
ואו. 3 ערבים שווים את היהודיה שחיה!

(ונתעלם שנייה מהעובדה שגם אם ערבי קיבל ספציפית את האיבר, כל היהודים מתקדמים בתור להשתלה,
וההבדל גדול מאוד אם אתה במקום 3 או 2...)
 

זה מורכב, אם תרצי בשמחה אפרט יותר באישי.

לא יתנו אברים לאנשים שרוצים להרוג אותך.

ברור שעדיף לתת ליהודים, אבל אנחנו חיים במדינה שיש בה קצת עיוות...

בשורה תחתונה עדיף לדעתי לקחת את הסיכון שיתנו את האיברים לערבי, כאשר יש סיכוי מאוד גדול שיהודי יחיה בזכותם.

הקב"ה נתן לנו את הכלי הזה כדי שאנשים יוכלו להתרפא ולחיות מחדש חיים טובים.

נכון שיש בעייתיות בכרטיס אדי.. בשביל זה יש בלבבי..

בעז"ה אני הולכת לעשות כרטיס כזה ונראה לי שזה ממש כפיות טובה להתנגד לתרומה אחרי שתרמו לך!

מובן שאיני מאחל זאת.

רק בריאות, עד 120.

טכנית, יהודי יכול לקבל מערבי כמו שערבי יכול לקבל מיהודי.

כמו שאם אדם יקר לך יזדקק לתרומה, לא תתענייני בלאום התורם (אני בטוח שלא תגידי "ערבי? לא תודה, שהקרוב היקר ימות!") כך זה אמור להיות גם להפך.

אם תהיי בתור להשתלה וזה יהיה מערבי - את תקבלי את התרומה, יהיה מה שיהיה. נראה לי שיש פה גם העלאה של חלק בבריאה - שזה ודאי דבר טוב.

כי מוסר הוא יחסי וסובייקטיבי, כל אחד רואה אותו אחרת. יש מי שיגיד שרופא חייב להציל גם חולה שלא מוכן להנצל[וזה יכול להחשב כ"חולה שמסרב להנצל"], ושחייבים להנשים אנשים ולתת להם את כל הטיפולים עד הנשימה האחרונה, ויש מי שיגיד שאפשר לעשות "המתת חסד" או שיקול דעת אחר, כמו ויתור על השתלה מצילת חיים.

אף אחד לא יגיד לא.

לב של חזיר, כליה של ערבי או מוח עצם מיהודי - אם מדובר בהצלה של אדם קרוב ויקר (או עצמך) כולם יתחננו לקבל.

אנשים מחכים שנים, רק כדי להיכנס לרשימות. כמה מתים בזמן הזה...

אם אדם מרשה לעצמו לעשות סלקציה, ולחשוב שכליה של מישהו שווה פחות או לא מתאימה לו מפאת לאומו/דתו, שלא יכנס לרשימה.

"לורוצה תרומה מערבי", תתבגרי. ילדים רואים את האמהות שלהם נרקבות בתור, מחכות לכליה, ואת מרשה לעצמך לומר שאת לא רוצה לקבל.

לא מאמין שמישהו יאמר כזה דבר

זה מאד קשה לחכות לתרומה, זה סיפור של שנים, וכשמגיעה תרומה אתה ממש שמח, ולא שואל שאלות

ואצלי זה היה בקרנית, כך שמדובר רק על ראיה ולא על הצלת חיים!

זה כרגע העובדות.

ולכן כדאי ומורת לתרום - אפילו אם זה אליהם.

את ענייני הדמוגרפיה תפתרו בילודה.

בכל אופן חשוב להדגיש מכמה בחינות וכדי שלא לתת להם שבחים שלא זכו להם שלכולי עלמא אוכלוסיה כקבוצה לאומית שעויינת לנו ומתחנכת על שנאה כלפינו לא מבצעת מן הצד אקט של מתן בסתר וחמלה,אלא יש להם סיבה אחרת לעשות זאת,אולי לעזור לעצמם.(לא אמרתי דברים שבאים בניגוד למה שכתבת אלא כתוספת, כדי שלא יוצר מודל לא נכון)

שמעתי פעם שיחה ממושתלת כליה -
היא אמרה שהרופא אמר לה שהיא במצב קשה וראשונה בתור להשתלה, העניין דחוף...
ואז היא אמרה לעצמה - 'טוב, אני רוצה לחיות... אבל - אני אתפלל שיהודי ימות בשביל שאחייה?'
ובאמת בסוף היא קבלה תרומה מגוי...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....