ואני ב"ה חתום מהרגע שאני בן 17 על כרטיס אד"י. חשוב ללמוד את ההלכה. אם לא לומדים - עלולים לגרום למוות של יהודים וחבל.

גם כל מיני איברים נוספים. לב זה טיפה בעייתי כי יש מחלוקת לגבי רגע המוות. יש גם דעה שבכלל אסור לגעת בגופת מת, אבל למעשה - הצלת חיים יותר חשובה מכבוד המת.

זה פיקוח נפש להציל חיים..בדיוק אתמול (אאל'ט) ,הצילה ילדה צדיקה אחת חמישה יהודים (מקווה שחמישתם יהודים) ע"י תרומת אברים ,כאילו קיימה חמישה עולמות מלאים!

דיברתי עם מישהו שמבין את הנושא-

ההבדל ביניהם הוא שב"בלבבי" מערבים בסיפור רופא שמכיר את העניין מהצד הדתי וההלכתי כאחד, אאל"ט זה גורם להבדל מעשי במספר מקרים מועט מאוד- אבל זה סוג של ביטוח נגד בלאגנים.

חוץ מזה, בסופו של דבר הכרטיס הוא הצהרת כוונות ולא יותר- ההחלטה הסופית- עם כרטים או בלי- היא של המשפחה.

(ואני צריך לעשות כרטיס!)

מותר לתרום. בד"כ רב המשפחה יכול להיות שותף בתהליך ההחלטה.
אצלנו הרב פסק שאין בעיה הלכתית,
והוא גם הסביר -
הגוף הוא כמו בגד לנשמה.
כשאין צורך בבגד, תזרוק אותו ל'פח', או תתן אותו לגמ"ח?
כמובן שלגמ"ח...
תרומת אברים זה בערך אותו דבר.

אתם יודעים מה זה 8 אנשים שחיים בזכות אדם אחד?
אדם שלא יכל לעלות מדרגות, פתאום רץ קופץ כמו כולם.

דבר ענק.

(שתי קרניות)

ובכל זאת לא חתום על בלבבי...

זה מחלוקת בפוסקים בגלל החשש של רגע המוות כמו שכתבו כאן,

מלבד בקרניות שאין בזה שום בעיה כי מוציאים אותם אחרי הרבה זמן, אבל בקרנית הבעיה היא שזה לא פיקוח נפש.

אני קיבלתי את הקרניות מגוי, שזה מותר לכו"ע.

ולא נראה לי נכון להיכנס לספק הזה, אפילו שיש כאן הצלת חיים, כי יש רבנים שאוסרים, ומחשיבים את זה כאילו רצחו אותך.

שב ואל תעשה עדיף.

למה אתה מרגיש אחראי עלי?

ואני חושב שאני מדבר בהיגיון... כך שלדבר על בושה זה לא תשובה

אתה פשוט מצער אותי. כמעט מזכיר את המקרה של מושתלת הלב החרדית שמשפחתה סירבה לתרום את איבריה. הרגשתי בושה גדולה בכך שאני חולק אותה תורה איתם.

הגיון?

ההגיון ההלכתי הפשוט שראוי לסמוך על רוב הדעות שמתירים, במיוחד במקרה כמו שלך.

מלבד מה שלא ספרת את הרבנים.

מי אמר לך שהם רוב? מי אמר לך מי הרב שלי?

מה שייך להתבייש במישהו שעושה את רצון ה'? 

ולא קיבלתי מיהודים, קיבלתי מגויים - מהסיבה הפשוטה שיש בעיה גדולה לקבל מיהודי, כך שלומר - אתה מקבל ולא נותן לא קשור לכאן! אני יהודי לא גוי. אם היה מותר הייתי תורם בכיף כמובן. (היום אני אפילו לא יכול לתרום דם. מין חוק מוזר של מד"א )

על איך אתה מדבר עם אנשים

מי שיקבע בסופו של דבר אם תתבצע תרומה או לא ואיך (עם או בלי רב)
זה רק המשפחה!
הרופאים אותם רופאים, המתאמות השתלה אותן מתאמות (אגב,שייכות למדינה ובד"כ מקושרות דרך אד"י.)
ולכן, בזמן אמת, העיקר הוא שיהיה לך כרטיס (בלבבי או אד"י  - שמביע רצון והסכמה לתרום)
לכל השאר, האנשים מסביב ידאגו...
 

אבל תדעי שגם הם תורמים לנו.

לגבי הסוגיה המורכבת הזאת.
מנסיון, זה קשה. מאוד. מאוד מאוד מאוד.

אבל כשדיברנו עם הרב, היה אחד הדברים המרגשים -
הבאנו לו תמונות.
הוא לקח את התמונה של מחמוד הסתכל שנייה והעביר,
הסתכל על תמונה של מוחמד שנייה, והעביר...
לקח את התמונה של מירב
הסתכל עליה במשך כמה ד'ק ואמר:
'היא תהיה רבנית, ואם לא - אז אמא לעשרה ילדים...'

מכירה את 'מי שהציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא...'
זה בדיוק זה.
ואו. 3 ערבים שווים את היהודיה שחיה!

(ונתעלם שנייה מהעובדה שגם אם ערבי קיבל ספציפית את האיבר, כל היהודים מתקדמים בתור להשתלה,
וההבדל גדול מאוד אם אתה במקום 3 או 2...)
 

זה מורכב, אם תרצי בשמחה אפרט יותר באישי.

לא יתנו אברים לאנשים שרוצים להרוג אותך.

ברור שעדיף לתת ליהודים, אבל אנחנו חיים במדינה שיש בה קצת עיוות...

בשורה תחתונה עדיף לדעתי לקחת את הסיכון שיתנו את האיברים לערבי, כאשר יש סיכוי מאוד גדול שיהודי יחיה בזכותם.

הקב"ה נתן לנו את הכלי הזה כדי שאנשים יוכלו להתרפא ולחיות מחדש חיים טובים.

נכון שיש בעייתיות בכרטיס אדי.. בשביל זה יש בלבבי..

בעז"ה אני הולכת לעשות כרטיס כזה ונראה לי שזה ממש כפיות טובה להתנגד לתרומה אחרי שתרמו לך!

מובן שאיני מאחל זאת.

רק בריאות, עד 120.

טכנית, יהודי יכול לקבל מערבי כמו שערבי יכול לקבל מיהודי.

כמו שאם אדם יקר לך יזדקק לתרומה, לא תתענייני בלאום התורם (אני בטוח שלא תגידי "ערבי? לא תודה, שהקרוב היקר ימות!") כך זה אמור להיות גם להפך.

אם תהיי בתור להשתלה וזה יהיה מערבי - את תקבלי את התרומה, יהיה מה שיהיה. נראה לי שיש פה גם העלאה של חלק בבריאה - שזה ודאי דבר טוב.

כי מוסר הוא יחסי וסובייקטיבי, כל אחד רואה אותו אחרת. יש מי שיגיד שרופא חייב להציל גם חולה שלא מוכן להנצל[וזה יכול להחשב כ"חולה שמסרב להנצל"], ושחייבים להנשים אנשים ולתת להם את כל הטיפולים עד הנשימה האחרונה, ויש מי שיגיד שאפשר לעשות "המתת חסד" או שיקול דעת אחר, כמו ויתור על השתלה מצילת חיים.

אף אחד לא יגיד לא.

לב של חזיר, כליה של ערבי או מוח עצם מיהודי - אם מדובר בהצלה של אדם קרוב ויקר (או עצמך) כולם יתחננו לקבל.

אנשים מחכים שנים, רק כדי להיכנס לרשימות. כמה מתים בזמן הזה...

אם אדם מרשה לעצמו לעשות סלקציה, ולחשוב שכליה של מישהו שווה פחות או לא מתאימה לו מפאת לאומו/דתו, שלא יכנס לרשימה.

"לורוצה תרומה מערבי", תתבגרי. ילדים רואים את האמהות שלהם נרקבות בתור, מחכות לכליה, ואת מרשה לעצמך לומר שאת לא רוצה לקבל.

לא מאמין שמישהו יאמר כזה דבר

זה מאד קשה לחכות לתרומה, זה סיפור של שנים, וכשמגיעה תרומה אתה ממש שמח, ולא שואל שאלות

ואצלי זה היה בקרנית, כך שמדובר רק על ראיה ולא על הצלת חיים!

זה כרגע העובדות.

ולכן כדאי ומורת לתרום - אפילו אם זה אליהם.

את ענייני הדמוגרפיה תפתרו בילודה.

בכל אופן חשוב להדגיש מכמה בחינות וכדי שלא לתת להם שבחים שלא זכו להם שלכולי עלמא אוכלוסיה כקבוצה לאומית שעויינת לנו ומתחנכת על שנאה כלפינו לא מבצעת מן הצד אקט של מתן בסתר וחמלה,אלא יש להם סיבה אחרת לעשות זאת,אולי לעזור לעצמם.(לא אמרתי דברים שבאים בניגוד למה שכתבת אלא כתוספת, כדי שלא יוצר מודל לא נכון)

שמעתי פעם שיחה ממושתלת כליה -
היא אמרה שהרופא אמר לה שהיא במצב קשה וראשונה בתור להשתלה, העניין דחוף...
ואז היא אמרה לעצמה - 'טוב, אני רוצה לחיות... אבל - אני אתפלל שיהודי ימות בשביל שאחייה?'
ובאמת בסוף היא קבלה תרומה מגוי...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...