ניראה לי כל אחד עובר את זה או יעבור.. מי יותר ומי פחות.. אל דאגה.. זה שאת חושבת על זה לא אומר שסופך קרב.. תאמיני לי נשמה.. יעבור! מניסיון..

אחר כך תתחילי להאמין שזה בא בקרוב..ואז תכנסי תמצך לדיכאון נוראי....

בהצלחה!!!

אבל אולי כדי למצוא משו יצרני להתעסק בו

לפעמים צריך להציף את עצמך בעיסוקים כדי לא להשאיר מקום למחשבות

אבל רק כשאני מתחילה לחשוב את זה אני ישר הולכת לעשות משהו אחר כדי להעיף את המחשבה הזאת מהראש!! 

ובכללי אני מפחדת מהמוות..

את יכולה לעשות כמוני אם זה עוזר לך .. (לי זה מאוד עוזר! ) 

בהצלחה.. ואם יש עוד שאלות, בכיף תבואי לאישי  

אפשר לצאת מיזה!! זה קשה אבל אפשרי..

שולחת הרבה כח!!!מוזמנת לאישי תמיד.

השאלה חשובה האם אלו רק מחשבות או שיש להן השלכה על החיים.

כמה זמן במשך היום טרודים בזה?

האם זה משבש את החיים?

האם המחשבות על המוות,קשורות לחרדות?

האם  יש הפרעה לחיי יום יום, עייפות חוסר מצב רוח ,חוסר חשק לעשות דברים, נדודי שינה.

הסמנים שכתבתי הם סמנים של דיכאון קליני.

דיכאון קליני היא מחלה קשה,וצריך לטפל בה מהר.

אם את במצב הזה או שהמחשבות גורמות לך לחרדה ,גשי בדחיפות לרופא משפחה.

גם אני הרבה פעמים חשבתי על המוות . אבל אז החלטתי שאם אני אמות אני אהיה ליד הקב"ה ומה יותר טוב מזה???

אבל אם ממש קשה אם זה לכי תדברי אם משהוא (חברה,מורה מדריכה)

זה אפילו כתוב בכל ספר פסיכולוגיה

אם מעניין אותך הסבר:

בהתחלה היית ילדה, חלק בלתי נפרד מאבא - אמא.

היום את מתחילה להיות אישיות עצמאית.

יחד עם גילוי העצמאות החדש שלך, את פתאום מבינה (בתת מודע) שלא תמיד יהיו איתך אבא ואמא להגן עלייך.

לא תמיד הם שם בשבילך, לא תמיד את שם בשבילם.

התגובה הנורמלית לתובנה הזו אלו הרהורים על מוות / מחלות קשות.

אל תדאגי. עובר!!! (מנסיון )

\

עד מאה ועשרים, הרבה בריאות ואושר!!!

השאלה היא על מה את חושבת כשאת אומר "מוות".

האם היה מאורע שהתחיל את זה- מישהו נפטר, או מת?

על איך זה בכלל? ניסיון הבנת התהליך? התמודדות עם הפחד? סתם מחשבות תהומיות בנושא?

אם כן- אין לך מה לדאוג. המוות הוא חלק מהחיים וכדאי להתמודד עם זה- זה בסדר, טבעי וקורה לכולם.

אם מצד שני את חושבת על המוות שלך (אם בחרדות רבות או לחילופין בחירה במוות כהתאבדות) מאוד מאוד חשוב שתדברי עם מישהו שמכיל אותך ומקבל אותך. מישהו שאת סומכת עליו ומכיר אותך ויוכל להפנות אותך למקום או לייעץ לך בצורה הטובה ביותר.  מהניסיון שלי הפתרון הכי טוב הוא מישהו שאפשר להיות  עצמך איתו ולקבל חיבוק ממשיהו שמאוד אוהב אותך (שאת ממש מרגישה את זה!) גורם למחשבות האלה להירגע קצת בראש ונותן לך מקום לנשום. האמת- זה מדהים מה חיבוק אמיתי יכול לעשות.

אי אפשר לענות על מה היה קורה לו לא היית פה מלכתחילה, אבל אם היית מתה, זו לא העלמות, נכון? יש לך נוכחות בעולם והייתה לזה השפעה איך שלא תסתכלי על זה. זה טבעי , אבל כמו שהחיים והמחשבות על החיים הם מסע שאינך עוברת לבד גם עם המחשבות וההבנה שאיננו חיים לנצח ואיך העולם משתנה בלעדינו לא צריך להתמודד לבד.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....