אין חובה לספר לו את החסרונות שלך

אבל כנראה שתרצי שבעלך ידע מהם החסרונות שלך

מתי זה שאלה שלך

את לא צריכה,

את לא חייבת

תעשי את זה רק אם את רוצה בזה

אין צורך להוריד את עצמך

אם משהו לא ימצא חן בעיניו הוא יראה לבד

הם חלק מהותי ממני, ואם אחרי שאני מספר ומחליטים להמשיך, זה מחזק את הקשר ונותן הרגשת ביטחון.

כמובן, שחסרונות שהם בהקשר של מידות, אספר עליהם בהקשר של הניסיון שלי לשפר אותם,

ולא כ"אילו החסרונות שלי והם יישארו ככה".

אבל דברים פחות חיוביים שהם עובדות, כמו בעיה בריאותית לדוג' (שאת זה ספציפית ב"ה אין לי) ,

שעומדים להישאר איתי בחיים, אעדיף לשתף בשלב יחסית מוקדם, ברגע שמרגיש שהקשר מתחיל להתקדם מעבר לדייט-שניים.

בהצלחה.

אולי בחדר ייחוד..

עדיף קצת לפני..

אולי מיד אחרי האירוסין

עדיף קצת לפני..

אולי רגע לפני הוורט?

עדיף קצת לפני..

כשהולך לכיוון של חתונה ושמים הכל על השולחן..

ויפה שעה אחת קודם..אבל לא יותר

שריטות-מצידי לספר גם בפגישה הראשונה.כמובן,בדרך אגב,בהקשר לסיטואציה ולא כנושא בפני עצמו

(דוגמאות לשריטות: חוסר חוש כיוון,חוסר קוארדינציה)

אחרי הכל,כולנו בני אדם

חסרונות יותר מהותיים,סביר להניח שככל שהקשר מתקדם-הוא יראה לבד

וכשארגיש שיש עוד חסרונות חשובים שהוא עוד לא הבחין בהם בעצמו-אספר בעצמי

ואגב,כשמספרים לי על חסרונות-זה רק גורם לי ליותר הערכה,

זה יוצר תחושה של יותר אמינות ,כנות וענוה

למה לספר? אם הם לא נסתרים והם מפריעים לו הוא יגלה לבד.

אם לא גילה לבד, כנראה שלא מפריעים לו.

החסרונות שם. גם אם הם לא מפריעים על ההתחלה.

לא כל דבר שיכול להפריע אחרי החתונה אפשר לראות לפני

לי היה מאד חשוב להחליט אם אני מסוגלת להתמודד עם החסרונות של בעלי לפני שאני מחליטה אם להתחתן איתו.

לא לגלות את זה יום אחד -ואז אין לי ברירה אלא להתמודד (או לא)

יש חסרונות שבודאי צריך לספר- בעיות בריאות, בעיות נפשיות, אופי בעייתי, גם אם עובדים עליו הוא כרגע כאן.

ולא תמיד רואים מבחוץ לדוג' מישהי שיש לה סכרת קלה או אסטמה או שהיא על תרופות כרוניות. או שעברה טראומה בילדות וזה עדיין יכול לצוף ולהשפיע. 

בטח שלא בציבור שלנו ש3 חוד' זה נחשב הרבה זמן, ויש לא מעט שמחליטים אחרי שבועיים +-

ויש גם חסרונות קטנים שכדאי לא לפחד לספר אותם. הם קיימים, ומי שמחפש אדם מושלם- שיחפש אותו בשמיים..

מי שלא מוכן לקבל חסרונות של אחרים- אני לא הייתי רוצה להתחתן איתו. בעיני זה חיסרון חמור.

מי שחושב שהתחתן עם מושלמת ומגלה רק אחרי החתונה שיש לה חיסרון שבאינטרקציה עם אחד החיסרונות שלו- זה יוצר פיצוצים.

רוב החסרונות- יש אנשים שמוכנים לקבל אותם במכלול השלם (לכן לא הייתי אומרת לזרוק את החסרונות מיד על ההתחלה)

מתי? אין לזה זמן. מתי שאת מרגישה בנוח עם הבנ"א. מתי שאת מרגישה שהוא יקבל אותך. (ואם את לא מרגישה שהוא יקבל אותך- אז יש בעיה גדולה בקשר שלכם..)

וברור שלא צריך לעשות "וידוי" על כל חיסרון וחיסרון

הכוונה היא לדברים מרכזיים שיכולים להשפיע מאוד על החיים.

ברור שצריך לספר על מחלות שעלולות להשפיע .

ברור שצריך לספר על חסרונות שאינם ניתנים 

לזיהוי ועלולים להפריע בהמשך.

אבל להלחיץ את הצד השני ולספר לו על כל החסרונות 

שאנחנו חושבים שיש בנו,

לא תמיד הוא מבין, פעמים רבות חושבים שזה רק קצה הקרחון

(שאם זה לא היה רציני לא היו מספרים לי).

אז אם זה בזרימה, תוך כדי השיחות, סבבה,

אבל כדי ליצור שיח מיוחד על-כך

צריכה להיות סיבה רצינית.

נראה לי שהאמת איפשהו באמצע,

מצד אחד לא להתחיל לבקר את עצמך 

ומאידך, לא ליצור מצג שווא של מושלמות.

אני לא בטוחה שהתשובה כל כך פשוטה,

אפילו הלכתית. אשמח לשמוע מהמבינים

מותר וחובה לספר, כשזה נוגע לבעיות בריאותיות- נפשיות שהן משמעותיות לעניין הנישואים.

אבל מעבר לכך? איני רואה עניין, למרות שאם העלית את הנושא כשאלה- ייתכן שישנם דברים מהותיים מבחינתך, שאת מרגישה צורך לספרם..

בשיר השירים רבה פ"א כתוב:

"אמר לו הקב"ה: ישעיה, בנפשך את רשאי לומר "כי איש טמא

שפתים אנכי", ניחא, שמא "ובתוך עם טמא אנכי יושב", אתמהה?!"

נשמע שבעצם ה"לא מומלץ מידי" הוא בגדר- אסור..

הלא כן?

ועוד שאלה, מה פירוש אם כן: אל תהי רשע בפני עצמך?

פשוט לא כדאי לאדם ליצור לעצמו תדמית כ"כ שלילית

על עצמו. זה מדרון חלקלק ליאוש טוטאלי.

לגבי הנאמר במסכת אבות: "אל תהי רשע בפני עצמך", הנה לכאורה

מצאנו מאמר סותר לזה בנדה (ל: ) שמשביעין את הנשמה קודם רדתה

לעולם: "הוי צדיק ואל תהיה רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך

שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע". 

ובאמת שכמה וכמה מהמפרשים עמדו בזה.

וחילוק נחמד ואמיתי כתב הגאון בעל שב שמעתתא בהקדמתו, שיש לחלק בין

"העצם" ובין "התואר" (מושגים שמקורם בפילוסופיה היוונית, של אריסטו בעיקר).

ה"עצם" הוא הדברהכמות שהוא. העניין בצורה מוחלטת. ולעניינו הוא עצמות נשמת

ישראל שבה לא יגיע החטא ולעולם לא יכהה אורה. אך ב"תואר", והם המקרים המשתנים

העוברים על ה"עצם", יכולים להיות אי אלו שינויים, ומכיוון שהם רק בגדר "תואר" אין בהם

ממשות אמיתית והם אינם בעלי מהות עצמאית. ולפי זה, מה שאמרו שאסור שיהיה רשע בפני

עצמו, הוא כאשר מתבונן על מקור ועצמות נשמתו. אך לגבי המקרים הסובבים אותה, דהיינו

האפשרות לחטוא, אדם צריך להיות עם זהירות יתירה ואסור לו להיכנס לשאננות, ואת זה הוא

יכול להשיג ע"י המנוע של תשדורת תמידית שהוא אינו במדרגת הצדיק (ומה שימנע ממנו את

היאוש היא ההכרה הראשונה. כך שהוא חי במתח שבין שניהם, ויוצא נשכר מכאן ומכאן).

כי זה מיד מביא אותנו למקום שלילי ולא מקדם.

זה לא שוני במינוח, זה מהותי.

ראשית- קשר מתחיל מהטוב. מהדברים הטובים המוצאים חן, מהמעלות. וכשעולים ומחזקים את הטוב, ומשתדלים להכיר את המקומות הללו- מקבלים כחות להתמודד גם עם הצדדים הפחות טובים באישיות. לכן צריך בסיס של טוב איתן.

ובקשר לחסרונות- 

אדם צריך להכיר עצמו ובעיקר- את כוחות נפשו המיוחדים, כשרונותיו, ומתוך כך גם עם מה הוא מתמודד. פשוט שיש גם נפילות, מעצם החיים והדרך. הנק' פה היא להכיר מה מיוחד בי, מה הנשמה שלי, לאן היא שואפת ואלו כחות היא קבלה, ומתוך כך גם ללמוד להתמודד עם זה- בעליה ובנפילה. והרי כל אחד קבל כחות מסוימים לנפשו הייחודית וזה מה שמייחד את אותו אחד, וכמו שאת מכירה בדברים המיוחדים בו, והם מוצאים חן בעינייך, כך בע"ה תוכלי להיות איתו ולקבל את ההתמודדות שלו בגם בנפילות.

דוג' שעולה לי בכך היא אדם שהתברך ברגש גדול, בהתלהבות והוא מלא חיות, ולכן לעיתים גם כועס ומתאכזב מהר. (לא מחייב שזה יבוא ביחד, אך זו הדוג' שעלתה לי כרגע) זה חלק מכחות נפשו. נק' חשובה פה זה עד כמה הוא עובד על עצמו לתעל ולהעלות את כוחותיו לטוב, ולהתרחק מהרע., לעבוד על מידותיו בתחום.

דוג' נוספת- אמנים זה אנשים שהתברכו בכישרון גדול וזה ממש כח שזכו בו, וכמובן- זה ברכה ויחד עם זה זה בא עם אחריות ומחוייבות גדולה להוציא לפועל את חייו וכוחותיו עד כמה שאפשר. ולכן- מי שטוב לה אותו אדם והוא מוצא חן בעיניה מספיק, תזכה לאור הכשרון הזה וגם לקושי שלעיתים יתגלה כמו נטיה לפרפקציוניזם (מושלמות) וההתמודדות עם ההשקעה וההוצאה לאור של תחום זה.

ויותר מזה- כשמקבלים תמונה יחסית כוללת של האדם (עד כמה שאפשר) אז מה שנקרא "חסרונות" זה אולי הדברים שמתאים לי להתמודד איתם ולסייע לו להשלימם, בחינת עזר כנגדו ממש, כפי המתאים לאישיותי המיוחדת.  וכן הוא ישלים אותי באותן נק' הקושי שלי.  לדוג': אדם פעיל, כריזמטי, חברתי מאד שאשתו תהיה שקטה יחסית, רגועה, עדינה יותר (הקצנתי בכוונה רק לשם הדוג') וזה ישלים אותו ויהיה טוב בשבילו, כאשר למשהו אחר זה לא כ"כ יתאים.

אולי בשביל השלמה זה נקרא חיסרון, אך לא במובן השלילי של המילה.

מקווה שהובנתי.

בהצלחה!

אין סיכוי שבגלל אלרגיה הוא לא יכיל אותך. נקודה.

תספרי לו בזמן הנכון, כשאת רואה שהולך טוב,

ושמים הכל על השולחן...

בהצלחה!

מברך את הקשר בינכם- אז הוא יעמוד בזה.  העניין הוא לספר בזמן ובמקום ובשלב המתאימים. אם זה משהו ממש משמעותי- התייעצי עם משהו גדול וטוב שמכיר אותך ושמח בך- ובע"ה זה יסתדר.

בהצלחה רבה!

אני מחפש כנות ואמינות, ולספר על החסרונות זה חלק אינטגרלי לבניית קשר טוב.

אם תוך זמן מסוים, אני ארגיש שאני לא מסוגל לספר לצד השני על החסרונות שלי, או שהצד השני לא מספר על החסרונות שלו, אני אתחיל להרגיש שמשהו לא בסדר בקשר, משהו לא בריא בו.

כשמישהי מראה כלפי חוץ שאין לה חסרונות (בשלב מתקדם של הקשר), אז תכל'ס אני לא רוצה להתחתן איתה, כי אני רוצה להתחתן עם בן-אדם, לא עם מלאך.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!