אין חובה לספר לו את החסרונות שלך

אבל כנראה שתרצי שבעלך ידע מהם החסרונות שלך

מתי זה שאלה שלך

את לא צריכה,

את לא חייבת

תעשי את זה רק אם את רוצה בזה

אין צורך להוריד את עצמך

אם משהו לא ימצא חן בעיניו הוא יראה לבד

הם חלק מהותי ממני, ואם אחרי שאני מספר ומחליטים להמשיך, זה מחזק את הקשר ונותן הרגשת ביטחון.

כמובן, שחסרונות שהם בהקשר של מידות, אספר עליהם בהקשר של הניסיון שלי לשפר אותם,

ולא כ"אילו החסרונות שלי והם יישארו ככה".

אבל דברים פחות חיוביים שהם עובדות, כמו בעיה בריאותית לדוג' (שאת זה ספציפית ב"ה אין לי) ,

שעומדים להישאר איתי בחיים, אעדיף לשתף בשלב יחסית מוקדם, ברגע שמרגיש שהקשר מתחיל להתקדם מעבר לדייט-שניים.

בהצלחה.

אולי בחדר ייחוד..

עדיף קצת לפני..

אולי מיד אחרי האירוסין

עדיף קצת לפני..

אולי רגע לפני הוורט?

עדיף קצת לפני..

כשהולך לכיוון של חתונה ושמים הכל על השולחן..

ויפה שעה אחת קודם..אבל לא יותר

שריטות-מצידי לספר גם בפגישה הראשונה.כמובן,בדרך אגב,בהקשר לסיטואציה ולא כנושא בפני עצמו

(דוגמאות לשריטות: חוסר חוש כיוון,חוסר קוארדינציה)

אחרי הכל,כולנו בני אדם

חסרונות יותר מהותיים,סביר להניח שככל שהקשר מתקדם-הוא יראה לבד

וכשארגיש שיש עוד חסרונות חשובים שהוא עוד לא הבחין בהם בעצמו-אספר בעצמי

ואגב,כשמספרים לי על חסרונות-זה רק גורם לי ליותר הערכה,

זה יוצר תחושה של יותר אמינות ,כנות וענוה

למה לספר? אם הם לא נסתרים והם מפריעים לו הוא יגלה לבד.

אם לא גילה לבד, כנראה שלא מפריעים לו.

החסרונות שם. גם אם הם לא מפריעים על ההתחלה.

לא כל דבר שיכול להפריע אחרי החתונה אפשר לראות לפני

לי היה מאד חשוב להחליט אם אני מסוגלת להתמודד עם החסרונות של בעלי לפני שאני מחליטה אם להתחתן איתו.

לא לגלות את זה יום אחד -ואז אין לי ברירה אלא להתמודד (או לא)

יש חסרונות שבודאי צריך לספר- בעיות בריאות, בעיות נפשיות, אופי בעייתי, גם אם עובדים עליו הוא כרגע כאן.

ולא תמיד רואים מבחוץ לדוג' מישהי שיש לה סכרת קלה או אסטמה או שהיא על תרופות כרוניות. או שעברה טראומה בילדות וזה עדיין יכול לצוף ולהשפיע. 

בטח שלא בציבור שלנו ש3 חוד' זה נחשב הרבה זמן, ויש לא מעט שמחליטים אחרי שבועיים +-

ויש גם חסרונות קטנים שכדאי לא לפחד לספר אותם. הם קיימים, ומי שמחפש אדם מושלם- שיחפש אותו בשמיים..

מי שלא מוכן לקבל חסרונות של אחרים- אני לא הייתי רוצה להתחתן איתו. בעיני זה חיסרון חמור.

מי שחושב שהתחתן עם מושלמת ומגלה רק אחרי החתונה שיש לה חיסרון שבאינטרקציה עם אחד החיסרונות שלו- זה יוצר פיצוצים.

רוב החסרונות- יש אנשים שמוכנים לקבל אותם במכלול השלם (לכן לא הייתי אומרת לזרוק את החסרונות מיד על ההתחלה)

מתי? אין לזה זמן. מתי שאת מרגישה בנוח עם הבנ"א. מתי שאת מרגישה שהוא יקבל אותך. (ואם את לא מרגישה שהוא יקבל אותך- אז יש בעיה גדולה בקשר שלכם..)

וברור שלא צריך לעשות "וידוי" על כל חיסרון וחיסרון

הכוונה היא לדברים מרכזיים שיכולים להשפיע מאוד על החיים.

ברור שצריך לספר על מחלות שעלולות להשפיע .

ברור שצריך לספר על חסרונות שאינם ניתנים 

לזיהוי ועלולים להפריע בהמשך.

אבל להלחיץ את הצד השני ולספר לו על כל החסרונות 

שאנחנו חושבים שיש בנו,

לא תמיד הוא מבין, פעמים רבות חושבים שזה רק קצה הקרחון

(שאם זה לא היה רציני לא היו מספרים לי).

אז אם זה בזרימה, תוך כדי השיחות, סבבה,

אבל כדי ליצור שיח מיוחד על-כך

צריכה להיות סיבה רצינית.

נראה לי שהאמת איפשהו באמצע,

מצד אחד לא להתחיל לבקר את עצמך 

ומאידך, לא ליצור מצג שווא של מושלמות.

אני לא בטוחה שהתשובה כל כך פשוטה,

אפילו הלכתית. אשמח לשמוע מהמבינים

מותר וחובה לספר, כשזה נוגע לבעיות בריאותיות- נפשיות שהן משמעותיות לעניין הנישואים.

אבל מעבר לכך? איני רואה עניין, למרות שאם העלית את הנושא כשאלה- ייתכן שישנם דברים מהותיים מבחינתך, שאת מרגישה צורך לספרם..

בשיר השירים רבה פ"א כתוב:

"אמר לו הקב"ה: ישעיה, בנפשך את רשאי לומר "כי איש טמא

שפתים אנכי", ניחא, שמא "ובתוך עם טמא אנכי יושב", אתמהה?!"

נשמע שבעצם ה"לא מומלץ מידי" הוא בגדר- אסור..

הלא כן?

ועוד שאלה, מה פירוש אם כן: אל תהי רשע בפני עצמך?

פשוט לא כדאי לאדם ליצור לעצמו תדמית כ"כ שלילית

על עצמו. זה מדרון חלקלק ליאוש טוטאלי.

לגבי הנאמר במסכת אבות: "אל תהי רשע בפני עצמך", הנה לכאורה

מצאנו מאמר סותר לזה בנדה (ל: ) שמשביעין את הנשמה קודם רדתה

לעולם: "הוי צדיק ואל תהיה רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך

שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע". 

ובאמת שכמה וכמה מהמפרשים עמדו בזה.

וחילוק נחמד ואמיתי כתב הגאון בעל שב שמעתתא בהקדמתו, שיש לחלק בין

"העצם" ובין "התואר" (מושגים שמקורם בפילוסופיה היוונית, של אריסטו בעיקר).

ה"עצם" הוא הדברהכמות שהוא. העניין בצורה מוחלטת. ולעניינו הוא עצמות נשמת

ישראל שבה לא יגיע החטא ולעולם לא יכהה אורה. אך ב"תואר", והם המקרים המשתנים

העוברים על ה"עצם", יכולים להיות אי אלו שינויים, ומכיוון שהם רק בגדר "תואר" אין בהם

ממשות אמיתית והם אינם בעלי מהות עצמאית. ולפי זה, מה שאמרו שאסור שיהיה רשע בפני

עצמו, הוא כאשר מתבונן על מקור ועצמות נשמתו. אך לגבי המקרים הסובבים אותה, דהיינו

האפשרות לחטוא, אדם צריך להיות עם זהירות יתירה ואסור לו להיכנס לשאננות, ואת זה הוא

יכול להשיג ע"י המנוע של תשדורת תמידית שהוא אינו במדרגת הצדיק (ומה שימנע ממנו את

היאוש היא ההכרה הראשונה. כך שהוא חי במתח שבין שניהם, ויוצא נשכר מכאן ומכאן).

כי זה מיד מביא אותנו למקום שלילי ולא מקדם.

זה לא שוני במינוח, זה מהותי.

ראשית- קשר מתחיל מהטוב. מהדברים הטובים המוצאים חן, מהמעלות. וכשעולים ומחזקים את הטוב, ומשתדלים להכיר את המקומות הללו- מקבלים כחות להתמודד גם עם הצדדים הפחות טובים באישיות. לכן צריך בסיס של טוב איתן.

ובקשר לחסרונות- 

אדם צריך להכיר עצמו ובעיקר- את כוחות נפשו המיוחדים, כשרונותיו, ומתוך כך גם עם מה הוא מתמודד. פשוט שיש גם נפילות, מעצם החיים והדרך. הנק' פה היא להכיר מה מיוחד בי, מה הנשמה שלי, לאן היא שואפת ואלו כחות היא קבלה, ומתוך כך גם ללמוד להתמודד עם זה- בעליה ובנפילה. והרי כל אחד קבל כחות מסוימים לנפשו הייחודית וזה מה שמייחד את אותו אחד, וכמו שאת מכירה בדברים המיוחדים בו, והם מוצאים חן בעינייך, כך בע"ה תוכלי להיות איתו ולקבל את ההתמודדות שלו בגם בנפילות.

דוג' שעולה לי בכך היא אדם שהתברך ברגש גדול, בהתלהבות והוא מלא חיות, ולכן לעיתים גם כועס ומתאכזב מהר. (לא מחייב שזה יבוא ביחד, אך זו הדוג' שעלתה לי כרגע) זה חלק מכחות נפשו. נק' חשובה פה זה עד כמה הוא עובד על עצמו לתעל ולהעלות את כוחותיו לטוב, ולהתרחק מהרע., לעבוד על מידותיו בתחום.

דוג' נוספת- אמנים זה אנשים שהתברכו בכישרון גדול וזה ממש כח שזכו בו, וכמובן- זה ברכה ויחד עם זה זה בא עם אחריות ומחוייבות גדולה להוציא לפועל את חייו וכוחותיו עד כמה שאפשר. ולכן- מי שטוב לה אותו אדם והוא מוצא חן בעיניה מספיק, תזכה לאור הכשרון הזה וגם לקושי שלעיתים יתגלה כמו נטיה לפרפקציוניזם (מושלמות) וההתמודדות עם ההשקעה וההוצאה לאור של תחום זה.

ויותר מזה- כשמקבלים תמונה יחסית כוללת של האדם (עד כמה שאפשר) אז מה שנקרא "חסרונות" זה אולי הדברים שמתאים לי להתמודד איתם ולסייע לו להשלימם, בחינת עזר כנגדו ממש, כפי המתאים לאישיותי המיוחדת.  וכן הוא ישלים אותי באותן נק' הקושי שלי.  לדוג': אדם פעיל, כריזמטי, חברתי מאד שאשתו תהיה שקטה יחסית, רגועה, עדינה יותר (הקצנתי בכוונה רק לשם הדוג') וזה ישלים אותו ויהיה טוב בשבילו, כאשר למשהו אחר זה לא כ"כ יתאים.

אולי בשביל השלמה זה נקרא חיסרון, אך לא במובן השלילי של המילה.

מקווה שהובנתי.

בהצלחה!

אין סיכוי שבגלל אלרגיה הוא לא יכיל אותך. נקודה.

תספרי לו בזמן הנכון, כשאת רואה שהולך טוב,

ושמים הכל על השולחן...

בהצלחה!

מברך את הקשר בינכם- אז הוא יעמוד בזה.  העניין הוא לספר בזמן ובמקום ובשלב המתאימים. אם זה משהו ממש משמעותי- התייעצי עם משהו גדול וטוב שמכיר אותך ושמח בך- ובע"ה זה יסתדר.

בהצלחה רבה!

אני מחפש כנות ואמינות, ולספר על החסרונות זה חלק אינטגרלי לבניית קשר טוב.

אם תוך זמן מסוים, אני ארגיש שאני לא מסוגל לספר לצד השני על החסרונות שלי, או שהצד השני לא מספר על החסרונות שלו, אני אתחיל להרגיש שמשהו לא בסדר בקשר, משהו לא בריא בו.

כשמישהי מראה כלפי חוץ שאין לה חסרונות (בשלב מתקדם של הקשר), אז תכל'ס אני לא רוצה להתחתן איתה, כי אני רוצה להתחתן עם בן-אדם, לא עם מלאך.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.