ודאי שהאהבה הנשית אמיתית וכנה, ולא אינטרסנטית.
השאלה היא האם במהותה היא שונה, האם אישה תאהב גבר (באופן טבעי) בעקבות קבלת תחושת הביטחון בלבד? במילים אחרות, האם אישה יכולה לאהוב כל גבר שמספק לה את הצרכים שהיא נדרשת להם, והאם האהבה הזו שונה באופי שלה? (וזו לא פחיתות, ממש לא.)
אני שואל את זה לא רק בגלל התנ"ך או חז"ל, אלא בגלל מה שאני נחשף אליו בחיי. כבר נתקלתי כמה פעמים בגברים שאוהבים נשים, והם מסתכלים תמיד על התמונה הכוללת, ולא מנתחים ומפרטים מה מתאים לי ומה לא, אלא נהנים מעצם התחושה הטובה. לעומת זאת נשים שנחשפתי אליהן, גם כשהרגישו טוב, היו צריכות לנתח מה טוב להן ומה לא, והיו מאד מודעות לחסרונות המסוימים בבני הזוג. הן אמנם הסכימו לקבל את החסרונות לפעמים, אבל היו מודעות לכך מאד. כאילו האישה הרבה יותר רואה את האהבה שלה לגבר כמשהו שמתאים אליה, כלומר משהו שצריך להיות טוב למידותיה. ואילו הגבר רואה משהו כללי, אליו הוא רוצה להתחבר... אני מקווה שהייתי ברור.
אין לי מושג אם זה כך או לא, וזה מסקרן אותי, ולכן אני שואל לדעת האנשים