לאו דווקא יתחילו 

ולאו דווקא איתי

אלא אם כן הם ערסים בני 60

אבל לפחות את זה יש להם!!!!

ואת זה הגברים הישראלים חייבים ללמוד!!!!

וגם מצליח להתחיל

וגם בשביל קשר רציני

אתה גבר!!!

אבל כולכם ככה.....

ומכלילה בכוונה.... מי שגבר, שיקום!!

אבל תפוס

חזק!!!

שפעם אחת הייתה עם עוד שתי חברות בדרך לכותל.

באמצע הדרך בחור אמריקאי שלווה בחבריו החליט שהוא מצא את הכלה שלו (חברה שלי).

עלם החמודות לא הסתיר את העובדה הזאת מחברה שלי. והוא לא מרפה...

היא המציאה שהיא תפוסה הוא לא האמין (It's can't be happening! I'm sure that you don't have anyone), הן היו צריכות להרחיק לכת ולספר לבחור שהיא מאורסת. ורק הדודה שלה שפגשו (לא במקרה - רק מה') הצליחה לשכנע אותו שהיא מתחתנת...

איך? הוא רצה לראות תמונה אז הראו לו תמונה שלה עם אחיה...

רק אז הוא איחל מזל טוב...

מה הקטע הקורע?

הוא דיבר כל הזמן באנגלית...

אצלה זאת לא שפת האם.

ודיברתי איתו שוטףףף זה היה הזויי!! 

וחחח הוא רק חודשיים בארץ

שגם יענה לחסדי, לנפשי ולפריסבי.

אבל עכשיו אני חייבת לעוף

אבל יש לי מה להגיב!

ואענה פה גם לשאר שכתבו.

א. אני לא צריכה בנים שיתחילו איתי כדי שאדע מה אני שווה.

ב. אני דיברתי על בנים ישראלים בכללי (לאו דווקא דוסים) שהמרחק מהם ומאומץ זה..... כמו המרחק מחוצניק לישראלי (עוגי, לעיונך)

ג. אני מדברת על היכולת להיות גבר, לכבוש, לחזר, להיות שם חזקים בשבילנו. לא לפחד!!!!

וזה כן חסר.... מאוד!! ועל זה אני מדברת!

ד. להתחיל ,זה לאו דווקא ברחוב. (עיינו פה )

ה. אני חושבת שגברים שהם צדיקים/ דוסים/ דתיים וכו.... צריכים להיות חיים!! שכת חיים כולכם היום!

ובעיני, אם אדם עוצר תצמו מלעשות משהו טוב כי הוא מתבייש או כי לוידעת מה.... זה לא חיות!!

זה מוות באיצטלת ״גם ככה אנחנו רוב פה, מקסימום בגיל 28 אני אמצא קטנטונת בת 20 וסלמתק״

אז זהו... שזה לא עובד ככה.... תשאלו את מי שכבר עבר תגיל...

בקיצור, תחיו, תהיו אמיצים, תהיו גברים!!

ותפסיקו לפחד

שהגברים יהיו גברים ויתחילו איתן -

אלא שהן שקטות ובטוחות בעצמן,

כי מי שיכיר מספיק טוב בערך שלהן, והוא שווה את זה -

יתאמץ, ויוציא מעצמו את המיטב, וייגש לזה כמו אתגר!

(לא כמו: זו בת שמסקרנת אותי עכשיו, ובא לי לנסות את יכולת הכיבוש שלי)

בנות שמתפלאות למה גברים לא מתחילים - זה לא דבר יותר הגיוני

מבנים שמתביישים להתחיל עם בנות.

כשיש דברים לא הגיוניים, התגובות אליהן גכ לא הגיוניות

בליב מי

עשויה מאוד להתברר עם השנים כדמיון.

למרות שבאיזשהו מקום, כן יש רתיעה מ"להתחיל" גם אם אתה מכיר

את הבחורה היטב (החיים הכירו ביניכם, במשך זמן רב, בנסיבות שאינן

שידוכין).

וחשוב כמובן להבחין, מהיכן מגיעה בושה זו.

אם מביישנות באופן כללי או הימנעות כללית מלעשות גם את מה שצריך -

או ממידת צניעות יהודית וקדושה, שיש היגיון לשמור עליה גם כשהמחיר

גדול (כי לא תמיד שווה לוותר על חלק מהאישיות שלנו, בטח חלק מוצלח,

כדי לקדם תהליכים).

לא!!

אבל מאפשרים שיחה ויצירת קשר אם רואים קשר פוטנציאלי

ובעיני, כשאני רואה מישהו באוטובוס למשל אני יודעת עליו מלא דברים כמו:

מה הוא בוחר לעשות כשהו בנסיעה, קנדי קראש או תיקון הכללי.

גודל, צבע וסוג כיפה.

ציציות בחוץ או בפנים

זקן, פאות...

דרך שיחה בטלפון

איזה פלא יש לו

אם הוא קם לזקנה

עוזר לאשה עם עגלה

בוחר לשבת ליד בנות או לא

מאיר פנים...

סוג הליכה

יציבות (בגוף)

מראה.... חחח שכחתי מיזה.

אם הוא לומד באוטובוס, אז מה הוא לומד...

והכי מצחיק שבסוף אנחנו יורדים ושנינו הולכים לאותו שיעור.... אבל החמודיק ביישן. חחחח

בקיצור, אני רואה המון דברים על ״סתם בחור באוטובוס״

צריכים ליסוע עם הבחור הזה באוטובוס בהרבה נסיעות...

החלטתי שדי.

אני לא מתחילה עם אף אחד.

מי שרוצה, שיפנה אלי.

אני לא אפנה אליו. כי זה לא תפקידי בכוח. נקודה.

גם לא דרך ״צד שמונתלפים בשלישית״ או וואט אבבר!!!

הרי החמודיק נראה צדיק ולא ראוי שתהיה טבעת על אצבעו כדי להודיע זאת קבל עם ועולם  (ויסלחו לי כל עונדי הטבעת, עדיין זה לא מסתדר לי בעין ובלב..) כן, ממש לא מזמן היינו חברותי ואני באיזה טיול ואחת מאיתנו ראתה עלם חמודות, והיה נראה לה באמת קשור. התנדבתי לבדוק זאת בשבילה,  ובחסדי שמים בררתי, והבחור התגלה כנשוי..

אז תדעי- יש גברים יקרים וטובים בעמ"י שאם משהי מוצאת חן בעיניהם הם ימצאו את הדרך להכירה, להציע את עצמם. קרה לי..

וזה שהגבר ביישן זה לא מוריד ממעלתו, אולי צריך לכוונו איך לעשות זאת, אך זה לא אומר שהוא פחות גבר.

נכון לגמרי שצריך ללמד (חלק) מבחורי עמ"י להיות גברים ויש פה עיקרון ברור מבחינתי: כשהנשים יהיו נשים, גם הגברים יהיו כאלו.

אז קדימה לעבודה (זוגית)!

מישהו התחיל איתה, היא מרגישה מוחמאת.

זה טבעי וזה בסדר.

אל תתחיל עכשיו עם בנות רק כדי להיות יותר מגניב

לחוצניקיות שאין להן אגו ואומרות כן.

סתם,

צודקת,

כך צריך להיות, בנים צריכים ליזום יותר,

רק בעדינות, לשלוח מישהו, לברר....

אולי גם לחוצניקים יש פחות מחוייבות, תחשבי על-זה.

לציבור שלם של יהודים צדיקים ויראי שמיים...

לדתיים

אני רואה זוגות בדייט..... אני מובכת בשבילם

שיווו זה ככ דוחה ומאולץ אווףףף

גם בלי לדבר על חוצניקים דברים מחמיאים יותר ובעיקר פחות.

אז בוא נטטא הכל מיתחת לשטיח ונסבול

הם יוצאים ממש לא טוב בשרשור הזה, מצטער

אני חשבתי שהישראלים יוצאים גרוע.... עדין חושבת

שהישראלים ביישנים, והחוצניקים נמהרים וחסרי מחוייבות?

הרי אלו בדיוק המסקנות שיקבלו הרבה שיקראו את השרשור הזה.

אחרי זה נפגעי ההכללות שואלים למה אין להם הצעות,

או למה איתם לא מתחילים...

רוצה להוציא אותי נואשת.... זה בסדר.... חחח לא מפריע לי.

בקשר להכללות, אני אפעם לא התלוננתי.

ואני עדין עומדת מאחרוי מה שאמרתי. חוצניקים בכללי (לא דווקא דוסים, דתיים וכו!! וחוצניקים, הכוונה, עוד עם מבטא!! לא כמוך, פריסבי) יותר מתחילים עם בנות מישראלי ממוצע (שוב, לאו דווקא דוס או לוידעת מה!!)

שככה נולדות הכללות -

שגורמות לאחרים להיפגע ולהישאר לבד שלא בצדק.

מישהו נפגע ממשהו, ומטפח סטראוטיפ כדרך של התמודדות.

זה שאת עומדת בעקביות - זה יפה.

אבל זה פחות יפה כשהתוצאה היא שאנשים נפגעים מזה.

לא השקעת לצערי שניה בלהבין את מה שטענתי כלפייך...

אני לא חוצניק, נולדתי כאן-ישראלי מלידה

בכל אופן, עכשיו שקראתי את השרשור שוב, אני נוטה קצת להסכים עם מה שאמרת אבל לא בגלל שהם חוצניקים. זה פשוט שבמקום מסויים גדלים אנשים עם אופי אחר ואני מכיר טיפה את "הראש" הזה שאת מתארת (לא אספר למה, אבל יצא לי לראות). אולי מתאים לך חוצניק יותר מאשר "ישראלי" אבל לדעתי לא כדאי לומר שה-ישראלי" לא "גבר" כי יש הבדל תרבויות.

כאילו תכלס ברור שזה הכי כייף שמישו מתחיל איתך.. זה גם מנסתם הרבה יותר זורם מפגישות של שידוך.. שלפעמים כ"כ מלאכותיות..

אבל הסיכוי שזה יעשה בצורה שמותרת מבחינת ההלכה הוא נראלי לא גדול..

עזבו אתכם מלהתחיל עם בחורות ברחוב!

הכי כייף באמת שזה הכיי שווה בעולם להיות דוסים!!!

ועוד יותר, יש קשר, אם אתה באמת מחובר לאמת שלך.... אתה יודע איך לעשות את זה נכון.

כל הדיונים של 'למה בחורים נתפסים רק אל צדדים חיצוניים?!?!'

כשאני רואה אותך ברחוב, יש לי המון אינדיקציה על האישיות המדהימה שלך, וברור שרק בגלל שאני מבחין בעומק הנפשי, והאישיות הנהדרת שלך ניגשתי אליך וביקשתי את מספר הטלפון שלך!

מה נסגר?! תתבגרי. שחררי את וולט דיסני. מציאות.

מחר היא תפתח שרשור נוסף על הבנים רדודים והחיצויים, ומחרתיים תזדעדע על איזה חצוף שהעז להפנות אליה מבט

ככה ה׳ ברא אותם.

אני בחיים לא פתחתי שירושים כמו שאתה ציינת!!

אין קשר ישיר בין חיצוני לבין רדוד. זה שאתם רואים את זה כך זה עניין שלכם...

ואגב, הרצון שקשר יתחיל כפי שצויין, הוא לא חיצוני?... אההמ אההמ |משתעל בעצבנות|.

טוב, אכתוב שוב!!

זה לא העניין של ״להתחיל או לא להתחיל״

זה העניין של להיות גבר מול להיות פחדן

וזה לא רצון חיצוני, לא.

זה לא רע!!

ו..... שאני לא אתחיל עכשיו מה שיש לי להגיד על הקטע הזה שלכם....

בוא נגיד ככה, אתם הרבה יותר סובלים מהקטע החיצוני שלכם מאשר אנחנו סובלות מיזה!!

אל תדאגי, הזכות לפתוח את השרשור מחכה ועומדת לרשותך בכל תסכול שיצוץ איי פעם.

וברור שחיצוני הוא לא בהכרח רדוד, אבל רדוד- הוא בהחלט חיצוני.

שחיצוני זה דבר מאוד חשוב וטוב.

כמו אסטטיקה,ניקיון!!, חוש לסדר, שימת לב לפרטים, יכולת להבין התאמות של צבעים.... ועוד ועוד

נתחיל אותו פה... אם יהיה לעניין נמשיך פה. אם לא, באישי.

בכמ, צורת בריאת הגבר, לעומת צורת בריאת האישה.

ועוד, מצוות מסויימות של גברים כמו: תפילין, חייב שיהיה סממן חיצוני וזה שהנחת, שהגוף עצמו ירגיש.

ציצית, חיצוני.

עיין בכתבים של הרב גינזבורג בעניין הזה וגם הרב ארז משה דורון.

אני בכוונה לא מפנה אותך למקור : זוהר או תניא, כי אני לא לומדת מהם ממש. אני לומדת מהרבנים שמלמדים אותי, כשהם יודעים שהם מלמדים נשים גם וזה מדוייק לי יותר.

בקיצור, לא פותחת זוהר לבד.

זה מה שאני מתכוונת.

והשאלה גם מה הם עושים עם זה...

הנההההה!!! על זה דיברתי

ה ם מ פ ח ד י ם !!!

אז מה אם אמרו לך לא.... אתה גבר!!

שרוב הבנות לא אוהבות את מה שאתה עושה...

וכך אולי תפסיד אותן במקום להשקיע מאמצים בדרך יותר יעילה

למצוא את האחת...

(ינעלו אותי )

להכיר את בעלי בצורה מאולצת ושהקשר יהיה אמיתי 

מאשר להכיר אותו בספונטאניות ושהקשר יהיה ספונטאני

נכון,זה לא בהכרח חייב להיות סותר

אבל בדר"כ...כן

איש!!

זהו

אתה היחיד שהצלחתי לסכים איתו.

אז ברמה מסויימת. צודק.

תחפשי פה את השרשורים: איך תגיבו אם בחור יתחיל אתכם ברחוב.(היו כמה)

תראי את התגובות של הבנות שמה..

אז למה שינסו בכלל להתחיל? אם גם בעיני הבנות (רובן המכריע) זה נראה לא מתאים ולא צנוע?

נראה לי שאנשים כבר קלטו כאן בפורום שאת יוצאת דופן

חבר'ה - אם תמצאו בחור ישיר, אמיץ, מדבר דוגרי, גם צדיק וגם "מתחילן" - תציעו אותו לדניאל, יש מצב שזה מתאים ! <מדבר בשיא הרצינות והערכה!>

ב"הצלחה!!!

אני שונאת שמתחילים איתי. זה מגעיל. זה מראה שהוא מסתכל על החיצוניות אם הוא מנסה איתי. את רוצה אחד כזה שיבחר אותך ככה? אני אישית לא..

אני בעד.

לא לחסוםאת החיות בפנימית הטבעית.

נהפכנו לקרשים.

אני מחפשת גבר במובן הנפשי, זה נכון.

אבל חזק וחסון זה רק בונוס... ממש לא סנן.

אבל תודה אתם חמודים!

אחכ נחשוב גם עליך

ואני מצטרפת להמלצה

כי אם הוא לא אמיץ, זה פשוט לא ילך.

להזכירך - הרבה יותר בריא "בורא פרי העץ" מ"בורא מיני מזונות".

יפנה אלי ישירות.

אני מבינה את האחרות.... זה מה שאני מעדיפה.

רוצה את פירוט השיחה??

פחחח

אני ממש לא מהאלה שכל מילה אצלן זה :הוא התחיל איתי 

עע השירשור שלי ״האם זה נקרא להתחיל״---- מי מוכן להביא קישור???

תאמת שתצד הזה שבי בקושי אני מכירה כי הבנים בישראל הם.... ******

חחחח סתם נו...

בכמ, לא רציתי שמעבר להכל עוד יחשבו שאני מדמיינת

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך