את יכולה לתת דוגמאות?

?"על מה הוא אמור "לסלוח

...כתבת שהוא לא מוכן לסלוח

אולי תקחי אותו לשיחה.

תגידי לו: תראה, מהיחס המזלזל, מהטלת האחריות "כאילו" עלי, הילדים סובלים. הם מרגישים. בסוף - שנינו וגם הם, נאכל את התוצאות של מה שהם חשים כעת.

אז או שאפשר בכחות עצמנו לעשות שינוי טוטאלי - ממש ראש אחר. לא עוד זלזול, ממש מבפנים, גם כלפי גם כלפי המשפחה - 

או, אם אתה משוכנע שזה "צודק", ואני בטוחה שלא - אז בוא נתייעץ עם מישהו שמבין ביחסים בין אנשים, אולי יפקח את עינינו לראות יותא טוב את המצב. ואח"כ, נחזיר את זה ל"בינינו". לבנות ביחד בדרך שנסכים עליה.

מי יודע?.. אולי זה יעבוד עליו.

הלוואי. מאד מצער לקרוא על המצב שאת מרגישה.

שה' יצליח אתכם.

אם יש מישהו שאת יכולה לדבר איתו, להסביר לו את המצב, ולבקש ש"יגלגל" אתו שיחה באופן שיגיע לכך שזלזול זה הרסני, וגם שאם אנשים חלוקים ביניהם על המציאות אז לפעמים טוב להתייעץ עם מישהו שעוזר לקרוא את המציאות יותר טוב

כלומר: אם אינו הולך לייעוץ, אינו מוכן לשוחח איתך על זה, אז מישהו ש"מגיע לזה" בפיקחות כאילו לא שמע כלום

את חייבת להסביר לו כמה זה כואב לך, שהוא פוגע ככה במשפחה שלך

ותגידי לו שכמו שאת מכבדת את המשפחה שלו, וזה לא קל לך, זו עבודה על המידות מבחינתך, ואת מבליגה כל הזמן ומוותרת כי את אוהבת אותו והוא חשוב לך. ואת רוצה שתהיה לו אווירה נעימה כשאתם נפגשים עם המשפחה שלו, אז את מצפה ממנו גם לכבד את המשפחה שלך.

בכל אופן- אני מציעה לעשות הכל בנחת, לא ללחוץ עליו, אפילו שאת מרגישה חנוקה מאוד.

תנסי להתעלות מעל עצמך, ואם הכי חשובה לך הזוגיות שלכם, אז תוותרי קצת עד שהוא יבין שזה חשוב לך ויעשה שינוי בעניין.

בנתיים- תנסי לחזק את הזוגיות, תהיו ביחד, תאהבו, תטפחו את התא המשפחתי שלכם.

ובד בבד תפתרו את העניין הזה, שברור לי שהוא כ"כ חשוב לך, כי אחרי הכל, ההורים שלך והמשפחה שלך הם חלק ך (או שאת חלק מהם)

לגבי זה שהוא מאשים אותך, את יכולה להגיד לו: אתה חשוב לי מאוד, ואני רוצה שתהיה שמח ורגוע, ולכן אני אשמח לשמוע מה אתה חושב שאני אמורה לשפר כדי להרגיז אותך פחות?!

בטח יהיו כאלה שיגידו: "זה לא פייר, היא לא צריכה להגיד משפט כזה.." אבל לפעמים אחד הצדדים צריך לצאת "פראייר" כדי שיהיה שלום בית.

ושוב, כל זה לעניות דעתי לגמרי..

ואין מצווה לסבול.

לכי להבין מה קורה ביניכם ומה את יכולה לעשות כדי לשנות את המצב אם בכלל. חבל שתמשיכי לסבול ככה...

מספיק שרק האישה הולכת- זה מאוד עוזר.

את יכולה לפנות באישי.

ואין עם מי לדבר!

ניסתה להציע שילכו ליעוץ ואין מי שיסכים איתה.

הגרוש שלי ל א הפסיק להאשים אותי בכל דבר!!!  במילים אלו ממש: "אם רק תשתני אם רק תשתני"  בהתחלה אמרתי לו- האשמת אותי באיזה 100 דברים! נראה לך נורמלי שה כ ל באשמתי?  תשובתו: ובמה השתנית מכל הדברים שאמרתי?

בן אדם כועס ובן אדם שמאשים את כולם זה משהו שמצריך טיפול פסיכולוגי א ר ו ך יסודי ומעמיק.   וזה  גם כשהבן אדם הולך ברצון!   כשהוא ממש לא רוצה ללכת לייעוץ (כי הרי את אשמה אז את צריכה טיפול ולהשתנות) זה לא יעבוד בכלל- אני גררתי אותו בכוח וכל פעם איים מחדש שלא יבוא בפעם הבאה והתלונן למה אני מעלה תלונות נגדו בטיפול ואני צריכה להשתנות ואני ואני והכל אני (טוב עם הזמן לפעמים גם אחרים חוץ ממני עשו לו ופגעו בו וכדומה)

אני אישה מלאת שמחת חיים השבח לאל ואיך שהוא הוריד אותי!!!

3.5 שנים של האשמות וכעס בלתי פוסק.  כל פעם שהיה לחוץ ממשהו איכשהו היה מתחי לריב איתי ולמרר את חיי ולפתע היה זורק את מה שמפריע לו -שלא קשור אלינו בכלל אבל הכי קל ונוח להוציא הכל על האישה.

ולכל המגיבים היקרים - י ש ויש ויש ויש בני אדם (בד"כ גברים) ש א י א פ ש ר לדבר איתם!!!!  המציאות שלהם והמציאות של כולם שונה!!!!

מי שמאשים מישהו אחר בהכל וכועס כל הזמן זה מישהו שלא למד בילדותו לקחת אחריות ולא התבגר מעבר לגיל 3

א י ן עם מי לדבר!!!  כל כך מכירה את זה!!!!!!  לא אתפלא אם בעלך גדל מפונק

הדבר החשוב ביותר- הילדים!!!!!  שלי היו קטנים כשהחלטתי - מספיק!  הבן היה כמעט  בן 3 כשראה את אביו דוחף אותי- החלטתי- מספיק!!!   (ושיהיה ברור שכל דחיפונת שלו אני כיסחתי אותו בחזרה אבל זהלא דרך לחיות!)

הבנתי שלא יהיה שינוי אצלו גום אם אי פעם יהיה זה יהיה תהליך מ א ו ד ארוך שבו אני אמשיך לסבול המון וכמובן שלא הסכמתי שילדי יגדלו בבית כזה

זה קשה - אבל קשה הרבה יותר להישאר עם בן אדם כזה.  אם אין לך אומץ וחוזק לכי לקבל תמיכה כדי שתתחזקי ותוכלי לזרוק אותו

הגרוש שלי לא רצה להיפרד!  לא רצה להתגרש - יום לפני הגט סימס  לי אולי אשנה את דעתי   אבל החלטתי שסבלתי מספיק איתו וכמו שבחרתי להישאר כמה

ולסבול כך גם החלטתי לעזוב.

בהצלחה

גם אם הוא לא רוצה.

התנהגות כזו יכולה לפגוע לך בביטחון העצמי ובדימוי העצמי, כך שגם אם המצב ישתנה מסיבה כלשהי זה ישאיר צלקות בנפש.

יעוץ יכול לעזור לך להתמודד עם הקושי, לחזק את עצמך, להוסיף כוחות (את הרי צריכה כוחות בשביל הילדים) וגם לחשוב מה אפשר לעשות- פה בפורום אנחנו לא באמת מכירים אותך ואת בעלך, וממילא לא יודעים לייעץ את מה שמתאים. (וגם, עדיף לדבר עם אדם אמיתי מאשר עם דמויות וירטואליות בפורום, בד"כ זה עוזר להרגשה יותא)

ואם את הגעת למצב שבאמת אין מה לעשות ואין שום תקווה לשינוי, אולי כדאי לשקול לשתף חברה טובה או מישהי אחרת (שיודעת לשמור סוד ולתת כתף תומכת כשצריך) זו ממש הקלה לדעת שיש מישהי איתך בסיפור, שיכולה לשמוע אותך תמיד (מה שלא תמיד נכון עם יועצת מקצועית).

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...