ששניהם ביחד  אבל אם את מתעקשת על אחד... אז ניראלי בכי...? 

לא סגורה על זה...

פשוט בכי הוא סוג של תהליך כזה שמנקה אותך

זה חופר

אבל לפחות את ליד מישו שטוב לו

להיות ליד מישו שכל הזמן בוכה

בטח גמאני הייתי בוכה לא יכולה להיות ליד אנשים בוכים בלי לבכות

מדכא מידי

בס"ד

שמחה זה הדבר הכי חשוב וטוב שיכול להיות לנו בני האדם !

הצחוק הוא התרופה הכי טובה ,ככה הוכח במחקרים רבים שהצחוק עוזר .

גם חכמים מיחסם לצחוק דבר חשוב

בננו מי לא אוהב לצחוק

וסתם ככה כי זה יותר מועיל..

"שמחה איננה רק תוצאה נעימה של מציאות מאירה וטובה,

כי שמחה היא הכח להתמודד עם המציאות וקשייה"

[צבי אייל]

אז נכון, יש צחוק לא שמח.

אבל צחוק הוא אחלה דרך להתמודד.

בכי-זה טוב,זה משחרר,מפרק,נותן כח....אבל עם בוכים מדי הרבה זה יכול כבר להכניס לדיכאון....

צחוק-זה תמיד טוב,אבל כזה באמת!!!!!וכשלא רק מראים את זה כלפי חוץ...!!!

זה שאת הצחוק מראים כלפי חוץ, והשמחה בלב.

באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. טוב כעס משחוק כי ברע פנים ייטב לב. לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה." (קהלת, ז. ומומלץ לעיין שם)

ואת הכל עשה האלקים יפה בעתו. כך שאין טוב יותר וטוב פחות.

אני יודע שמה שאמרתי סותר את עצמי. ספר קהלת-דבריו שסותרים זה את זה. וזה לא סתם.

בחכמה יש חלקים שונים ומדדים שונים לדברים, ובכל מדד ההתיחסות שונה.

מצד הדברים עצמם, כל דבר יפה בעתו. מצד התועלת, הבכי שובר את לב האדם ומכניע אותו ומכניס בו ענווה, והצחוק גורם לו לאבד את רצינותו.

לא יודע אפילו מה השאלה פה.

עצבות גורמת לדיכאון ודיכאון גורם לדברים יותר גרועים, לא סתם כתוב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" כמובן שיש את הסייג של הוללות שזו כבר לא שמחה אלא עצבות שמתבטאת בהמון רעש.

שעצובים לא חושבים נכון, כשעצובים עושים דברים שמתחרטים עליהם בעתיד, שעצובים אפשר לפגוע בסובבים אותך.

בקיצור - רק בשמחה כל הזמן, נ נח נחמן מאומן

 סתאם. להיות בשמחה תמיד. למרות שזה קשה!

צחוק אומנם זה חופר מאדדד, יש לי חברה שכל היום צוחקת בלי הפסקה אבל ממש מוגזם כמה שזה מעצבן העיקר שכיף לה וטוב לה בחיים עדיף מאשר לשמוע כל היום בכי או אפילו לא לשמוע סתם לדעת שכואב למישהו!!!!!!!!

העיקר שכולנו נצחק וניהיה שמחים כל החיים!!!

צחוק שורף קלוריות!

אגב, יש אמרה של רבי נחמן שאם אתה לא מרגיש שמח תעמיד םנים כאילו אתה שמח, והשמחה האמיתית תבוא

העולם הזה תמיד מושך לכיוון של הצער והעצב.

אם נראה מישהו שצוחק כל הזמן זה לא ייגרום לנו לצחוק כמוהו (בד"כ) אבל זה יאזן אותנו להיות פחות מרירים לפעמים.

ובכלל - גם בשביל האדם עצמו - כל עוד זו לא קלות ראש של רדידות זה כמובן עדיף מעצב.

עצב הוא הסתכלות שלילית שמחריבה את העולם (כמובן לא להוציא את דבריי מפרופורציה, הכל במידה)

בעיניי , עדיף צחוק . מישהי פה אמרה שבכי זה סוג של תהליך שמנקה אותך - אני מבטיחה לכם , שאפשר להשתחרר מה כ ל גם ע"י צחוק . ו , בניגוד לבכי , זה דבר שמושך אותך למעלה ולא למטה . 

הרגשתי חייבת להגיבכי בזמן האחרון התאוריה החדשה שלי היא שאם ישלי 2 אפשרויות , לצחוק או לבכות [ לאמשנה על איזו סיטואציה , אבל לא על דברים מוגזמים שבהם ברור שצריך לבכות ] עדיף לצחוק . שמחה זה דבר עצמתי הרבה יותר מעצב , ע"י שמחה ניתן לבנות עולמות שלמים .

"בשמחה תמיד" , לא ?

אני חושבת כן שיש מצבים שצריך לבכות ולזעוק אבל גם צריך לשמוח לא כל הזמן לשמוח אפילו ממצבים קשים לדעת את הגבול בין צחוק ושמחה אמיתית ולא לשקוע בדכאון שבסופו של דבר שיבוא ממקום אמיתי פנימי

עם צחוק כל הזמן אפשר לחיות.

עם בכי א"א לחיות כל הזמן!

כל עוד בוכים יש תקווה! 

אני יכולה להגיד עלי שעד לפני כמה חודשים הייתי בוכה הרבה- בוכה ומלאת תקווה, היום אני צוחקת- ומיואשת...

מוזמנת לאישי  

בכיֹ אם זה בא ממקום של שיברון לב, זה טוב וזה מטהר
צחוק אם זה בא ממקום של פוזות ולכסות את מי שאתה ולהראות כאילו הכל מושלם וכו'... זה ממש נורא לדעתי אלא אם כן זה בכוונה כדי לא להגיע לידי עצבות וכדי להחזק בשמחה.

מכל שטות. כל תגובה לכל דבר זה צחוק.

ומלא

למרות שלפעמים לבכות כי זה מנקה.

לא שמישהו שואל אותי כי בסופו של דבר אני

תמיד צוחקת!

מי שלא יודע/ת -   מצב כפית :

מכירים את זה שצוחקים הרבה ואז משתגעים וכל מה שאומרים לך או עושים אתה צוחק גם אם זה משהו דפוק !

פשוט צוחקים ..עד שיש כאב בטן וזה צחוק שלא מפסיק    !!!!!!!!!!!!!!!!

תגידו שלום - לזה קוראים מצב כפית !  ( אל תישאלו למה כי אין לי מוסג  ......)

כשאדם שמח כל היום שלו אחר -הוא רואה את הכול בצורה חיובת והכול הולך לו טוב  ~~~

לאומת זאות אדם שמחלית להיות עצוב כל היום שלו על צד שמואל - כל מה שהוא רואה באותו רגע -זה רק את הדברים השליליים

ואז אוטומתית לא הולך לא כלום באותו יום !!

עזבו את העובדה שיותר נוח להיות ליד משהו מצחיק מאשר בכיין !!

חוץ מיזה אם זה בצורה של עדיפות אז : "מי רוצה להיות עצוב כשהוא יכול להיות שמח ?"

נימוק את רוצה?

"צחוק טוב לבריאות"

"עבדו את ה' בשמחה"

"תמיד בשמחה"

ויש  עוד כל כך הרבה נימוקים....

וגם סתם-כי זה פשוט כיייפ.תודו שיותר כיפ לצחוק מאשר לבכות...

זה בא ממקום עמוק וטהר את כל הג'יפה.

לא יודעת מה יותר טוב

 אבל לי בכ"א יותר כיף לבכות..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...