(כמובן בדיבור של האנשים אפשרי)

הראשון שקופץ לי לראש זה "אני מספר 4" (לא המשכתי לקרוא את האחרים). ובדיוק קראתי קטע שאמא שלי כתבה לסדנת כתיבה יוצרת, שכתוב בלשון הווה.

ספר בזמן עתיד? רעיון מעניין. נתת לי אתגר לחשוב עליו...

(וכמובן שאתרוג חוסם לי את הקישור שנתת, חבל...)

תקנו אותי אם אני טועה...

אהיה כמו קפיץ שלוחצים עליו יותר ויותר, לכל אורך הספר,

כי לשון עתיד מכניסה לכוננות מסויימת, צוברת אצלך עוד ועוד כוננות.

יכול להיות מעניין דווקא.

מעניין מה ההפרש/ההבדל באווירה בין הזמנים.

(יש לי מעין מחשבה שספר בעתיד דווקא ירגיש ערטילאי ולא מחייב. משהו עצל.

אבל זה אולי זה סתם בגלל זה:

בספריו.

כך לפחות אני זוכרת. וזה באמת ממאיס את עצמו די מהר. עלי לפחות.

  לדוג' אני מביט בה ורואה איך העינים שלה מתמלאות דמעות, וכו' וכו' וכו'....

היה לי הרבה יותר קל להתחבר לספרים כאלה..נכנסתי הרבה יותר לעלילה..

משחקי הרעב. (אם אני לא טועה. מה, לא שמתם לב??)

"שמע, חתול" אני גם ושבת שכתוב כך

לי עצמי יש נטיי רצינית לכתוב כך. לפעמים זה יוצא מעיק ואני עוברת ומשנה לעבר. אבל ההווה אהוב עלי יותר.

בקשר לעתיד - וואו, אני כ"כ הולכת לנסות...

תודה

הספרים יפים?? אני בדר"כ מתה על ספרים אבל אני לא יודעת אם זה ספר מפחיד מדי....ראיתי את הסרט הראשון והיה כזה סבבה אבל לא מכירה את בספרים....

לא צריך להיות ידוע. הרי אדם שמדבר בלשון עבר, באופן הגיוני צריך להיות חי.

בזמן הווה יש יותר חוויה של עכשוויות כזו של הסיפור.

וזמן עתיד יהיה מזעזע. נראה לי ממש מוזר ולא ידידותי. איך בכלל עושים את זה?

בד"כ ירגיש יותר ספר הרפתקאות מהיר...

ספר בעתיד- נשמע, לדעתי, נורא ואיום. זה גם פחות אמין (לא יודעת להסביר בדיוק- זה לא שהארי פוטר, למשל, אמין, אבל...) ואני חושבת שגם במחינת תיאורים זה לא יצא טוב.

מחר בבוקר הארי ילך עם משפחת דארסלי לביקתה קטנה אפילה באמצע שום מקום, ואז יופיע ענק ושמו האגריד, ויגיד לו שהוא קוסם. הארי ילך עם האגריד לסימטה שנקראת סימטת דאיגון. למחרת הארי יכיר פעם ראשונה את רון, "הי, אני רון", יגיד לו רון ויזלי המנומש. "הי, אני הארי פוטר" יגיד לו הארי, ויראה איך עיניו של רון קופצות בתדהמה. "האיר...פוטר?" ישאל רון באי אמון...? הארי פוטר המפורסם?

זהו - זה קטע קצר הכתוב בלשון עתיד, וממש ממש לא מסתדר טוב לקריאה...זה לא סר...אם כבר, זה הכנת סקיצה לקראת כתיבת ספר עתידי - הסופר מסדר לו מה יקרה בכל שלב, ואז נפנה למלאכת הכתיבה העיקרית, שבין השאר צריכה להעביר את האירועים ללשון עבר או הווה, או הווה ממושך (כן, בעברית זה קצת מסובך אבל גם סוג של קיים).

אני אישית אוהב מאוד ספרים שהמספר שלהם לא ידוע - כלומר, המספר הוא חיצוני לסיפור ומספר בגוף שלישי, או כדמות משנית הצופה על העלילה מהצד. כאשר הגיבור מספר, ובמיוחד אם הוא מספר בלשון עבר - זה באמת קצת מוריד מהמתח שהרי אם זה בלשון עבר זה אומר שלכל הפחות הוא עצמו חי עכשיו...

ותן טל, ספר שכתוב בצורה יבשה וטכנית כ"כ, גם בלשון עבר לא יעניין אותך... צריך כשרון מטורף לזה (תרתי).

אנגלית יותר. 

זה קשור למגבלות של השפה- בעברית, ההטיות זמנים הן יותר "מרובעות", פחות גמישות ובעלי אפשרויות. [יש 4 זמנים]

באנגלית (ובעוד שפות), ההטיות זמנים הרבה יותר גמישות, יש הרבה יותר אפשרויות לשחק איתן. [אינספור זמנים: past perfect, past tense,ושאר השטויות האלו, יש פווול זמנים, שאפילו לא שמעתם עליהם]

לכן כשמנסים בעברית לכתוב ספר בזמן בלתי רגיל, "מיוחד", זה יצא מאוד מסורבל.

כמו שאמרתם, משחקי הרעב, זאת דוגמא נפלאה לספר שנכתב בהווה. ואכן, באנגלית, זה יוצא מאוד יפה, הזמן הווה נותן לך להתחבר לחוויות של הדמויות, והרבה יותר קליל וזורם. 

לעומת זאת, כשקראתי את התרגום לעברית, הזמן הווה קצת יותר מסתבך, וקצת פחות זורם לקרוא.

.....

אפשר להתחיל קטע רק לשם התחבולה ב"נגיד שהייתי הולך לקניון

והייתי פוגש שם את עצמי והייתי אומר לו "היי עצמי! מה אתה עושה פה?"

"אני? קונה דגים לכבוד שבת. מה אתה עושה פה?"

וככה הוא יכול לתאר דיבור עם עצמו שיתישב לנו בראש יותר בקלות, כי הרי הוא מדבר ב"נגיד ש.."

כשבעצם הוא מספר לנו על מפגש שלו עם עצמו.

קצת כמו משחקי זמנים באנגלית.

לדוג': 

If I will reach the age of 100, I would like to have walked on the moon by then. 

ספר מהמםם ואאל"ט הוא כתוב בזמן הווה.

ממש ממש ממליצה

פתרת לי התחבטויות של שנים!

תודה... 

לא זוכר את השם, דווקא ספר יפה... לגיבור קוראים צ'רלי... לא זוכר....

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים