(כמובן בדיבור של האנשים אפשרי)

הראשון שקופץ לי לראש זה "אני מספר 4" (לא המשכתי לקרוא את האחרים). ובדיוק קראתי קטע שאמא שלי כתבה לסדנת כתיבה יוצרת, שכתוב בלשון הווה.

ספר בזמן עתיד? רעיון מעניין. נתת לי אתגר לחשוב עליו...

(וכמובן שאתרוג חוסם לי את הקישור שנתת, חבל...)

תקנו אותי אם אני טועה...

אהיה כמו קפיץ שלוחצים עליו יותר ויותר, לכל אורך הספר,

כי לשון עתיד מכניסה לכוננות מסויימת, צוברת אצלך עוד ועוד כוננות.

יכול להיות מעניין דווקא.

מעניין מה ההפרש/ההבדל באווירה בין הזמנים.

(יש לי מעין מחשבה שספר בעתיד דווקא ירגיש ערטילאי ולא מחייב. משהו עצל.

אבל זה אולי זה סתם בגלל זה:

http://www.youtube.com/watch?v=MqBu-lEPKWg)

בספריו.

כך לפחות אני זוכרת. וזה באמת ממאיס את עצמו די מהר. עלי לפחות.

  לדוג' אני מביט בה ורואה איך העינים שלה מתמלאות דמעות, וכו' וכו' וכו'....

היה לי הרבה יותר קל להתחבר לספרים כאלה..נכנסתי הרבה יותר לעלילה..

משחקי הרעב. (אם אני לא טועה. מה, לא שמתם לב??)

"שמע, חתול" אני גם ושבת שכתוב כך

לי עצמי יש נטיי רצינית לכתוב כך. לפעמים זה יוצא מעיק ואני עוברת ומשנה לעבר. אבל ההווה אהוב עלי יותר.

בקשר לעתיד - וואו, אני כ"כ הולכת לנסות...

תודה

הספרים יפים?? אני בדר"כ מתה על ספרים אבל אני לא יודעת אם זה ספר מפחיד מדי....ראיתי את הסרט הראשון והיה כזה סבבה אבל לא מכירה את בספרים....

לא צריך להיות ידוע. הרי אדם שמדבר בלשון עבר, באופן הגיוני צריך להיות חי.

בזמן הווה יש יותר חוויה של עכשוויות כזו של הסיפור.

וזמן עתיד יהיה מזעזע. נראה לי ממש מוזר ולא ידידותי. איך בכלל עושים את זה?

בד"כ ירגיש יותר ספר הרפתקאות מהיר...

ספר בעתיד- נשמע, לדעתי, נורא ואיום. זה גם פחות אמין (לא יודעת להסביר בדיוק- זה לא שהארי פוטר, למשל, אמין, אבל...) ואני חושבת שגם במחינת תיאורים זה לא יצא טוב.

מחר בבוקר הארי ילך עם משפחת דארסלי לביקתה קטנה אפילה באמצע שום מקום, ואז יופיע ענק ושמו האגריד, ויגיד לו שהוא קוסם. הארי ילך עם האגריד לסימטה שנקראת סימטת דאיגון. למחרת הארי יכיר פעם ראשונה את רון, "הי, אני רון", יגיד לו רון ויזלי המנומש. "הי, אני הארי פוטר" יגיד לו הארי, ויראה איך עיניו של רון קופצות בתדהמה. "האיר...פוטר?" ישאל רון באי אמון...? הארי פוטר המפורסם?

זהו - זה קטע קצר הכתוב בלשון עתיד, וממש ממש לא מסתדר טוב לקריאה...זה לא סר...אם כבר, זה הכנת סקיצה לקראת כתיבת ספר עתידי - הסופר מסדר לו מה יקרה בכל שלב, ואז נפנה למלאכת הכתיבה העיקרית, שבין השאר צריכה להעביר את האירועים ללשון עבר או הווה, או הווה ממושך (כן, בעברית זה קצת מסובך אבל גם סוג של קיים).

אני אישית אוהב מאוד ספרים שהמספר שלהם לא ידוע - כלומר, המספר הוא חיצוני לסיפור ומספר בגוף שלישי, או כדמות משנית הצופה על העלילה מהצד. כאשר הגיבור מספר, ובמיוחד אם הוא מספר בלשון עבר - זה באמת קצת מוריד מהמתח שהרי אם זה בלשון עבר זה אומר שלכל הפחות הוא עצמו חי עכשיו...

ותן טל, ספר שכתוב בצורה יבשה וטכנית כ"כ, גם בלשון עבר לא יעניין אותך... צריך כשרון מטורף לזה (תרתי).

אנגלית יותר. 

זה קשור למגבלות של השפה- בעברית, ההטיות זמנים הן יותר "מרובעות", פחות גמישות ובעלי אפשרויות. [יש 4 זמנים]

באנגלית (ובעוד שפות), ההטיות זמנים הרבה יותר גמישות, יש הרבה יותר אפשרויות לשחק איתן. [אינספור זמנים: past perfect, past tense,ושאר השטויות האלו, יש פווול זמנים, שאפילו לא שמעתם עליהם]

לכן כשמנסים בעברית לכתוב ספר בזמן בלתי רגיל, "מיוחד", זה יצא מאוד מסורבל.

כמו שאמרתם, משחקי הרעב, זאת דוגמא נפלאה לספר שנכתב בהווה. ואכן, באנגלית, זה יוצא מאוד יפה, הזמן הווה נותן לך להתחבר לחוויות של הדמויות, והרבה יותר קליל וזורם. 

לעומת זאת, כשקראתי את התרגום לעברית, הזמן הווה קצת יותר מסתבך, וקצת פחות זורם לקרוא.

.....

אפשר להתחיל קטע רק לשם התחבולה ב"נגיד שהייתי הולך לקניון

והייתי פוגש שם את עצמי והייתי אומר לו "היי עצמי! מה אתה עושה פה?"

"אני? קונה דגים לכבוד שבת. מה אתה עושה פה?"

וככה הוא יכול לתאר דיבור עם עצמו שיתישב לנו בראש יותר בקלות, כי הרי הוא מדבר ב"נגיד ש.."

כשבעצם הוא מספר לנו על מפגש שלו עם עצמו.

קצת כמו משחקי זמנים באנגלית.

לדוג': 

If I will reach the age of 100, I would like to have walked on the moon by then. 

ספר מהמםם ואאל"ט הוא כתוב בזמן הווה.

ממש ממש ממליצה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לא זוכר את השם, דווקא ספר יפה... לגיבור קוראים צ'רלי... לא זוכר....

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!