(כמובן בדיבור של האנשים אפשרי)

הראשון שקופץ לי לראש זה "אני מספר 4" (לא המשכתי לקרוא את האחרים). ובדיוק קראתי קטע שאמא שלי כתבה לסדנת כתיבה יוצרת, שכתוב בלשון הווה.

ספר בזמן עתיד? רעיון מעניין. נתת לי אתגר לחשוב עליו...

(וכמובן שאתרוג חוסם לי את הקישור שנתת, חבל...)

תקנו אותי אם אני טועה...

אהיה כמו קפיץ שלוחצים עליו יותר ויותר, לכל אורך הספר,

כי לשון עתיד מכניסה לכוננות מסויימת, צוברת אצלך עוד ועוד כוננות.

יכול להיות מעניין דווקא.

מעניין מה ההפרש/ההבדל באווירה בין הזמנים.

(יש לי מעין מחשבה שספר בעתיד דווקא ירגיש ערטילאי ולא מחייב. משהו עצל.

אבל זה אולי זה סתם בגלל זה:

בספריו.

כך לפחות אני זוכרת. וזה באמת ממאיס את עצמו די מהר. עלי לפחות.

  לדוג' אני מביט בה ורואה איך העינים שלה מתמלאות דמעות, וכו' וכו' וכו'....

היה לי הרבה יותר קל להתחבר לספרים כאלה..נכנסתי הרבה יותר לעלילה..

משחקי הרעב. (אם אני לא טועה. מה, לא שמתם לב??)

"שמע, חתול" אני גם ושבת שכתוב כך

לי עצמי יש נטיי רצינית לכתוב כך. לפעמים זה יוצא מעיק ואני עוברת ומשנה לעבר. אבל ההווה אהוב עלי יותר.

בקשר לעתיד - וואו, אני כ"כ הולכת לנסות...

תודה

הספרים יפים?? אני בדר"כ מתה על ספרים אבל אני לא יודעת אם זה ספר מפחיד מדי....ראיתי את הסרט הראשון והיה כזה סבבה אבל לא מכירה את בספרים....

לא צריך להיות ידוע. הרי אדם שמדבר בלשון עבר, באופן הגיוני צריך להיות חי.

בזמן הווה יש יותר חוויה של עכשוויות כזו של הסיפור.

וזמן עתיד יהיה מזעזע. נראה לי ממש מוזר ולא ידידותי. איך בכלל עושים את זה?

בד"כ ירגיש יותר ספר הרפתקאות מהיר...

ספר בעתיד- נשמע, לדעתי, נורא ואיום. זה גם פחות אמין (לא יודעת להסביר בדיוק- זה לא שהארי פוטר, למשל, אמין, אבל...) ואני חושבת שגם במחינת תיאורים זה לא יצא טוב.

מחר בבוקר הארי ילך עם משפחת דארסלי לביקתה קטנה אפילה באמצע שום מקום, ואז יופיע ענק ושמו האגריד, ויגיד לו שהוא קוסם. הארי ילך עם האגריד לסימטה שנקראת סימטת דאיגון. למחרת הארי יכיר פעם ראשונה את רון, "הי, אני רון", יגיד לו רון ויזלי המנומש. "הי, אני הארי פוטר" יגיד לו הארי, ויראה איך עיניו של רון קופצות בתדהמה. "האיר...פוטר?" ישאל רון באי אמון...? הארי פוטר המפורסם?

זהו - זה קטע קצר הכתוב בלשון עתיד, וממש ממש לא מסתדר טוב לקריאה...זה לא סר...אם כבר, זה הכנת סקיצה לקראת כתיבת ספר עתידי - הסופר מסדר לו מה יקרה בכל שלב, ואז נפנה למלאכת הכתיבה העיקרית, שבין השאר צריכה להעביר את האירועים ללשון עבר או הווה, או הווה ממושך (כן, בעברית זה קצת מסובך אבל גם סוג של קיים).

אני אישית אוהב מאוד ספרים שהמספר שלהם לא ידוע - כלומר, המספר הוא חיצוני לסיפור ומספר בגוף שלישי, או כדמות משנית הצופה על העלילה מהצד. כאשר הגיבור מספר, ובמיוחד אם הוא מספר בלשון עבר - זה באמת קצת מוריד מהמתח שהרי אם זה בלשון עבר זה אומר שלכל הפחות הוא עצמו חי עכשיו...

ותן טל, ספר שכתוב בצורה יבשה וטכנית כ"כ, גם בלשון עבר לא יעניין אותך... צריך כשרון מטורף לזה (תרתי).

אנגלית יותר. 

זה קשור למגבלות של השפה- בעברית, ההטיות זמנים הן יותר "מרובעות", פחות גמישות ובעלי אפשרויות. [יש 4 זמנים]

באנגלית (ובעוד שפות), ההטיות זמנים הרבה יותר גמישות, יש הרבה יותר אפשרויות לשחק איתן. [אינספור זמנים: past perfect, past tense,ושאר השטויות האלו, יש פווול זמנים, שאפילו לא שמעתם עליהם]

לכן כשמנסים בעברית לכתוב ספר בזמן בלתי רגיל, "מיוחד", זה יצא מאוד מסורבל.

כמו שאמרתם, משחקי הרעב, זאת דוגמא נפלאה לספר שנכתב בהווה. ואכן, באנגלית, זה יוצא מאוד יפה, הזמן הווה נותן לך להתחבר לחוויות של הדמויות, והרבה יותר קליל וזורם. 

לעומת זאת, כשקראתי את התרגום לעברית, הזמן הווה קצת יותר מסתבך, וקצת פחות זורם לקרוא.

.....

אפשר להתחיל קטע רק לשם התחבולה ב"נגיד שהייתי הולך לקניון

והייתי פוגש שם את עצמי והייתי אומר לו "היי עצמי! מה אתה עושה פה?"

"אני? קונה דגים לכבוד שבת. מה אתה עושה פה?"

וככה הוא יכול לתאר דיבור עם עצמו שיתישב לנו בראש יותר בקלות, כי הרי הוא מדבר ב"נגיד ש.."

כשבעצם הוא מספר לנו על מפגש שלו עם עצמו.

קצת כמו משחקי זמנים באנגלית.

לדוג': 

If I will reach the age of 100, I would like to have walked on the moon by then. 

ספר מהמםם ואאל"ט הוא כתוב בזמן הווה.

ממש ממש ממליצה

פתרת לי התחבטויות של שנים!

תודה... 

לא זוכר את השם, דווקא ספר יפה... לגיבור קוראים צ'רלי... לא זוכר....

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.