גם בלי סיבה אובייקטיבית נראית לעין. לפחות התינוקות שלי...

לא חייב להיות לזה פיתרון. מחבקים מרגיעים נותנים לשתות\לינוק ועוזרים להרדם בחזרה.

ואולי זה בגלל ש"התרגלתי" לתינוקות שישנים כל הלילה בלי בעיה...

אני מחבקת ומרגיעה, אבל זה משהו קבוע שהוא מתעורר ולא ברור לי למה...

קטנים משפיעים

ושתזכו ללילות שלווים

לי הייתה השערה, שזה הזמן שלו לקבל ממני צומי, כי אני מרימה אותו, מחבקת אותו,

מחליפה לו טיטול..

והוא חוזר כל יום ב16:15 בערך מהגן,

אז ניסיתי במקום לשים אותו בלול עם משחקים (כי אני רוצה להספיק לעשות כביסות, לבשל ולסדר את הבית)

השארתי אותו לידי כל אחה"צ עד שהוא הלך לישון,

במקום בלול, הוא היה איתי בכל מקום בבית, ושיחקתי איתו תוך כדי.

אמרתי לעצמי, שאולי ככה אם הוא יקבל את הצומי במהלך היום בלילה הוא יהיה יותר רגוע,

בנתיים זה לא עזר, אבל ניסיתי רק לילה אחד...

מכירה את הלוחשת לתינוקת? יש סדרת ספרים כזו אולי גם מאמרים באינטרנט

בכל מקרה הכי טוב תסמכי על עצמך אם את מרגישה שזה השלמת "צומי" אז להעניק ולא להתייאש

אני לא מתייאשת ח"ו... בסך הכל אלה הגוזלים הקטנים שצריכים צומי..

וזה נורא נורא כואב להם.

אף פעם לא קראתי, כי בד"כ רציתי פתרון ולא היה לי סבלנות לקרוא.....

למרות שהכל זה תהליך..

רק בריאות

דרך אגב, הוא עדיין בוכה בלילה (כביכול ללא סיבה)

ואין לו תולעים ב"ה.. בדקנו

מדברייך עושה רושם כי התינוק שלך יושן טוב אבל בשעות לא נכונות אם את ה7 שעות הלו תוכלו לקחת אחורה בשעתיים שלוש זו התחלה טובה מומלץ להעיר אותו איזה יום מוקדם ולא לתת לו לשון צהרים חד פעמי ולתת לו להתרסק בערב ולראות מה זה עושה

אתמול הוא הלך לישון ב23:00

וקם היום ב6:30...

נראה אם הלילה בעז"ה ישן רצוף...

יכול להיות שקצת חסרה לו הרגשה של ביטחון.

הקירבה הפיזית אלייך, החיבוק וכל הנלווה, מעניקה לו הרגשה שהוא מוגן, בטוח, שמור, אהוב. אלו תחושות אהובות ובסיסיות.

תבדקי, בינך לבין עצמך, כמה את פנויה אל הקטן אחרי שהוא מגיע. כמה "זמן כמות" נטו עם אמא הוא מקבל.

יכול להיות שכאן נמצאת התשובה- את חסרה לו. הוא חסר אותך.

באמצע הלילה, אין כביסות ובישולים ודברים אחרים לעשות בבית. יש רק אותו, ורצון עז שיילך לישון (שזה טבעי לגמרי ). ולכן, עיקר המשאבים שלך מושקעים בו. אולי אם תספקי לו יותר *אותך* בשלב מוקדם יותר ביום, ההשכמות שלו בלילה יילכו ויפחתו.

(תכל'ס, באמת מעניין אותי אם זה יעבוד).

הרבה הצלחה.

אז כנראה שהתינוק שלי היה רעב קצת..

אני נותת לו יותר אוכל בארוחת ערב, ומכינה לו דייסת סולת (לא של מטרנה) סולת רגילה עם חלב, כמות גדולה כדי שישבע.

וגם משכיבה אותו לישון מאוחר יחסית 22:00 בערך פלוס מינוס...

למשל: ביצה קשה+ טונה +עגבנייה+מלפפון+גבינה..

אל תיבהלו מהכמויות, הוא אוכל קצת מכל דבר, וחוץ מזה שכל תינוק והאופי שלו

ואם הוא אהוב לאכול אז זה טוב ב"ה... הוא צריך להתפתח

ואני מציעה לאט לאט לנסות להקדים את שעת השינה שלו (אולי ברבע שעה בכל פעם. ממש בהדרגה), כשהוא ממשיך לישון רצוף בלי להתעורר.

אני לא יודעת כמה הוא ישן במשך היום, ומתי הוא קם בבוקר, אבל נשמע לי שעדיף שיילך לישון יותר מוקדם (אם הוא איתך בבית ולך יותר מתאים ככה, אז סבבה. מה שטוב לך).

אבל בבוקר הוא בגן.

ב16:00 אני מוציאה אותו (כי אני עובדת ב"ה)

הוא ישן בגן שעה וחצי

נשמע שיש לו אותו לוח-זמנים-יומי כמו של הקטנה שלי, שגדולה ממנו בכמה חודשים.

אז אני באמת ממליצה לאט לאט להשכיב אותו לישון יותר מוקדם.

הקטנה שלי נרדמת בסביבות 20 (אני משכיבה כשעה קודם. היא ערנית, או סתם לא עייפה).

גם כן קם קבוע בין 1-3 בבוקר ולא רוצה לישון והטיטול יבש ואל רוצה בקבוק וכלום לא כואב. פשוט רוצה לקום. לקח לזה חודשיים לעבור אבל זה היה מתיש ביותר! הבנתי שיש יועצות שינה שאפשר להעזר בהן.

תחזיקו מעמד!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....