יותר ויותר אני שומעת את הביטוי: "לצאת מהבועה", בהקשר של יציאה לחיים עצמאיים אחרי תיכון.
אבל אני שואלת את עצמי- האם מה שאני חיה עכשיו זה בועה? זה איזשהו קיום מרופד בצמר גפן שהוא לא החיים האמיתיים? האם החברה שבה אני עטופה עכשיו היא איזשהו דבר שצריך לצאת ממנו, להתנער או לטייל קצת בחוץ?
אנחנו לא באמת מסדרים לעצמנו את החיים ואת הלוז כספית, עצמאות במתי ולאן ללכת את הכל מסדרים לנו מתי לקום ומתי לישון ומספקים לנו תעסוקה חלק גדול מהיום...
אז כן יש משהו בזה שזה בועה מגוננת אבל זה אחלה - רק לא להישבר כשיוצאים
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
