לפני שבועיים, הגעתי לרופאה לבדיקה שגרתית (בשבוע 15), היא בקשה שאבצע אולטרסאונד בשביל לראות שההריון מתפתח כראוי.
נכנסתי לאוטרסאונד, ראיתי את פיצקי שלי שוחה ונהנה שם, הוא התאים לגיל ההריון, והכל היה בסדר ב"ה!
ממש שניה לפני שהטכנאית סיימה היא פתאום ראתה שתי צ'יסטות קטנות סמוך לשילייה. היא לא נראתה לחוצה מהעובדה הזאת, אז גם אני לא נלחצתי... אבל היא כמבון ציינה זאת בטופס הבדיקה.
חזרתי לרופאה (אציין, שהרופאה הזו לחוצה קצת יותר מהרגיל...), הרופאה דווקא עשתה מזה עניין שלם. היא לא ידעה בדיוק מה המשמעות של זה, קראה לטכנאית, שגם היא לא ידעה מה זה אומר... ואז, הן התחילו להתלחש שאני חייבת ללכת לסקירה מוקדמת בדחיפות (לא התכוונתי לבצע סקירה מוקדמת, רק מאוחרת...). אני עדיין נשארתי די רגועה!
בסופו של דיון הופנתי על ידי הרופאה לאולטרסאוד אצל ד"ר שוקרון (הוא עורך סקירות...) שיחווה את דעתו ויקח אחריות על ההריון כי היא לא יודעת מה המשמעות... עדיין נשארתי רגועה לחלוטין...
ניגשתי למזכירה לקבוע תור. היא לא ידעה איך עושים זאת, כי אין הגדרה לאוטרסאונד כזה (לא יעוץ גנטי, לא סקירה מוקדמת, לא סקירה מכוונת, לא שקיפות עורפית...), והתחילה לשאול את כל הצוות שהיה בסניף. כללו של דבר, כל אחד מהעובדים ומהלקוחות הממתינים בתור ידע שאני צריכה יעוץ מיוחד מד"ר שוקורון 
בסוף, הטכנאית נזכרה שהיא עובדת מחר עם ד"ר שוקרון בכבודו ובעצמו, והיא תשאל אותו לגבי התור.
אני פניתי ללכת לביתי (שלווה וטובת לב) ואז האחות רודפת אחרי ומודיעה לי ש"אני משתתפת בצערך, ומקווה יחד איתך שנשמע בשורות טובות." היא גם ביקשה שאעדכן אותה (למה?? מה את אמא שלי??), אני עניתי שאני מעדכנת כבר עכשיו שהכל בסדר! היא הסתכלה עלי כאילו אני משוגעת 
אבל המבט שלה גרם לי להרגיש קצת פחות שלווה וטובת לב...
בכל אופן, קבעו לי תור לשבוע וחצי אחר כך, הטכנאית אמרה שהיא מקווה שזה לא מאוחר מדי (באמת לא הבנתי מה כל כך דחוף... אבל מילא...)
עבר הזמן, הגעתי לתור, גם כן שמחה וטובת לב 
, השתדלתי לשכוח את דברי האחות...
ניגשתי למזכירה להוציא התחייבות. כמובן שהיא לא הבינה איך לעשות זאת (לא ידעתי שאני מקרה כל כך מיוחד), שאלה את המזכירה השניה, ואז שתיהן איחלו לי בלבביות "שיהיו בשורות טובות!" אני מניחה שהכוונה שלהן הייתה טובה, אבל אותי זה עיצבן! הרי כבר עכשיו יש בשורות טובות!!!
לבסוף, נכנסתי לרופא, הוא בכלל לא נראה מוטרד מהתיאור המפחיד שכתבה הרופאה שלי על ההפניה... הוא בדק קצת, הסתכל, והודיע שה'ציסטות המדוברות נעלמו, במקומן הופיע צ'סטה אחרת במקום אחר בגודל אחר... בשלב הזה לא ידעתי כבר מה לחשוב, אבל תחושבת הבטן שלי היתה שהכל בסדר גמור... לסיכום הוא אמר "גברת כהן (כ"כ מצחיק אותי שקוראים לי ככה), הכל בסדר גמור, אין לך שום סיבה לדאוג". שאלתי אם יש צורך לחזור למעקב (הרופאה שלי אמרה שזה ככל הנראה סימן להריון בסיכון, ושצריך מעקב צמוד...), הוא חייך ואמר "את לא מתכוונת לבוא לסקירה מאוחרת?", עניתי שכן אבל זה עוד רחוק... והוא "זה עוד 5 שבועות, להתראות! ואל תדאגי..."
זהו, רק רציתי לשתף...
תודה למי שטרחה לקרוא עד כאן... ובשורות טובות אצל כולן 
**אין להסיק מסקנות מסיפור זה על מקרים אחרים**