עד כמה הילדה שלך היא חברותית וזורמת- או שהיא שקטה יותר?

עד כמה יש הזדמנויות בשכונה כדי לשחק עם חברות שהן לא בכיתה איתך? 

הילדות האחרות בכיתה הרצויה במחינתך- עד כמה הן גרות רחוק? אפשר להזמין מישהיא מהן לצהריים או ללכת אליה? 

הילדה שלי היא מאוד חברותית, אבל עדינה וקצת רגישה. בפועל- זה מתבטא בכך שמאוד אוהבים אותה, אבל היא לא דוחפת את עצמה למרכז העניינים וגם לא לשולי העניינים, אלא מעדיפה להישאר בצד כשמרגישה לא לגמרי בנוח.

מבחינת הזדמנות לשחק עם ילדות אחרות- תמיד יש. רובן גרות יחסית רחוק מאיתנו, אבל אפשר לייצר הזדמנויות, באופן עקרוני בכל מקרה. תמיד אפשר להזמין חברה או ללכת אליה. אבל בכל זאת- זה לא אותו דבר כמו ללמוד ביחד בטותה כיתה.

הילדות שנרשמו לאותו בי"ס- אחת מהן גרה די קרוב, השניה לא. אפשר להזמין, כמובן, אבל לשחק כל הזמן עם אותה ילדה או שתיים זה נראה לי קצת מצומצם

שאליו הולך מיעוט הבנות ? מן הסתם כרוך בנסיעה?

זו באמת שאלה.

אבל השאלה הגדולה היא איזה בית ספר יתאים לה ביותר?

וגם עד כמה אתם מסתייגים מבית הספר אליו הולכות רוב הבנות.

אני מבינה מהחשש שלך שזה יגרום לה להתנתק מרוב החברות בישוב שסה"כ החברויות הללו חיוביות וחשובות לכם ולה כמובן.

אם כך צריך באמת לשאול את השאלות לעיל.

אם זו סה"כ הסתייגות קלה, לענ"ד חבל לנתק אותה מרוב החברות בישוב. מה גם שבהמשך מן הסתם יצטרפו כולן לתנועת נוער משותפת.

אני מבינה גם שהיא חוותה מעבר דירה רק שנה קודם - אולי גם מהבחינה הזו רצוי לגרום לה למינימום זעזועים.

מקווה שעזרתי. ב"ה שתצליח היכן שתחליטו שתלמד.

אה ועוד דבר - שייך אולי לשתף אותה בהתלבטות ?

ההסתיגות שלנו מביה"ס היא לא כ"כ קטנה. אבל מבחינתה היא תסתדר בכל מקום, היא כזו. 

טוב, בכל מקרה תודה.

ה' יעזור לנו לקבל החלטה טובה ואמיתית.

ילדים בכיתה א' מסתדרים גם במקום חדש.

לפי מה שתארת הילדה זורמת,אז לא נראה שהיא לא תסתדר .

לי היה סיפור ממש דומה בכיתה א'-

בגן חובה למדתי בגן חרדי (הגן הדת"ל לא היה מוצלח),

ובכיתה א' הלכתי לבי"ס שהלכו איתי שלוש בנות מהשכונה (שלא הכרתי, ושלא היו בסגנון שלי כך שלא ממש התחברתי אליהם אח"כ) והיה מרוחק- נסיעה באוטובוס.

אני גם לא הייתי ילדה ממש חברותית, בניגוד לביתך..

בעקבות זה אני יכולה להגיד שבכיתה א' מתחילים משהו חדש, ולכן בד"כ זה פחות עקרוני אם מגיעים כשמכירים בנות או לא, ממילא הכל צריך הסתגלות חדשה, וזה רק תוספת של הסתגלות (אומנם עדיף משהו מוכר, אבל האמת היא שמתרגלים מהר, כך שזה לא נורא) מהבחינה הזו היה לי בסדר גמור.

חשוב שיהיו חברות טובות מהאיזור- כאלה שביתך תוכל לשחק איתם בצהרים סתם ככה, ולכן טוב שיש כמה חברות מהאיזור (תנסו לדאוג שהם יהיו באותה כיתה אם אפשר) בנוסף כדאי מאד שתעודדו את בתכם להזמין וללכת לחברות מרוחקות מהכיתה, לצהרים או לישון (אני הלכתי הרבה פעמים לחברות, ובנות גם באו אלי, וזה היה בסדר גמור)

ואגב, להרבה ילדות בגיל הזה יש חברה אחת טובה, שהם משחקות בעיקר איתה. גם בנות שיש להם כמה חברות באיזור מגוריהן הרבה פעמים מעדיפות את השכנה שלהן או זאת שהם הכי מסתדרות איתה, כך שזה ממש לא מצומצם.

בכל אופן, בית הספר משפיע מאד על הילדים בגיל הזה, כך שזה כן פרט חשוב. אם הנתונים הם כמו שהצגת אותם מבחינה חברתית, ואתם ממש מסתייגים מבית הספר השני, בד"כ במקרה כזה עדיף לשלוח לבית הספר שאתם מעדיפים.

לי זה היה נסיון טוב, ואני לא מתחרטת שהלכתי לשם (ולשם השוואה, שכנים שלנו שהיו באותה התלבטות שלחו את הבן שלהם שהיה מבית דומה לשלי ועם אופי דומה, לבית הספר השכונתי, והם התחרטו על זה מאד. זה לא היה טוב לבן שלהם)

והכי חשוב, איזו החלטה שלא תקבלו, צריך הרבה תפילות..

חשוב מאד לשלוח לבי"ס שאתם מאמינים במסרים שלו.

אנחנו שלחנו כמה ילדים לבתי ספר שונים / מרוחקים עם חבר אחד מהישוב, ואפילו בלי חברים מהישוב שלנו. 

חלק מהילדים שלחנו מכיתה ד', חלק מכיתה א'.

לכולם היה טוב, ב"ה. מצאו הרבה חברים חדשים.

יש חברה של הבוקר ויש של אחר הצהרים.

לעיתים נשארים אצל החברים מבית הספר. לעיתים מזמינים חברים לישון אצלנו.

אם הנושא חשוב לכם - לכו על זה.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....