לפעמים..לפעמים זה ממש קשה ובא לי למות ובא לי..לא יודעת מה!!!!111שה' יצא לי מהשמיים ויעזור לי!

אבל..זה לא יקרה וככה זה ..יש תקופות קשות..תנסי לחשוב על דברים טובים שיש לך ואין לאחרים (ואני בטוחה שתמצאי הרבה,לדוגמא:בריאות,חברים,משפחה ועוד)

וזה יעביר את העצב. 

אבל גם בהחלט לא טוב לי ממש..

תודה על מה שיש, אבל כן, יכול להיות יותר טוב.

וגם, כן, אני בוכה הרבה בזמן האחרון ומרגישה לבדדדדדד ברמות מטורפות..

ו...טוב, אני לא אשפוך פה מה עובר עלי בחודשיים האחרוניים לחיי...

אבל שתדעי, נמאס לי=( שאת לא תקועה, שכולם, טוב, לא כולם, להרבה יש את זה. ואת לא מיוחדת או שונה ואל תדאגי. אני לא אגיד לך שזה עובר, כי זה תמיד נשאר איפשהו...אבל הרמה משתנה..וזה תקופות, באמת. לפני שבועיים נראה לי לא היה יום שלא הייתי צוחקת כל הזמן...ועכשיו, היום, התעצבנתי על אנשים כל יום...על עצמי, על העולם..על הכללל!!!הרגשתי זוועה,מכל מיני סיבות...ועדיין...ואני לא נבהלת, בסדר, זה יעבור בע"ה כל עוד לא שוקעים בזה ולא אומרים "אני ככה וככה" כי את לא. כי אפ'חד לא. באמת. והקשיים נשארים, ומתמודדים איתם, מנסים, ואם נופלים, נופלים, מותר.

תכתבי, תדברי, זה חשוב, תוציאי בצורה כלשהי. חברים מקשיבים ממש עוזרים...בהצלחה. הלוואי זה ירד לך ותהיה לך תקופה מאושרת ופורחת! רק טוב! חיים נעימים וטובים! ולא לשייך את העצבות אליך לעולם, היא הגיעה, לתחנה קטנה, היא תלך!!!!

[אני אשמח לדבר איתך בשיחה פרטית...]

מבינה כ"כ, מחבקת מרחוק.

מה חברות שלי יעזרו לי?

אני לא מבינה למה אני בבעסה למה שהם יבינו..

גם אם מכירות אותי, הם יכולות רק להשתתף בכאב.. זהו..

כשהאדם אומר רע לי, אז ה'  "אומר" זה רע? אני אראה לך מזה רע...

וכשהאדם אומר איזה טוב לי, איך טוב לי, אז ה'  "אומר" זה טוב? אני אראה לך מזה טוב...

תחשוב/בי לבד במה עדיף להתמקד.... בהצלחה!!!!!

כאילו  אני הבנתי שיש אנשים שהרמה של הדיכאון שלהם היא יותר גבוהה ויש אנשים שאפילו לוקחים כדורים...

 זה נשמע מפחיד אבל יש מצב שזה יעזור.....פווווווווווווווווול בהצלחה!!!!!!!=]=]=]

בס"ד

חשוב שתדעי שה"טבע הנפשי" שלנו פועל בעליות וירידות, וזה שאת מרגישה שאת נמשכת למטה זה טבעי, וזה לא בגלל משהו רע שעשית.

אם את זה את יודעת,( ואני מתאר לעצמי שאת כבר יודעת את זה מזמן) אז כבר מצבך יותר טוב.

כדאי לך לעסוק בדברים שיש בהם נתינה והתנדבות.   

הלכתי 2 פעמים ופרשתי...

אולי אני פשוט באמת לא רוצה לצאת מזה, או שלא יודעת מהה....

אני רוצה--אבל אני בכוח נכנסת שוב לדכאון..

אנלא מבינה את עצמי....

לא

מבינה

בכלל...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....