גם לי יש שליה קדמית 

בהריונות הקודמים לא היתה לי ולא הייתי מסוגלת לישון על הבטן בלי להרגיש

עכשיו- אני מתביישת לומר שאני ישנה על הבטן ולא תמיד מרגישה (אני בשבוע 25)

לדעתי, כשיש שליה קדמית לא תמיד מרגישים תנועות, כך גם הסבירה לי הרופאה

לא כדאי להלחץ

בכל אופן-אם זה קורה לך במשך יותר מכמה ימים- גשי להבדק!

בשלשת ההריונות השילייה קדמית, כך שאני לא יודעת לומר מה היה קורה במקרה של שליה אחורית...

בהריון הראשון, בשלב קצת יותר מתקדם משלך) הגעתי פעמיים לבדיקה בגלל שלא הרגשתי תנועות הרבה זמן, ב"ה הכל היה בסדר...

מה שלמדתי מהרופאה זה: לכל הריון ולכל עובר יש דפוס תנועות שונה. תפקיד האישה לגלות את ה"אופי" של התנועות בהריון הנוכחי. כל חריגה קיצונית מה"אופי" הרגיל חשודה (גם עם יש יותר תנועות מהרגיל, או שהן חזקות מהרגיל...), וממולץ לבדוק זאת...

אומנם, זה מאוד מלחיץ אם לא מרגישים את העובר במשך יום שלם, אך אם את יודעת שזאת המציאות הרגילה בהריון הזה, התפקיד שלך הוא לא לדאוג!

בשלב יותר מתקדם, יום שלב בלי תנעות, הוא כן מדאיג. אבל בהחלט יתכן ימים יותר "שקטים", עם תנועות חלשות או רחוקות. כל עוד זה מתאים ל"אופי" של ההריון.

כך אני נוהגת.

מקווה שהועלתי במשהו...

בעיקרון כמו אצל מבוגרים אפילו ילדים יש כמה שעות שישנים בו ביום/ בלילה

על אחת כמה וכמה אצל עוברים שכל כמעט משך היום/ הלילה הם ישנים וטוב להם כך...!!

אז כדי לדעת אם הכל תקין צריך לאכול משהו מתוק כמו שוקולד וכד' וכך ניתן להעיר אותו מהשינה העמוקה...!!

אני אף פעם לא בודקת לפי השעון או לפי הספר אני מרגישה מידי פעם תנועות זה מספיק לי!!

רק אם חלילה היה כמה ימים רצופים כדאי להתיחס בכובד ראש!! במיוחד אם את יודעת את הסיבה למסיבה...!!

נסי להיות רגועה (חשוב טוב ויהיה טוב !!) זה יעזור גם לך וגם לעובר!! ואת תראי תוצאות מפתיעות!!

בהצלחה יקרה!!

אני זוכרת שניסיתי לעקוב (וגם, לא רשמתי או משהו, רק ניסיתי לספור את הבעיטות במהלך שעה), אבל תמיד יש עיסוקים שצריך לעשות, או שפשוט לא זכרתי לבדוק.

אני בטוחה שזה מנע ממני הרבה דאגות מיותרות

אני בשבוע 24, אוטוטו 25 (גם עם שלייה קדמית). 

ב"ה מרגישה המון תנועות. אבל קורה המון המון ששעתיים אני לא מרגישה.

איך יודעים מתי צריך להיבדק?

זה דבר ידוע שכשיש שליה קדמית, מרגישים את התנועות פחות בעצמה.

אף אחת לא מדברת על לא לעשות עסק בכלל- אבל הסיכוי שהעובר יהיה במצוקה או בסכנה הוא ממילא לא כ"כ גדול.

לכן אנחנו מנסות להרגיע...

אבל לכולנו קורה שאנחנו לא מרגישות את העובר בשלבים מסוימים ביום. כדאי למצוא את האיזון כדי לא להילחץ סתם.

ותדירות לאורך כל ההיריון....

יותר מההיריון הקודם!

לא מבינה איך, כי כולן אומרות שאמורים להרגיש פחות.... אבל, עובדה,

כך שלא הייתי מסתמכת על זה ואומרת שאפשר להיות רגועה כשלא מרגישה תנועות בגלל שזו שליה קדמית.

מנסיון של שיליה קדמית. צריך למצוא את התנוחות שבהם מרגישים תנועות. (מעקב תנועות מתחיל בשבוע 25 לפני כן זה בסדר אם לא מרגישים וגם בהתחלה לוקח זמן למצוא את התנוחה)

לאחר שאת כבר יודעת באיזה תנוחה את מרגישה את התנועות ואכלת מתוק ובמשך שעתיים לא הרגשת תנועות (שעתיים של מנוחה, שתיה ואכילת מתוק- לא שעתיים של פעילות) אז צריך להתחיל לדאוג.

בהריון הקודם (עם שיליה קדמית) לא הרגשתי תנועות הרבה זמן ואז הרגשתי קצת- למחרת הלכתי להבדק והיה לי מיעוט מי שפיר- העובר לא הצליח לזוז.

וזכותך המלאה לקחת בעירבון מוגבל.

אני מסכימה עם 770מ. לחלוטין. המעקב האובססיבי אחרי תנועות בד"כ לא עוזר, במיוחד ומאחר ובמהלך היום העובר יושן .

אני מסכימה שלקראת סוף ההיריון צריך לשים לב יותר, אבל גם אז מעקב תנועות אובססיבי עלול להזיק לאמא, במיוחד בהיריון ראשון, שדואגים בו מכל שטות.

כל שעתיים, לא הגזמת? אולי  הייתי עוקבת באוססיביות אם הייתי עקרת בית, ולא היו לי דברים לעשותץ מלבד לנוח ולספור תנועות.

תגידי את זה לשכנה שלי שהגיעה להערכת משקל בתחילת שמיני ולא היה דופק...

צריך לעקוב במשך היום מידי פעם , אם לא מרגישים תנועות אז לנוח ולשכב בתנוחה שבדרך כלל מרגישים (לרוב צד שמאל) ולאכול מתוק ואם עדיין במשך שעתיים אין תנועות צריך ללכת לבדוק.

אבל לא כל כך הבנתי. אם הן היו מגיעות כבר בהתחלה, שהן לא הרגישו את התנועות, היה אפשר להציל את העובר?

לא רציתי לכתוב את דעתי לפני כן כי לא רציתי לצער אף אחד.

אני איבדתי תינוקת בשבוע 39.

שום מעקב תנועות לא עוזר ולא היה עוזר.

אני לא מאמינה בהוראות האלו, בכלל.

לילד חי, תסלחו לי, לוקח 4 דקות מרגע שמפסיק לנשום ועד שאין כבר ח"ו מה לעשות.

עד שתרגישי את התנועות, עד שתלכי להיבדק, עד שיכניסו אותך...

נו באמת

שתבוא פה מישהי אחת ותגיד שמעקב תנועות הציל לה את התינוק. אז אני אתנצל ואקפל את הזנב.

לי לצערי הוא לא הועיל.

ואני דוקא התחזקתי מהנקודה הזאת ולמדתי שמה שהקב"ה רוצה יקרה. כמובן שצריך להשתדל, אבל יש מקומות שההשתדלות לא תועיל.

כל הריון שנגמר טוב נגמר בנס.

זהו, סליחה שפרקתי.

קודם כל שבעז"ה תזכי לחבוק ילד בריא ושלם בקרוב.

רק רציתי להגיד שאני מכירה מישהי ששמה לב במעקב תנועות שחוזק התנועות יורד ושיש פחות תנועות ואכן ראו באולטרסאונד ובמוניטור שהעוברית במצוקה.

ב"ה הצליחו להציל אותה. יילדו אותה מיד וטיפלו מהר בילדה.

לכן צריך לעקוב לא רק על מספר תנועות אלא גם על חוזק תנועות וכל שינוי קל בתנועות הרגילות.

הנה סיפור שכבר כתבתי פה בפורום במסגרת "נס חנוכה..." על ההיריון הראשון שלי:

זה היה יום ראשון. נסעתי לבדיקה שגרתית אצל הרופאה שלי (שבוע 38).

כשהייתי על האוטובוס, בדרך למרפאה, כשבחוץ גשם זלעפות, התקשרו אליי מהמרפאה ואמרו לי שהתור מבוטל כי המרפאה מוצפת במים. אמרתי להם בקול מתחנן: "אבל אני כבר בדרך, באוטובוס!!!". אמרו לי: "אז תחזרי בחזרה הביתה..."

התבאסתי קשות....

יום למחרת התקשרו לקבוע לי תור ליום רביעי בבוקר.

כשהגעתי לתור, חשבתי על זה שאולי לא הרגשתי מספיק טוב את התנועות של העוברית הקטנה יום לפני כן...

ממש כבדרך אגב, ובלי לייחס יותר מידי חשיבות לעניין אמרתי את זה לרופאה.

הרופאה אמרה שבאולטראסאונד רואים קצת האטה בתנועות. לא נראה לה שזה משהו משמעותי, אבל בשביל השקט הנפשי שלחה אותי למוניטור במוקד....

סיפרתי לבעלי את העניין והוא התעקש להגיע למוקד. אני התעקשתי בחזרה ואמרתי לו שאין צורך, כי מיד אחרי המוניטור אני הולכת ללימודים וחבל שיפסיד יום עבודה... ההתעקשות שלי לא עזרה.

הגענו למוקד, עשיתי מוניטור - היה לא תקין.

ביקשו שאוכל משהו מתוק.

אכלתי וחזרתי... היה שוב לא תקין...

שלחו אותי לבי"ח...

שם זה היה סיפור קצת ארוך ולא אלאה אתכן...

אבל מסתבר שבאמת הקטנה הייתה במצוקה, והייתה לה האטה בגדילה (נולדה 2400 בשבוע 38), והיא איבדה הרבה דם והייתה צריכה לקבל כמה מנות...

אם לא היו דוחים לי את התור, כנראה שהייתי ממשיכה את השבוע בלי יותר מידי מחשבות (כי הרי כביכול "רק לפני כמה ימים הייתי אצל הרופאה והכל היה תקין... זה בטח רק הדימיונות שלי והחששות... היריון ראשון... " וכו') וייתכן מאוד שהייתי ח"ו מאבדת את הקטנה...

אגב, לפני כמה ימים היא חגגה יומולדת כך שזה באמת היה נס חנוכה, ברוך ה'.

מרגש היום כמו בפעם הראשונה שקראתי את זה

אז איך באמת עושים את המעקב?

לדעתי (ואין לי שום נסיון רפואי) המעקב חשוב בעיקר בשבועות מאוחרים. אני חושבת שמעקב לפני, עלול ליצור תחושות לחץ ודאגה מיותרים\ כשלמעשה העובר לא תמיד נע ובועט (כי הוא ישן וכו').

אני יכולה לספר על עצמי שבלידה הראשונה הגעתי למיון יולדות (בגלל דימום מאסיבי) והעלו אותי למחלקת נשים, עד שאגיע לפתיחה (רצו שאהיה תחת השגחה, כי גילו שיש לי ירידת מים), בבוקר אמרתי לרופא שלא הרגשתי את העובר כמה שעות, הוא עשה לי אולטרסאונד וראו שיש לי מיעוט מי שפיר, והחליטו להוריד אותי לחדר לידה. ואז... פשוט לא עשו כלום. אפילו זירוז שאמרו שיתנו לי, נתנו לי רק אחרי 6 שעות שהייתי בח. לידה.

אז האם  מעקב חשוב? כן ולא. לא צריך להגזים ולהיות אובססיבים אליו. לדעתי מספיקה שעה קבועה ביום שאפשר לספור בה את מספר הבעיטות של התינוק . לא נראה לי שצריך להתחרפן על זה...

ובטח שלא לתת לאימהות שאיבדו את העוברים שלהם תחושה שזה קרה ר בגלל שלא עקבו אחרי התנועות...

דבר ראשון ברור שיש הבדל בין שבוע 25 שאז בקושי מתחילים להרגיש תנועות לבין שבוע 38.

3 פעמים ביום זה כדי "להכריח" אותך לספור תנועות...

את צריכה לזכור בראש להרגיש תנועות במשך היום תוך כדי דברים, אם אין לך פנאי או שהחלטת שאת לא יודעת אם את מרגישה אז תלכי לנוח תאכלי משהו ותספרי תנועות במשך שעה עד שעתיים. אין מצב שבשעתיים מנוחה (לא שינה, מנוחה שאת סופרת ומרוכזת בתנועות) לא תרגישי לפחות 3. תנענעי קצת את הבטן, זה לא יעשה כלום- לא באגרסיביות. ותנסי להרגיש, לפעמים צריך להניח יד עמוק ואז את מרגישה את התנועות.

הרבה פעמים אישה מגיעה שהיא לא מרגישה תנועות, וכשאני מחברת למוניטור ושמה יד על הבטן קצת עמוק אני ישר מרגישה בעיטות.

yifat_s אני לא מגזימה, יש בנות שכאן זה המקור היחיד שהן מתיעצות ומקבלות עזרה ולפעמים שאננות יתרה שמורגשת כאן באוויר היא לרעתן.

משיח עכשיו ו 770מ - אתן צודקות שלא צריך להילחץ ולהיות אובסיבית, זה לא מוסיף בריאות לאף אחד, אבל שתיכן גם מאוד שאננות בכלל בכל מה שנהוג לעשות בהריון גם לא מתוך לחץ אלא מתוך אמונה והשקפת עולם שלכן אז בבקשה תיזהרו עם העצות שלכן. עדיף לפעמים לא להגיב מאשר להראות בטחון יתר בגלל שאת מאמינה כך, כל אחת חווה שונה שמחות ואסונות ואולי השקפת העולם שלך מאפשרת לך לקבל אסונות בצורה אחת והשקפת עולם של אחרת שתנהג כמוך, היא לא תגיב כמוך אם ח"ו יקרה אסון ואצלה זה יהיה משבר.

צריך ממש להיזהר כשנותנים עצות שנובעות מהשקפות עולם.  (כמו הרב שלי אמר....)

שגם אני שותפה לה-

זה שהרבי אמר לא לעשות בדיקות מיותרות בהריון כמו אולטראסאונד ודומיה-

הוא לא התכוון שיזלזלו בכל הנחיה רפואית שניתנת!!

כדאי לכן לעיין באיגרות של הרבי על נושא ההריון.

מי שלוקח הכל בשאננות ובחוסר אחריות-

זה לא מראה שהוא חסיד גדול יותר.

לפעמים זה פשוט חסיד שוטה.

אני ממש לא שאננה. אני פשוט לא רוצה לגרום לנשים שהן בהיריון דאגה מיותרת, שזה דבר שעלול להשפיע הכי גרוע על היריון. (מצב נפשי רע גורר כמעט בהכרח מצב גופני רע). אני כן אמרתי וחוזרת שוב. לדעתי בשבועות מאוחרים (35+) יש לעשות מעקב, אבל לא להיות אובססיבים כלפיו. לא לחשוב שאם ח"ו התינוק  זז 5 פעמים בשעה במקום 6- אז משהו לא בסדר.

התינוק יכול לא לזוז גם 0 פעמים בשעה, ובשעה שאח"כ הוא יזוז 10 פעמים בשעה.

אני חוושבת שצריך לקחת דברים בפופורציות. לבדוק כל שעתייים כמו שהציעו, זה עלול לגרום לדאגות ותסכול מיותרים וחבל. לדעתי מספיק פעם אחת ביום לבדוק שהעובר בעט 6 פעמים לשעה.

אגב, בכל התגובות שלי סייגתי את דבריי ואמרתי שאין לי כל ניסיון ברפואה, ככה אני חושבת וככה אני נוהגת. אם למישהי בא להלחיץ את עצמה לחינם, בכיף לדעתי זה חבל.

היא טסה לבית חולים . כבר מהמונית התקשרה לחדר לידה למנהל המחלקה (היא מכירה אותו)

מאז שניכנסה לבית חולים תוך 10 דקות!!!! היתה אחרי ניתוח חרום.

והתינוק כיום חי ונושם ובריא בן שנה.

אז כנראה לפעמים כן אפשר להציל. הכל מאיתו יתברך כמובן.

המעקב חשוב אבל לא להיות אובססיבים על זה פעם עד שלוש פעמים ביום האם התינוק זז ובועט זה מספיק!!

ובאמת הדבר חשוב יותר מחודש תשיעי בערך משבוע 37 וכך יכולים להציל חיים אך לא להיות אדוקים משבוע 25 זה מאד מאד

מוקדם הילד יכול לישון כמה שהוא רוצה בזמן הזה וגם אולי כרגע לא מתחשק לו לנוע יותר מידי!! חוץ מזה שהאיזור בו נמצא הוא

מאד גדול בזמן הזה אז לפעמים הוא נע במקום שכרגע את לא מרגישה אותו ולדעתי זה מוגזם משבוע 25 !!

ולא צריך להילחץ!! ולדעת שגם מי שהרגישה האטה וגם מי שלא ח"ו הכל בידי ה' אנחנו אף פעם

לא מנהלות את ההארכות החיים של התינוק הן לטוב והן אחרת ה' נתן וה' לוקח וה' נותן מידו הקדושה והרחבה!!

ומי שהצליחה להציל זה גם מנוהל לפי תכתיב מלמעלה!!

שיהיה לכולנו באמת הריון קל בריא ומשעמם! ולכולן מאחלת מכל הלב שתצאנה בידיים מלאות!!!

הייתי בשבוע 42 וסבלתי מכאבי שיניים. באותו יום שלא הרגשתי תנועות היה לי תור לרופא שיניים. אבא שלי היה אמור לקחת אותי לרופא שיניים במקרה סיפרתי לו שאני לא מרגישה תנועות מהבוקר ועד הצהורים. והוא בוויכוח איתי לקח אותי בסוף למיון נשים. תוך שניות הייתי כבר בניתוח חירום. הרופאים אמרו לי שאם הייתי מחכה עוד 10 דקות לא היה אפשר להציל אותו. אני חשבתי רק על השיניים שלי  וכמעט איבדתי את היקר לי מכל. למדתי מזה לא לזלזל במה שהרפואה אומרת ומנחה אותנו.

אם יש לי רחם אחורי זה אומר שגם השיליה היא אחורית? מישהי יודעת?

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

קודם כל מדובר בשאיבת ביציות, כרגע מפרים אותם במעבדה ככה שבעז''ה יהיה עוברים יפים ויחזירו לך..

עברתי מספר פעמים שאיבת ביציות ולא נתקלתי בתופעה כזאת

לפחות שאבו מספיק ביציות? הצליחו להפרות?

ככה אולי לא תצטרכי לעבור את זה שוב..

מקווה איתך לבשורות טובות 

לא הכי מבינה במונחים

הרופאה הסבירה לי טלפונית שחילקו את הביציות ל9 ו9 , 9 שמו עם הזרע ו9 הזריקו להם את הזרע .

האלה שלא הזריקו בכלל לא היה הפריה ביניהם ... והאלה שהזריקו 7 הופרו אבל רק 3 עוברים התפתחו בני 3 ימים והם גם ברמה די נמוכה (3) הבנתי שיש גם רמה 4 .. אני כ"כ מבואסת

אם חס וחלילה אני אצטרך לעבור את זה שוב אני לא יודעת איך באמת

אני אשמח ממש לשמוע איך זה היה אצלך

שעם הבן שלי נכנסתי טבעי וגם יחסית זריז..

וגם היה לי עוד כימי שהתפתח לבטא 1400 והתחיל לרדת .. אז איך פתאום הזרע בכלל לא מפרה את הביצית רק אם מזריקים , וגם שהזריקו יצא לא משהו

מה מצב הזרע? האיכות?

באופן כללי לגברים יש ירידה באיכות הזרע עם השנים.

לפי בדיקת זרע תוכלו לדעת אם יש ירידה וכמה יש..

איזה סיוט אוף כואב ברמות

לא יודעת מה להגיד לך אני אמנם עברתי את זה אבל לא מבינה בזה יותר מידי

ונראה שהבדיקה של לפני שנה וקצת באמת יותר טוב מהאחרונה אבל לא משמעותי ..נראה שהתנועתיות טיפה ירדה וגם המורפולוגיה (2) בעיקרון האחיות אמרו שזה תקין אז לא יודעת..