גם לי יש שליה קדמית 

בהריונות הקודמים לא היתה לי ולא הייתי מסוגלת לישון על הבטן בלי להרגיש

עכשיו- אני מתביישת לומר שאני ישנה על הבטן ולא תמיד מרגישה (אני בשבוע 25)

לדעתי, כשיש שליה קדמית לא תמיד מרגישים תנועות, כך גם הסבירה לי הרופאה

לא כדאי להלחץ

בכל אופן-אם זה קורה לך במשך יותר מכמה ימים- גשי להבדק!

בשלשת ההריונות השילייה קדמית, כך שאני לא יודעת לומר מה היה קורה במקרה של שליה אחורית...

בהריון הראשון, בשלב קצת יותר מתקדם משלך) הגעתי פעמיים לבדיקה בגלל שלא הרגשתי תנועות הרבה זמן, ב"ה הכל היה בסדר...

מה שלמדתי מהרופאה זה: לכל הריון ולכל עובר יש דפוס תנועות שונה. תפקיד האישה לגלות את ה"אופי" של התנועות בהריון הנוכחי. כל חריגה קיצונית מה"אופי" הרגיל חשודה (גם עם יש יותר תנועות מהרגיל, או שהן חזקות מהרגיל...), וממולץ לבדוק זאת...

אומנם, זה מאוד מלחיץ אם לא מרגישים את העובר במשך יום שלם, אך אם את יודעת שזאת המציאות הרגילה בהריון הזה, התפקיד שלך הוא לא לדאוג!

בשלב יותר מתקדם, יום שלב בלי תנעות, הוא כן מדאיג. אבל בהחלט יתכן ימים יותר "שקטים", עם תנועות חלשות או רחוקות. כל עוד זה מתאים ל"אופי" של ההריון.

כך אני נוהגת.

מקווה שהועלתי במשהו...

בעיקרון כמו אצל מבוגרים אפילו ילדים יש כמה שעות שישנים בו ביום/ בלילה

על אחת כמה וכמה אצל עוברים שכל כמעט משך היום/ הלילה הם ישנים וטוב להם כך...!!

אז כדי לדעת אם הכל תקין צריך לאכול משהו מתוק כמו שוקולד וכד' וכך ניתן להעיר אותו מהשינה העמוקה...!!

אני אף פעם לא בודקת לפי השעון או לפי הספר אני מרגישה מידי פעם תנועות זה מספיק לי!!

רק אם חלילה היה כמה ימים רצופים כדאי להתיחס בכובד ראש!! במיוחד אם את יודעת את הסיבה למסיבה...!!

נסי להיות רגועה (חשוב טוב ויהיה טוב !!) זה יעזור גם לך וגם לעובר!! ואת תראי תוצאות מפתיעות!!

בהצלחה יקרה!!

אני זוכרת שניסיתי לעקוב (וגם, לא רשמתי או משהו, רק ניסיתי לספור את הבעיטות במהלך שעה), אבל תמיד יש עיסוקים שצריך לעשות, או שפשוט לא זכרתי לבדוק.

אני בטוחה שזה מנע ממני הרבה דאגות מיותרות

אני בשבוע 24, אוטוטו 25 (גם עם שלייה קדמית). 

ב"ה מרגישה המון תנועות. אבל קורה המון המון ששעתיים אני לא מרגישה.

איך יודעים מתי צריך להיבדק?

זה דבר ידוע שכשיש שליה קדמית, מרגישים את התנועות פחות בעצמה.

אף אחת לא מדברת על לא לעשות עסק בכלל- אבל הסיכוי שהעובר יהיה במצוקה או בסכנה הוא ממילא לא כ"כ גדול.

לכן אנחנו מנסות להרגיע...

אבל לכולנו קורה שאנחנו לא מרגישות את העובר בשלבים מסוימים ביום. כדאי למצוא את האיזון כדי לא להילחץ סתם.

ותדירות לאורך כל ההיריון....

יותר מההיריון הקודם!

לא מבינה איך, כי כולן אומרות שאמורים להרגיש פחות.... אבל, עובדה,

כך שלא הייתי מסתמכת על זה ואומרת שאפשר להיות רגועה כשלא מרגישה תנועות בגלל שזו שליה קדמית.

מנסיון של שיליה קדמית. צריך למצוא את התנוחות שבהם מרגישים תנועות. (מעקב תנועות מתחיל בשבוע 25 לפני כן זה בסדר אם לא מרגישים וגם בהתחלה לוקח זמן למצוא את התנוחה)

לאחר שאת כבר יודעת באיזה תנוחה את מרגישה את התנועות ואכלת מתוק ובמשך שעתיים לא הרגשת תנועות (שעתיים של מנוחה, שתיה ואכילת מתוק- לא שעתיים של פעילות) אז צריך להתחיל לדאוג.

בהריון הקודם (עם שיליה קדמית) לא הרגשתי תנועות הרבה זמן ואז הרגשתי קצת- למחרת הלכתי להבדק והיה לי מיעוט מי שפיר- העובר לא הצליח לזוז.

וזכותך המלאה לקחת בעירבון מוגבל.

אני מסכימה עם 770מ. לחלוטין. המעקב האובססיבי אחרי תנועות בד"כ לא עוזר, במיוחד ומאחר ובמהלך היום העובר יושן .

אני מסכימה שלקראת סוף ההיריון צריך לשים לב יותר, אבל גם אז מעקב תנועות אובססיבי עלול להזיק לאמא, במיוחד בהיריון ראשון, שדואגים בו מכל שטות.

כל שעתיים, לא הגזמת? אולי  הייתי עוקבת באוססיביות אם הייתי עקרת בית, ולא היו לי דברים לעשותץ מלבד לנוח ולספור תנועות.

תגידי את זה לשכנה שלי שהגיעה להערכת משקל בתחילת שמיני ולא היה דופק...

צריך לעקוב במשך היום מידי פעם , אם לא מרגישים תנועות אז לנוח ולשכב בתנוחה שבדרך כלל מרגישים (לרוב צד שמאל) ולאכול מתוק ואם עדיין במשך שעתיים אין תנועות צריך ללכת לבדוק.

אבל לא כל כך הבנתי. אם הן היו מגיעות כבר בהתחלה, שהן לא הרגישו את התנועות, היה אפשר להציל את העובר?

לא רציתי לכתוב את דעתי לפני כן כי לא רציתי לצער אף אחד.

אני איבדתי תינוקת בשבוע 39.

שום מעקב תנועות לא עוזר ולא היה עוזר.

אני לא מאמינה בהוראות האלו, בכלל.

לילד חי, תסלחו לי, לוקח 4 דקות מרגע שמפסיק לנשום ועד שאין כבר ח"ו מה לעשות.

עד שתרגישי את התנועות, עד שתלכי להיבדק, עד שיכניסו אותך...

נו באמת

שתבוא פה מישהי אחת ותגיד שמעקב תנועות הציל לה את התינוק. אז אני אתנצל ואקפל את הזנב.

לי לצערי הוא לא הועיל.

ואני דוקא התחזקתי מהנקודה הזאת ולמדתי שמה שהקב"ה רוצה יקרה. כמובן שצריך להשתדל, אבל יש מקומות שההשתדלות לא תועיל.

כל הריון שנגמר טוב נגמר בנס.

זהו, סליחה שפרקתי.

קודם כל שבעז"ה תזכי לחבוק ילד בריא ושלם בקרוב.

רק רציתי להגיד שאני מכירה מישהי ששמה לב במעקב תנועות שחוזק התנועות יורד ושיש פחות תנועות ואכן ראו באולטרסאונד ובמוניטור שהעוברית במצוקה.

ב"ה הצליחו להציל אותה. יילדו אותה מיד וטיפלו מהר בילדה.

לכן צריך לעקוב לא רק על מספר תנועות אלא גם על חוזק תנועות וכל שינוי קל בתנועות הרגילות.

הנה סיפור שכבר כתבתי פה בפורום במסגרת "נס חנוכה..." על ההיריון הראשון שלי:

זה היה יום ראשון. נסעתי לבדיקה שגרתית אצל הרופאה שלי (שבוע 38).

כשהייתי על האוטובוס, בדרך למרפאה, כשבחוץ גשם זלעפות, התקשרו אליי מהמרפאה ואמרו לי שהתור מבוטל כי המרפאה מוצפת במים. אמרתי להם בקול מתחנן: "אבל אני כבר בדרך, באוטובוס!!!". אמרו לי: "אז תחזרי בחזרה הביתה..."

התבאסתי קשות....

יום למחרת התקשרו לקבוע לי תור ליום רביעי בבוקר.

כשהגעתי לתור, חשבתי על זה שאולי לא הרגשתי מספיק טוב את התנועות של העוברית הקטנה יום לפני כן...

ממש כבדרך אגב, ובלי לייחס יותר מידי חשיבות לעניין אמרתי את זה לרופאה.

הרופאה אמרה שבאולטראסאונד רואים קצת האטה בתנועות. לא נראה לה שזה משהו משמעותי, אבל בשביל השקט הנפשי שלחה אותי למוניטור במוקד....

סיפרתי לבעלי את העניין והוא התעקש להגיע למוקד. אני התעקשתי בחזרה ואמרתי לו שאין צורך, כי מיד אחרי המוניטור אני הולכת ללימודים וחבל שיפסיד יום עבודה... ההתעקשות שלי לא עזרה.

הגענו למוקד, עשיתי מוניטור - היה לא תקין.

ביקשו שאוכל משהו מתוק.

אכלתי וחזרתי... היה שוב לא תקין...

שלחו אותי לבי"ח...

שם זה היה סיפור קצת ארוך ולא אלאה אתכן...

אבל מסתבר שבאמת הקטנה הייתה במצוקה, והייתה לה האטה בגדילה (נולדה 2400 בשבוע 38), והיא איבדה הרבה דם והייתה צריכה לקבל כמה מנות...

אם לא היו דוחים לי את התור, כנראה שהייתי ממשיכה את השבוע בלי יותר מידי מחשבות (כי הרי כביכול "רק לפני כמה ימים הייתי אצל הרופאה והכל היה תקין... זה בטח רק הדימיונות שלי והחששות... היריון ראשון... " וכו') וייתכן מאוד שהייתי ח"ו מאבדת את הקטנה...

אגב, לפני כמה ימים היא חגגה יומולדת כך שזה באמת היה נס חנוכה, ברוך ה'.

מרגש היום כמו בפעם הראשונה שקראתי את זה

אז איך באמת עושים את המעקב?

לדעתי (ואין לי שום נסיון רפואי) המעקב חשוב בעיקר בשבועות מאוחרים. אני חושבת שמעקב לפני, עלול ליצור תחושות לחץ ודאגה מיותרים\ כשלמעשה העובר לא תמיד נע ובועט (כי הוא ישן וכו').

אני יכולה לספר על עצמי שבלידה הראשונה הגעתי למיון יולדות (בגלל דימום מאסיבי) והעלו אותי למחלקת נשים, עד שאגיע לפתיחה (רצו שאהיה תחת השגחה, כי גילו שיש לי ירידת מים), בבוקר אמרתי לרופא שלא הרגשתי את העובר כמה שעות, הוא עשה לי אולטרסאונד וראו שיש לי מיעוט מי שפיר, והחליטו להוריד אותי לחדר לידה. ואז... פשוט לא עשו כלום. אפילו זירוז שאמרו שיתנו לי, נתנו לי רק אחרי 6 שעות שהייתי בח. לידה.

אז האם  מעקב חשוב? כן ולא. לא צריך להגזים ולהיות אובססיבים אליו. לדעתי מספיקה שעה קבועה ביום שאפשר לספור בה את מספר הבעיטות של התינוק . לא נראה לי שצריך להתחרפן על זה...

ובטח שלא לתת לאימהות שאיבדו את העוברים שלהם תחושה שזה קרה ר בגלל שלא עקבו אחרי התנועות...

דבר ראשון ברור שיש הבדל בין שבוע 25 שאז בקושי מתחילים להרגיש תנועות לבין שבוע 38.

3 פעמים ביום זה כדי "להכריח" אותך לספור תנועות...

את צריכה לזכור בראש להרגיש תנועות במשך היום תוך כדי דברים, אם אין לך פנאי או שהחלטת שאת לא יודעת אם את מרגישה אז תלכי לנוח תאכלי משהו ותספרי תנועות במשך שעה עד שעתיים. אין מצב שבשעתיים מנוחה (לא שינה, מנוחה שאת סופרת ומרוכזת בתנועות) לא תרגישי לפחות 3. תנענעי קצת את הבטן, זה לא יעשה כלום- לא באגרסיביות. ותנסי להרגיש, לפעמים צריך להניח יד עמוק ואז את מרגישה את התנועות.

הרבה פעמים אישה מגיעה שהיא לא מרגישה תנועות, וכשאני מחברת למוניטור ושמה יד על הבטן קצת עמוק אני ישר מרגישה בעיטות.

yifat_s אני לא מגזימה, יש בנות שכאן זה המקור היחיד שהן מתיעצות ומקבלות עזרה ולפעמים שאננות יתרה שמורגשת כאן באוויר היא לרעתן.

משיח עכשיו ו 770מ - אתן צודקות שלא צריך להילחץ ולהיות אובסיבית, זה לא מוסיף בריאות לאף אחד, אבל שתיכן גם מאוד שאננות בכלל בכל מה שנהוג לעשות בהריון גם לא מתוך לחץ אלא מתוך אמונה והשקפת עולם שלכן אז בבקשה תיזהרו עם העצות שלכן. עדיף לפעמים לא להגיב מאשר להראות בטחון יתר בגלל שאת מאמינה כך, כל אחת חווה שונה שמחות ואסונות ואולי השקפת העולם שלך מאפשרת לך לקבל אסונות בצורה אחת והשקפת עולם של אחרת שתנהג כמוך, היא לא תגיב כמוך אם ח"ו יקרה אסון ואצלה זה יהיה משבר.

צריך ממש להיזהר כשנותנים עצות שנובעות מהשקפות עולם.  (כמו הרב שלי אמר....)

שגם אני שותפה לה-

זה שהרבי אמר לא לעשות בדיקות מיותרות בהריון כמו אולטראסאונד ודומיה-

הוא לא התכוון שיזלזלו בכל הנחיה רפואית שניתנת!!

כדאי לכן לעיין באיגרות של הרבי על נושא ההריון.

מי שלוקח הכל בשאננות ובחוסר אחריות-

זה לא מראה שהוא חסיד גדול יותר.

לפעמים זה פשוט חסיד שוטה.

אני ממש לא שאננה. אני פשוט לא רוצה לגרום לנשים שהן בהיריון דאגה מיותרת, שזה דבר שעלול להשפיע הכי גרוע על היריון. (מצב נפשי רע גורר כמעט בהכרח מצב גופני רע). אני כן אמרתי וחוזרת שוב. לדעתי בשבועות מאוחרים (35+) יש לעשות מעקב, אבל לא להיות אובססיבים כלפיו. לא לחשוב שאם ח"ו התינוק  זז 5 פעמים בשעה במקום 6- אז משהו לא בסדר.

התינוק יכול לא לזוז גם 0 פעמים בשעה, ובשעה שאח"כ הוא יזוז 10 פעמים בשעה.

אני חוושבת שצריך לקחת דברים בפופורציות. לבדוק כל שעתייים כמו שהציעו, זה עלול לגרום לדאגות ותסכול מיותרים וחבל. לדעתי מספיק פעם אחת ביום לבדוק שהעובר בעט 6 פעמים לשעה.

אגב, בכל התגובות שלי סייגתי את דבריי ואמרתי שאין לי כל ניסיון ברפואה, ככה אני חושבת וככה אני נוהגת. אם למישהי בא להלחיץ את עצמה לחינם, בכיף לדעתי זה חבל.

היא טסה לבית חולים . כבר מהמונית התקשרה לחדר לידה למנהל המחלקה (היא מכירה אותו)

מאז שניכנסה לבית חולים תוך 10 דקות!!!! היתה אחרי ניתוח חרום.

והתינוק כיום חי ונושם ובריא בן שנה.

אז כנראה לפעמים כן אפשר להציל. הכל מאיתו יתברך כמובן.

המעקב חשוב אבל לא להיות אובססיבים על זה פעם עד שלוש פעמים ביום האם התינוק זז ובועט זה מספיק!!

ובאמת הדבר חשוב יותר מחודש תשיעי בערך משבוע 37 וכך יכולים להציל חיים אך לא להיות אדוקים משבוע 25 זה מאד מאד

מוקדם הילד יכול לישון כמה שהוא רוצה בזמן הזה וגם אולי כרגע לא מתחשק לו לנוע יותר מידי!! חוץ מזה שהאיזור בו נמצא הוא

מאד גדול בזמן הזה אז לפעמים הוא נע במקום שכרגע את לא מרגישה אותו ולדעתי זה מוגזם משבוע 25 !!

ולא צריך להילחץ!! ולדעת שגם מי שהרגישה האטה וגם מי שלא ח"ו הכל בידי ה' אנחנו אף פעם

לא מנהלות את ההארכות החיים של התינוק הן לטוב והן אחרת ה' נתן וה' לוקח וה' נותן מידו הקדושה והרחבה!!

ומי שהצליחה להציל זה גם מנוהל לפי תכתיב מלמעלה!!

שיהיה לכולנו באמת הריון קל בריא ומשעמם! ולכולן מאחלת מכל הלב שתצאנה בידיים מלאות!!!

הייתי בשבוע 42 וסבלתי מכאבי שיניים. באותו יום שלא הרגשתי תנועות היה לי תור לרופא שיניים. אבא שלי היה אמור לקחת אותי לרופא שיניים במקרה סיפרתי לו שאני לא מרגישה תנועות מהבוקר ועד הצהורים. והוא בוויכוח איתי לקח אותי בסוף למיון נשים. תוך שניות הייתי כבר בניתוח חירום. הרופאים אמרו לי שאם הייתי מחכה עוד 10 דקות לא היה אפשר להציל אותו. אני חשבתי רק על השיניים שלי  וכמעט איבדתי את היקר לי מכל. למדתי מזה לא לזלזל במה שהרפואה אומרת ומנחה אותנו.

אם יש לי רחם אחורי זה אומר שגם השיליה היא אחורית? מישהי יודעת?

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.