1. בגיל הזה תינוקות "אוכלים" את הידיים, זה שלב התפתחותי תקין. לא בהכרח קשור לשיניים (או לרעב...)

2. אם היא יכולה לעשות זאת פיזית, היא תעשה את זה כשתרצה... לא מכירה שיטות לכך...

3. מצויין שהיא שמה לב, וטוב שאת זיהית את זה. לדעתי, כשאת עוזבת את החדר, תשאירי אותה במקום מוכר ובטוח, ותאמרי לה שאת הולכת ועוד מעט תחזרי (היא כמובן לא מבין באופן המילולי של ההבנה, אבל היא תרגיש), ואז תלכי בלב שקט. גם היא תבכה או תתלונן, זה לא נורא ולא גורם נזק.

4. זה טוב שיש לה שאיפות להתקדם, ולהצליח להתיישב. וזה דווקא מתאים לגיל. אל תושיבי אותה מיוזמתך, ואל תעזרי לה לשבת כשהיא מנסה...שתמשיך לנסות, אם היא תצליח כנראה שהיא בשלה לכך (יש שיחלקו על דעתי, זו אסכולה אחת בתחום...)

5. עידוד זחילה. דבר אשון לאפשר לזחילה: להלביש בגדים נוחים ולא כבדים ומסורבלים, להניח אותה על הרצפה (או שטיח) במקום עם מרחב לזחילה. דבר שני: להניח מולה משהו מעניין (כל דבר שנראה לך...), הוא צריך להיות מספיק רחוק כדי שהיא תהיה חייבת לזחול כדי לגעת בו, אבל מספיק קרוב כדי שהיא לא תתיאש ותאבד עניין בו. בערך במרחק 5 ס"מ אחרי המקום אליו מגיעה היד המושטת שלה...   חשוב לדעת: תינוק שלא זוחל בגיל הזה הוא נורמלי לחלוטין. אין סיבה לבילחץ!

בהצלחה!

בס"ד

1. זה שלב שהם מגלים את אבריהם. יכול להיות שיניים וזה תהליך ארוך מאוד מאוד... זה לא אומר כלום

2. לשים לה צעצועים בצדדים. אפשר גם לגרות אותה ולעזור לה קצת עם היד.

3. לא קורה כלום... תדברי איתה שאמא פה, תשחקי איתה קוקו, ואין מה לעשות היא תלמד שאמא תכף תבוא

4 אם זה בא ממנה זה בסדר

5 לשים לידה במרחק של 1-2 ס"מ את המשחקים, לא יותר

אבל היא פיצית עדיין.. בלי לחץ

כדאי לעודד התהפכות, במצב שאת מתארת היא תעשה את זה לבד, (מותק איך שהיא מנסה להתישב!!)

אבל למה לא?

על יד הצלבה של יד ורגל נגדית( לחבר יד ימין עם רגל שמאל) תוך כדי משחק ושיר. ולשים על הבטן הרבה.

 בחורף מלבישים שכבות וכמעט ולא שמים תינוק על הרצפה,אלו נקראים "ילדי חורף"

פתאום באביב הם"פורחים" ומשלימים הכל.

אני אוהבת לשים את התינוק על המיטה המחוברת בחדר שינה עם הרבה כריות מסביב במרחק ושם הילד מתחיל לזוז, כמובן אני באזור.

כי על השאר ראיתי תשובות חכמות ויפות..

5. קודם כל היא עדיין קטנה אז עניין להתחיל להלחץ מזה...אבל ניתן להשים לידה דברים שיענינו אותה ואולי יגרמו לה נסות לזוז..שנית, רק שתדעי שילדי החורף..(במקרה שלך אלה שאמורים לזחול בחורף) הם קצת שוני מילדי הקייץ...בדיוק מהסיבות שכתבו לך קודמותי...הנטייה שלנו להלביש להם הרבה שכבות ובצדק מסרבלת להם את הפעולה והופכת ותה להרבה יותר קשה..

אז שתדעי את זה מראש..

בהצלחה רבה ובהנאה גדולה עם הילדה...

גם הוא עכשו בן 5 חודשים והחליט להתחיל שינים והוא מירר עם אצבע בפה כל הזמן אז אנחנו שמים לו סינור ולפעמים גם בא לו לשבת אבל לא מעודדים לזה כרגע,קודם שיתהפך ויזחל

לשים הרבה על הבטן עם איזה צעצוע תנועה

תידעי אותה כמה דקות לפני שאת עוזבת,תמשיכי לדבר איתה בדרך לדלת ותשתדלי להמשיך לתקשר איתה גם כשאת לא לידה בסגנון של תיכף אחזור,עוד רגע אני באה,אני שומעת אותך וכו

ענו לך את כל מה שהייתי עונה 

על 3 אני מסייגת.

אם הילדה בוכה בכי של ממש,

אני לא חושבת ש"זה בסדר ולא קורה כלום"

ללכת מהחדר ולהשאיר אותה לבד.

אני לא הייתי עושה ככה עם הבת שלי.

אם היא טיפה מקטרת בעדינות אולי כן , בדרך כלל ממש לא,

אבל בכי-בכי ותלונות ממש,

לא הייתי משאירה אותה ככה יותר מדקה-שתיים מקסימום בלי תשומת לב.

הייתי שמה אותה על "אוניברסיטה" או שמיכה לידי,

או בטרמפולינה לידי, (יש דגמים לא יקרים ואפשר לקנות יד שנייה ב100 ש"ח, ולדעתי כדאי במיוחד לדברים האלה, לא לתקוע אותם שם כל היום,

אבל כן דווקא בשביל מקרים כאלה לזמן לא ארוך)

וככה הייתי גם עושה דברים וגם מתייחסת אליה.

אם הייתי צריכה לשירותים הייתי הולכת גם אם היא קצת בוכה, כי אין ברירה,

אבל ליותר מדקה-שתיים לא הייתי משאירה אותה בוכה ממש בחדר.

אומרים בארץ לא לשים בסלקל, אבל בחו"ל הדעה היא אחרת, אין לי מושג מה הקטע פה.

את אחותי הגדולה אמא שלי סיפרה לי שהיא הושיבה בסלקל לידה כשהיא עשתה דברים בבית, אז אמרו שזה בסדר,

ולא השאירה אותה לבכות בחדר אף פעם. היא מזדעזעת עוד יותר ממני מתינוקות שמקטרים בחדר זמן ארוך.

לי הייתה טרמפולינה כבר ואני לא צעירה במיוחד.

אני לא חושבת שיש סיבה להשאיר תינוק לבכות בחדר יותר מדקות ספורות.

הוא כל כך קטן וזקוק לאמא שלו, וזה לא כל כך מסובך לעשות דברים עם תינוק שיושב בסלקל/טרמפולינה/ שוכב מזרון עבה (על שמיכה קר עכשיו..) ותוך כדי מתייחסים אליו.

בהצלחה עם המתוקה שלך

זה עובר מהר, את לא תרגישי והיא תהיה כבר בת שנתיים..

אני כבר שכחתי את הגיל היפה הזה . 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....