הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא עושה את השיקולים שלו וחי איתם.

יש ילדים שהפרידה מהצרכים הגדולים קשה להם או כאלה שלא מוכנים לשבת על האסלה את הזמן הדרוש או נרתעים משימוש באסלה - זה נראה להם כמו ישיבה על פי התהום.

עצם העובדה שהוא מתאפק מלעשות צרכים גדולים בגן, ובבית מעדיף תמיד להתפנות בבגדיו התחתונים ,אומרת שהוא לחלוטין שולט בצרכים אבל מסיבה כלשהי נרתע מלהשתמש באסלה. אפשר להציע לו סיר או ישבנון או אפילו להציע לו טיטול רק לצורך הזה. ואם הוא לא רוצה באף אחת מהאפשרויות - להניח לזה כרגע.

אל תדאגי בסופו של דבר הוא יתיידד עם האסלה וזה יחלוף.

ראויה לציון העצמאות שלו - הוא מתמודד בעצמו עם הניקיון.

הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להתייחס לתופעה באותו אופן ענייני שהוא מתייחס אליה. אז הוא גם לא יהסס לעדכן אותך.

בלילה - גם לא מדאיג. כמו שאת אומרת - אולי אחרי החורף יהיה יותר קל.

ולגבי הפספוסים בכוונה של צרכים קטנים בסלון - אם לא תהיה התעסקות עם הנושא מצידכם אני מאמינה שבתחום הזה יהיה לך שקט. ואם לא, אז צריך למצוא על איזה צורך זה עונה - אם זה תשומת לב - תני לו תשומת לב.

מהתאור שלך הוא עושה רושם של ילד שלגמרי מחובר לעצמו. חמודי.

הוא אפילו מוכן ללכת לקראתך ולקבל פרס.

אני חושבת שכדאי להניח לזה. הכל יסתדר מעצמו.

תודה לב אמיץ אך - טיטול הוא לא מוכן לשמוע את המילה הזו וגם לא סיר יש לו מקטין אסלה ורוב הזמן הוא בכלל לא משתמש בו מעדיף לעשות בעמידה אלא אם התארחנו והוא ראה ישבנון אחר הוא ישב ויעשה קטנים..

כן הרצון להתנקות לבד לזרוק בגדים לכביסה לקחת נקי מהחדר ולהתלבש הוא מאוד בוגר לגילו עד הפינוק הבא..

השאלה איך להתייחס כמוהו זה לא קל בפרט שהוא מודע ?

בגרות ומודעות לבין קושי בגמילה. למעשה הרבה פעמים דוקא החכמים מתקשים להיגמל (אולי כי יש להם השגות על הענין).

זה שהוא מודע לא אומר שהוא מתלכלך כדי לעשות לך דוקא  חלילה. זה רק אומר שכרגע אלו השיקולים שלו. הוא רוצה להיות בוגר - מסרב לטיטול ולסיר - אבל מצד שני חושש לשבת לזמן ארוך יותר מאשר קטנים על ישבנון. הוא עושה את החשבון ומעדיף כרגע להתפנות באופן הזה. גם לו עצמו זה לא קל, והוא עושה עושה הרבה כדי למזער את הנזק בזה שהוא מתארגן לבד. אני הייתי מניחה לו.

גם אצלי חלק מהקטנים פעלו באופן הזה. חוץ מלהציע להם מדי פעם לנסות שוב את הישבנון, פשוט קיבלתי את זה. זה חלף מעצמו. 

ופינוקים - זה הזמן. הוא ילד. אי אפשר לצפות ממנו להיות בוגר 100% מהזמן.

צריך פשוט להשתדל להנות מהם -  מהצדדים הבוגרים המתגלים בהם וגם מו הצדדים הילדותיים.

בענייני גמילה ,לפי מה שראיתי, ככל שעושים מזה ענין, מחמירים את המצב. 

חיזוקים

פרסים

ולאט לאט להוריד את מינון הפרסים...

אם את מרגישה שזה למשוך תשומת לב

אז כמה שפחות "עסק"

כלומר, להחליף בגדים

אבל בלי טרראם ...

בהצלחה!

מה ההמלצות איך לתגמל אותו כשמצליח לשתף פעולה?

טבלה על המקרר עם מדבקות זה אמור לעבוד בגיל הזה?

לשלי היה קשה לחכות עד שהטבלה תיגמר, זו דחיית סיפוקים שלא מתאימה לגיל הזה.

לכי על משהו קטן (אפילו שוקולד צ'יפס אחד) ומשמח בכל פעם.

הבדל בין ההתנהגות שלו בגן.מעון כי שם יש לחץ חברתי להיות גמול (עבדתי עם הגיל הזה)

ילד גמול נחשב בוגר ומי שלו גמול הוא עדין תינוק.

יש תאוריה מעינית של רוגרס בנושא ,שהקקי הוא חלק מהגוף של התינוק ,וכן ילדים לפעמים מתקשים בגמילה בזה.

תוכנית חיזוקים מה שנקרא בפי העם טבלת פרסים, עובדת  מצוין  בגיל הזה.

בהתחלה נותנים פרס על אחה"צ אחד,אחר כך לשניים וכו',

אחרי שכמה ימים נתנו פרס רק לאחר צהרים בודד אז דוחים את התדירות שבה הילד מקבל פרס לשני אחרי הצהרים וכו.

רק צריך לפני שמתחילים לדבר עם הילדון.

יש הבדל בבשלות בין היום לילה ,בשלות  פיסיולוגית של שלפוחית השתן יכולה להיות עד גיל 5.

אם ילד מתחת לגיל 5 מפספס זה נורמלי,אחרי גיל חמש  צריך לטפל..

ואם יציאות שלו קשות מדי אז אולי לחשוב על משהו בכוון הזה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....