שלום לכולם, אני דתיהדתיה מפורום לא כלה בכיפה. כתבתי שם משהו וביקשו שאפרסם את זה גם פה. אז תנהו...
עננים עננים עננים|
|יושב על כיסא כבודו|
בת יעקב הארוש לבן ששון גבאי. לא לא לא היא שקטה מדי בשבילו... אני יודע! בת שמואל הורוביץ לבן יחיאל שויצקי. אה לא בעצם הוא לא אוהב אשכנזיות. גם כן איזה עבודה בחרתי לעצמי לעסוק בה מאז בריאת העולם. יושב ומזווג זיווגים מהנץ החמה ועד נץ החמה, כבר 5769 שנה. למה לא מסרתי גם את העבודה הזאת בידי המלאכים?! העיקר אמרתי "נעשה אדם", איפה ה"נעשה" פה בדיוק אני תוהה...?!
"גבריאל גבריאל!"
|גבריאל מעופף פנימה|
"הנני!"
"תשמע, החלטתי לפרוש מהתפקיד הזה. הבנים שלי משגעים אותי. זה עולה בשערי הקדושה בעוד בת זיווגו יורדת. זה רוצה עיניים ירוקות וזאת רוצה גבוה. זה רוצה בת של רב וזאת רוצה מישהו עם חולצה של סיום מסלול. זה רוצה רק קומונריות וזאת רוצה דתל"ש חזב"ת שהוא גם ת"ח. וכולן רוצות תורני אבל פתוח – ולא בראתי כאלה. בקיצור, זה כבר בלתי אפשרי להתאים. ולכן גבריאל - אני מעביר את תפקיד הזיווגים אליך".
|גבריאל מתעלף|
|ריבונו של עולם מתיז עליו קצת מים מנהר החידקל|
|גבריאל מתעורר|
"ריבונו של עולם! מי אנוכי?! לא איש דברים אנכי! כי כבד פה וכבד לשון אנוכי! קטונתי! אנוכי עפר ואפר! אנוכי תולעת ולא איש! מי אנוכי ומה חיי! ונחנו מה! אנא ממך מנה אותי לכל תפקיד מלבד התפקיד הזה!!!"
"צא למשימה! ואהיה אשר אהיה"
|גבריאל יוצא למשימה מכורח הציווי האלוקי|
טוב אז מי יש לנו עכשיו? אה אסף! כן כן אסף, הנה כבר הגיע לפגישה שנייה עם נעמה בת עזריאל, בת זיווגו משורש נשמתו עוד מימי בראשית (אחחח היו ימים...) הנה הוא מתכונן לפגישה. איזה מקסים, איך הוא עומד מול המראה, מסדר את החולצה הביינישית, הזקנקן הביינישי והמכנסיים הביינישיות שלו, בודאי בזוכרו כי "תלמידי חכמים ניכרים בהלוכם ובדבורם ובעטפתם בשוק" (ספרי דברים, שמג). מעניין שהוא חושב שבגלל שהיא לומדת באוניברסיטא בר מינן היא תפרנס את הבית והוא יחמם את הכיסא בישיבה, בעוד אני דווקא רואה משהו אחר בעתידו...
יופי, הנה הוא יוצא לכיוון הרכב. אני מתרגש בשבילו. פגישה שנייה זה מלחיץ. רק מה הוא חושב לעצמו שהוא נוסע באוטו המפואר הזה? הוא ילחיץ את נעמה! שיקח אוטובוס!! אביי איזמיר,הם גם נפגשים בבית קפה?! למה הוא לא לקח אותה למוזיאון המדע? הוא פספס את השיעור תורה ומדע שהיה בשבו"ש האחרון?
הו סוף סוף הוא רואה אותה ואת שערה החלק מתבדר ברוח. רגע! מהההההה?? קאט קאאאט! מה היא חושבת לעצמה? אין היא יודעת את עונשן של המכשילות בחורים? היא פספסה את השרשור בלא כלה? איפה הצמות? אני מקווה בשבילו שהוא יעמוד בניסיון. טוב יופי. אני רואה שזה לא משפיע עליו. לפחות לא בכיוון שחשבתי – מה ז"א רוצה שיער ארוך??? עוד יותר גרוע! גוועלד! מזל לפחות שהוא זכר איך היא נראית, אבל אסף אוי אסף! אין שואלים בשלומה של אישה! מה קורה איתו היום?? הוא הורס את הכל...אין אין... הבני"שים שלי היום זה לא הבני"שים של שם ועבר...
רגע! יש לי רעיון גאוני! אני אשלח למסעדה את ההורים של אסף, הם בודאי ישבחו אותו בפני נעמה וכך הוא ישא חן בעיניה! אוי גבריאל אתה גאון! |תופח לעצמו על הכנפיים| חכה חכה שריבונו של עולם ישמע על זה, איך הוא יתלהב ממך |מחייך לעצמו|.
וכך ממשיך גבריאל לנסות לזווג זיווגים. את נעמה, אסף, יחיאל, תהילה, חננאל, תמר, איתי, רונן, דורון, קובי, קובה, ר´, ק´, ת´, ב´ וכו´. אך לדאבונו, כעבור מספר שבועות – עולה מספר הרווקים והרווקות בעם ישראל ב-1,363,492 על כל דונם של אדמת ארץ ישראל הקדושה.
גבריאל מתייאש ופונה לריבונו של עולם בתחינה של 40 יום ו-40 לילה:
"אנא ממך זווג נא אנא ממך זווג נא! חננאל לא רוצה את נעמה כי היא הולכת עם שיער פזור, ואסף רוצה את נעמה דווקא כי יש לה שיער פזור. לר´ נמאס מיונית כי היא חופרת לו על התואר ולא אכפת לו שהוא כבר בן 26, למרות השמונה שנים איחור רחמנא לצלן! מאיתי, דורון ותהילה כבר מזמן התייאשתי, ואפילו את החולדה אני לא מצליח לזווג. חצי מהאנשים שאני מסנה לזווג מגיעים לאשפוז בבתי חולים. אני כבר לא יודע מה לעשות. ריבונו של עולם! רק כבוד מלכותו מסוגל לבצע את התפקיד הזה! אני מוכן לקרוע את ים סוף או אפילו את האוקיינוס האטלנטי, רק לא להיות אחראי על הזיווגים! אנא ממך חזור לתפקידך הבראשיתי (תרתי משמע)!"
וכך ממשיך גבריאל להתחנן, אך ריבונו של עולם מסרב להיענות לו. הוא כבר אינו יכול יותר לשאת את בררנותם של בניו, ואת מעשי הבלם: בני"שים משקרים, בנות הולכות עם נזמים, מעשנות סיגריות ומתגייסות לשב"כ במקום לעזור בשכונות מצוקה. וירא כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, ויתעצב אל ליבו, ועל כן מחליט ריבונו של עולם להשאיר את התפקיד בידי גבריאל. וכך עולה מספר הרווקים והרווקות בישראל מדי יום, עד כי כעבור מספר שבועות מתמלאות כל חוצות ירושלים ברווקים נפולי פנים וברווקות שבורות לב (ורגליים/ידיים/לסט/אגן/לבלב...), והם כולם מהלכים בדד בלילות ומבכים על מר גורלם.
המצב ממשיך להתדרדר ואחוזי הרווקות בארץ שוברים שיאים. בעיתונות כבר מדווחים כי כל פינה בתחנה מרכזית י-ם גדושה בפלגי דגופא חסרי יש"ע וחסרי תקווה. הספסלים בגן סאקר ריקים מאדם, ובתי הקפה ברחבות הארץ פשטו את הרגל. צומת הספרים מלאה בספרי "שכינה ביניהם", כי כבר אזלו כל שבתות הכלה ואין למי לקנות אותם. הודעות הייאוש בפורום לא כלה קופצות עמודים בקצב מסחרר, והשימוש באייקונים עצובים ובוכים נעשה במינון יתר.
עד שקם בחור אחד ומחליט לעשות מעשה, ואסף שמו. הוא מקבץ את כל רווקי ישראל אל הכותל המערבי לתפילה שוברת מחיצות. על מנת לשמור על כללי הצניעות הוא מבקש גם עזרה מנעמה. וכך אסף מקבץ אנשים ונעמה מקבצת הנשים. ובאותו הלילה, מתמלאת רחבת הכותל כפלי כפליים מאשר בחגים ובימי ירושלים. בדרך פלאית המועט מחזיק את המרובה, ואז, ברגע שיא אחד של דממה, נעמדת נעמה בעזרת הנשים ומזדעקת בקולי קולות:
"עדיין יש לנו בחירה חופשית!"
קול דממה דקה.
"אנחנו מסוגלים לחולל שינוי בעצמנו ולעשות תשובה. אני אישית כבר החלטתי שאין לי יותר בעיה עם זקן! מי לזיווג אלי???!!"
וכך נערכים כל רווקי ורווקות עם ישראל לתפילה שלא נשמעה עוד מעולם!
"כבר לא אכפת לי אם הוא לא תימני!" זועקת ל´.
"אני מוכן להתפשר גם על גרעין תורני!" זועק מ´.
וככה ממשיכים כולם...
"אני מוכן לשלם גם בדייט חמישי!"
"אני מוכנה לצאת גם עם מי שעשה שירות צבאי מלא!"
"אני מוכן לצאת גם עם מישהי שהולכת עם חולצות מכופתרות!"
"לא עקרוני לי אם זה זיווג ראשון או שני!"
"אני מוכנה לצאת גם אם הוא יקנה לי רק ספרייט!"
"כבר לא אכפת לי אם היא פוזלת!"
"אני מוכנה לצאת גם אם הוא נגד חסימת כבישים ולא היה פעיל בגירוש"!
"לא נשכח ולא נסלח!" (טוב הם בשוונג...)
וכך תפילתם נישאת אל השמיים ועיניהם דומעות עד שנושרים ריסיהם. ומכוח תפילת הציבור הקדוש שומע ריבונו של עולם את תפילותיהם ונמכרים רחמיו עליהם. הוא אינו יכול יותר לשאת יותר את זעקתם ואת נאקתם, ותעל שוועתם אליו. וכך מחליט ריבונו של עולם לחזור לתפקידו כמזווג הזיווגים האקסקלוסיבי האבסולוטי האולטימטיבי והטרנסצדצנדנדנדנטלי!
|חוזר לתפקיד|
ויהי בחצי הלילה, והטלפונים מצלצלים בכל בית בישראל, רווקים ורווקות מבקשים את הבן של זה ואת הבת של זאת, על מנת לפייסם ולבקש את ידם.
ויהי בחצי הלילה, וחברי הביצה מכבים את "סרוגים", מניחים את הגלידה בצד והולכים למפגש הפורום הגדול ביותר שידעה לא כלה בכל הזמנים.
ויהי בחצי הלילה, ונערי הגבעות מתייצבים ליד הבארות ומחכים לבנות רועי הגבעות שיבואו להשקות את צאנם, גוללים את האבנים מעל פי הבארות, וכך מציעים גם את גמליהם להשקות.
ויהי בחצי הלילה, והגושניקים מניחים בצד את "איש ההלכה הבודד" ודופקים על דלתותיהם של מגדל עוז וברוריה.
ויהי בחצי הלילה, ובנות הרובע יוצאות לחולל בכרמים.
ויהי בחצי הלילה, והמרכזניקים יוצאים לשוטט בטיילת של מד"א ולמצוא סוף סוף את שאהבה נפשם, עד כי מאותו הלילה "אורות התחייה" זה כבר לא רק שם של ספר עבורם, שנאמר "תָּאִיר כְּאור יום חֶשְׁכַּת לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.. "
|קריעת ים סוף|
וכך כל העיר צהלה ושמחה, עד כי לבסוף שמחה כל ציון בבניה, כי כל רווקי ורווקות עם ישראל מצאו את זיווגם באותו הלילה המיוחל, שבו שמע ה´ את תפילתם הזכה שיצאה מחדרי דליבם ומעמקא דנשמתם, תפילה ששברה המחיצות וביטלה את הגזירה.
|שוחק|
"נצחוני בני נצחוני בני".
...(אם כי חסר פה אייקונים בטירוף...)
