ובמיוחד בגיל הזה שהכל כל כך רגיש

כדי לשמור על קרירות

 זה אולי קיצוניות, ואדבר כמי שכבר קראה אלפי שרשורים בנושא.

יבואו אלה שיגידו- שהם בוחרים עם מי לדבר, שהם בוחרים להיות בפורום ובערוץ מעורב, ואלו החיים שלהם והם מחליטים ויודעים מה בדיוק הם עושים.

יבואו אלה שיענו להם ויגידו- שהם לא יודעים כלום מהחיים שלהם, שזה ניראה שיש להם שליטה על כל מה שקורה, שהם מרגישים גדולים יותר מהגיל שלהם וה' ישמור עלולים ליפול, בדיוק כמו כולנו.

אין מה להתווכח על זה שוב-

עוד פעם ועוד פעם ועוד....

מדהיים הרעיון בעיניי היוזמה שלך, לקיחת האחריות הזאת על כולם ועל עצמך,

אני פשוט מפחדת בשבילך שתתאכזב מיזה...

בהצלחה רבה!

שמסתובבים כאן...

הייתה עלזה כתבה שלימה 

בעולם קטן-המגזין

(חח..אני חושב איך מוטי היה מגיב למה שאני הולך לכתב עכשיו...)

אני אהיה הכי כן שבעולם כי רק ככה זה יכול לעבוד.

אתם יודעים מה הבעיה בהפרדה?

הבעיה המרכזית בהפרדה שהיא יוצרת מתח מיני שלילי.

למה מה ואיך?

פשוט. גברים ונשים הם בני אדם מורכבים ועם תכונות. יש בהם פנים ועומקים רבים, שונים ודומים ובעיקר מורכבים.

מה עושים בהפרדה?- לוקחים את בני האדם ומשטחים אותם. אומרים בעצם "כל מה שיש במין השני זה המיניות" ואז כל נקודת ההסתכלות שלך על בני המין השני היא רדודה, שטחית ושוביניסטית.

לא אמרתי שזה לא עובר או שאי אפשר לטפל בזה. לא אמרתי שזה מונע חתונה- למרות שלא חסרים אנשים שנקודת המבט שלהם לא משתנה, אבל זה דיון אחר.

אני מעיד על עצמי. גדלתי בחברה נפרדת כמעט לגמרי. בשיחות הראשונות שלי עם בנות, באופן כללי וגם כאן. הרגשתי לא טוב עם עצמי. בגלל שאני מודע לעצמי הבנתי שבמקום להתמקד בתוכן, בעניין אני רואה את השיחות שלי בצורה רדודה ובעייתית. ההבנה שלי של נשים היא פגומה- בגלל הדרך בה גדלתי.

הפגם הזה תמיד יהיה שם ואני מצטער עליו- גם אם אצליח לטפל בו ולמזער אותו ככל האפשר.

האם אני חושב שהפרדה היא פסולה?

ממש לא. ממש ממש לא. דעתי כרגע היא הפרדה בשנתיים הראשונות של התיכון ואז עירוב הדרגתי. אשמח לפרט אבל זו לא הנקודה כרגע. בקיצור אגיד שזה שיקולים של רווח מול הפסד, של עומק מול רדידות ושל רמת הבגרות של רוב האנשים הנורמליים.

ברור שההפרדה, מכל סוג שהוא ובכל רמה שהיא גורמת לבעיה הזו.

אבל אנחנו צריכים לשים לב- האם אנחנו מפרידים בגלל שאנחנו יודעים מה טוב לנו או בגלל שאנחנו מרדידים ומחפיצים.

אני לא רוצה לפגוע, וזו באמת לא האשמה אבל משפטים כמו "זה מתחיל בשיחה אישית ונגמר ב...", "אנחנו פוגעים בנפש שלנו", "הרבה אנשים נופלים בגלל זה" לוקחים את כל הפורמט הזה של דיון ושיח וזורקים אותו למקום הכי רדוד ומסריח שיש.

לא. אני לא חושב ששיחה אישית תגרום לפגיעה בנפש שלי- אלא אם כן היא תהיה רדודה וזולה.

אם היא כזו- אז באמת צריך לברוח משם. אבל הבעיה היא לא בפורמט או בפעולה, הבעיה היא קודם כל בי- שלא יכול לדבר עם בנות בלי שהפן המיני (שקיים בכל מקום- אסור לשקר לעצמנו) יהיה הסיבה המרכזית לזה שאני עושה את זה והדבר המרכזי שנמצא בתודעה שלי.

כן, גם אני נופל. כן, גם אני לפעמים עושה שיחות שהן טעות טיפשית ומתחרט על זה אח"כ.

האם זה אומר שהפורמט פסול?

לא. זה אומר שאני פגום. זה אומר שהבעיה היא בי.

לא, אני לא אכנס לבית בושת עם שק של דינרים, כמו שהגמרא אומרת- אבל אני גם לא אברח מבית כנסת או מסתם מקום תמים בגלל שיש שם עזרת נשים.

אז סליחה לכולכם, אולי כדאי שבמקום לברוח ולחיות בדיעבד, במקום לפסול דברים לא פסולים מפחד שבכם- תעבדו על עצמכם, תשקיעו בזה שדברים תמימים לא יהוו בעיה אצלכם- ואז הם באמת לא יהוו בעיה.

ומה שאתה אומר זה תירוצים של היצר לדעתי

אבל בטח המשפט הזה יחמם אותך בגלל שהשקעת כל כך הרבה מחשבה כדי לחסות על הרגשות אשם

|מושך בכתפיו|

אמרת שאתה רוצה להיות אמיתי לא?אז כנות עד הסוף

מתח יש לא חשוב מה

גם אם מדברים וגם אם לא

העובדה היא שכשיש פחות חיכוכים יש פחות מקום למחשבות

המורה שלי סיפרה לנו באחד השיעורי חינוך סיפור מעניין:

[היא הלכה לשיחה של חוזר בתשובה]

הוא סיפר שאחד החברים שלו אמר לו

שלדתיים יש ראש הכי כחול

הוא יכול לשבת ליד מישי עם בקיני וזה לא יזיז לו

אתה יודע מה האיש הזה החזיר לו?

הוא אמר לו שהוא פגום

כי צריך להיות את המתח הזה

זה מתח קדוש

זה סוד הגעגוע

ואם חיים בחברה מעורבת זה מטשטש את המתח הזה

ופוגם

נכון לא כל שיחה תמימה בהכרח תוביל אותנו למקומות אפלים

אבל ככל שהשיחה נעשת ליותר רגילה

הריגוש הזה פחת

וחבל כל כך

לא תרצה לבוא לאשתך שלם?

עם כל הכוחות וההתרגשות לבנות זוגיות מועילה?

וגם אם לא הכל יוביל למקומות רעים

יש את המקרים שזה כן יוביל

אני די בטוחה שאם כל הליברליות שלך אתה גם לא בקטע של קשר בגיל הזה

העובדה היא שכשאנשים מדברים נוצר ביניהם חיבור

וחיבור בגיל הזה יכול להרוס המון

ואני די בטוחה שאני לא צריכה לפרט

נדמה לי שלא עניתי על הכל אבל העלתי נקודה חשובה שהציקה לי

"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ולא משיבים- מביאים גאולה לעולם"

הכעסת אותי. מאוד.

אפילו כתבתי תגובה...שתדגים מה קורה במקרים כאלה (לא נחשפתם לזה כאן).

אבל.

ועכשיו, אני אעלה מהרמה האישית ומהדמגוגיה שירדנו אליה ואגיב לנושא אובייקטיבית.

1. אין לי רגשות אשם.

אני חי את חיי בצורה בה אני מאמין ומשתדל לשקר לעצמי כמה שפחות ורק כשזה הכרחי.

אם היו לי טיפה רגשות אשם..כנראה שלא הייתי כאן.

אבל תשימי לב, אפשר לראות את הגבול הדק בין קלות ראש לשמחה לגיטימית בין בנים לבנות.

אני עברתי אותו מעט מאוד פעמים.

2.מתח יש תמיד. זה מוסכם- וצריך שיהיה, ובריא שיהיה.

מי שהמצב שלו הוא כמו בסיפור שלך אז הוא פגום, הוא משופשף וכהה- וזה שלילי, זה מוסכם.

השאלה היא איפה עובר הגבול בין תמימות לטיפשות, איפה זה כבר לא רגישות אלא באמת ראש כחול.

3. המצב שאני מדבר עליו הוא מצב שעובר את הגבול הזה. מצב בו דברים שהם קשר חיובי, בונה, הגיוני וטבעי הופכים להיות שליליים ואפלים.

מי שדברים כאלה מגרים אותו וגורמים לו לשליליות צריל לעשות שני דברים- דבר ראשון להתרחק, כמו שאמרת, כי באמת אין סיבה לפגוע בעצמך. דבר שני לבדוק את עצמו, למה דברים כאלה מגרים אותך? זה לא אמור להיות ככה תטפל בזה!

הטיפול הוא לא לגרות את עצמך שוב ושוב באותו המקום עד שתתכהה, ברור שלא- הפיתרון הוא לעבוד על עצמך. לכבול את היצר ולהשאיר אותו כבול- כי כשנותנים לו להשתולל ולהרוס פיסות טובות- הוא לא עוצר שם. ואני אומר את זה מנסיון אישי.

דבר ראשון

לא הובנתי נכון

אני לחושבת שאתה אדם שהיצר שולט בו

וממש לא אדם רע

כל אדם יש לו את המקומות שלו

יש מקומות שכדי להרגיש בנוח עם ההחלטה שלנו

אנחנו בונים פלסף שלם כשבעצם בעומק שלנו אנחנו יודעים שזה לא טוב

[קצת כמו הפלסף שיש לי על המכירות לפורום להבדיל]

בכל מקרה לא התכוונתי לפגוע וסליחה שזה יצא ככה

ולעניין

יש משפט בסגנון של [ולא לתפוס אותי על המילה]

"חכם אמיתי לא יכנס לצרה ש10 גאונים יסתבכו לפתור"

אפשר לכבול ואפשר לנסות אבל למה להיכנס לבעיה הזאת מראש?

במילים אחרות למה זה טוב?

1. הובנת כראוי.

את בדיוק חוזרת על אותו התוכן- רק בטון מפויס.

וזה כבר שיפור. אבל עדיין לא בסדר.

יש בעיה בסיסית בגישה שלך- אבל זה לא הדיון כרגע.

2. המשפט הזה הוא עוד קלישאה שמעודדת לבינוניות.

אני לא אברח ולא אחיה בדיעברד רק בגלל הפחד "מה אם". יש מקום לסייגים- ואני עושה לעצמי סייגים כשיש צורך. הבעיה מתחילה כשהסייגים הופכים להיות העיקר. כשבמקום לחיות את החיים על פי מה טוב ומה לא אנחנו חיים את החיים ע"פ "כמה אנחנו יכולים לברוח מהיצר".

זאת לא בעיה אם לא הופכים אותה לכזו- ההפיכה שלה לכזו היא ההופכת אותה לבעיה שרק הולכת ומתעצמת ככל שהגלגל הזה נמשך.

אין לנו את אותה גישה וכל פעם מגלים את זה מחדש

|מוותר|

ובכל זאת

אני מאוד מצטערת אני לא התכוונתי לפגוע

(ושוב סתרת את דבריך בהקשר של הגוש.. )

אל תוותרי! אף פעם!

וויתור מראה שבאת לפה כדי לנצח בוויכוח ולהחזיר בתושבה- וזו ממש לא צריכה להיות הגישה.

אני מתווכח בשבילי וגם כדי להפיץ אור- לא כי לאחרים אין- לאחרים יש, אלא כי לי יש ואני אוהב אותו. ואני אוהב את עמ"י ואני דבק במידותיו של הקב"ה- חסד ואמת.

שמעתי וקיבלתי. אני לא כועס. אני מקווה...שכולנו למדנו.

לא בגלל הניצחון כמו הגילוי שאני לא מסוגלת לנהל דיון בלי לפגוע בחפים מפשע

הרי את יודעת שהשתתפת פה ושם בלא מעט דיונים שאף אחד לא נפגע בהם.

אם זה מה שאת חושבת משמע שלא הבנת את המסר מהסיבוב הזה.

יש מקום לסברות שלך.

הבעייה שאני חושבת שלפי ההלכה - הדברים שכתבת לא נכונים.

ואם חז"ל אמרו להתרחק מהאישה מאוד מאוד (וכמובן שזה תקף בצורה דו צדדית), אז הם יודעים מה הם אומרים.

ואנחנו מחוייבים לשמוע להם.

גם אם זה נראה לא הגיוני..

יש עניין להסתכל בענווה על דברי חז"ל, ולפעמים גם כשלא ברור - לקיים אותם.

לך הם ברורים?

אם כן, הסבירי לי נא מה זה "מאוד מאוד"?

ובלי ציניות.. זה לא ממש נעים. לא באה לתקוף אותך

אה, ואני לא דוגלת בהפרדה מהסיבות שציינת, אלא למרי כי אני מאמינה שזה הכי נכון לי לחיות ככה.

מבחינתי מאוד מאוד - אם זה לא נחוץ אין סיבה להרבות בשיחה.

מה לא מובן בזה? אני באמת שואלת.

ההגדרה "מאוד מאוד" היא לא הגדרה ברורה, מוסכם?

אז מה זה אומר?

זה אומר ככה:

יש גבול מינימלי שמוגדר בהלכה- ייחוד, נגיעה, מקרים בעייתיים, הגדרות מינימום של צניעות (שרוול, חצאית וכו').

ואז יש את הריחוק "מאוד מאוד" וההגדרה הזו, וזו ממש לא המצאה שלי- ואפילו לא של הרבנים שיותר מקילים בהלכות צניעות, היא סובייקטיבית- משתנה בין הזמנים ובין האנשים.

"מאוד מאוד" זה לקחת את המקום שאתה חושב שכבר אין סכנה שתיפול בו ולקחת שני צעדין אחורה.

ההגדרה הזו נקבעת ע"פ רבני הדור שלך במקרים מסוימים וע"פ עצמך במקרים אחרים.

אם אתה יודע שדיבור בחד"ר עושה לך בעיות- תתרחק ממנו.

אם לא והוא לא מעבר לגבולות המינימום ההלכתיים- אז אין איתו בעיה.

זה הצד ההלכתי.

למה חז"ל קבעו את זה ככה בניגוד חד לרוב פסיקות ההלכה?

כי צניעות היא עניין סובייקטיבי ושמתשתנה בין אנשים, חברות ודורות- בגלל התרבות, ההרגל והקשר בין המינים. חז"ל, ברוב חכמתם, הבינו את זה וקבעו את ההלכה בדרך הזו.

(ואני אקדים את המאוחר ואת מי שישאל אותי "אז אם אני רגיל אז אלך לחוף ים מעורב"- יש גבולות מינימום כלליים שעליהם לא עוברים ומי שאומר שאין בהם בעיה משקר לעצמו.)

בנוגע לצד הרגשי והעקרוני- הבהרתי אותו בתגובותיי האחרות ואשמח לדון גם עליהם אם יש לך מחלוקת עליהם.

אני יכולה להגיד דבר ראשון שאני חושבת שבגדול אנחנו לא כ"כ רחוקים בדעות.

אני מסכימה שכשלא מדברים בכלל זה יוצר מתח מיותר ומזיק. אבל מצד שני אני מדברת כאן על מקרים נחוצים. לדוג' בסניף כשיש צוות מעורב זו הדוגמא הכי חזקה. אם צריך לעשות ישב"צ יחד או שצריך לדבר על משהו ענייני - אין שום בעייה.

אבל הכל בגבולות ההלכה המינימלית ועם ריחוק מסויים שחייב להישמר. (ולא צריכים להיות קפואים ומסוגרים. מותר לחייך ולהגיד שבת שלום.. כאן זה כבר סובייקטיבי)

אני חושבת שזו הסיבה שאני מגיבה לך בזה הרגע ולא מגיבה רק לבנות. כי יש עניין לשמוע דעות נוספות, וכשזה בצורה כזו אין עם זה בעייה הלכתית. אבל יש בש"א משהו יותר אישי וקצת יותר בעייתי.

ואתה יודע מה?

גם אם אנחנו יוצאים מנק' הנחה שאתה יודע לשמור על עצמך וכו', פרסום דברים כאלה יכולה לגרום לחבר'ה שלא יודעים לשמור על עצמם להיגרר לשיחות בעיתיות בלי כוונה.

בכל אופן אני חושבת שגם אם יודעים לשמור על עצמנו (ובמובן מסויים אני גם כזאת.. די מודעת לעצמי וכו'), עדיין יש עניין לא להיכנס למקומות גבוליים.

אני לא יכולה להוכיח לך שזה איסור (וגם לא רוצה, כי אני לא חושבת שזה נכון).

אני פשוט חושבת שזו לא רוח ההלכה...

וכאן זה באמת סובייקטיבי.

אני יודעת שאיפה שיש מחלוקת בעניינים כאלה כדאי מאוד להיזהר מלהקל.

כמו שכתב הרב אליקים לבנון: "כל שיחה שלא למטרת שידוך או מטרה אחרת, מומלץ לאסור."

לא אסור, אלא מומלץ לאסור.

ולדעתי כדאי לאמץ את ההמלצה הזו

1. שיחה כזו, טכנית בלבד, אין מצב שתהיה בעייתית- כי בה שום הבנה והעמקה- ולכן גם אין בה שום תנודה רגשית או שכלית. לכן היא לא עושה כלום ממש שאמרתי לעיל והיא ממש לא מה שאני מכוון אליו.

אני מכוון לחברה שמצד אחד קיים בה שיח עמוק בין המינים ומצד שני מכירה ומבינה את הגבולות- כולם ולא מקילה בהם ראש.

2. לא. לחייך ולהגיד שלום זה לא סובייקטיבי. מי שלא מחייך ואומר שלום לא הולך בדרך היהדות ויש לו בעיה שמחייבת פיתרון דחוף- כי אם הוא לא היה כבול לפי הדת אז היחס שלו לנשים היה מביא אותו לעשות בדיוק את ההפך.

אלו שני צדדים של אותו המטבע- החפצה ותפיסה רדודה כלפי נשים מביאה להפרדת יתר ולעירוב ואי צניעות בדיוק מאותה הסיבה.

3. את צודקת. אין עניין להיכנס למקומות גבוליים- אבל גם אין עניין לחיות בדיעבד בגלל פחדים ושדים רחוקים.

4. רוח ההלכה היא סובייקטיבית ולכן האמירה שלך היא נכונה- לגבייך ולגבי מי שתפיסתו כשלך- אני חולק עליך, תפיסתי היא לא כזו- ולדעתי יש גם פגם לא קטן בזו שלך.

5. ולדעתי ממש לא. ממש לא.

1. כאן טמונה המחלוקת בינינו. אני חושבת שלא ראוי לקיים שיחה מעמיקה ורגשית עם בני המין השני כי רגש הוא דבר קל ולא מיושב בד"כ. אני חושבת שזו רוח ההלכה.

2. לא הובנתי כראוי. להגיד שלום זה מינימלי. מכאן והלאה זה סובייקטיבי

3. זה ממש לא שדים רחוקים. הכי מציאותי שיש.

4. לא הבנתי.

5. אני בד"כ סומכת על רבנים גדולים גם בדברים שהם לא נטו הלכה כי לרוב הם משקפים את רוח ההלכה.

ואיך אתה מסתכל על כל העניין.

ממש כך.

יש רמות בשיחות.

גבוה, בינוני ונמוך.

מובן שגם לי קרה שהצטערתי על סגנון שיחות

שהיו לי לפעמים,

אבל גם קרה ויותר מהפעמים שהצטערתי-

שיצאתי מהשיחה ברמה שחיזקתי בעצמי דברים.

כמובן שצריך להיזהר בשיחה עם בנים, לא לדבר דברים לא ראוים וכו'.. אבל באופן כללי, סתם ככה לא רואה בעיה גדולה..

בעז"ה נשתדל יותר!!

תודה על הערה לתשומת הלב.

ירבו כמותייך!!

לגבי המתח- כמו שאמרתם, מתח תמיד יהיה ורצוי שיהיה והוא אכן קדוש, אבל- לא מתח מיני. הפרידו בין מתח בין המינים שהוא טבעי, הגיוני ורצוי, לבין מתח מיני- שנוצר בעקבות ההפרדה הטוטאלית שגורמת להסתכל על בני המין השני באופן מיני ולא כעל אנשים בעלי מין שונה. עובדתית.

ואגב, מחשבות יהיו תמיד, השאלה היא: מה עושים איתן- האם לוקחים אותן למקום שלילי או מרוממים את עצמנו מעליהן...

כבר כתבתי בפורום בעבר דברים דומים למה שאמר נפתלי הדג ואני אומר עוד פעם את השורה התחתונה- הכניסו דברים לפרופורציה, שימו גבולות ותעבדו על עצמכם כדי להיות במקום הנכון.

ונחמד שזה הרגל להסכים איתי..

הרגל בריא!

 דבר ראשון, מה שכתב נפתלי - יצר הרע או לא, זה נכון.

גם אותי הפחידו ואמרו שאם יהיה לי קשר עם בנות בגיל הזה יהיו לי בעיות עם אישתי בעתיד, אני יתגרש אלף פעמים ו---

אבל זה פשוט לא מעניין אותי, פשוט לא. אני לא מאמין שזה יקרה. אולי אני טמבל אבל זה המצב של רוב האנשים שאני מכיר.

העילה היחידה לומר שלא ליצור קשרים בגיל הזה הוא שזה אסור לפי חכמים, בלי שום בילופים ושטויות עם איומים מזוויעים. בדרך הזאת לא מחזירים בתשובה, לפחות לא בדור שלנו.

ואם כבר הגענו לחכמים, אני קצת מתבייש לומר את זה, אבל לי נראה שהם לא חשבו לפני כל פסק שלהם (לא לרצוח אותי, אני יודע שזו חוצפה מצידי, אבל זה דבר שחשבתי עליו כבר המון זמן).

אם אני הייתי צריך לכתוב עוד אלפי מצוות שכל עם ישראל יצתרך לעשות בעוד אלפי שנים בלי שום אפשרות לביטול - הייתי חושב המון פעמים על כל מצווה, או שבכלל לא הייתי עושה מצווה כיוון שבאלפי שנים העולם יכול להשתנות ודוגמה לכך זה עניין הקטניות למשל. 

הם עשו את התורה למפלצתית, התורה כמו שהיא די קלה לביצוע - לא צריך יותר מידי, לא נפגשים עם התלבטויות קשות כל יום אבל אחרי עוד אלפי מצוות שחכמים הוסיפו היא נהייתה משהו מפחיד ומרתיע, יתכן שחלק מהמצוות הוא באמת הכרחי וחברה בריאה, אבל חלקם לפי דעתי לפחות ממש לא! ואפילו ההפך:

# ההסתכלות של בנים דתיים על בנות היא ממש שיטחית (שוב, אני מצטער אם אני מכליל יותר מידי, אני מכיר המון כאלו שלא ככה, אבל רובם המוחלט הוא כזה).

# כל קשר בין בן לבת נראה כמשהו לא טוב שצריך להתנזר ממנו (ככה חשבתי עד לפני כמה שנים, לא ממש חשבתי ככה אבל קשר מאד הרתיע אותי - "אבל זה אסור?!").

# דיכאון, נואשות וסתם בלחי"ות.

(כל מה שכתוב לעייל מדבר על הצד של הבנים, פשוט כי אותו אני מכיר. אבל מן הסתם שגם אצל בנות זה דומה)

מה שהכי מציק לי זה את הרבנים הצדיקים שבאים להוכיח אותנו, בדמות רב בישיבה או בדמות משתמש פה בפורום, שמנסים להפחיד אנשים בתואנות שזה מסוכן ויגרום למלחמת עולם שלישית. [הדבר הכי מפחיד שחשבתי עליו פשוט )

אתה רוצה לומר לי שאסור? בכיף, אני יודע את זה. יש סיכוי שלפניך.

אתה רוצה לומר לי שזה מסוכן לי ואתה דואג לי? תן לי להדפק עם הצרות שלי, אני לא ירדוף אחריך בשביל שלא תאכל פיצה או כל ג'אנק פוד בגלל שזה לא בריא ועלול לסכן אותך.

פיי, כתבתי פה מגילת העצמאות, חסרות רק החתימות

אין באמור למעלה שום כוונה לפגוע במישו, ואם זה פגע אז אני מצטער מאד. כתבתי הכל מהלב, לא התכוונתי.

אשמח לתגובות (ולאנשים שיקראו את הדבר הארוך והעב"ם הזה)

בדיוק כמו שאני לא יתבייש שאני חושב שביבי טועה בכמה דברים שהוא עושה.

אולי אני קצת חוצפן, אבל אי אפשר להשתיק את מה שאני חושב.. ואני לא חושב שאני צריך להסתיר את הדיעות שלי, גם אם כל העולם יחשוב שהן מפגרות.

את מה שאני חושב, גם אם זה דברים שלא ניראים פה להמון אנשים.

אז הבאתי דוגמה, אולי היא לא קשורה, אבל דוגמה.

אלא מה? קצת קשה לדעת מה יקרה בעוד אלף שנה. נכון שקטניות, למשל, כבר לא ממש רלוונטי לימינו, אבל הם לא שיערו שיקרה מצב כזה.

אם אתה (או כל מישהו אחר) תנסה לקבוע הלכות שיהיו 100% נכונות לעוד אלף שנה- אני בטוחה שאתה לא תצליח. 

אגב, יש המון דברים שחז"ל חשבו עליהם כשהם קבעו את ההלכות, שאתה לא יודע ולא מבין.

אמרתי שאם קובעים משהו שלא אפשרי לשינוי, צריך לחשוב כפול, ואם יש אפשרות שהמצב ישתנה (ומן הסתם הם חשבו על זה עם חוכמתם) אז לא לקבוע כזה דבר.

שוב פעם - אני לא מזלזל בהם בשום צורה, הם גדולים ממני וגדולים מכל אדם בדורינו, ובגלל זה ניסיתי לומר את מה שאני חושב בצורה הכי עדינה וזה עדיף מלשמור את הדיעה שלי בבטן. אולי מישהו פה יוכל לשנות אותה.

הם גם חשבו על אפשרות שהמצב ישתנה. אבל אני יכולה להבטיח לך שאם תנסה לקבוע הלכות שיהיו רלוונטיות במאה אחוז לעוד אלף שנה- אתה לא תצליח, ולרוב חז"ל הצליחו, כי הרבה מהדברים שהם קבעו אפשר להבין היום (אני מניחה). אז אל תזלזל ותגיד שהם לא חשבו, או לא חשבו מספיק, כי הם כן. אני לא יודעת אם התכוונת לזה, אבל אתה נורא מזלזל, ונשמע שאתה חושב שאתה חכם יותר מחז"ל- 'הם לא חשבו פעמיים ואני כן יודע שצריך לחשוב פעמיים' וזו גישה מוטעת, כי אתה לא יודע כמה חז"ל היו חכמים וכמה הם חשבו כל כך הרבה, ומה לעשות, הם לא היו נביאים והם לא יכלו לדעת מה יקרה בעוד מאות ואלפי שנים. הם לא ידעו באיזו צורה המצב ישתנה, ולכן קבעו משהו שנראה להם שיהיה נכון לנצח.

אגב, למה אתה חושב שהפרדה לא רלוונטית לימינו? מעניין אותי. למה לדעתך ההלכות שהם קבעו בנושא הזה היו רלוונטיות לפעם, ומה השתנה שעכשיו הן כבר לא?

(סליחה אם זה יצא תוקפני מיד.)

שלא ניתן לשינוי ובכל זאת הם הגדירו דבר שלא יוכל להשתנות אז אני חושב שזו טעות מצידם.,

(שוב פעם, למה לעזזאל מזלזל? לכל אדם יש טעויות, ואם כבר אמרנו שהם עשו טעות בזה שהם קבעו על הקטניות ואת זה כן שינינו אז למה שלא נשנה עוד דברים?)

ועוד פעם, לא אמרתי שהם לא חשבו מספיק, אמרתי שכנראה שהם באמת חשבו על מצב כזה, וידעו שזה ישתנה ועשו את השיקולים שלהם והחליטו שכן לקבוע את זה. ובגלל זה עכשיו אנחנו צריכים לסבול. ואגב, אפילו אחד האמוראים אאל"ט אמר שהוא מעדיף לא להיות בדור שלנו (הדורות שלפני הגאולה). ואנחנו צריכים עוד דברים שצריך לחשוב כל הזמן אם זה יותר או לא?

והדיעה שלי בנושא היא מורכבת, אני לא חושב שבהפרדה יש בעיה, הבעיה היא שמקצינים איתה, אני חושב שדווקא ההפרדה מראה את הגדלות של חז"ל שהם ידעו שזה לא טוב לבנים ולבנות להיות ביחד יותר מידי. (לחץ, מסיט את הדעת מהדברים האחרים, וכו..)

אבל אם מקצינים יותר מידי כלומר - כל קשר בין בן לבת נחשב כאיסור גמור, ומגיעים למצבים שבהם הנער\ה צריכ\ה להחביא את הקשר מההורים שלה ובגלל זה עוברים על איסורים אחרים מהתורה אז יצא שכרינו בהפסדינו.

עד שהיא מגיעה לאמונת חכמים.

קצת ענווה והורדת פרופיל.

מציעה לך ללמוד את הנושא לעומק.

אלה אמירות שנובעות מחוסר בירור.

וחוץ מזה, לשיטתך, אין שום סיבה שנקיים את דברי חז"ל.

הם הרי מיושנים ולא מתאימים לדורנו. ונעשו שלא מתוך מחשבה מעמיקה.

טוב, אז בואו נלך רק לפי התורה שבכתב.. (אולי גם זה לא?! כי הרי כתוב בתורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו אליך ימין ושמאל")

וסליחה אם יצא מתקיף, לא אישי.

מתנצלת, פשוט באמת כאב לי לקרוא את דבריך. /:

אז אפשר לעשות שינוי בכל דבר שלפי רב כל שהוא הוא לא נכון לדורינו.

תתקני אותי איפה שטעיתי.

זו תפיסה מוטעית, שהתורה כבייכול היא ישנה וצריך לחדש אותה, אבל עובדה שעשו את זה. יש פה איזו בעיה...

כפי הידוע לי אסור לבטל את גזירת קטניות.

וד"א, אם כבר מדברים על זה - אני פעם (ואולי יותר מפעם אחת) מצאתי גרגיר חיטה בקטניות. זה דבר שקורה ומוכיח את הנחיצות של הגזירה הזו.

אבל זה רק בדרך אגב, כי גם אם לא הייתה סיבה נראית לעין להשאיר את הגזירה - לא הייתה לנו הסמכות לבטל אותה.

כשמדברים על סמכות חכמים, צריך להיזהר במיוחד.

אין לאף אחד מאיתנו זכות לבטל כל דבר שחכמים אמרו.

ד"א היום למדתי על זה, אז אני בקיאה גם במקורות

וכדי להיות בטוחה בדבריי בנוגע לקטניות - הנה:

http://www.beithillel.org.il/show.asp?id=58216#.Ut_e_fvA7cs

הציטוט העיקרי:

"מנהג אשכנז מדורי דורות שלא לאכול קטניות בפסח, וחלילה לזלזל במנהגי ישראל. על כן, אין לפרוץ גדר בעניין זה, ואף לצורך אחדות ישראל ולהרבות רעות בין המשפחות אין להתיר את המנהג."

וזה מאתר בית הלל שנחשבים למקלים או מתונים או וואטאבר.

אני ממש לא מסכים לגישה שלך.

ההלכה משפיעה על כל חלק בחיינו וויתור עליה הוא בעייתי מאוד.

חז"ל חשבו טוב מאוד על כל פסק שלהם ולכן קבעו במקרים האלה את ההלכה כפי שהם קבעו אותה- גמישה וסובייקטיבית יחסית.

בלי להעליב, הגישה שאתה מציג היא בדיוק הדימוי שאני בורח ממנו...התפיסה שלי פעם..ולפעמים גם היום..הייתה דומה לשלך- אבל קצת חשיפה לתורה..ממש קצת הוכיחה לי שאני, או הפירוש המקובל (לרוב..) הוא טועה במרבית הפעמים ולא חז"ל.

(ולמרות זאת- מי שאומר שכל דברי חז"ל אמת מוחלטת ללא עוררין ממשתייך לכת הראשונה לרמב"ם...אבל צריך להיזהר לא להשתייך לשנייה)

גם כאשר הרגשתי שדעותיי מוצקות (למרות שלא היו יחסית..) כשדיבר איתי מישהו בכל מקרה קיוויתי שבאיזשהו מקום יחזור לדבר ולא ישכח....

נכון, זה נשמע קיצוני, אבל זה מפיל! לא בגלל שצד אחד לא טהור מספיק ח"ו, אלא בגלל שהדעה ש"אני לא אכשל בזה, אני חזק מספיק.." היא המתעתעת!! אפילו ספר החינוך מזהיר שלא לבוא לידי ספק..

תחשבו על זה, אנחנו כל יום מבקשים "ואל תביאנו לא לידי חטא, ולא לידי עברה ועוון, ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון"
אם זה באמת כ"כ חשוב לנו, אז נשתדל שלא נביא לכך את עצמנו.. לא כן?

אין לי מושג מה הולך פה, אבל אני חושבת שאם יודעים לשמור על גבולות ואיזון, זה לא פוגע.

כן, יש קשר מיוחד שיהיה לי בעז"ה עם בעלי (אני שונאת את המילה הזאת ><) ואני לא רוצה שיהיה לי קשר כזה עם מישהו אחר לפניו, אבל אם אני אדבר עם מישהו, זה ממש לא אומר שזה יתפתח לקשר מהסגנון הזה.

אני אוהבת את אח שלי. אני אוהבת את בני דודים שלי. אני לא מתייחסת לזה שהם בנים כשאני מדברת איתם- ואני גם לא חס וחלילה אתאהב בהם או משהו. כי הם פשוט לא אופציה. אני מניחה שיש בני דודים שיש ביניהם מתח מיני, אבל ב"ה אצלי במשפחה זה ממש ממש ממש לא ככה.

אני לא אומרת שעכשיו אני צריכה לאהוב כל בן ברחוב כאילו הוא אחי, אבל צריך לדעת איך להתייחס. אז אם יצא לי לדבר עם בן פעם (ואפילו פנים אל פנים! בעעעע! גוועלד!) אני יודעת מה הגבולות שלי: אני מתייחסת אליו כאל מוח, אני לא הולכת להיות תלותית או משהו, ואני יודעת שגם אם נחמד לי לדבר איתו, צריך לשמור על מרחק כולשהו, ואני אשמור את אותו מרחק.

ואם יודעים איך להתייחס ואיך לשמור על מרחק ובאים מתוך מקום בוגר ובלי שטויות בראש- זה לא שורט או משהו. לא יותר מכל מיני בנים שקיצוניים מידי להפרדה, 'אוי אוי אוי, אישה במדרכה הנגדית, אני טמא, הצילווווווווווו! צריך לסגור אותה בבית! חצופה!'.

(האמת שנזכרתי עכשיו בכמה בנים שיצא לי לפגוש באיזה קורס לפני שנה. הם נחמדים והכול, אבל המחשבה העיקרית שיש לי כשאני נזכרת בהם היא שאני רוצה שבעז"ה בעלי יהיה יותר איכותי, יותר אידיליסט, יותר רציני, יותר ערכי... בקיצור, ב"ה יצאתי מהמפגש איתם בלי אף שריטה.)

הרבה פעמים יוצא שהמצב בנושא הזה הוא קיצוניי מידי לאחר הצדדים- מילת המפתח היא איזון, רק שלא כולם מצליחים לשמור על איזון, וככה יוצא שיש מגה-דוסים, שמפרידים בין בנים לבנות החל מהגן של גיל שלוש, בנים שחושבים שאישה היא יצור מוזר מהחלל, משהו טמא שאסור להתקרב אליו עד החתונה, וכאלה ש... פחות. וכל אחד ידמיין בעצמו.

זה ממש עצוב. וזה חלק מהעולם המעוות של היום. הלוואי שהיה אפשר להקים חברה מאוזנת וצנועה- אבל זה קשה, בטח כשיש הרבה אנשים, ובהרבה מקרים זה לא מצליח.

תמיד יהיו את האלה היותר דוסים שלא מסתכלים על המין האחר, ואת האלה שההפך- מנסים להרשים ולפלרטט וכל זה, לכן כשמישהו רוצה להקים חברה צנועה מעורבת, הוא צריך לחשוב על האנשים שאמורים להיות בחברה- הם איכותיים? הם בוגרים? הם מבינים? וגם על אלו שזה פחות יעבוד איתם.

בקיצור, צריך להיות מאוזנים. ואם מישהו הגיע עד לפה אני מצדיעה לו. 

בזמנו, שאלו כאן רבנים על הש.א בפורום. התשובות - לפניכם. אבל רגע...:

המטרה של שאלת רב היא אחת. לדעת את ההלכה. מי שלא מעניינת אותו ההלכה - יש לו בעיה. אבל אני בטוח שהרוב המכריע פה חשובה להם דעת תורה.

הכי חשוב - שתהיו אמיתיים עם עצמכם...!

(ושכוייח לפותח/ת השירשור..)

בס"ד

לרב _____ שליט"א שלום:

באתר מסוים באינטרנט ישנם פורומים. הפורומים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים.

במסגרת הפורומים ישנה אפשרות לשיחה אישית, כלומר שיחה בין משתמש אחד למשתמש אחר, ללא צפיה של אדם אחר בתוכן השיחה..

א. שאלתנו-האם מותר לבן לדבר עם בת, וכן להפך, במסגרת שיחה אישית זו?

ב. האם יש חילוק בגיל המתכתב/ת?

ג. האם במקרה של דיבור למטרת שידוכים, אך הגיל אינו גיל מתאים כלל לחתונה, האם מותר?

ד. במקרה של גיל מתאים אך שיחה שאין מטרתה לשידוכים, מותר?

נ.ב: לידיעת הרב, שאלה זו תפורסם בפורום הנ"ל בשביל אנשים שיתכן ואינם יודעים את ההלכה ואנו מעוניינים להציגה בפניהם. מסיבה זו השאלה הופנתה למספר רבנים..

תודה רבה!

תשובת הרב אליקים לבנון:

שלום,

שמעתי הגדרה מתאימה לאותם שיחות, ב"חדר" סגור, שהם כעין "ייחוד" בין בת לבן.

אכן, שיחות כאלה, אינן גורמות לשום דבר טוב, אלא להצית את עולם הדמיון, שאת תחילת דרכו הננו יודעים, אך איש אינו יכול לשער היכן יהיה סוף הדרך.

ולשאלות:

1. אי אפשר לאסור התכתבות כזאת בין בן לבת, אך המלצה חמה היא: לא לקיים שיחה כזאת.

הסיבה: שיחות בין בן לבת הם ענייניות. אם צריך לשאול משהוא, לברר משהוא, שיחה שיש לה מטרה נקודתית, מותרת. שיחה לשם שיחה - אסורה. בהתכתבות, כאמור, א"א לאסור, רק להמליץ בשלילה.

2. אם בחור רוצה לקבוע פגישה, לשם הקמת בית, אפשר. זו מוגדרת כמטרה עניינית.

3. בגיל צעיר, לפני גיל נישואין, המטרה אינה קיימת, לכן מומלץ לאסור.

4. כל שיחה שלא למטרת שידוך או מטרה אחרת, מומלץ לאסור.

תשובת הרב יעקב אריאל:

לא מומלץ.

יש חשש לתכתובת לא ראויה ולקשר לא רצוי.

ג. מומלץ רק לגיל השידוכים הרציניים

תשובת הרב דוב ליאור:

לא ראוי לעשות דבר כזה. זה עלול לפרוץ את גדרי הצניעות. מי שיש בו יראת שמיים ימנע מדברים אלו.

אם במקרה מדברים, לא באופן קבוע, לא כדי לטפח יחסי ידידות, זה בסדר.

אלא אם כן זה למטרת נישואין.

אם עדיין לא הגיע הזמן אין לשחק במשחקים אלו, זה כמו לשחק באש.

תשובת הרב שלמה אבינר:

א. לא צנוע.

ב. לא צנוע.

ג. גם לא מותר.

ד. גם לא.

כתבת משפט כזה "...ובגלל זה אנחנו צריכים עכשיו לסבול..."

וזה, לדעתי מקור חשוב בגישה שלך. גישה לא נכונה בכלל לדעתי.

"איזה חיים קשים יש לנו! אסרו עלינו כמעט כל דבר! בקושי מותר ללכת ברחוב..."

אז זהו, שהחיים שלי מעולים. קשיים? יש. נסיונות? יש הרבה אפילו.. אבל לסבול? ממש לא!

אני מאמין בתורה. מאמין בחכמים. מאמין בכל מצווה ומצווה. [ובסוגריים, כתוב מפורש שמי שמפקפק מצווה אחת -  נחשב כמו...קשה להגיד, אבל...אפיקורס]

ואחי, אני אוהב אותך! חשוב לי שתאמין בה' באמת ואני לא רוצה שתטייח דברים מתחת לשולחן..

חשוב לשאול שאלות. וגם לנסות לקבל תשובות.  אבל חייבים להבין- כל התורה כולה היא תורת ה'! משמירת שבת ועד איך לשרוך את הנעליים. הכל, וא"א לפקפק בכלום.

שתצליח בכל..שתגיע לאמת בסוף..

אם אני יכתוב את כל מה שאני חושב אני יצא מאד חוצפן, ואני מעדיף שלא, לא פה לפחות.

אבל תברר!

ברור שלא יכול להיות שיש איזה מצווה שלא צריך לקיים.

אבל בוא, תעמיד דברים על דיוקם. אתה רוצה להיות דתי באמת? אתה חייב לקיים כל מצווה ומצווה.

קשה? בוא נתמודד! נברר! אבל להטיל דופי באיזה פסיקה של חכמים? לעולם לא.

ובוא רק תשמע נקודה קטנה..

בכל רכב שקונים, יש ספר למשתמש. איך להתניע, כמה מספרים בדיוק הקוד...ועוד ועוד..

ובוא נגיד שהספר בסינית (מדוברת). ואתה למיטב ידיעתי לא מבין סינית..

צריך הסבר? אין טעם כמובן בפירוש של חבר שלך שגם לא מבין. אז את מי נשאל?

אם נמצא סיני, שגם מבין סינית טוב, וגם מבין ברכבים, נוכל לשאול אותו, וגם לקבל תשובות טובות ובעיקר - נכונות.

בלעדי התרגום הזה, לא תוכל להבין כלום, ומה שתבין בלי התרגום - יהיה לא נכון.

אז נכון שהמשל הוא קצת חרוש. אבל אין מה לעשות, התורה היא חיינו, היא ההוראה והמורה את חיינו, ומי שמבאר אותה ומתרגם אותה הם תלמידי החכמים. ואם אנחנו אמיתיים עם עצמנו שאנחנו רוצים לחיות את התורה, לעשות את רצון ה' ולעובדו בלבב שלם, אנחנו צריכים להקשיב לשליחים שלו.

וגם אם השליחים שלו כתבו את מה שהם כתבו פעם, צריכים להיות בטוחים, שהם לא כותבים את זה בעצמם, אלא הקב"ה שם את הדברים בפיהם. ובמיוחד אם הדברים מודגשים בהלכה, ונכתבו על ידי רבי במשנה: "אל תרבה שיחה עם האישה, באישתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו".

לפי דעתי לא עוזר שום דבר לשמור בבטן, ובגלל שאני חושב על הדברים האלו כבר המון זמן, אמרתי נכתוב את זה פה - אולי יענו לי.

אני כבר לא כל כך יודע עד כמה אני רוצה להיות דתי אין בדת שום דבר שמושך אותי, רק חיובים שעושים ההפך.

כמובן שרבנים מבינים בהלכה יותר טוב ממנו, ואין פה שום מחלוקת, אבל מפה ועד להמציא הלכות חדשות.. יש מרחק הייתי אומר.

אגב, רבי לא כתב את המשניות - הוא סידר אותם, אאל"ט זה לא רבי אמר אלא רבי יוסי בן יוחנן (דברים שלומדים בכתה א' לא שוכחים כל כך מהר   )

ואגב, אני לא מסכים עם המשפט הזה ופה הוא מסביר אותו בצורה שלא יודע איך לומר את זה אבל לא נראית לי כל כך (לא שזה אומר משהו למישו אחר חוץ ממני, אבל בכו"ז).

בנאדם רוצה לדבר עם אישתו ואתה אומר לו לא? גם אם אלו דיברי הבל, דווקא השטויות האלו מחזקות את הקשר.

אגב, 99% מהעולם לא שם על ההלכה הזאת, ומי ששם זה בגלל שהמצב המשפחתי שלו לא מאפשר לו לעשות את זה והוא היה חולם למצב כזה.

ההודעות שלך קודם היו במעטפת של סיבות הגיוניות למה חכמים טועים. אבל מסתתרת מאחוריהן בעייה עם הדת.

לגיטימי. אני פשוט חושבת שכדאי להיות כנה עם עצמך ולראות איפה בדיוק השורש. הבעייה שלך עם הנאמר בשרשור הוא לא ההלכה הזו והזו, אלא בכללי משהו עם הדת.

אז כדי להגיע לאיפושהו, תמיד מומלץ לבדוק איפה המקור של העניין ולא לטאטא דברים מתחת לשטיח.

ואני לא אומרת את זה מתוך ביקורת, אלא במטרה להעמיד דברים על דיוקם

פשוט מראש להגיד את מה שאמרת בהודעה הזו.

פעם קראתי משהו יפה, אני לא זוכרת איך זה בדיוק הלך, אבל היה שם רעיון שתפס אותי -

כשאדם אומר דברים כאלה, הסיבה היא אחת מהשתיים.

או שהוא לא אמיתי עם עצמו, או שהוא לא הבין נכון את היהדות.

לפי מה שנראה לי זו האפשרות השנייה.

אני חלילה (!!) לא מזלזלת בידיעותיך או משהו כזה, אבל לפעמים יש ביהדות דברים שנראים תמוהים וסותרים לחלוטין את ההיגיון.

אם אתה באמת רוצה להבין את כל הדברים האלו - פשוט תחפש. תשאל, תברר.

אני רואה את מה שאתה כותב, ומבינה לחלוטין. יש הרבה היגיון מאחורי הדברים שלך.

הטענות שלך כלפי אמירות מסויימות ביהדות הגיוניות לחלוטין, עפ"י ראייתך.

אבל אם אתה באמת מוכן להסתכל בצורה לא מתריסה ולא מתנגחת בערכים האלו, אני מאמינה שתגלה דברים אחרים.

בגיל קטן אנחנו מחונכים כמו.. סוגשל רובוטים. עושים כי.. ככה! כי זה מה שנכון וזהו.

ויש בזה היגיון רב, כי ילדים קטנים לא מסוגלים לתפוס עומקים. אבל יש את המעבר לגיל ההתבגרות - שבו זה כבר לא מספק אותנו. אנחנו צמאים ליותר. למשהו שיענה על השאלות הגדולות (והצודקות!!) שלנו. כי נכון. אי אפשר כל החיים להמשיך בתפיסה של ילד. צריך להתבגר ולהתקדם הלאה.

צריך לבנות קומה חדשה ולברר מחדש הכל. לא להאמין כי ככה וגמרנו.

(וזה אני חושבת אחד הדברים שאתה יוצא נגדם, ובצדק. למה כולם מאמינים? אם זה כי אבאמא 'אילפו' אותם, אז זה חסר משמעות. ואני מסכימה עם זה.

הטעות היא בכך שאתה חושב שהיהדות דוגלת באילוף. אז אני רוצה לחדש לך, שהתורה לא מנסה לגרום לאנשים לחיות כמו תוכים, אלא באמת להאמין בערכים.. אין כמעט ערך לקיום תו"מ בלי להאמין בהם באמת).

תאמין לי, שזה פשוט תענוג לגלות את הדברים האלו. לעבור ממצב של רובוט למצב חושב. למצב של אדם שמנסה להבין באמת דברים ולהאמין בהם ולא להיות תוכי.

אם אתה רוצה להגיע לאמת, כי בסופו של דבר היא קיימת, אתה צריך לחפש.

בלי שאף אחד ייכפה עליך. מרצונך החופשי. ואם תחליט לעשות משהו - זה כי אתה מאמין בו, ולא כי אתה רגיל.

אתה ממש לא היחיד עם הטענות הללו. הרבה מאוד מהנוער מדבר ככה.

כי המסגרות התרגלו לתת לנו בקטן. השאיפות של הדור הזה עצומות (!!). אנחנו מחפשים רעיונות וערכים 'על רמה'. (שזה רעיון שהרב קוק כותב. אני משערת שאתה יודע את זה)

אז יאללה. אם אתה באמת מוכן לחפש מה הכי מתאים לך, ואיך אתה רוצה לחיות - אל תתעצל! תתאמץ, תחפש, תברר, תשאל, אל תוותר!

ובסוף תגיע למקום שבו תהיה שלם עם עצמך.

אל תדחיק את האמירות האלה!! הן חשובות ובונות.

ואם אתה רוצה להגיד ולשפוך עוד טענות - נראה לי פה זו אחלה במה.

אם כי את רוב החיפוש תמיד כדאי לעשות יותר ברצינות מאשר בפורום נוער (עם כל הכבוד לנו)

ודבר אחרון חביב.. כשמחפשים אמת צריך להיות כנים עם עצמנו. עד הסוף. זה כ"כ חשוב.

מתנצלת על האורך.. פשוט שפכתי.. מקווה שתקרא הכל, כי השקעתי

קח כמה דקות ותקרא לעומק..

המון בהצלחה אח יקר!!

בניגוד לתגובות הקודמות שרק עצבנו אותי, למרות שצפיתי את התגובה מראש.

את לא יודעת כמה את צודקת, ובאמת שאני חושב על זה עכשיו - המצוות בעצם הזכירו לי לחשוב למה אני עושה אותם. כלומר - אם אני עושה אותם בלי סיבה אז כנראה שבאמת אני רובוט וקצת באמת כמו ילד קטן ואין שום טעם להמשיך עם זה..

אבל כמובן שחייבת להיות סיבה (כי אני לא רוצה לצאת טמבל עם עצמי ) אז זה גרם לי לחשוב על זה היותר, ומפה מגיעות השאלות והבעיה עם הדת.

עוד פעם, התגובה שלך חיממה לי את הלב, סופסוף מישהו שמבין אותי (אחרי יותר מידי אנשים שלא ), ניסיתי לדבר על זה כמה פעמים עם ההורים והם הבינו, אבל חלקית כי הם לא היו במצב שלי אף פעם. 

תודה

ואין על מה להתנצל על האורך, אני מסכים לכל מילה.

שוב פעם תודה רבה, ונראלי שסיכמתי את התת דיון-נצל"ש הזה

בקשר לדיון עצמו אני יחשוב עם עצמי, ונראלי שכדאי שזה מה שכל אחד יחשוב עם עצמו.

לפעמים אמירות  מפחידות של "זו עבירה!" "זה יפגע ביחסים עם אשתך\בעלך!" "שיקסע" (אותו עניין) - עושות יותר נזק מאשר תועלת.

אני מניח שרוב האנשים שפה בפורום יודעים על האיסורים ואין סיבה להזכיר את זה כל פעם מחדש, אתם מוזמנים לשתף אותנו בדיעות שלכם אל מפה ועד נסיון לשנות את העולם בדמות הפחדות ולגלות לנו כמה זה אסור יש קצת פער.

אין לי פה משהו נגד אף אחד, פשוט יצא לי כמה פעמים לראות אנשים שמנסים לתקן את כל העולם במקום את עצמם, וזה עשה לי הרגשה של ממש גועל נפש וצביעות ודווקא הרחיק אותי ממה שהם אמרו.

אני לא מנסה לתקן אף אחד, פשוט שתדעו שלפעמים דברים שאתם אומרים לפעמים יכולים ליצור יותר נזק מאשר תועלת (גם אם בכוונה טובה לגמרי, אני לא חשדניסט, ואין לאף אחד סיבה לרצות להרע לי).

אני בעיקר רוצה להגיב על מה שנפתלי דיבר ואולי עוד כמה שהזדהו איתו:

ודאי שבן אדם שייצא לרחוב בגיל 15 אחרי שסגרו אותו בבית מלידה ויראה בת ויזדעזע, הוא במצב חולני. נכןו.

אלא אנחנו שואלים את שאלת הגבול, מה הגבול שאדם 'ישתפשף' וישאר בריא בנפשו.

ומי קובע את הגבול? חכמינו, בין אם בדור הזה, ובין אם בדורות הקודמים.

(עיין בניק שהביא את שו"ת הרבנים, וגם את הניקים שהזכירו את השו"ע שצריך מאוד מאוד להתרחק מנשים)

בשביל שלא יווצר מצב שאנחנו מקיימים את המצוות והסייגים בכפייה,

החכמים גם הסבירו לנו את הסייג הזה, שחלקו הגדול נועד כדי לכבד את הנשים שלא יהפכו למשהו זול:

כל אחד פה יכול להודות, שיותר כיף לו לדבר עם בת מאשר לדבר עם בן. ולהפך..

למה זה יותר כיף?

כי זה הטבע של העולם, שבנות רוצות קשר עם בנים ולהפך לא פחות.

ככל שהאדם פחות יפתח קשרים קטנים עם בן המין השני, - גם אם נמאס מלשמוע ת'טענה הזו, היא האמיתית! - הקשר האמיתי עם אישתו יהיה אמיתי ומחובר יותר!

בסדר, ועד שהוא יתחתן, יהיה לו קצת לא טבעי לדבר עם בן המין השני, כי הוא עוד טהור.

אבל אחרי שהוא יתחתן, הוא כבר יהיה מיושב, ומבחינתו לדבר עם בן המין השני כבר לא יהיה לו נורא כל כך...

(בסדר, נכון, גם אחרי החתונה עדיין יש יצר הרע, אבל כמו שכתבתי, האדם יותר מיושב וממוקם)

וגם, הגיוני שזה קשור לגיל ההתבגרות, שאז היצר הזה חזק מתמיד, ואחרי שגיל ההתבגרות יעבור, כבר לא יהיה כל כך 'מטריד' לדבר עם המין השני.

הטבעיות שאתה מדבר עליה שאדם צריך כשהוא מדבר עם בת, נכנסת אליו מטבע העולם שהקב"ה סידר לנו פה, במדינת ישראל, תשע"ד: במכולת, ברחוב, עם המשפחה המורחבת, וכו'. אין צורך להוסיף עוד דברים משלנו, חברה מעורבת ממש ו.... התכתבויות של בני נוער בשיחות אישיות. במקומות שהקב"ה סידר לנו, הוא כנראה סידר אותם בצורה שלא אפשרי כל כך להתדרדר, ומקומות שעלולים להתדרדר מהם, הוא אסר...

לפי זה, אני באמת לא מבין למה צריך 'לשפשף' את בני הנוער שידברו אחד עם השני כדי שתהיה טבעיות??

זו כבר לא טבעיות, זה כבר פגיעה בטוהר הנקי!!!

אחחחח.. איזה כיף שיש לנו תלמידי חכמים שהקב"ה שולח אותם אלינו שידריכו אותו לחיות חיים טובים ובריאים, בטבעיות, באהבה אמיתית לחצי השני של הנשמה שלנו שמחכה עד שנהיה מוכנים לחתונה ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחווה ורעות...

1. אני חושב שההגדרה של שיחה אישית כמשהו בעייתי היא לא הרבה פחות גרועה מלראות בת ולהזדעזע.

כאילו, היא כן הרבה פחות גרועה- אבל זה לא אומר שהיא לא גרועה.

2. די קפצת בין הוכחות כאן...בגלל שיותר 'כיף' (ההגדרה 'כיף' כבר מוזילה את העניין והופכת אותו למיני) לדבר עם בנות זה לא הופך להיות דבר פסול.

כן, כשיש שיח בין בנים לבנות זה שונה, זה מיוחד וזה..שונה. אין מחלוקת על זה.

אבל זה לא אומר שזה שלילי- זה הופך להיות שלילי כשהנתינה הזו הופכת להיות משהו רציני יותר- וגם זה במסגרות לא נכונות.

3. אני לא מדבר על טבעיות. אני מדבר על הסתכלות- וזה דבר עמוק יותר.

ההבנה שבנות הן יותר מאינקובטור מהלך היא לא משהו שבא משיחה עם מוכרות במכולת- היא באה משיח אמיתי, מההבנה האמיתית של הנפש המורכבת שיש לנשים- וההפרדה ההרמטית סותרת את זה, פוגמת בזה ומתוך כך יוצרת בעיות אחרות.

4. לדיון ההלכתי הגבתי כבר למעלה, אשמח אם תסתכל.

5. לא הייתי יכול לסיים יותר טוב ממך. משפט סיכום מצוין..הייתי מוסיף רק "ואיזה מזל שהקב"ה נתן לנו עצמנו עיניים לראות, אזניים לשמוע, שכל להבין ולב להרגיש- את מה שהם אומרים ואת מה שהוא אומר".

1. אז הוויכוח הוא מה דעת הרבנים. אם יש לך רב בכללי, תשאל אותו! אבל הרבה יותר חשוב שמי ששואל רב - גם יעמוד מאחורי השאלה שלו, יקבל תשובה, וישאף לקיים אותה באמת!

מה בדיוק דעת הרב? שנינו יודעים היטב שהתשובה בדיוק לפי השאלה. אם תגיד לרב שזה בטוח רק טכני ואין שום סיכוי לשום דבר וכו', התשובה תהיה ברורה מאליה.

אבל אני מכיר את הפורום. עם יד על הלב, אני מכיר מקרים רבים, לא אחד ולא 2 [ובא לי לבכות כשאני אומר את זה...] וגם לא 3. כן, חבר'ה דוסים ממש. שידעו להזהר מהכל. שהגיעו לכאן ו...חצי שנה הם כבר היו עם חברה. ולא למטרת חתונה...(אא"כ הם תכננו להתחתן בגיל 14..).

אז אתה ספציפית יכול להיות שאין לך בעיה בשיחות אישיות, אבל בלי ספק, מידיעה שלי, ואני מאמין שגם שלך, בשיחה אישית בערוץ 7 ישנה בעייה שעוברת את ההלכה על פי הרבנים.

2. מה שונה? מה זה המילה הזו? אתה לא מצליח להגדיר אותה!

3. למה בגיל הזה אני צריך להבין את ה'נפש המורכבת שיש לנשים'? מספיק להבין שהיא לא אינקובטור מהלך!! (וכמו שפרטתי, הקב"ה נותן הזדמנויות לזה)

4. עיין בתגובה 1. אותו עניין.

5. אנחנו?? מי אנחנו?? נערים בני 13 עד 20?? איזה נסיון כבר יש לנו בעסקי היצר הרע? יש תלמידי חכמים שהם עם יותר נסיון מול היצר הרע מאיתנו. ושוב, כנ"ל סעיף 1.

בס"ד

תתעצבנו... תצרחו.. תעשו מה שבא לכם. אני את שלי אומרת.. ובלי לדפוק יותר מידי חשבונות...

אתם מתחכשים לאמת... תגידו מה שתגידו... אתם לא תורידו מהערך שלכם ותגידו "נכון. טעינו." לא.. אתם לא תעשו את זה. 

אתם אנשים עם חוסר טקט משווע... גועל נפש של תגובות...

כולכם כאן יודעים שהם עושים טעות ענקית בזה שהם מתכתבים עם המין השני שלהם...

טווב... אין צורך להאריך. אם אני אתחיל-לא אסיים...

המשך ערב נעים.

אני (ואני מניחה שאני לא היחידה) לא אוהבת שאומרים לי מה אני חושבת, זה עושה לי אנטי אוטומטי.

אם המטרה שלך היא לשכנע אותנו שאנחנו טועים אז מתקפה מכלילה כמו שכתבת זה בדיוק הדרך שבה את מוחקת את הרצון שלי להבין את מה שאת כותבת, מה גם שזרקת טענה ולא הסברת את עצמך.

אם את סתם רוצה להגיד את דעתך, נשמח אם תעשי את זה באופן שלא מזלזל בדעות שונות משלך ובאנשים שכתבו אותם.

וגם בתגובה זו מנפחים זבוב לפיל והופכים התכתבות ליציאה בוטה מכל גדרי הצניעות. (נכתב בעקבות התרשמות כללית מהדעות בסגנון זה)

יש עניין לשים את הסייגים במקומות המתאימים ולא קילומטרים לפניהם, זוהי הנקודה הבסיסית שאני מרגישה צורך להבהיר. זוהי נקודה נתונה לפרשנות עד שהיא מגיעה להלכה מפורשת, וכאן לכל אחד יש הפסקים שלו, אם הוא מרגיש צורך לרדת לפרטים.

אני חושבת שאדם חזק מספיק יודע היכן לקבוע לעצמו את הגבול שמתאים לו ואינו מתנגש עם גדרי ההלכה. די להכללות,תנו לכל אדם לשים לעצמו את הגבול במקום הנכון ספציפית לו (כמובן שבתוך הגדרים).

אולי חזרתי על עצמי, אבל גם אני הרגשתי צורך לא לדפוק חשבון...

ואם אני לא טועה זה נאמר בעבר גם בדרך של מכתב ואפילו דרך צד שלישי ("מה שלום אחותך? כשחבר שואל את חברו וכדומה...) - כך שזה, אם ככה, מאוד שייך גם בהתכתבות באינטרנט.

האם את רואה שיחה שהיא לא נטו מענה לתשובה אלא שיחה יותר "פתוחה" - בלי לשאול "מה שלומך" אפילו פעם אחת? (וגם "איך את מרגישה" זה אותו עניין, בחייאת...).

מסובך קצת...

אמרתי לו שמתי שהוא צועק הרבה על ילדים בכתה זה מוריד את הערך של הצעקות.

כלומר - אם ילד עושה משהו ממש לא טוב (למשל - מתחצף, לא שם על המורה וכו..) אז נוזפים בו, הוא מבים שעבר את הגבול וזהו.

אבל אם על כל שטות הוא חוטף נזיפה (למשל , צייר בשיעור, דיבר עם חבר, וכו..) אז זה מוריד את הערך של הנזיפה, ועכשיו הוא לא ידע מתי הוא באמת עושה משהו שעבר את הגבול.

כנ"ל לפה - אם נשים את הדגשים במקומות הלא נכונים ונשים תמרורים עשרים קילומטר לפני המפגע התמרורים יאבדו את ערכם, ובסוף רק נפסיד.

היה פה דיון, כן.

הצגנו את הדעות של עצמנו וכו'..

אפשר להיות צינית לרגע?

אני לא שואלת.

אני שמחה שהגעתם לכאן כדי לגלות

לי, ולעוד כמה מפה את האור

ולהחזיר אותי בתשובה.

באמת תודה..

רציני עכשיו, למה זה מפריע לכם

אם אני מדברת באישי עם מי שבא לי??

סבבה, אל תדברו אתם,

אבל קצת הציק לי העניין

פה בדיון הזה.

בס"ד

בסדר. מסכימה עם זה שאנחנו צריכים לכבד את זה שהאתר דתי ולהתנהג בהתאם.

אבל בחיית... אין לך מה לדרוש ממנו לא להתכתב עם המין השני. במיוחד כשיש ירידת הדורות. ובתור אחת שמכירה חרדים וחרדיות. אני יכולה להגיד לך ששם גם כן.. זה נפוץ. הם אומרים יאללה.. אם אנחנו על אותו גל, נלך עם זה עד הסוף. כנ"ל כאן.

אלא שבאמת מצליחים לשמור את עצמם-אשרייהם. מעריכה אותם בלי סוף !!  (השאלה כמה זמן זה מחזיק.)

אבל כשזה בחד"ר, וכשזה בפורומים... אוטימטית הערך יורד. ואומרים נו.. יאללה.. רק לשיחה קצרה באישי. רק לשאלה.. ו.. כולם יודעים לאן זה נגרר...

ועוד דבר: בקשר לתגובה הקודמת שלי.. כעע... אני יודעת שנזפתי.. אני יודעת שהתנהגתי לא בהתאם. אבל ככה זה. אני ילדה בלי מסכים, ולא... אני לא אשמור את זה בבטן. מה שיש לי להגיד-אני אוציא... רק שהייתי צריכה להוציא בדרך מעט יותר יפה... [מטעיות לומדים ]

המשך יומווושלם... 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...