ההלכה ועל פי מה שידוע לי, אז למה לא?

בכל מקרה אל תשכחי שאת צריכה ללכת לרופא נשים, ושלא כדאי וגם כואב לקיים יחסי אישות,

זו לידה ראשונה שלך?

לא זכור לי כמות כזאת בלידות הקודמות...

אז מה הבעיה? הרווחת

ואם יותר מבעבר, אז תדעי שיש עוד הרבה נשים כמוך,

כמוני למשל שהדימום אורך הרבה יותר זמן................

זה ממש לא חייב להכאיב יחסי אישות אחרי לידה.

אולי לך זה כך, אבל לא לכולן (לי למשל, לא כאב בכלל)

הייתי בטוחה שזה ממש כואב אחרי הלידה, ופחדתי וכו' והאמת שזה ממש לא תמיד כואב.. (התשמיש)

לכאוב, בכל מקרה צריך להחזיק את זה בראש,

לי אמרו בלידה הראשונה שזה כמו בלילה של החתונה,

לאט,

בזהירות,

ובקצב של האשה,

כדי שלא יקרע שם משהו,

לגבי הלימון זה בדיוק הזמן.

אם שותים לימון בתחילת מחזור זה עוזר?

כמה לשתות?

איזה מתי??

תודה,

יש לי מחזור ממש ארוך

זה עוזר אם את שותה בהמשך

לי זה עזר (ושתיתי בימים הרביעי- חמישי)

כמה שיותר מהר להיטהר. ולעשות מליון דברים בשביל זה.

והבעיה שגם המון מתאכזבות אח"כ. ופתאום יש עוד דימומים. ומלא בדיקות וריצות לרב.ואני רואה פה הרבה מיואשות. גם ככה קשה אחרי לידה מכל הבחינות. מבינה את הרצון כבר להיות מותרים

אני לא יודעת מבחינה הלכתית.

אבל אני כמו שאומרים הרופאים 6 שבועות אחרי לידה הולכת לרופא ושהכל בסדר מתחילה עם הבדיקות.כינראה לי מבחינת הרופא המקום נרפא 6 שבועות אחרי לידה (האמת שעכשיו אני נזכרת יתכן שניסיתי כמה ימים לפני שישה שבועות, ז"א לפני שהלכתי לרופא ותוך כדי השבעה נקים הלכתי לרופא כדי שאני אדע שאין דימומין וגם הכל חזר לקדמותו)

אז יכול להיות שבערך כבר 7 שבועות אחרי לידה כבר הייתי טהורה.

וב"ה אף פעם לא הסתבכתי עם דימומים וכו'.

אני לא רוצה לחשוב להתחיל לעשות מיליון בדיקות. אני שונאת את הבדיקות פעמים ביום בשבווע הזה.וההפסק שאת כמעט שעה לא יכולה לזוז כדי לא להיפצע. זה סיוט לעשות כמה פעמים הפסק.

אני עושה כי חיבים. אבל אני הייתי יורדת מדעתי אם הייתי מנסה להתחיל נגיד שלושה שבועות אחרי לידה לשתות לימונים או עוד כל מיני דברים. וגם ככה המקום כואב אז לעשות הרבה בדיקות שיוצאות לא טוב וזה מיותר.

זה גם מטיש נפשית וגם פיזית.

אני לא רוצה כמובן ח"ו לקרר את ההלכה. גם אשמח לשמוע אם מישהיא יודעת מה ההלכה

אחרי לידה אין חיוב של טבילה בזמנה 

קודם כל גם לדעתי לא צריך להיות לחץ, העניין הוא שהלחץ לדעתי נובע משתי סיבות:

1. שאנחנו כל כך חייבות חיבוק, ליטוף ותמיכה אחרי הלידה, כי אנחנו כל כך בדאון בגלל הבייבי בלוז וההורמונים

ולכן כל כך קשה שהבעל לא יכול חבק וכולי. מעבר לזה ברור שאני אישית לא חולמת על יחסי אישות אחרי הלידה, את מי זה מעניין בכלל? לא יודעת , אולי יש כאלה.

 2. שנית, לראות את הבעל כל הזמן באי שקט בגלל שאת נידה, זה מטריף את הדעת אחרי לידה, כי גם ככה קשה אחרי לידה, ועוד שהם עצבניים מזה שאת נידה זה מחרפן.

3. אני שאלתי על הלימונים בגלל שתמיד יש לי מחזור ארוך ואני בכלל לא אחרי לידה. למי שלא יודעת, מחזור ארוך זה סיוט גדול, כי בקושי יש זמן נורמאלי עם הבעל, אז בבקשה לדון לכף זכות את הכותבות,

וכמובן שאחרי לידה אני נידה גם פול זמן מהרגיל, בערך דימום של 6 שבועות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם טובלים רק בשביל שיהיה קל טכנית\ חיבוק אני חושבת שזו אמורה להיות בעיה

אחרי שאשה הולכת למקווה אמורים לחזור לחיים זוגיים מלאים

(כמעט בטוחה , כדאי לברר את זה)

טובלים כדי לחזור לזוגיות מלאה - שאם לא כן עלולים להיכנס למצבים בעייתים מבחינה הלכתית.

אלא  במקרים קיצוניים - של קרעים או תפרים בעייתיים במיוחד - שאז צריך לעשות שאלת רב איך לנהוג ולא לדחות את הטבילה זמן ממושך מעבר לזמן הסביר של משכב הלידה. 

והן פשוט טועות.

נטהרים לא רק בשביל אישות, מה קרה לכן?

אין צורך להזדעזע או להתחלחל 

רציתי רק להאיר כדי שידעו שיש כאן מקום לשאלה. זה הכול

ושוב, אני מדברת דווקא על אחרי לידה שהולכים למקוה מטעמי נוחות בהעברת התינוק וכו'

במצב רגיל מובן שאשה חייבת ללכת למקוה כל אימת שסימה 7 נקיים

אגב לב אמיץ גם חושבת כמוני. לב אמיץ את יודעת את זה בודאות?

יש ענין לטבול בזמן. כשמשכב הלידה אורך זמן סביר - זמן סביר יכול להיות גם שלושה שבועות/ חודש / ומעלה.

ויש לקחת בחשבון כשטובלים בזמן הסביר הזה שחוזרים מטבילה לזוגיות מלאה.

דהיינו, אם האישה היא כשבועיים וחצי-שלושה אחרי לידה והיא עדיין חלשה מאוד או שהמקום עדיין לא החלים או שהיא מחלימה מניתוח והיא כבר נקיה מדם - נראה לי שבמצב כזה צריך להמתין עוד שתהיה מסוגלת לחזור לזוגיות מלאה ולא תטבול. ליתר ביטחון אני אשאל שוב בל"ד.

במקרים מיוחדים שבהם הדימום הסתיים והמקום עדיין לא החלים או שהתשמיש קשה (או למשל בהריון בסיכון כשאסור לשמש כדי לשמור על ההריון) יש ענין לטבול ולמצוא פתרונות הלכתיים.

למעשה שתי הדוגמאות לוקחות בחשבון את המתח הקיים כשהאישה אינה יכולה לשמש.

מסכימה מאוד עם "אין כמו אימא" שלפעמים מתחולל קצת טירוף סביב העניין.

מי כמוני מדינה את הדיכאון והדמעות של להיות אסורה אחרי לידה.

אני אישית לוקחת מאוד מאוד קשה את נושא הטהרה, ומרגישה בימים האלה שזה איזה חלום בלהות שחייבת דחוף להתעורר ממנו.

אבל....!

זה הרי ידוע שאחרי לידה זה לוקח המון זמן.

וגם לי וגם לבעלי נאמר עוד בהדרכה לפני החתונה שלא כדאי למהר אחרי לידה, וזה בממוצע חודשיים...

אז מי צריכה בנוסף לכל את התקוות הנואשות והאכזבות המתנפצות כשלא תמיד יש להן בכלל סיכוי?

אגב,

אני הפעם דיממתי חמישה ימים בלבד!

ובאולטראסאונד התברר כי אכן הרחם נקייה וריקה.

ובכל זאת,

טבלתי רק בתום שישה שבועות.

ולא מתחרטת לרגע שלא ניסיתי קודם

אפילו שנואשתי לחיבוק,

אפילו שנשרפתי מגעגועים,

אפילו שהתחרפנתי מההרחקות,

הבנתי ( לקח מפעם קודמת ) שהמקום עבר טראומה, הוא צריך את הזמן שלו להירפא, וזה גול עצמי לדחוק בדים יבשים למקום פצוע כל עוד לא החלים.....

חיבוקים לכולן!

לפחות לנו מותר, חחחח 

האמת בנות, שדווקא עכשיו אני ממש נרגעת!

חשבתי תמיד שרק אני עם דימום ארוך אחרי לידות,

והייתי בטוחה שרק אני ובעלי כל כך סובלים,

וכל הזמן הרגשתי רגשות אשם,

וגם בעלי היה בטוח שרק אני ככה, ושאולי יש לי בעיה חס וחלילה,

אתן יודעות איך זה גברים, הם לא יודעים מה קורה אצל אחרים,

והאמת שגם אנחנו לא, ולכן כל כך מחזק אותי הפורום הזה,

אני מצטערת שלא הכרתי את הפורום קודם לכן!!

כולכן חזקתן אותי מאוד,

ואולי עכשיו אני אפסיק לחיות בטירוף הזה של מתי יגמר הדימום ואולי בעזרת השם בלידה

הבאה אהיה רגועה יותר,

מה שעוד חבל, הוא שאת בעלי לא הדריכו טוב כמו שאת הבעלים של כל אלה שכתבו לפניי,

ואכן כן - חיבוקים לכולן!

האישה זה לא הופר.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לתת את מה שאת מחויבת לבעלך, אפילו מינימום.

את חיבת להגיד לו קודם. תדע שאני הולכת אבל אין מצב שנקיים יחסים. אתה מעונין בזאת?

אם את לא נחרצת ואת תראי אם כואב לך או לא , אז בסדר, את עושה השתדלות וכבר תראי מה יהיה.

אבל אם את יודעת שמליון אחוז כל מה שלא יהיה ,אתם לא תקימו יחסים. זה די "לרמות" את הבעל.

גברים לא צריכים את החיבוק! ז"א זה נחמד להם כתוספת.

אבל אני חושבת שזה אכזריות לתת לגבר כמעט הכל. וברגע האחרון לעזוב אותו!! כי תכלס אנחנו לא חילונים. חרדים אין להם שום בררה אלא רק האישה.

זה כמו שגבר יקח אישה שמתה על קניות לחנות מאוד יוקרתית, והיא ממלאת עגלת קניות מפוצצת אחרי שעות של בחירה בגוד. וכשיגעו לקופה. הוא יגיד לה. עד פה!!!! בחרת, נהנת מהבחירה לא קונים! שכל אחת שחולה על קנית בגדים תחשבו על זה רגע. איזה אכזבה נוראית.

אני חושבת שאישה אם  לא מתאים לה באחד הלילות מכל מיני סיבות צריכה להגיד מיד בהתחלה,היום לא מתאים לי/כואב לי. וכדי שלא יגיע למצב שעושים הכל אבל בעצם בשביל הגבר לא עושים כלום.זה פשוט אכזריות לעשות ככה. זה כמו שבנ"א יהיה מת מצמא תביאי את הבקבוק לידו ולא תתני לו לשתות.

לשבת ולהגיד שכואב לך ולא לעשות כלום. אז ללכת לרופא ולראות מה כן ניתן לעשות.

סתם כך אני מכירה זוג שהיה נשוי 5 שנים בלי שקימו יחסי אישות! ועכשיו התגרשו.

האישה היתה הולכת למקוה , היו עושים הכל עד קיום יחסים.כי האישה פחדה מיזה  והבעל היה כ"כ טוב וריחם עליה, ותמך בה, וחיכה בסבלנות. עד שההורים פעם דיברו איתו, למה עדין אין ילדים? התברר שבכלל שנים הם לא עושים כלום. והם לא ביקשו עזרה כי האישה לא הסכימה.

אז לפעמים לחכות ולחכות זה כמו כדור שלג. לפחות לנסות פעם אחת ולראות. ואז להתמודד.

ואם זה לא בא מצד האישה. אז הבעל כן צריך לעמוד על זה אחרי זמן סביר ואחרי התיעצות, לראות לאן מתקדמים.

וברור שגבר צריך את החיבוק ואהבה אבל לא כמו האישה.

אחוז לא תקימו יחסים כמה שבועות קדימה, ואת רוצה את זה רק לנוחות להעביר את התינוק מיד ליד.

וכל זה בלי ליידע אותו ולדבר איתו על כך. אם הוא יודע ומסכים זה בסדר.

.כתבה פה מישהיא שהיא תלך למקוה רק בשביל להעביר ולא בשביל לקים יחסים ועוד משהוא, היא כתבה שהיא לא יכולה לראות את בעלה מסתובב לא רגוע, אבל הוא ימשיך להסתובב לא רגוע אם היא תטבול רק בשביל להעביר תינוק...

זה אפילו לא ענין של רמאות. יש כאן ענין הלכתי - איסור של הוצאת שז"ל. צריך לעשות הרבה מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה כדי שלא לבוא לידי זה. בעצם בעצם - זה השיקול.

אם צריך - במקרים מיוחדים - לטבול ולא לשמש, מוצאים פתרונות הלכתיים לזה.

ואם צריך להמתין עוד, זמן סביר, כדי שהאישה תהיה מסוגלת לשמש, ממתינים. אני מתכוונת שגם אם משוחחים, ולבעל ברור שלתקופת מה האישה לא תוכל לשמש יש במצב כזה פתח לבעיה הלכתית כנ"ל.

והזוג מכירים זה את זה ויחליטו בעצת רב.

לאישה אחרי לידה יש את הזמן שלה לתת לעצמה להחלים פיזית ורגשית.

היא לא חייבת לבעלה שום דבר, הוא זה שהתחייב לה בכתובה.

היא לא חייבת להיטיב עימו, אלא רוצה ושמחה להיטיב איתו.

והיא תעשה את זה ברגע שתוכל.

וכך גם שמחתו תהיה שלמה, ביודעו בבירור שטוב לה עם זה, ואינה סובלת בשקט חלילה.

אין מה להשוות זוג עם בעיות של חמש שנים, לאישה המבקשת  עוד כמה ימים כי המקום עדיין בטראומה.

אבל לא כך הוא.

אני כמובן לא מתייחסת למה שאת באופן אישי העלית ואני מקוה שלא תפגעי . לא זו הכונה.

אישה צריכה לדעת שבדבר הזה גם היא משועבדת לבעלה בדיוק כפי שהוא משועבד לה. לא נכון לומר שהיא לא חייבת לבעלה שום דבר. כבר פסקו חז"ל שאישה שמסרבת ליחסי אישות יוצאת בלא כתובה.

אישה צריכה לדעת שיש לה אחריות כלפי בעלה בנושא הזה. (לטבול בזמן, לא להחמיר על עצמה במקום שהוא אינו מעונין להחמיר ועוד).

אישה לא יכולה לחשוב רק על עצמה.

הרב ששאלתי העלה שאלה היפותטית: נניח שאני מתיר להם להעביר את התינוק מיד אל יד כשהם אסורים - כדי לפתור את המסורבלות הטכנית- האם היא תדחה את הטבילה עד שתהיה מסוגלת לשמש או שמה שחשוב לה הוא החיבוק ?  צריך לדעת שאת רוב הגברים מצב כזה של להיות מותרים ולא לשמש מעמיד בפני מכשלה.

לא נכון לומר באופן פשוט שכל  זוג והנורמות שלו.

נכון אולי לומר שזוג  צריך לעשות שאלת רב במקרה כזה.

שאלתי היום שוב.

נידה בדרך כלל, (לא יודעת מה לגבי לידה) אם הגבר לא מסוגל וחייב להוציא , אז בדורנו (נראה לי שזה קשור לדור) מותר לו להוציא בכוחות עצמו לעצמו.

ומי שאמרה לי את זה נשואה לתלמיד חכם גדול, והיא אמרה לי את זה כדוגמא לכך שאם יודעים את פרטי ההלכה במדוייק כמה שיותר אז ככה דווקא פחות מחמירים עם עצמינו,

אבל בכל מקרה תמיד לשאול רב אף פעם לא לפסוק לעצמינו כי ככה אמרו ......

ציטוט לא מילה במילה כי לא הבאתי אותו איתי לעבודה.

"הפוסקים אסרו על היולדת לטבול רק לשם נוחות דהינו להעברת חפצים. היא צריכה לכוון לשם טהרה גמורה דהינו מצוות זווג"  

לא יודעת אם הכוונה כשהבעל יודע או לא יודע אם הסכמה או לא, זו בעיקרון הגישה בהלכה

לגבי קרעים? תפרים? פחד איימים?

אלו שאלות אישיות שאיתן כל זוג מתמודד אחרת וכל רב יענה להם ספציפית!

אימיים.

לא יודעת אם לקיים יחסים כואבים זה פחד איימים.

גם לי היה כואב אחרי הלידה כך שאני מבינה אבל אם את כ"כ מסויטת אולי זה כבר מעבר לנורמה .

תעשי בירור בינך לבין עצמך ותשאלי נשים תראי אם את בגבול הנורמה של הפחד או מעבר. לטובתך.

כבר העדת על עצמך שאת אישה חזקה.

וזה נפלא.

אבל יש נשים שמאוד מפחדות אחרי לידה.

מאוד.

כן, אני שומעת מהרבה חברות.

אולי את זו שצריכה לשאול, ויותר בעדינות.

אולי בגלל שאת כזו חזקה בנות לא נפתחות בפנייך.

מעניין אותך ברמה האישית, נקרעתי הפעם, תחושה פנימית לא קלה, אבל התגברתי.

ואני לא כל כך מפחדת.

אולי אפילו בכלל לא מפחדת.

נרפאתי, החלמתי, והכל טוב.

אבל לא מתפלאת בכלל מנשים שנקרעו הרבה יותר ממני וממש מפחדות

זה לא אומר שהן לא נורמליות!

אני מכירה את התחושה לכן אמרתי לך שאולי גם את ככה.

הייתי במקווה לפני כמה ימים וכמעט טבעתי כי יש לי גם חרדות מלהכניס את הראש למים.

אז לכל אחת יש את הבעיות שלה.ואת הפחדים שלה. ושלא תחשבי שלא פחדתי אחרי הלידה. אבל אני מנסה להתגבר.

והכי קטע שהלידה האחרונה אני חוזרת מהמקוה ובעלי אומר לי , הפעם את ממש לא פוחדת שיכאב לך.

ואמרתי אמאלה, מה דיברתי איתי על זה?? שכחתי שזה אמור לכאוב!! ומאותו רגע זה התחיל לכאוב.......

לכך שלא כולן מסוגלות.

אני חושבת שאצל הרבה מהבנות הפחד הוא לא מכאב אמיתי אלא חרדה רגשית יותר.

וגם זה הגיוני אחרי לידה.

לא כולן יצטרכו טיפול בשביל להתגבר על זה, אלא יספיק להן מעט זמן ואהבה וסבלנות מהבעל היקר...

שיש פה כנראה אצל חלק מהזוגות.

בעלי ממש לא לחוץ על אישות אחרי לידה.

אחרי הכל גם הוא מותש וטרוד הרבה מעבר לרגיל, וכל מה שהוא רוצה זה שאלך למקווה כדי שאני רגיש טוב עם עצמי, כדי שאני אחזור להיות מאושרת.

מעבר לזה,

הוא נרתע כמוני מאישות אחרי לידה, יש לו סיוטים שיכאיב לי.....

אז כל זוג והנורמות שלו!!!! וזה בסדר גמור!!!!

עם תינוק בן חודש או יותר, שלא תמיד ישן בלילה או ישן בצורה ניתנת לצפייה מראש כדי להיות ביחד, תוסיפו לזה חשש מלהרות שוב שנייה אחרי לידה, יש עוד נשים כמוני????? כולן רק מחכות להיות עם הבעל? התינוק ישן??

על אישות בליל טבילה שאחרי הלידה....

להרבה יולדות אין שום חזק וכוחות, ולאחרות יש פחדים וכאבים, בדיוק על זה אני מדברת....

מזדהה איתך. גם אני ממוטטת בלילות....

למניעה.ואני לא נכנסת אם מותר או אסור או כדאי. סתם לעצם הרעיון להוריד חשש אחד.

לומדים למצוא את הכח והזמן כי אחרת תמצאו את עצמכם כל אחד מנותק מהשני...אני חשובת שלפעמים חיבים לקים יחסים רק כדי לסמן וי. ולא לותר על זה!רק כדי לשמור על החיבור בין הבעל לאישה אפילו שלא מתחשק ואין כח.

כי חיי נשואים בלי יחסים לא יחזיקו מעמד. אז כרגע זמני זה בלי חשק וכח אבל יהיו ימים טובים יותר כשהתינוק יגדל וכרגע זה תקופה יותר קשה,לפעמים "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

מה הוא כל הלילה צורח? לא!

 וד"א גם אני ממוטטת בלילות!!!!!!!!!!!!!!

אחרי לידות בלילות, וגם לי היה החשש להכנס שוב להריון,

אבל היה שווה את המאמץ בשביל הבעל, אין ספק.

לבעלי לדוגמא היה קשה שחיברנו את המיטות אחרי 3 חודשים בערך שהינו אסורים ולא יכולנו לקיים יחסים

אז חיכינו עוד קצת

חשוב לדבר בינכם מה מתאים לכם ומה טוב לכם

זה נורא אישי ואינטימי ואין בזה הכללות

לא אומרים "זה לא הופר" אלא "זה לא פייר" ...

ב. צריך לשאול רב את העניין הזה, הגבר צריך ללכת לקראת האישה, והאישה לקראת הבעל,

כמו בכל עניין בנישואין,

הרבה נשים מתוסכלות לדעתי מהקטע הזה שאת רק מבקשת מגע או חיבוק, או אפילו מסאז' קטן והופס זה הופך לטקס אישות שלם שבכלל לא חלמת עליו

וכן הגבר.

כל אחד צריך לשאול רב, וגם להתחשב אחד בשני.

ברור שבעל בן תורה, בוגר ישיבה, עם מידות טובות, לא יתן לאישתו לסבול

הרבנית נעמי שפירא אומרת שהגברים בדרך כלל מרגישים לא נעים כי הם חוששים שהאשה סובלת, ולכן התפקיד שלנו לתת להם להרגיש טוב עם זה

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.

(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

איזה מביךךךךךךךךךךך

איך נרגעים מכאלה בושות??

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)

הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)

ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)

זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.

ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

הרגליים מתקפלות, נראה שלא נוח לו

רוצה לקנות אם כבר משהו שיתרום להתפתחות כי יש לו עיכוב וגם משהו שיעניין אותו

קורקינט תלת אופן עוד לא מסתדר עם זה

זה לא נראה לו קטן... גם עם מקל מאחורה, אני שולפת את המקל כי הוא מפדל...

אבל תלת אופן לא כזה שנראה כמו עגלה, אלא כזה שנראה כמו תלת אופן בפני עצמו

יש בימבות שמתאימות לגיל יותר גדול, כמו בימבה אופנוע.

אפשר תלת אופן, אבל לא כזה שהוא כמו טיולון ומיועד לקטנים יותר.

אפשר אופני איזון.

אבל בימבה כיף זה ממש אחלה

מסוג כזה שאפשר להגביה ולהנמיך את המושב

ככה שזה אמור להתאים לשנים קדימה.

הבן שלי מאוד אוהב ב''ה 

עוד קשה להם, לא מגיעים לרצפה

אופני איזון עובד מעולה

בגיל 3 וחצי, 4 כבר אפשר אופניים רגילות להתחיל עם גלגלי עזר ואחכ להוריד

כמובן תלוי במידות של הילד

כי ללכת ברחוב עם תלת אופן זה מסורבל

טוב לחצר של בית

לא מניסיון אישי

ואפשר לשקול גם בימבה כיף

מתאימה עד גיל 8 לדעתי אבל קצת מסוכנת אם יש ירידות...

ומכל הבחינות

לא יקר

קל משקל (יש אצלינו מלא מדרגות והילדים לוקחים את זה בידיים)

היה תקופה שהבן שלי היה נוסע על זה לגן והיה משולם עד שהחצר הפכה לחניון אופניים והגננת בקשה לעצור את הענין 

מותר בשבת גם למי שלא נוסע באופניים בשבת

ואחר כך המעבר לאופניים הוא ישר בלי גלגלי עזר

יש לו עיכוב במוטורי של 8-9 חודשים , יתאים לו?

אני רואה שכולם המליצו על זה 

אופניים זה כבד ולוקח זמן לקלוט את עניין השימוש בפדלים, לקטנים בגיל שלוש עלול להיות קשה גם בלי עיכוב התפתחותי. 

כל הדגמים נראים של קטנים וגם יקרים ממש

הבן שלי כבר אחרי חלאקה ונראה יחסית בגילו סתם פאדיחה להסתובב איתו עם משהו של תינוקות

אני אנסה להעלות תמונה של תלת אופן שאולי יותר מתאים.

https://share.google/8tczLoueb8ierpoCl

מאשר לנסוע באופני איזון

ואם הוא לא מפדל בתלת אופן ורק את דוחפת, אז זה גם ככה לא מקדם אותו.

אז אני הייתי קונה אופני איזון, נראה לי מתאים מסביבות גיל שנתיים וחצי בהתפתחות תקינה.

תודה

אבל לא טוב לה. טלי מנהלת לטליה את החיים.

היא מנסה להרגיע ילדה שכבר איננה ובגלל זה היא פוגעת בילדים שלה .

אמא לא אמורה לפשר מריבות באמצע נסיעה . יש אבא בבית. מותר לאמא לצאת מהבית בלי שיתקשרו אליה לבכות בטלפון.

הבנתי שטלי היא טליה. אבל היא לא. 

הסיפור בא להגיד שבתוך כל אחד יש ילד קטן שמנהל לו את החיים, 

והעניין הוא לא לברוח ולהתעלם מהילד הזה, אלא להכיר בו ולתת לו יד, 

ואז גם החיים עצמם יתנהלו אחרת.

בסוף ממש שטפה אותי צמרמורת.

בי זה נגע לא רק בהקשר לילדות, אלא בכללי, לקבל את עצמי עם כל המכלול וכל החלקים...

השארת אותי בלי מילים.

כתבת באומנות ממש!

איזה סיפור מדהים כתבת!

כ"כ חזק, מרגש, נוגע, עוצמתי ועמוק.

כישרון מדהים

ומסר כ"כ חשוב

תודה רבה על זה ❤

ממש שימחת!

את מוכשרת כ"כ 🏆

וזכור לי שהוא עלה לא יותר מ-400 ש"ח.

מקווה שזה נחשב מחיר טוב...

אני גם מחפשת. ונראה לי שיותר הגיוני שנקנה כסא שיתאים גם לאחרי גיל שנה, כי אנחנו לא נוסעים הרבה ברכבים פרטיים. אז חבל על הכסף לקנות סלקל לפעמים בודדות.

סלקל קל יותר לסחוב, כדאי גם לחשוב על זה...

אצלנו אנשים שאין להם רכב שואלים כיסאות בטיחות אם הם צריכים לנסוע ברכב... אולי עדיף גם לכם, אם יש אצלכם משהו כזה.

שלהם עולה סביב ה-400.

שמעתי פעם מארגון בטרם, שהם לאו דווקא ממליצים על הכיסאות היקרים שנחשבים יותר בטיחותיים, אלא על כיסא שקל לחגור אותו בצורה נכונה, שזה בסוף מה שיותר חשוב. 

וזה עובר בין הילדים

מגיל 0 עד שעוברים לבוסטר

לק"י

לחברי מועדון ומצטרפים חדשים.

במקום לקנות סלקל וכשהוא גדל לעבור לכיסא (לא מכירה אף ילד בן שנתיים שיכול להיכנס בסלקל חחח)

יש כסאות שהם ממש מגיל לידה

מניחה שהם יקרים יותר

תלוי מה הצורך, כמה התקציב לחוץ עכשיו (לפעמים כשאין תקציב עדיף לקנות עכשיו בזול, גם אם בטווח הארוך זה יוצא יותר יקר)

אה, ואם את גרה קרוב לגוש דן (או מרחק סביר)- תחפשי ביד2 ומרקטפלייס וכו. הרבה שם קונות כסאות שווים ויקרים, ומוכרות עדיין בתוקף כי גם ככה סגרו את הבסטה די מהר.

אבל הוא פצפון בגודל.

העברנו אותו לכסא, כי הוא היה מוציא את הידיים מהחגורה.

אבל הוא עדיין נגד כיוון הנסיעה.

אני הכי לא זוכרת מה ההנחיות בזה

אבל בוודאות מכירה כסאות שאפשר לשים אותם לשני הכיוונים (לדעתי תלוי בגיל/גודל של הילד)

כסאות, לא סלקלים. 

צריך לפחות עד גיל שנה ועד 9 קילו.

הוא פשוט עוד לא שוקל 9 קילו.

יש גם כסאות מגיל לידה שאפשר לשים הפוך.

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.