ההלכה ועל פי מה שידוע לי, אז למה לא?

בכל מקרה אל תשכחי שאת צריכה ללכת לרופא נשים, ושלא כדאי וגם כואב לקיים יחסי אישות,

זו לידה ראשונה שלך?

לא זכור לי כמות כזאת בלידות הקודמות...

אז מה הבעיה? הרווחת

ואם יותר מבעבר, אז תדעי שיש עוד הרבה נשים כמוך,

כמוני למשל שהדימום אורך הרבה יותר זמן................

זה ממש לא חייב להכאיב יחסי אישות אחרי לידה.

אולי לך זה כך, אבל לא לכולן (לי למשל, לא כאב בכלל)

הייתי בטוחה שזה ממש כואב אחרי הלידה, ופחדתי וכו' והאמת שזה ממש לא תמיד כואב.. (התשמיש)

לכאוב, בכל מקרה צריך להחזיק את זה בראש,

לי אמרו בלידה הראשונה שזה כמו בלילה של החתונה,

לאט,

בזהירות,

ובקצב של האשה,

כדי שלא יקרע שם משהו,

לגבי הלימון זה בדיוק הזמן.

אם שותים לימון בתחילת מחזור זה עוזר?

כמה לשתות?

איזה מתי??

תודה,

יש לי מחזור ממש ארוך

זה עוזר אם את שותה בהמשך

לי זה עזר (ושתיתי בימים הרביעי- חמישי)

כמה שיותר מהר להיטהר. ולעשות מליון דברים בשביל זה.

והבעיה שגם המון מתאכזבות אח"כ. ופתאום יש עוד דימומים. ומלא בדיקות וריצות לרב.ואני רואה פה הרבה מיואשות. גם ככה קשה אחרי לידה מכל הבחינות. מבינה את הרצון כבר להיות מותרים

אני לא יודעת מבחינה הלכתית.

אבל אני כמו שאומרים הרופאים 6 שבועות אחרי לידה הולכת לרופא ושהכל בסדר מתחילה עם הבדיקות.כינראה לי מבחינת הרופא המקום נרפא 6 שבועות אחרי לידה (האמת שעכשיו אני נזכרת יתכן שניסיתי כמה ימים לפני שישה שבועות, ז"א לפני שהלכתי לרופא ותוך כדי השבעה נקים הלכתי לרופא כדי שאני אדע שאין דימומין וגם הכל חזר לקדמותו)

אז יכול להיות שבערך כבר 7 שבועות אחרי לידה כבר הייתי טהורה.

וב"ה אף פעם לא הסתבכתי עם דימומים וכו'.

אני לא רוצה לחשוב להתחיל לעשות מיליון בדיקות. אני שונאת את הבדיקות פעמים ביום בשבווע הזה.וההפסק שאת כמעט שעה לא יכולה לזוז כדי לא להיפצע. זה סיוט לעשות כמה פעמים הפסק.

אני עושה כי חיבים. אבל אני הייתי יורדת מדעתי אם הייתי מנסה להתחיל נגיד שלושה שבועות אחרי לידה לשתות לימונים או עוד כל מיני דברים. וגם ככה המקום כואב אז לעשות הרבה בדיקות שיוצאות לא טוב וזה מיותר.

זה גם מטיש נפשית וגם פיזית.

אני לא רוצה כמובן ח"ו לקרר את ההלכה. גם אשמח לשמוע אם מישהיא יודעת מה ההלכה

אחרי לידה אין חיוב של טבילה בזמנה 

קודם כל גם לדעתי לא צריך להיות לחץ, העניין הוא שהלחץ לדעתי נובע משתי סיבות:

1. שאנחנו כל כך חייבות חיבוק, ליטוף ותמיכה אחרי הלידה, כי אנחנו כל כך בדאון בגלל הבייבי בלוז וההורמונים

ולכן כל כך קשה שהבעל לא יכול חבק וכולי. מעבר לזה ברור שאני אישית לא חולמת על יחסי אישות אחרי הלידה, את מי זה מעניין בכלל? לא יודעת , אולי יש כאלה.

 2. שנית, לראות את הבעל כל הזמן באי שקט בגלל שאת נידה, זה מטריף את הדעת אחרי לידה, כי גם ככה קשה אחרי לידה, ועוד שהם עצבניים מזה שאת נידה זה מחרפן.

3. אני שאלתי על הלימונים בגלל שתמיד יש לי מחזור ארוך ואני בכלל לא אחרי לידה. למי שלא יודעת, מחזור ארוך זה סיוט גדול, כי בקושי יש זמן נורמאלי עם הבעל, אז בבקשה לדון לכף זכות את הכותבות,

וכמובן שאחרי לידה אני נידה גם פול זמן מהרגיל, בערך דימום של 6 שבועות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם טובלים רק בשביל שיהיה קל טכנית\ חיבוק אני חושבת שזו אמורה להיות בעיה

אחרי שאשה הולכת למקווה אמורים לחזור לחיים זוגיים מלאים

(כמעט בטוחה , כדאי לברר את זה)

טובלים כדי לחזור לזוגיות מלאה - שאם לא כן עלולים להיכנס למצבים בעייתים מבחינה הלכתית.

אלא  במקרים קיצוניים - של קרעים או תפרים בעייתיים במיוחד - שאז צריך לעשות שאלת רב איך לנהוג ולא לדחות את הטבילה זמן ממושך מעבר לזמן הסביר של משכב הלידה. 

והן פשוט טועות.

נטהרים לא רק בשביל אישות, מה קרה לכן?

אין צורך להזדעזע או להתחלחל 

רציתי רק להאיר כדי שידעו שיש כאן מקום לשאלה. זה הכול

ושוב, אני מדברת דווקא על אחרי לידה שהולכים למקוה מטעמי נוחות בהעברת התינוק וכו'

במצב רגיל מובן שאשה חייבת ללכת למקוה כל אימת שסימה 7 נקיים

אגב לב אמיץ גם חושבת כמוני. לב אמיץ את יודעת את זה בודאות?

יש ענין לטבול בזמן. כשמשכב הלידה אורך זמן סביר - זמן סביר יכול להיות גם שלושה שבועות/ חודש / ומעלה.

ויש לקחת בחשבון כשטובלים בזמן הסביר הזה שחוזרים מטבילה לזוגיות מלאה.

דהיינו, אם האישה היא כשבועיים וחצי-שלושה אחרי לידה והיא עדיין חלשה מאוד או שהמקום עדיין לא החלים או שהיא מחלימה מניתוח והיא כבר נקיה מדם - נראה לי שבמצב כזה צריך להמתין עוד שתהיה מסוגלת לחזור לזוגיות מלאה ולא תטבול. ליתר ביטחון אני אשאל שוב בל"ד.

במקרים מיוחדים שבהם הדימום הסתיים והמקום עדיין לא החלים או שהתשמיש קשה (או למשל בהריון בסיכון כשאסור לשמש כדי לשמור על ההריון) יש ענין לטבול ולמצוא פתרונות הלכתיים.

למעשה שתי הדוגמאות לוקחות בחשבון את המתח הקיים כשהאישה אינה יכולה לשמש.

מסכימה מאוד עם "אין כמו אימא" שלפעמים מתחולל קצת טירוף סביב העניין.

מי כמוני מדינה את הדיכאון והדמעות של להיות אסורה אחרי לידה.

אני אישית לוקחת מאוד מאוד קשה את נושא הטהרה, ומרגישה בימים האלה שזה איזה חלום בלהות שחייבת דחוף להתעורר ממנו.

אבל....!

זה הרי ידוע שאחרי לידה זה לוקח המון זמן.

וגם לי וגם לבעלי נאמר עוד בהדרכה לפני החתונה שלא כדאי למהר אחרי לידה, וזה בממוצע חודשיים...

אז מי צריכה בנוסף לכל את התקוות הנואשות והאכזבות המתנפצות כשלא תמיד יש להן בכלל סיכוי?

אגב,

אני הפעם דיממתי חמישה ימים בלבד!

ובאולטראסאונד התברר כי אכן הרחם נקייה וריקה.

ובכל זאת,

טבלתי רק בתום שישה שבועות.

ולא מתחרטת לרגע שלא ניסיתי קודם

אפילו שנואשתי לחיבוק,

אפילו שנשרפתי מגעגועים,

אפילו שהתחרפנתי מההרחקות,

הבנתי ( לקח מפעם קודמת ) שהמקום עבר טראומה, הוא צריך את הזמן שלו להירפא, וזה גול עצמי לדחוק בדים יבשים למקום פצוע כל עוד לא החלים.....

חיבוקים לכולן!

לפחות לנו מותר, חחחח 

האמת בנות, שדווקא עכשיו אני ממש נרגעת!

חשבתי תמיד שרק אני עם דימום ארוך אחרי לידות,

והייתי בטוחה שרק אני ובעלי כל כך סובלים,

וכל הזמן הרגשתי רגשות אשם,

וגם בעלי היה בטוח שרק אני ככה, ושאולי יש לי בעיה חס וחלילה,

אתן יודעות איך זה גברים, הם לא יודעים מה קורה אצל אחרים,

והאמת שגם אנחנו לא, ולכן כל כך מחזק אותי הפורום הזה,

אני מצטערת שלא הכרתי את הפורום קודם לכן!!

כולכן חזקתן אותי מאוד,

ואולי עכשיו אני אפסיק לחיות בטירוף הזה של מתי יגמר הדימום ואולי בעזרת השם בלידה

הבאה אהיה רגועה יותר,

מה שעוד חבל, הוא שאת בעלי לא הדריכו טוב כמו שאת הבעלים של כל אלה שכתבו לפניי,

ואכן כן - חיבוקים לכולן!

האישה זה לא הופר.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לתת את מה שאת מחויבת לבעלך, אפילו מינימום.

את חיבת להגיד לו קודם. תדע שאני הולכת אבל אין מצב שנקיים יחסים. אתה מעונין בזאת?

אם את לא נחרצת ואת תראי אם כואב לך או לא , אז בסדר, את עושה השתדלות וכבר תראי מה יהיה.

אבל אם את יודעת שמליון אחוז כל מה שלא יהיה ,אתם לא תקימו יחסים. זה די "לרמות" את הבעל.

גברים לא צריכים את החיבוק! ז"א זה נחמד להם כתוספת.

אבל אני חושבת שזה אכזריות לתת לגבר כמעט הכל. וברגע האחרון לעזוב אותו!! כי תכלס אנחנו לא חילונים. חרדים אין להם שום בררה אלא רק האישה.

זה כמו שגבר יקח אישה שמתה על קניות לחנות מאוד יוקרתית, והיא ממלאת עגלת קניות מפוצצת אחרי שעות של בחירה בגוד. וכשיגעו לקופה. הוא יגיד לה. עד פה!!!! בחרת, נהנת מהבחירה לא קונים! שכל אחת שחולה על קנית בגדים תחשבו על זה רגע. איזה אכזבה נוראית.

אני חושבת שאישה אם  לא מתאים לה באחד הלילות מכל מיני סיבות צריכה להגיד מיד בהתחלה,היום לא מתאים לי/כואב לי. וכדי שלא יגיע למצב שעושים הכל אבל בעצם בשביל הגבר לא עושים כלום.זה פשוט אכזריות לעשות ככה. זה כמו שבנ"א יהיה מת מצמא תביאי את הבקבוק לידו ולא תתני לו לשתות.

לשבת ולהגיד שכואב לך ולא לעשות כלום. אז ללכת לרופא ולראות מה כן ניתן לעשות.

סתם כך אני מכירה זוג שהיה נשוי 5 שנים בלי שקימו יחסי אישות! ועכשיו התגרשו.

האישה היתה הולכת למקוה , היו עושים הכל עד קיום יחסים.כי האישה פחדה מיזה  והבעל היה כ"כ טוב וריחם עליה, ותמך בה, וחיכה בסבלנות. עד שההורים פעם דיברו איתו, למה עדין אין ילדים? התברר שבכלל שנים הם לא עושים כלום. והם לא ביקשו עזרה כי האישה לא הסכימה.

אז לפעמים לחכות ולחכות זה כמו כדור שלג. לפחות לנסות פעם אחת ולראות. ואז להתמודד.

ואם זה לא בא מצד האישה. אז הבעל כן צריך לעמוד על זה אחרי זמן סביר ואחרי התיעצות, לראות לאן מתקדמים.

וברור שגבר צריך את החיבוק ואהבה אבל לא כמו האישה.

אחוז לא תקימו יחסים כמה שבועות קדימה, ואת רוצה את זה רק לנוחות להעביר את התינוק מיד ליד.

וכל זה בלי ליידע אותו ולדבר איתו על כך. אם הוא יודע ומסכים זה בסדר.

.כתבה פה מישהיא שהיא תלך למקוה רק בשביל להעביר ולא בשביל לקים יחסים ועוד משהוא, היא כתבה שהיא לא יכולה לראות את בעלה מסתובב לא רגוע, אבל הוא ימשיך להסתובב לא רגוע אם היא תטבול רק בשביל להעביר תינוק...

זה אפילו לא ענין של רמאות. יש כאן ענין הלכתי - איסור של הוצאת שז"ל. צריך לעשות הרבה מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה כדי שלא לבוא לידי זה. בעצם בעצם - זה השיקול.

אם צריך - במקרים מיוחדים - לטבול ולא לשמש, מוצאים פתרונות הלכתיים לזה.

ואם צריך להמתין עוד, זמן סביר, כדי שהאישה תהיה מסוגלת לשמש, ממתינים. אני מתכוונת שגם אם משוחחים, ולבעל ברור שלתקופת מה האישה לא תוכל לשמש יש במצב כזה פתח לבעיה הלכתית כנ"ל.

והזוג מכירים זה את זה ויחליטו בעצת רב.

לאישה אחרי לידה יש את הזמן שלה לתת לעצמה להחלים פיזית ורגשית.

היא לא חייבת לבעלה שום דבר, הוא זה שהתחייב לה בכתובה.

היא לא חייבת להיטיב עימו, אלא רוצה ושמחה להיטיב איתו.

והיא תעשה את זה ברגע שתוכל.

וכך גם שמחתו תהיה שלמה, ביודעו בבירור שטוב לה עם זה, ואינה סובלת בשקט חלילה.

אין מה להשוות זוג עם בעיות של חמש שנים, לאישה המבקשת  עוד כמה ימים כי המקום עדיין בטראומה.

אבל לא כך הוא.

אני כמובן לא מתייחסת למה שאת באופן אישי העלית ואני מקוה שלא תפגעי . לא זו הכונה.

אישה צריכה לדעת שבדבר הזה גם היא משועבדת לבעלה בדיוק כפי שהוא משועבד לה. לא נכון לומר שהיא לא חייבת לבעלה שום דבר. כבר פסקו חז"ל שאישה שמסרבת ליחסי אישות יוצאת בלא כתובה.

אישה צריכה לדעת שיש לה אחריות כלפי בעלה בנושא הזה. (לטבול בזמן, לא להחמיר על עצמה במקום שהוא אינו מעונין להחמיר ועוד).

אישה לא יכולה לחשוב רק על עצמה.

הרב ששאלתי העלה שאלה היפותטית: נניח שאני מתיר להם להעביר את התינוק מיד אל יד כשהם אסורים - כדי לפתור את המסורבלות הטכנית- האם היא תדחה את הטבילה עד שתהיה מסוגלת לשמש או שמה שחשוב לה הוא החיבוק ?  צריך לדעת שאת רוב הגברים מצב כזה של להיות מותרים ולא לשמש מעמיד בפני מכשלה.

לא נכון לומר באופן פשוט שכל  זוג והנורמות שלו.

נכון אולי לומר שזוג  צריך לעשות שאלת רב במקרה כזה.

שאלתי היום שוב.

נידה בדרך כלל, (לא יודעת מה לגבי לידה) אם הגבר לא מסוגל וחייב להוציא , אז בדורנו (נראה לי שזה קשור לדור) מותר לו להוציא בכוחות עצמו לעצמו.

ומי שאמרה לי את זה נשואה לתלמיד חכם גדול, והיא אמרה לי את זה כדוגמא לכך שאם יודעים את פרטי ההלכה במדוייק כמה שיותר אז ככה דווקא פחות מחמירים עם עצמינו,

אבל בכל מקרה תמיד לשאול רב אף פעם לא לפסוק לעצמינו כי ככה אמרו ......

ציטוט לא מילה במילה כי לא הבאתי אותו איתי לעבודה.

"הפוסקים אסרו על היולדת לטבול רק לשם נוחות דהינו להעברת חפצים. היא צריכה לכוון לשם טהרה גמורה דהינו מצוות זווג"  

לא יודעת אם הכוונה כשהבעל יודע או לא יודע אם הסכמה או לא, זו בעיקרון הגישה בהלכה

לגבי קרעים? תפרים? פחד איימים?

אלו שאלות אישיות שאיתן כל זוג מתמודד אחרת וכל רב יענה להם ספציפית!

אימיים.

לא יודעת אם לקיים יחסים כואבים זה פחד איימים.

גם לי היה כואב אחרי הלידה כך שאני מבינה אבל אם את כ"כ מסויטת אולי זה כבר מעבר לנורמה .

תעשי בירור בינך לבין עצמך ותשאלי נשים תראי אם את בגבול הנורמה של הפחד או מעבר. לטובתך.

כבר העדת על עצמך שאת אישה חזקה.

וזה נפלא.

אבל יש נשים שמאוד מפחדות אחרי לידה.

מאוד.

כן, אני שומעת מהרבה חברות.

אולי את זו שצריכה לשאול, ויותר בעדינות.

אולי בגלל שאת כזו חזקה בנות לא נפתחות בפנייך.

מעניין אותך ברמה האישית, נקרעתי הפעם, תחושה פנימית לא קלה, אבל התגברתי.

ואני לא כל כך מפחדת.

אולי אפילו בכלל לא מפחדת.

נרפאתי, החלמתי, והכל טוב.

אבל לא מתפלאת בכלל מנשים שנקרעו הרבה יותר ממני וממש מפחדות

זה לא אומר שהן לא נורמליות!

אני מכירה את התחושה לכן אמרתי לך שאולי גם את ככה.

הייתי במקווה לפני כמה ימים וכמעט טבעתי כי יש לי גם חרדות מלהכניס את הראש למים.

אז לכל אחת יש את הבעיות שלה.ואת הפחדים שלה. ושלא תחשבי שלא פחדתי אחרי הלידה. אבל אני מנסה להתגבר.

והכי קטע שהלידה האחרונה אני חוזרת מהמקוה ובעלי אומר לי , הפעם את ממש לא פוחדת שיכאב לך.

ואמרתי אמאלה, מה דיברתי איתי על זה?? שכחתי שזה אמור לכאוב!! ומאותו רגע זה התחיל לכאוב.......

לכך שלא כולן מסוגלות.

אני חושבת שאצל הרבה מהבנות הפחד הוא לא מכאב אמיתי אלא חרדה רגשית יותר.

וגם זה הגיוני אחרי לידה.

לא כולן יצטרכו טיפול בשביל להתגבר על זה, אלא יספיק להן מעט זמן ואהבה וסבלנות מהבעל היקר...

שיש פה כנראה אצל חלק מהזוגות.

בעלי ממש לא לחוץ על אישות אחרי לידה.

אחרי הכל גם הוא מותש וטרוד הרבה מעבר לרגיל, וכל מה שהוא רוצה זה שאלך למקווה כדי שאני רגיש טוב עם עצמי, כדי שאני אחזור להיות מאושרת.

מעבר לזה,

הוא נרתע כמוני מאישות אחרי לידה, יש לו סיוטים שיכאיב לי.....

אז כל זוג והנורמות שלו!!!! וזה בסדר גמור!!!!

עם תינוק בן חודש או יותר, שלא תמיד ישן בלילה או ישן בצורה ניתנת לצפייה מראש כדי להיות ביחד, תוסיפו לזה חשש מלהרות שוב שנייה אחרי לידה, יש עוד נשים כמוני????? כולן רק מחכות להיות עם הבעל? התינוק ישן??

על אישות בליל טבילה שאחרי הלידה....

להרבה יולדות אין שום חזק וכוחות, ולאחרות יש פחדים וכאבים, בדיוק על זה אני מדברת....

מזדהה איתך. גם אני ממוטטת בלילות....

למניעה.ואני לא נכנסת אם מותר או אסור או כדאי. סתם לעצם הרעיון להוריד חשש אחד.

לומדים למצוא את הכח והזמן כי אחרת תמצאו את עצמכם כל אחד מנותק מהשני...אני חשובת שלפעמים חיבים לקים יחסים רק כדי לסמן וי. ולא לותר על זה!רק כדי לשמור על החיבור בין הבעל לאישה אפילו שלא מתחשק ואין כח.

כי חיי נשואים בלי יחסים לא יחזיקו מעמד. אז כרגע זמני זה בלי חשק וכח אבל יהיו ימים טובים יותר כשהתינוק יגדל וכרגע זה תקופה יותר קשה,לפעמים "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

מה הוא כל הלילה צורח? לא!

 וד"א גם אני ממוטטת בלילות!!!!!!!!!!!!!!

אחרי לידות בלילות, וגם לי היה החשש להכנס שוב להריון,

אבל היה שווה את המאמץ בשביל הבעל, אין ספק.

לבעלי לדוגמא היה קשה שחיברנו את המיטות אחרי 3 חודשים בערך שהינו אסורים ולא יכולנו לקיים יחסים

אז חיכינו עוד קצת

חשוב לדבר בינכם מה מתאים לכם ומה טוב לכם

זה נורא אישי ואינטימי ואין בזה הכללות

לא אומרים "זה לא הופר" אלא "זה לא פייר" ...

ב. צריך לשאול רב את העניין הזה, הגבר צריך ללכת לקראת האישה, והאישה לקראת הבעל,

כמו בכל עניין בנישואין,

הרבה נשים מתוסכלות לדעתי מהקטע הזה שאת רק מבקשת מגע או חיבוק, או אפילו מסאז' קטן והופס זה הופך לטקס אישות שלם שבכלל לא חלמת עליו

וכן הגבר.

כל אחד צריך לשאול רב, וגם להתחשב אחד בשני.

ברור שבעל בן תורה, בוגר ישיבה, עם מידות טובות, לא יתן לאישתו לסבול

הרבנית נעמי שפירא אומרת שהגברים בדרך כלל מרגישים לא נעים כי הם חוששים שהאשה סובלת, ולכן התפקיד שלנו לתת להם להרגיש טוב עם זה

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

עם גרבי כותנה

כי השעם הזה (כמו טבע הכוונה?) נראלי יכול לגרום להזיע

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

רופאה אמרה שזה התחלה של פטריה.

שלחה אותנו לשטוף רגליים בסבון קשיח, פעמיים-שלוש ביום, עם הקפדה ספציפית על בין האצבעות.

עבר תוך ימים בודדים, ומאז כשמתחיל לחזור, פשוט חוזרים לשטיפות.

כמו כן יש לי משחה שעושה פלאים לרגל, לפטריות  לריח וכל השאר..

מצרפת קישור, אפשר למצוא בכל בית מרקחת. יש לי אותה קבוע בבית.

קרם רגליים טיפולי | 150 מ"ל | מועשר בשמן זית טבעי | 

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

גם בקיץ אני שמה מכנס ארוך בגן ולרוב גם חולצות ארוכות, מקסימום מקפלים להם בשרוולים. בגן מקפיאים לכן אני צריכה כמות

יש לי לעכשיו קצת אבל אחרי שעשיתי סדר רואה שזה הרבה פחות משחשבתי

תודה רבה , נחשוב על מה שכתבתן פה 

כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

עד מתי נשארים לעבוד בעבודות כאלה...

ואם רוצים לעבוד בעבודה אחרת אחרי שנים, זה יעבוד?

כל זוג ומציאות החיים שלו והצפי לאיך החיים יראו בהמשך, כמובן בהתאם לשאיפות. אם השאיפה שלו להמשיך במצב הנתון ולך אין בעיה עם זה - זה לא ישתנה עד שהילדים יהיו עצמאיים. אם מבחינתכם זו מציאות זמנית אז נושמים עמוק וקובעים דד ליין.

אני חושבת שאם אתם יודעים שזו מציאות לשנה שנתיים זה לא משנה ככ. קשה לי להאמין שלא תצליחי חזור לשוק העבודה אחכ. אולי גם תלוי מה המקצוע המקורי שלך.

אם המציאות הזו הולכת להימשך יותר זמן, אז הייתי בונה את זה באופן אסטרטגי - חושבת במה אני רוצה לעבוד אחרי, כשאשתלב חזרה בשוק העבודה ושואפת למצוא משרות חלקיות שיקדמו אותי לשם.

אם את רוצה להיות מחנכת בביס, אז תמצאי עכשיו משרה חלקית של מורה מקצועית נגיד.

גם משרות מזכירות יכולות לקדם אותך לעבר משהו. כל משרה זוטרה היא בעצם מתחת למשהו גדול ואחראי יותר, ואז זה פשוט עניין של לאן את רוצה להתקדם. 

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

אני מרגישה שלאט לאט זה נהיה פחות ברור מאליו שמי שיאסוף את הילדים תהיה האישה.

אני למשל כנראה אצטרך ההפך (בואי נראה איך יסתדר גם עם העבודה שלו חחח)

אבל כן, שמעתי כמה וכמה שאמרו- גברים גרושים מוצאים יומיים בשבוע להגיע בזמן לאסוף את הילדים. אז בוא נעשה את זה *לפני* הגירושים😂

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

בישראל המס מחושב בנפרד לכל אחד מבני הזוג, ללא תלות בהכנסה של השני.

ובגלל מדרגות המס, עדיף בהחלט שניים שמרוויחים 15 כל אחד מאשר אחד שמרוויח 30. (ברוטו זהה, נטו שונה).

בנוסף, אם מתוכננים עוד ילדים אז חופשות לידה וכו.

אבל כן, יש משרות שזה הכל או כלום. שלא יתנו לו לעבוד בהיקף מצומצם יותר. ואז זה סיפור אחר.

הערה חשובה לפותחת- חייב חייב שיעשה ביטוח אובדן כושר עבודה. הוא המפרנס היחיד, אם חלילה יקרה משהו שמונע ממנו להמשיך לעבוד- אתם תהיו חייבים את זה. 

כי הבית צריך את הכסף הזה או בגלל שזה דרישות המשרה.

אם זה בגלל כסף אז כנראה שעדיף שהוא יוריד אחוזי משרה וגם אשתו תעבוד.

ואת צודקת שיש משרות שדורשות את השעות הארוכות כתנאי, ואין אופציה להוריד אחוזי משרה. 

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

ואין לי מושג מה ממלא אותי...

הלוואי וידעתי

לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכם ומה הצורך הכלכלי. אבל אולי זה יותר עניין של לעשות משהו שאת טובה בו, נהנית ממנו, מסופקת ממנו?

כלומר מעבר לאימהות.

ואז אולי אפילו משרה חלקית מאוד בתחום שמעניין אותך, תהיה עדיפה בהרבה על משרה מלאה במשהו שאין לך תשוקה אליו. 

אני עושה הרבה שעות נוספות.

כל אחד עובד יום או יומיים מהבית, סה"כ שנינו ביחד 3 ימים מהבית בד"כ.

כשהיו לי רק קטנים נעזרתי בבייביסיטר,

עכשיו הגדולים אוספים את הקטנים ככה שגם כשעובדים מהבית יש רצף.

כששנינו מהמשרד בד"כ אחד מפזר והשני אוסף וימים אחרים מתחלפים.

שעות העבודה גמישות.

יש המון משרות כאלו שאמנם יש הספקים אבל יש גמישות מסויימת ואפשר להמשיך בערב.

בעיני מציאות של "אבא של שבת" זה פספוס. השאלה אם זה זמני/ קבוע ואם אתם רוצים לעשות משהו לגבי זה.

יש משרות חלקיות אם את רוצה.

לא עבדתי כמה שנים שאני בעיקר הייתי איתם

והשנה התחלתי משהו כעצמאית ואז זה ממש סבבה כי אני זמינה תמיד בתקופות עמוסות שלו אני עובדת הרבה פחות ברמת היום בשבוע 

3 ימים בשבוע, כי באמת יש לך המון עול בבית.

חוץ מזה, תבדקו אופציה שיום יומיים בשבוע הוא כן יפזר/ יאסוף זה נשמע מאוד.

לגבי מה לעבוד קודם כל השאלה האם יש לך הכשרה ואיזו...

לי יש קרם עיניים של איל מקיאג', אני רואה שיפור באופן מיידי אחרי שאני שמה אותו שהאזור של העיניים אחיד ומואר יותר. בעיקרון הם אומרים שזה עוזר לטווח הארוך בהעלמת ומניעת השחור מתחת לעיניים אבל הניסיון שלי הוא מהטווח הקצר (כמה חודשים רק). לדעתי זה מוצלח 

לטווח קצר יש כל מיני משחות קוסמטיות שיכולות לעזור, כמו תכשירים עם ויטמין סי/ קפאין 

אגב קונסילר לא מספיק, מתחתיו ממליצה לך לשים קורקטור כתום באזר העפעפיים וזה יטשטש לך הרבה יותר טוב

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

שאם יש לך את הפחדים מבחינה בטחונית

אז תצטרכי להוריד את בעלך מהחלום הזה של לגור בגבעה...

במיוחד אם הוא מתכוון להשאיר אותך רוב הזמן בבית לבד עם הילדים

אני כן מכירה מישהי שמאוד פחדה גם ביטחונית וגם לנהוג באזורים כאלה והיום גרה בגבעה

אבל בעלה עבד קשה מאוד מאוד מאוד בשביל זה

והגבעה הזו היא מפעל חייו

ובהתחלה הוא לא זז ממנה מטר עד שהתרגלה

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

האמת שבשבת הוא דיבר איתי דווקא דיבר על יישובים אחרים אפילו לא ביהודה ושומרון, לא דווקא גבעות,

כשלפני זה זה מה שתמיד הוא דיבר.

אני לא יכולה לפרט את השמות של המקומות שהאחים גרים כי אתן אולי תזהו אבל אני חושבת שאחד מהם נחשב כבר יישוב רק שאין שם סופר, בית ספר, מרפאה וגם סתם לא מתחברת לסגנון שם.

באופן כללי מפריע לו שאין קשר עם השכנים

גם היו שכנים שהיה ממש עניין שגרם לבעלי להתעצבן איך שהם התנהלו, אני לא אפרט בגלל אאוטינג.

וגם שכחתי לציין שהיינו גרים בבית אחר ביישוב, ששם בעלי יותר נהנה, כי הרגיש יותר בקשר עם השכנים וכשעברנו דירה אני חושבת שהוא מאוד התבאס שכל אחד בתוך עצמו, ניסנו פעם להזמין שכנים בשבת והם לא שיתפו פעולה.

נשמע כמו קשיי הסתגלות.

לדעתי תשקפי לו את המחירים שאת והילדים תשלמו ואת הטרחה הכרוכה במעבר ותבקשי ממנו עוד שנה לנסות להסתגל לפני שמדברים על זה שוב.

אם חשוב לו הקשר עם האחים אפשר להזמין או להתארח קצת יותר.

אולי לסבלט את הבית.

לא הייתי עוברת ומשנה הכל מאפס בטח לא במקום שאין את כל השירותים שהתרגלת אליהם.

אם האזורים בתוך הישוב שונים מאוד מבחינת הסגנון אולי שווה לשקול מעבר בתוך הישוב.

וכדאי לך להתאמן על נהיגה לפחות בתוך הישוב אין את המגבלה הבטחונית וזה יעזור לך לפחות בתול הישוב אם האיזור שהוא יותר אוהב יותר רחוק מכל השירותים שציינת.

אם אחרי שנה תראי שאין מנוס, לפחות את תהיי יותר שלמה עם זה.

הוא רוצה מקום חברתי יותר

ולך חשובה הנגישות של השירותים השונים (מרפאה, מכולת, בי"ס וכיו')

זה שהוא הביא כאופציה את היישובים של האחים שלו זה כנראה כי זה מה שהוא מכיר

קודם כל למצות את האופציות בתוך היישוב שלכם

אולי יש מעגלים חברתיים נוספים או מעבר בתוך היישוב שלכם לאזור אחר עם יותר זמינות חברתית

ואם עדיין לא ניתן המענה שמיישב את הדעת אפשר לבחון מעבר למקום שניתן מענה לצרכים של שניכם

של הביצית המופרית (העובר בימיו הראשונים) שנצמדת לרירית הרחם ונקשרת לכלי הדם שם.  

שיהיה לך הריון בבריאות שלמה וטובה, ובידיים מלאות!

ובמיון אמרו לי שזה כנראה דימום השתרשות קטן וזה יכול לקרות גם בשלב הזה.