ההלכה ועל פי מה שידוע לי, אז למה לא?

בכל מקרה אל תשכחי שאת צריכה ללכת לרופא נשים, ושלא כדאי וגם כואב לקיים יחסי אישות,

זו לידה ראשונה שלך?

לא זכור לי כמות כזאת בלידות הקודמות...

אז מה הבעיה? הרווחת

ואם יותר מבעבר, אז תדעי שיש עוד הרבה נשים כמוך,

כמוני למשל שהדימום אורך הרבה יותר זמן................

זה ממש לא חייב להכאיב יחסי אישות אחרי לידה.

אולי לך זה כך, אבל לא לכולן (לי למשל, לא כאב בכלל)

הייתי בטוחה שזה ממש כואב אחרי הלידה, ופחדתי וכו' והאמת שזה ממש לא תמיד כואב.. (התשמיש)

לכאוב, בכל מקרה צריך להחזיק את זה בראש,

לי אמרו בלידה הראשונה שזה כמו בלילה של החתונה,

לאט,

בזהירות,

ובקצב של האשה,

כדי שלא יקרע שם משהו,

לגבי הלימון זה בדיוק הזמן.

אם שותים לימון בתחילת מחזור זה עוזר?

כמה לשתות?

איזה מתי??

תודה,

יש לי מחזור ממש ארוך

זה עוזר אם את שותה בהמשך

לי זה עזר (ושתיתי בימים הרביעי- חמישי)

כמה שיותר מהר להיטהר. ולעשות מליון דברים בשביל זה.

והבעיה שגם המון מתאכזבות אח"כ. ופתאום יש עוד דימומים. ומלא בדיקות וריצות לרב.ואני רואה פה הרבה מיואשות. גם ככה קשה אחרי לידה מכל הבחינות. מבינה את הרצון כבר להיות מותרים

אני לא יודעת מבחינה הלכתית.

אבל אני כמו שאומרים הרופאים 6 שבועות אחרי לידה הולכת לרופא ושהכל בסדר מתחילה עם הבדיקות.כינראה לי מבחינת הרופא המקום נרפא 6 שבועות אחרי לידה (האמת שעכשיו אני נזכרת יתכן שניסיתי כמה ימים לפני שישה שבועות, ז"א לפני שהלכתי לרופא ותוך כדי השבעה נקים הלכתי לרופא כדי שאני אדע שאין דימומין וגם הכל חזר לקדמותו)

אז יכול להיות שבערך כבר 7 שבועות אחרי לידה כבר הייתי טהורה.

וב"ה אף פעם לא הסתבכתי עם דימומים וכו'.

אני לא רוצה לחשוב להתחיל לעשות מיליון בדיקות. אני שונאת את הבדיקות פעמים ביום בשבווע הזה.וההפסק שאת כמעט שעה לא יכולה לזוז כדי לא להיפצע. זה סיוט לעשות כמה פעמים הפסק.

אני עושה כי חיבים. אבל אני הייתי יורדת מדעתי אם הייתי מנסה להתחיל נגיד שלושה שבועות אחרי לידה לשתות לימונים או עוד כל מיני דברים. וגם ככה המקום כואב אז לעשות הרבה בדיקות שיוצאות לא טוב וזה מיותר.

זה גם מטיש נפשית וגם פיזית.

אני לא רוצה כמובן ח"ו לקרר את ההלכה. גם אשמח לשמוע אם מישהיא יודעת מה ההלכה

אחרי לידה אין חיוב של טבילה בזמנה 

קודם כל גם לדעתי לא צריך להיות לחץ, העניין הוא שהלחץ לדעתי נובע משתי סיבות:

1. שאנחנו כל כך חייבות חיבוק, ליטוף ותמיכה אחרי הלידה, כי אנחנו כל כך בדאון בגלל הבייבי בלוז וההורמונים

ולכן כל כך קשה שהבעל לא יכול חבק וכולי. מעבר לזה ברור שאני אישית לא חולמת על יחסי אישות אחרי הלידה, את מי זה מעניין בכלל? לא יודעת , אולי יש כאלה.

 2. שנית, לראות את הבעל כל הזמן באי שקט בגלל שאת נידה, זה מטריף את הדעת אחרי לידה, כי גם ככה קשה אחרי לידה, ועוד שהם עצבניים מזה שאת נידה זה מחרפן.

3. אני שאלתי על הלימונים בגלל שתמיד יש לי מחזור ארוך ואני בכלל לא אחרי לידה. למי שלא יודעת, מחזור ארוך זה סיוט גדול, כי בקושי יש זמן נורמאלי עם הבעל, אז בבקשה לדון לכף זכות את הכותבות,

וכמובן שאחרי לידה אני נידה גם פול זמן מהרגיל, בערך דימום של 6 שבועות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם טובלים רק בשביל שיהיה קל טכנית\ חיבוק אני חושבת שזו אמורה להיות בעיה

אחרי שאשה הולכת למקווה אמורים לחזור לחיים זוגיים מלאים

(כמעט בטוחה , כדאי לברר את זה)

טובלים כדי לחזור לזוגיות מלאה - שאם לא כן עלולים להיכנס למצבים בעייתים מבחינה הלכתית.

אלא  במקרים קיצוניים - של קרעים או תפרים בעייתיים במיוחד - שאז צריך לעשות שאלת רב איך לנהוג ולא לדחות את הטבילה זמן ממושך מעבר לזמן הסביר של משכב הלידה. 

והן פשוט טועות.

נטהרים לא רק בשביל אישות, מה קרה לכן?

אין צורך להזדעזע או להתחלחל 

רציתי רק להאיר כדי שידעו שיש כאן מקום לשאלה. זה הכול

ושוב, אני מדברת דווקא על אחרי לידה שהולכים למקוה מטעמי נוחות בהעברת התינוק וכו'

במצב רגיל מובן שאשה חייבת ללכת למקוה כל אימת שסימה 7 נקיים

אגב לב אמיץ גם חושבת כמוני. לב אמיץ את יודעת את זה בודאות?

יש ענין לטבול בזמן. כשמשכב הלידה אורך זמן סביר - זמן סביר יכול להיות גם שלושה שבועות/ חודש / ומעלה.

ויש לקחת בחשבון כשטובלים בזמן הסביר הזה שחוזרים מטבילה לזוגיות מלאה.

דהיינו, אם האישה היא כשבועיים וחצי-שלושה אחרי לידה והיא עדיין חלשה מאוד או שהמקום עדיין לא החלים או שהיא מחלימה מניתוח והיא כבר נקיה מדם - נראה לי שבמצב כזה צריך להמתין עוד שתהיה מסוגלת לחזור לזוגיות מלאה ולא תטבול. ליתר ביטחון אני אשאל שוב בל"ד.

במקרים מיוחדים שבהם הדימום הסתיים והמקום עדיין לא החלים או שהתשמיש קשה (או למשל בהריון בסיכון כשאסור לשמש כדי לשמור על ההריון) יש ענין לטבול ולמצוא פתרונות הלכתיים.

למעשה שתי הדוגמאות לוקחות בחשבון את המתח הקיים כשהאישה אינה יכולה לשמש.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

האמת בנות, שדווקא עכשיו אני ממש נרגעת!

חשבתי תמיד שרק אני עם דימום ארוך אחרי לידות,

והייתי בטוחה שרק אני ובעלי כל כך סובלים,

וכל הזמן הרגשתי רגשות אשם,

וגם בעלי היה בטוח שרק אני ככה, ושאולי יש לי בעיה חס וחלילה,

אתן יודעות איך זה גברים, הם לא יודעים מה קורה אצל אחרים,

והאמת שגם אנחנו לא, ולכן כל כך מחזק אותי הפורום הזה,

אני מצטערת שלא הכרתי את הפורום קודם לכן!!

כולכן חזקתן אותי מאוד,

ואולי עכשיו אני אפסיק לחיות בטירוף הזה של מתי יגמר הדימום ואולי בעזרת השם בלידה

הבאה אהיה רגועה יותר,

מה שעוד חבל, הוא שאת בעלי לא הדריכו טוב כמו שאת הבעלים של כל אלה שכתבו לפניי,

ואכן כן - חיבוקים לכולן!

האישה זה לא הופר.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לתת את מה שאת מחויבת לבעלך, אפילו מינימום.

את חיבת להגיד לו קודם. תדע שאני הולכת אבל אין מצב שנקיים יחסים. אתה מעונין בזאת?

אם את לא נחרצת ואת תראי אם כואב לך או לא , אז בסדר, את עושה השתדלות וכבר תראי מה יהיה.

אבל אם את יודעת שמליון אחוז כל מה שלא יהיה ,אתם לא תקימו יחסים. זה די "לרמות" את הבעל.

גברים לא צריכים את החיבוק! ז"א זה נחמד להם כתוספת.

אבל אני חושבת שזה אכזריות לתת לגבר כמעט הכל. וברגע האחרון לעזוב אותו!! כי תכלס אנחנו לא חילונים. חרדים אין להם שום בררה אלא רק האישה.

זה כמו שגבר יקח אישה שמתה על קניות לחנות מאוד יוקרתית, והיא ממלאת עגלת קניות מפוצצת אחרי שעות של בחירה בגוד. וכשיגעו לקופה. הוא יגיד לה. עד פה!!!! בחרת, נהנת מהבחירה לא קונים! שכל אחת שחולה על קנית בגדים תחשבו על זה רגע. איזה אכזבה נוראית.

אני חושבת שאישה אם  לא מתאים לה באחד הלילות מכל מיני סיבות צריכה להגיד מיד בהתחלה,היום לא מתאים לי/כואב לי. וכדי שלא יגיע למצב שעושים הכל אבל בעצם בשביל הגבר לא עושים כלום.זה פשוט אכזריות לעשות ככה. זה כמו שבנ"א יהיה מת מצמא תביאי את הבקבוק לידו ולא תתני לו לשתות.

לשבת ולהגיד שכואב לך ולא לעשות כלום. אז ללכת לרופא ולראות מה כן ניתן לעשות.

סתם כך אני מכירה זוג שהיה נשוי 5 שנים בלי שקימו יחסי אישות! ועכשיו התגרשו.

האישה היתה הולכת למקוה , היו עושים הכל עד קיום יחסים.כי האישה פחדה מיזה  והבעל היה כ"כ טוב וריחם עליה, ותמך בה, וחיכה בסבלנות. עד שההורים פעם דיברו איתו, למה עדין אין ילדים? התברר שבכלל שנים הם לא עושים כלום. והם לא ביקשו עזרה כי האישה לא הסכימה.

אז לפעמים לחכות ולחכות זה כמו כדור שלג. לפחות לנסות פעם אחת ולראות. ואז להתמודד.

ואם זה לא בא מצד האישה. אז הבעל כן צריך לעמוד על זה אחרי זמן סביר ואחרי התיעצות, לראות לאן מתקדמים.

וברור שגבר צריך את החיבוק ואהבה אבל לא כמו האישה.

אחוז לא תקימו יחסים כמה שבועות קדימה, ואת רוצה את זה רק לנוחות להעביר את התינוק מיד ליד.

וכל זה בלי ליידע אותו ולדבר איתו על כך. אם הוא יודע ומסכים זה בסדר.

.כתבה פה מישהיא שהיא תלך למקוה רק בשביל להעביר ולא בשביל לקים יחסים ועוד משהוא, היא כתבה שהיא לא יכולה לראות את בעלה מסתובב לא רגוע, אבל הוא ימשיך להסתובב לא רגוע אם היא תטבול רק בשביל להעביר תינוק...

זה אפילו לא ענין של רמאות. יש כאן ענין הלכתי - איסור של הוצאת שז"ל. צריך לעשות הרבה מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה כדי שלא לבוא לידי זה. בעצם בעצם - זה השיקול.

אם צריך - במקרים מיוחדים - לטבול ולא לשמש, מוצאים פתרונות הלכתיים לזה.

ואם צריך להמתין עוד, זמן סביר, כדי שהאישה תהיה מסוגלת לשמש, ממתינים. אני מתכוונת שגם אם משוחחים, ולבעל ברור שלתקופת מה האישה לא תוכל לשמש יש במצב כזה פתח לבעיה הלכתית כנ"ל.

והזוג מכירים זה את זה ויחליטו בעצת רב.

לאישה אחרי לידה יש את הזמן שלה לתת לעצמה להחלים פיזית ורגשית.

היא לא חייבת לבעלה שום דבר, הוא זה שהתחייב לה בכתובה.

היא לא חייבת להיטיב עימו, אלא רוצה ושמחה להיטיב איתו.

והיא תעשה את זה ברגע שתוכל.

וכך גם שמחתו תהיה שלמה, ביודעו בבירור שטוב לה עם זה, ואינה סובלת בשקט חלילה.

אין מה להשוות זוג עם בעיות של חמש שנים, לאישה המבקשת  עוד כמה ימים כי המקום עדיין בטראומה.

אבל לא כך הוא.

אני כמובן לא מתייחסת למה שאת באופן אישי העלית ואני מקוה שלא תפגעי . לא זו הכונה.

אישה צריכה לדעת שבדבר הזה גם היא משועבדת לבעלה בדיוק כפי שהוא משועבד לה. לא נכון לומר שהיא לא חייבת לבעלה שום דבר. כבר פסקו חז"ל שאישה שמסרבת ליחסי אישות יוצאת בלא כתובה.

אישה צריכה לדעת שיש לה אחריות כלפי בעלה בנושא הזה. (לטבול בזמן, לא להחמיר על עצמה במקום שהוא אינו מעונין להחמיר ועוד).

אישה לא יכולה לחשוב רק על עצמה.

הרב ששאלתי העלה שאלה היפותטית: נניח שאני מתיר להם להעביר את התינוק מיד אל יד כשהם אסורים - כדי לפתור את המסורבלות הטכנית- האם היא תדחה את הטבילה עד שתהיה מסוגלת לשמש או שמה שחשוב לה הוא החיבוק ?  צריך לדעת שאת רוב הגברים מצב כזה של להיות מותרים ולא לשמש מעמיד בפני מכשלה.

לא נכון לומר באופן פשוט שכל  זוג והנורמות שלו.

נכון אולי לומר שזוג  צריך לעשות שאלת רב במקרה כזה.

שאלתי היום שוב.

נידה בדרך כלל, (לא יודעת מה לגבי לידה) אם הגבר לא מסוגל וחייב להוציא , אז בדורנו (נראה לי שזה קשור לדור) מותר לו להוציא בכוחות עצמו לעצמו.

ומי שאמרה לי את זה נשואה לתלמיד חכם גדול, והיא אמרה לי את זה כדוגמא לכך שאם יודעים את פרטי ההלכה במדוייק כמה שיותר אז ככה דווקא פחות מחמירים עם עצמינו,

אבל בכל מקרה תמיד לשאול רב אף פעם לא לפסוק לעצמינו כי ככה אמרו ......

ציטוט לא מילה במילה כי לא הבאתי אותו איתי לעבודה.

"הפוסקים אסרו על היולדת לטבול רק לשם נוחות דהינו להעברת חפצים. היא צריכה לכוון לשם טהרה גמורה דהינו מצוות זווג"  

לא יודעת אם הכוונה כשהבעל יודע או לא יודע אם הסכמה או לא, זו בעיקרון הגישה בהלכה

לגבי קרעים? תפרים? פחד איימים?

אלו שאלות אישיות שאיתן כל זוג מתמודד אחרת וכל רב יענה להם ספציפית!

אימיים.

לא יודעת אם לקיים יחסים כואבים זה פחד איימים.

גם לי היה כואב אחרי הלידה כך שאני מבינה אבל אם את כ"כ מסויטת אולי זה כבר מעבר לנורמה .

תעשי בירור בינך לבין עצמך ותשאלי נשים תראי אם את בגבול הנורמה של הפחד או מעבר. לטובתך.

כבר העדת על עצמך שאת אישה חזקה.

וזה נפלא.

אבל יש נשים שמאוד מפחדות אחרי לידה.

מאוד.

כן, אני שומעת מהרבה חברות.

אולי את זו שצריכה לשאול, ויותר בעדינות.

אולי בגלל שאת כזו חזקה בנות לא נפתחות בפנייך.

מעניין אותך ברמה האישית, נקרעתי הפעם, תחושה פנימית לא קלה, אבל התגברתי.

ואני לא כל כך מפחדת.

אולי אפילו בכלל לא מפחדת.

נרפאתי, החלמתי, והכל טוב.

אבל לא מתפלאת בכלל מנשים שנקרעו הרבה יותר ממני וממש מפחדות

זה לא אומר שהן לא נורמליות!

אני מכירה את התחושה לכן אמרתי לך שאולי גם את ככה.

הייתי במקווה לפני כמה ימים וכמעט טבעתי כי יש לי גם חרדות מלהכניס את הראש למים.

אז לכל אחת יש את הבעיות שלה.ואת הפחדים שלה. ושלא תחשבי שלא פחדתי אחרי הלידה. אבל אני מנסה להתגבר.

והכי קטע שהלידה האחרונה אני חוזרת מהמקוה ובעלי אומר לי , הפעם את ממש לא פוחדת שיכאב לך.

ואמרתי אמאלה, מה דיברתי איתי על זה?? שכחתי שזה אמור לכאוב!! ומאותו רגע זה התחיל לכאוב.......

לכך שלא כולן מסוגלות.

אני חושבת שאצל הרבה מהבנות הפחד הוא לא מכאב אמיתי אלא חרדה רגשית יותר.

וגם זה הגיוני אחרי לידה.

לא כולן יצטרכו טיפול בשביל להתגבר על זה, אלא יספיק להן מעט זמן ואהבה וסבלנות מהבעל היקר...

שיש פה כנראה אצל חלק מהזוגות.

בעלי ממש לא לחוץ על אישות אחרי לידה.

אחרי הכל גם הוא מותש וטרוד הרבה מעבר לרגיל, וכל מה שהוא רוצה זה שאלך למקווה כדי שאני רגיש טוב עם עצמי, כדי שאני אחזור להיות מאושרת.

מעבר לזה,

הוא נרתע כמוני מאישות אחרי לידה, יש לו סיוטים שיכאיב לי.....

אז כל זוג והנורמות שלו!!!! וזה בסדר גמור!!!!

עם תינוק בן חודש או יותר, שלא תמיד ישן בלילה או ישן בצורה ניתנת לצפייה מראש כדי להיות ביחד, תוסיפו לזה חשש מלהרות שוב שנייה אחרי לידה, יש עוד נשים כמוני????? כולן רק מחכות להיות עם הבעל? התינוק ישן??

על אישות בליל טבילה שאחרי הלידה....

להרבה יולדות אין שום חזק וכוחות, ולאחרות יש פחדים וכאבים, בדיוק על זה אני מדברת....

מזדהה איתך. גם אני ממוטטת בלילות....

למניעה.ואני לא נכנסת אם מותר או אסור או כדאי. סתם לעצם הרעיון להוריד חשש אחד.

לומדים למצוא את הכח והזמן כי אחרת תמצאו את עצמכם כל אחד מנותק מהשני...אני חשובת שלפעמים חיבים לקים יחסים רק כדי לסמן וי. ולא לותר על זה!רק כדי לשמור על החיבור בין הבעל לאישה אפילו שלא מתחשק ואין כח.

כי חיי נשואים בלי יחסים לא יחזיקו מעמד. אז כרגע זמני זה בלי חשק וכח אבל יהיו ימים טובים יותר כשהתינוק יגדל וכרגע זה תקופה יותר קשה,לפעמים "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

מה הוא כל הלילה צורח? לא!

 וד"א גם אני ממוטטת בלילות!!!!!!!!!!!!!!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אחרי לידות בלילות, וגם לי היה החשש להכנס שוב להריון,

אבל היה שווה את המאמץ בשביל הבעל, אין ספק.

לבעלי לדוגמא היה קשה שחיברנו את המיטות אחרי 3 חודשים בערך שהינו אסורים ולא יכולנו לקיים יחסים

אז חיכינו עוד קצת

חשוב לדבר בינכם מה מתאים לכם ומה טוב לכם

זה נורא אישי ואינטימי ואין בזה הכללות

לא אומרים "זה לא הופר" אלא "זה לא פייר" ...

ב. צריך לשאול רב את העניין הזה, הגבר צריך ללכת לקראת האישה, והאישה לקראת הבעל,

כמו בכל עניין בנישואין,

הרבה נשים מתוסכלות לדעתי מהקטע הזה שאת רק מבקשת מגע או חיבוק, או אפילו מסאז' קטן והופס זה הופך לטקס אישות שלם שבכלל לא חלמת עליו

וכן הגבר.

כל אחד צריך לשאול רב, וגם להתחשב אחד בשני.

ברור שבעל בן תורה, בוגר ישיבה, עם מידות טובות, לא יתן לאישתו לסבול

הרבנית נעמי שפירא אומרת שהגברים בדרך כלל מרגישים לא נעים כי הם חוששים שהאשה סובלת, ולכן התפקיד שלנו לתת להם להרגיש טוב עם זה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

מדהימה

לא עשיתי, אבל יודעת שהיא מומלצת מאד מאד

עדיפות לאזור המרכז

אבל יכולה גם לנסוע לירושלים בשביל מישהו מאוד מומלץ. תודה!

מצוינת