יום שישי בבוקר התחילו לי שוב צירים חזקים אבל אני כבר לא התייחסתי, נכנסתי למקלחת ובכיתי. בעלי רצה לנסוע לבית החולים אמרתי לו שבשום אופן לא.
הכנתי את האוטו והתיק שאם יהיה ירידת מים או דימום בשבת ניסע.
כל השבת קפצתי מכאבים וכך גם מוצאי שבת. אבל אני התעקשתי לא לנסוע.
יום ראשון התרגלתי קצת לכאבים וידעתי כבר איך ומה לעשות ויצאתי לירושלים עם הבנות לקניות. בעלי לקח אותי בכח ואמר שהוא לא עוזב אותי עד שאני הולכת להיבדק בבית החולים. השארתי את הבנות אצל סבתא שלי ואמרתי לה שעוד חצי שעה חוזרת. ...
כל הדרך התווכחתי איתו שאנחנו נוסעים לחינם וחבל על הזמן....
בקיצור הגענו לבית החולים ואני כבר התביישתי ואמרתי להם שיש לי צירים אבל אני לא בטוחה שזה לידה.
בודקים אותי ואני כבר מתכוננת לשמוע את הפזמון המוכר - את הולכת הביתה.אבל המיילדת אומרת לי גברת יש לך פתיחה חמש את נשארת.ואני ככה אומרת לה מה? מה אמרת עכשיו? והיא מתחילה לצחוק ואומרת לי הפעם את בלידה!
התקשרתי מהר לאמא שלי שבכלל לא אמרתי לה שנסעתי לבית החולים שתגיע מהר...
הכניסו אותי לחדר לידה ודבר ראשון ביקשתי אפידורל,
סבלתי מספיק!
הביאו לי אפידורל וקצת פיטוצין כי בגלל הריבוי מים הראש היה ממש ממש גבוה ותוך שעה וחצי התפתח
לשבעה סנטימטר והראש ירד. המיילדת רוצה לפקוע מים ואני מבקשת שיחכו חצי שעה כי אין לי כח ....
אחרי חצי שעה הרופאה נכנסת ופוקעת את המים ואומרת לי שאקרא לה ברגע שאני מרגישה לחץ.
הרופאה עדיין לא מספיקה לצאת ואני מתחילה לצעוק שאני חייבת ללחוץ.
היא בודקת אותי ופתיחה מלאה!!!!
פתאום הרגשתי שאני נכנסת לאיזה הלם ולא מסוגלת ללחוץ! המיילדת אומרת לי שהנה רואים כבר את הראש ובלחיצה אחת הוא ייצא.
ואני צועקת לה שאני לא יכולה... בסוף לחצתי שתי לחיצות והתינוק יצא במשקל של 2740 גרם!
הרגשתי בחלום וכל חמש דקות שאלתי את המיילדת אם זה אמיתי , ולא אתעורר עוד דקה ואני לפני הכל...
כל המיילדות באו אלי וכולם שמחו שילדתי כבר.
ברוך השם ותודה להשם שהלידה עברה בשלום והתינוק נולד בריא ושלם.

מזל טוב!