מציאת ספרים שמעניינים אותך:

את מנויה לספריה כלשהי? מניסיון אישי, אני מכירה היטב את התחושה של "קראתי את כל הספרים כאן!" אבל את יכולה לשאול את הספרן/ית אם יש לו/ה ספרים טובים להמליץ, או אפילו לבקש שיקנו עוד ספרים.

אולי ללכת לחנות ספרים ולשאול אם יש להם ספרים מומלצים? אולי לקרוא שוב ספרים שקראת בעבר ונהנית מהם?

למצוא סופר/ת שכותבים בסגנון שאת כן אוהבת ולקרוא עוד מהספרים שלהם?

(כרגע אני קוראת את "מרד הנפילים" שהוא לא קליל ובהחלט כתוב בשפה גבוהה. אבל אזהרה! לא נקי!)

עזיבת ספר באמצע:

מניסיון: לא לקרוא רק לשם הקריאה! לא לקרוא מתוך תחושה של עול או חובה. לא לקרוא כי את "תמיד" קוראת.

תקראי לכיף! תשמרי את עצמך במתח, תצ'פרי את עצמך בסוף יום ארוך, תרימי ספר כשאת מרגישה צורך ממשי לקרוא - לא "סתם" כדי להפיג את השעמום. 

אולי תנסי "לצום" תענית קריאה כדי לחדש את ההתלהבות שבקריאת ספרים?

טיפ קטן: לקרוא לאט ולקרוא כל מילה ומילה. ככה ההנאה מהספר גדולה יותר, משך הקריאה ארוך יותר ואפשר להבין את הספר יותר ולהתעמק בו יותר.

בהצלחה! תעדכני איך מתקדם...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תנסי לקרוא ספרים ישנים, שנכתבו לפני 60 שנה ויותר.

המון מהם מאוד יפים, והם גם כתובים בצורה גבוהה ומוקפדת כמו שביקשת.

אני מתכוונת גם לקלאסיקות (אני אישית מאוד נהנית מצ'ארלס דיקנס, לדוגמא), וגם ספרים שלא נחשבים לזה (ספר שאני תמיד אמליץ עליו לבנות- "דז'ירה" של אנאמרי סלינקוף לדוגמא)

.... 

לדזירה אני מתכוונת.. אבל קחי בחשבון שהוא לא מאד נקי.

ויש משהו בדבריה- הספרים הישנים הרבה פעמים יותר מוצלחים מהחדשים (שהם ממש כמו שתיארת)

אגב, ניסית ספרים חרדיים?

אין הרבה טובים, אבל יש כמה. 

הספרים של חיה הרצברג- הפרש, צומת הדרורים,

הספרים של אסתר קווין- פרח מוגן, שרים הדחלילים, שלט רחוק, לקטוף כוכבים (מבחינת שפה גבוהה זה בעיקר השנים הראשונים, והאחרון הכי פחות)

הדרן של מ.מילר

איסתרק ומהללאל של מ.קינן

הספרים של יעל רועי אולי לא ברמה הכי גבוהה, אבל הם חמודים ומשעשעים (ברובם)

מותחנים שאני מכירה (לא חרדים, אם את רוצה מותח אל תקראי חרדי.. זה ברוב המקרים תת רמה)- זה הספרים של אליסטייר מקלין, או אגטה כריסטי (טוב, היא כותבת פחות ברמה. אבל עדין לא תמיד עולים עליה מההתחלה)

וחוסר עניין בספרים בד"כ נובע מחוסר פניות נפשית. אם את חושבת על דברים שמטרידים אותך בד"כ לא יעזור לך לקרוא. חבל, רק תפספסי את הספרים הטובים. (כי לא תהני מהם כמו שצריך)

אין טעם לקרוא כשלא נהנים מזה.

אולי תנסי להפסיק קצת עד שתרגישי שאת מתגעגעת, או שתנסי לקרוא שוב ספרים שאהבת ושיעזרו לך להכנס לזה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ולא ארכאית.

(ממש כיף לקרוא אותם! מדובר על ספרים שחרשתי עליהם כמעט כמו על הארי פוטר!)

ב'דזירה' צריך קצת להתרגל לשפה, אבל אחרי שמתרגלים נכנסים אליו ממש, ומצטערים שהוא נגמר. (אחד ה-ספרים)

עוד ספרים שנזכרתי בהם- שלושה בסירה אחת (אמנם לנוער, אבל אחד הספרים המצחיקים ביותר שקיימים..) של ג'רום ק. ג'רום, שלוש בסירה אחת- חמוד ומשעשע (נכתב ע"י מישהי ישראלית, לא נקי במאה אחוז- לנשים מבוגרות יחסית)

הספרים למבוגרים של אריך קסטנר- קראת? ממש חמודים: המיניאטורה שנעלמה ושלושה גברים בשלג (יש לו גם ספר בשם פביאן, אבל לא ראיתי אותו אף פעם אז אין לי מושג לגביו).

מסכימה שזה קשה למצוא ספרים טובים ונקיים למבוגרים, אבל יש בודדים בכל זאת.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ספר מבריק!

וממליצה גם על איסתרק. (את השני לא הספקתי עדיין לקרוא)

לדעתי כותבי ספרים ומספרי סיפורים למדו איך לעשות זאת מקריאה בתנ"ך. 

בניית העלילה, תיאור הדמויות, הפוליטיקה הסבוכה, יריבות במשפחה, הצלחות ומכשולים, השפה והדימויים ועוד ועוד.

*ב-ר-ו-ר שיש בי אינסוף כבוד לתנ"ך ולקב"ה וברור לי שהתנ"ך הוא לא "סתם" ספר שמנתחים בשיעורי ספרות, אלא ספר אלוקי שמורה לנו כיצד לחיות את חיינו בצורה הטובה והנכונה ביותר, אבל מותר גם להתפעל מהיופי והדיוק בו הוא כתוב.

איזה כיף להיות יהודי!

לאש"ה.. זאת שכתבה למעלה.

של אגתה כריסטי דוקא מעולים וגם נקיים. כנ"ל שרלוק הולמס

במיוחד צוואה. וגם של ציפורה אדלר

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!