השבת, פרשת 'משפטים' אבל אנחנו נתחיל בכלל בפרשה הקודמת 
.
יתרו היה כהן ע"ז. לא הייתה ע"ז שהוא לא התנסה בה.. הוא היה אלוף בזה. זאת אומרת, יתרו ירד למקומות הכי דפוקים שיש.. ויתרו, יתרו היה מאלה שכשהם הולכים על משו, אז זה עד הסוף. עם כל העוצמות והכוח.
הוא היה נגד היהדות ממש, את כל הכוחות הפנה נגדה, ומי זה אותו יתרו? יתרו זה מי שאחר כך משה רוצה שיבוא לעזור לו להנהיג את עמ"י. האדם שהיה במקום הזה..
"בעל הטורים" אומר שהגאמריה של יתרו, זה כמו הגמאטריה של "כומר היה לעבודה זרה".
[ובדקתי. זה 616 
]
וכמה מפתיע, יש עוד מילה בעלת גאמטריה זהה - התורה.
באדם אחד, יתרו יש שני ניגודים ענקים. את התורה, ואת הכומר לעבודה זרה. וכומר זה לא סתם אדם. כומר זה אדם שלא רק שמאמין בדרכו, הוא עוד משפיע על אחרים. הוא אדם שחוקר, שבודק.
ואיך, איך באדם אחד שני ניגודים כ"כ גדולים?!?!
אבל בעל הטורים אומר שזאת בעצם לא ניגודיות. שהכוח הוא אותו כוח. גם לעבודה זרה, וגם לתורה. לעבודת ה'.
כי אדם שהולך בקיצוניות, עד הסוף לרע - יכול להגיע באותה קיצוניות. עם אותו כוח - גם לטוב.
והי חברה, גם אנחנו .
כמה פעמים נפלנו, ואנחנו נופלים ואז מחליטים שזהו? שאין מצב. ושאני בכלל מלאת פיצולי אישיות.
כי מצד אחד ממש בא לי על הטוב, אבל מצד שני הכי כייף לי גם ברע ואני צועדת לזה בכל הכוח..
הכוח הוא זהה. העוצמה היא זהה!! דווקא יתרו, שהיה במקומות הכי דפוקים - הוא זה שיכול לעזור לעמ"י. משה רבנו אומר לו- "והיית לנו לעינים". דווקא אתה, תוכל לעזור. כי במדבר לא חסרו קשיים, קורח ועדתו, חטא המרגלים - דווקא אתה שחוית קושי תוכל לעזור.
כי באותי מידה שסחבת אנשים לרע, תוכל לסחוב אותם עכשיו לקדושה.
הנפילות, לא הופכות אותי לאדם דפוק! הם מעידות על זה שאני חי. שאני זז.
מי שלא עושה, לא טועה. מי שלא הולך - לא נופל. אבל הוא בעצם כבר לא חי. רק מתים לא נופלים.
וסתם שתדעו שמקום נמוך זה לא רק אלכוהול וסמים. זה גם האמונה בה', אמונה בעצמי.
כמה אנשים יכולים להיות דוסים מבחוץ, אבל להרגיש זבל עם עצמם?!
והאמת, לפעמים לצאת ממידות רעות בנפש הרבה יותר קשה.
לסמים יש מרכז גמילה.. תוך שנה שנתיים אתה נקי. ראיתם פעם מכון גמילה מכעס? לא. כי זה עבודה לכל החיים. זה נקודות שהולכות עם הנפש שלך, ולא רק כשהן קיימות לפעמים כמו סמים.
כמה אנשים יבואו להרצאה מטורפת של מישהו שהיה בהודו, נפל למקומות הזויים ובסוף חזק בתשובה.
מי יבוא להרצאה על עבודת המידות?! הרבה פחות..
אבל כל אחד צריך לקחת את המקום שקשה לו, ולדעת שעם אותו כוח שיש לו לרע- הוא יכול להגיע לטוב!!
זה עוצמות, שהן לא ניגודיות! הן לא הופכות אותך לפצל"ש של עצמך. דווקא הניגודים האלו, יובילו אותך גם לקדושה..
ובפגישה מה משה אומר לפרעה?
וַיֵּלְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה.צֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ שלום ויביאו האוהלה".
רבי נחמן אומר שכשכתוב במיקרא 'איש', מדובר על אדם רציני. כמו "ומשה איש ענו" גם על המרגלים אומרים שהם היו 'אנשים'. וואלה, הם לא שמפנזות.
מה שבעצם נאמר פה שאנשים זה אנשים חשובים. ורעהו, מוסיף חשיבות גם ליתרו.
הפסוק בעצם אומר שמשה רבנו ויתרו שווים בגודלם. ואה?! ?! יתרו! כהן העבודה זרה שווה למשה רבנו? מה הקשר. אבל רבי נחמן אומר שבגלל שבאותו זמן ליתרו היה רצון להתגייר, הוא היה שווה במדרגתו של משה.
שימו לב כמה ערך מקבלת נקודת הרצון!! כשאדם רק'רוצה, הוא במדרגה כ"כ גבוהה.
כן גם אם אדם רוצה, ולא הולך לו, והוא שוב נופל, וכבר מתחיל להרגיש דפוק - ה' מעריך את זה מאוד.
אז בואו נפסיק להתייאש מעצמנו כשאנחנו לא מצליחים! הרצון חשוב כ"כ בעיני ה'.
ועוד דבר אומר רבי נחמן -
"ליבבתני אחותי כלה, לבבתיני באחת מעיניך". רבי נחמן אומר שפסוק זה משיר השירים נאמר על עמ"י במעמד הר סיני. עמ"י היו הכלה, וה' החתן. אבל איך לבבתני? באחת מעינך.
[כמו בסרטים של דיסני. שכשאוהבים העניים הופכות ללבבות ]
אבל פה זה רק עין אחת, והי- איפה השנייה? השניה למרבה הצער, היתה כבר בחטא הרגל. כבר בחתונה, עין אחת פה עין אחת שם.
ולמרות הבגידה, מה אומר ה'? "לבבתיני באחת מעיניך". גם במצב כזה אני אוהב אותך..
גם כשאת במצב כזה!!
וגם אנחנו.. לפעמים אנחנו אכולים בעצמנו ממש. מצד אחד רוצים ממש את ה', ומצד שני בו זמנית - שונאים אותו.
שתי ניגודים בבת אחת. ואז אנחנו מתחילים לחשוב שאנחנו טפשים עם פיצולי אישיות, ומתחילים לשנוא ת'צמנו.
תראו כמה חבר'ה שלא ניראים דוסים כלפי חוץ, ישבו וישירו שירי נשמה וכיסופים לה'?!
רגע, לפני שניה לא אמרתם שאתם שונאים אותו?
אבל גם במצב הזה. של הבלבול. ה' אומר לנו " I ♥ YOU" גם ככה אני אוהב אתכם.
כי גם העין הזאת, שעוד לא שם - בסוף היא תגיע לה'. בסוף היא תאהב את אלוקים.
אומנם בהתחלה, ה' ניראה כמו יצור מזוכיסטי משו. הוא אוהב אותנו מציקים לו, במקום להרוג אותנו.. אבל בעצם ה' בניגוד אלינו, לא מסתכל על החיצוניות. הוא מסתכל על הפנימיות. על השורש! הוא יודע שבפנים אנחנו טובים. אז גם עם בחוץ יש פגם, זה לא פוגם בשורש.
אז אולי כבר כדי שנתחיל להסתכל ככה גם על עצמנו? 
[היום אני קרציה ]
נאהב ת'צמנו גם עם מכלול הניגודים והחסרונות?!
ועכשיו סוף סוף - לפשרה שלנו. פרשת משפטים.
משה רבנו, בונה מזבח על יד הר סיני.
כד,ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.כד,ה וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים.
ואת מי הוא שלח להיות נציגי העם? את הנוער. ולכאורה, צריך את הזקנים. את אלה שיודעים תורה טוב. אבל את מי שולחים? את הנוער. דווקא את אלה שנלחמים. שהם בסרטים. שלא בטוח שהם מאמינים בלב שלם, ומי אמר שגם מחר הם יאמינו וישמרו תורה ומצוות?! דווקא אותם. שאין להם הכל! שלא סגורים על עצמם.
למרות שהם נאבקים. כי תכלס, כמה זקנים הופכים להיות דתלשי"ם, וכמה נוער? בתקופה הזאת זאת תקופת המאבק.
ה' נותן אותם, הם המתנה. הם הנציגות לה' כי ה' אוהב את הקושי הזה! את הבלבול. את זה שעובדים אותו, למרות שקשה. כי הנוער הוא שמוביל הלאה! הוא זה שימשיך את העם. ההוא שנאבק. יש לו עוצמות גדולות.
כן. ה' אוהב אותנו! למרות הרצונות השלילים.למרות כל הרצונות הלא טובים בדרך. ה' מעריך את הרצון להתקרב אליו.
כי זה הזמן הכי עמוק של עבודת ה'.. לא כשאנחנו ילדים, ולא כשאנחנו מבוגרים. נ ו ע ר. במצב המבולבל משו.
כי מה שלומדים מלמטה, ומהקושי - הוא זה שנותן את העוצמה אחר כך. כמו אצל יתרו.
ובואו נעריך ת'צמנו למרות הנפילות, ונקודת הנער לא מסתיימת בגיל מסוים. נער זה המצב של המאבק, המרד. גם בגיל שישים זה יכול לקרות. צריך לדעת שבזמן הזה. כשקשה - ה' עוטף אותנו באהבה ענקית ענקית.
את הקושי הזה, הוא רוצה כקורבן המובחר בפרשה..
ושלא יצא מפה שכדי ליפול כדי להשיג כוחות. ממש ממש לא.
אין טעם ליצור מלחמות, אבל אם הם באות - לא לפחד מהם. לא להבהל. לעמוד מולם. וכל אחד בנקודותו..
הרב קוק אומר שכאשר יש מלחמה בעולם, רוחו של משיח צועד בצעדי ענק.
ואם נבין את זה , שה' אוהב אותנו גם כשאנחנו מבולבלים - נוכל יותר לעבור את הקושי ולזכות לגאולה פרטית וכללית.
הוא אוהב אותנו ככה. בלי תנאים. בכל מצב. אין לו עינין במות הרשע, כי שישוב מדרכו וחיה. הוא אוהב אותו גם מצב של הרע, לא שונא אותו. כי גם הוא היה שונא אותו, הוא היה חפץ במותו.
ובשביל להיות במקום טוב, צריך לקבל גם את החסרונות שלנו.. אהבה לא מתחילה בקשר לזולת, אלא בקשר שלי עם עצמי. בקבלה העצמית למרות החסרונות.
וההבנה שאני אותו אדם גם לטוב, וגם לרע. זה אותו כוח.
שבת שלום מתוקים. 
