ממש לפרגן..

לקנות לה- איפור, תכשיטים.. 

איזו סיבה היא נותנת לכך?

על כל דבר קטן, אפילו אחרי שמסתרקת- איך השיער שלך יפה ככה...שמה בושם או קרם- איזה ריח נעים.

אפשר לקנות לה בהפתעה דברים כמו בושם,תכשיט, בגד אבל אולי היא לא תאהב.

אולי אפשר להזמין אותה ליום כיף איתך שכולל גם ארוחה ביחד וגם קנייה של דברים לעצמה, מה שבא לה אם זה נעליים, תכשיט, בגד, ואתה תהיה לצידה וכשהיא מודדת תחמיא לה והיא תראה כמה זה שווה להשקיע בעצמה.

האם זה היה ככה תמיד או שזה משהו שהשתנה. אם בעבר הייתה יותר מטפחת את עצמה אפשר להחמיא לה על העבר, איך אהבתי את השמלה הסגולה שלך, איפה היא? אולי נלך לקנות לך משהו דומה לה? וכ'.

תבוא רק ממקום חיובי ולא ממקום שלילי של "אשתי נראית לא מטופחת ואני לא אוהב את זה" כי זה פוגע...

ובעז"ה היא תתחיל ליזום מעצמה ותהנו שניכם..

דבר אחרון- אם היא לובשת בגדים אפורים שחורים וכ' בקטע של צניעות , אז אפשר להציע לה בבית ללבוש דברים אחרים ובחוץ חזות פשוטה כמו שהיא מאמינה שצריך.

הרבה הצלחה!

לא נשמע שזאת הזנחה. פשוט לא טיפוס של כל ההתעסקות הזו- או שזה מפריע לה משלל סיבות. זה הגיוני, יש כאלה.

מן הסתם ידעת את זה לפני החתונה, אז לדעתי כדאי לכבד את זה, ולראות מה כן נעים לה לעשות כדי שתשמח.

ראה זאת מהצד השני.

אני למשל שונאת איפור- זה נראה לי תחפושת פורים.

חוץ מטבעות נישואין, לא עונדת תכשיטים-זה נראה לי מיותר.

מתלבשת פשוט ונח, בלי קשקושים אפנתיים.

כל הדברים האלו לא מדברים אלי.

תאר לך שהיו מבקשים ממך ללבוש משהו שהוא ממש לא אתה, כיצד היית מרגיש?

תאהב את אשתך כמו שהיא. בעלי מרבה להגיד לי שאני בכלל לא צריכה איפור כי הוא חושב שאני יפה כמו שאני, כנ"ל תכשיטים, כשאני שואלת אם בגד מסויים יפה, הוא עונה שאני מייפה את הבגד.

בקיצור כשאוהבים מישהו זה כבר לא ממש משנה מה הוא לובש.

מצד שני כשאוהבים לומדים גם לנסות ללכת לקראת, אם היא תראה שזה נושא שחשוב לך כי אתה אוהב אותה, לא כי אתה רוצה להפוך אותה לאיזו אישה מושלמת שיש לך בראש, אני מאמינה שהיא תשתדל יותר בשבילך.

אבל אי אפשר להעתיק ממנו אל אדם אחר שלא מרגיש כמוהו.

גם אני אף פעם לא מתאפרת או עונדת תכשיטים חוץ מהטבעת נישואים. אבל אני כן משתדלת , שגם כשאני בבית, להיות אסתטית. דאורדוראנט, חצאית נוחה שנראית טוב וכנ"ל חולצה- ממש לא  חלוקים מגעילים, שנותנים גם לי וגם לסביבה שלי הרגשה רעה.

מניסיון, כשקמים בבוקר ומתארגנים כאילו יוצאים מהבית, זה נותן הרגשה טובה יותר וכיף להתחיל כך את היום

אולי היא כן מטפחת באמת את עצמה, דואגת לפנימיות שלה???

בכל מקרה, כדאי לשוחח אתה על-כך.

להראות לה את החשיבות של טיפוח החיצוניות כדי להעניק 

בראש ובראשונה הרגשה טובה לעצמה.

להביא מקורות מחז"ל על החשיבות שיש לטיפוח החיצוניות לצורך הזוגיות הבריאה.

אתה יכול לרמוז לה בעדינות שזה חשוב לך, לא כדאי לוותר אבל

מצד שני לקחת את הזמן עד שתחליט לעשות זאת מתוכה.

גם אם יש שינוי קטן, תעצים אותו, תפרגן לה על-כך, מבחינתה 

זה לא מובן מאליו, לפעמים זה לוותר על אידיאלים...

לשלוח אותה לשמוע שיעורים של הרבנית ימימה מזרחי 

גם היציאה מהבית תתן לה הזדמנות להתלבש יפה ולהתארגן

גם הרבנית בשיעורים שלה מדברת -בין הייתר- על שאישה צריכה להיות יפה, צניעות זה לא להיות קווצ' או מכוער.... 

מחמאות, מחמאות, מחמאות 

הצעות בניסוח לבקשה לא להשאר בפיגמה -

את יפה יותר, יהיה לך טוב יותר, זה קצת מאמץ בשבילך ובשבילי זה עושה המון אור לראות אותך 

יכול להיות שהיא חושבת שטיפוח מיותר ,כי זה לא באופי שלה .

או כי היא חושבת שטיפוח זה גנדור יתר וגובל בסוג של גאווה.

לפעמים בנות שומעות כל מיני דעות כאלה באולפנה.

כשאני הייתי באולפנה (לפני 30 שנה) שמעתי דעה כזו שהיתה דעה שולית ולא לרוח האולפנה.

אני לקחתי אותה לקיצון אני מטבעי לא אוהבת מאוד להתלבש וכו'

,רק אחרי כמה שנות נישואין טובות נכנסתי לפרופורציה בענין.

לפעמים אישה לא מטופחת גדלה בבית שאמא שלה היתה אישה לא מטופחת.

אישה יכולה להיות אישה גם בלי כל ההתעסקות הזו. אם יש לו בעיה עם זה, זה עניין שלו. זה לא מצביע על בעיה בה.

אני פשוט לא מבינה למה אישה צריכה לשנות את כל מה שנוח לה וטוב לה כי לבעלה בא משהו אחר שהוא גדל עליו. הוא אמור להבין שיש לה אישיות ורצונות, ולכבד.

חבל שלא מלמדים את זה בחבילה אחת עם יתר ענייני הצניעות.

לפרגן לה כל הזמן והרבה שהיא אשה יפה ואיך היא נראית טוב

זה יכול להשפיע עליה לרצות להראות עוד יותר טוב

אז הוא גם ימצא את עצמו משקר וגם בהחלט אין לה שום סיבה לשנות את דרכיה.

הדבר הראשון שצריך לברר זו הסיבה להתנהגות שלה.

אם זו סיבה של ערכים והשקפות זה עניין אחד ואם זו הזנחה עצמית מסיבות נפשיות זה עניין אחר ולכל מקרה צריך להתייחס בצורה שונה.

אשה לא מטופחת זה עדין לא אומר שהפנים שלה לא יפות למשל

לפרגן על החלקים החזקים שכן יש בה. אין אשה שאין בה שום דבר יפה

הרבה נשים לא אוהבות שהבעל מתערב להן בלבוש שלהן

אם האשה שלו היא כזאת ודיבורים ובירורים לא עוזרים למראה שלה

אז לדעתי הדרך העקיפה לשנות את זה בלי להביע דעה 

זה כן לפרגן לה על מה שיפה אצלה .

כשאשה מרגישה יפה זה נהיה מענין לה להיות יותר יפה

כשמפרגנים לאשה שהיא עקרת בית טובה ואיך הסלון תמיד מאורגן

זה יותר יעיל מאשר לבכות לה על זה שהחדר שינה הפוך

אפילו שהיא האישה....

ככה תרוויח 2 מטרות: א. היא תתלבש יפה ב. היא תהיה מרוצה מתשומת הלב שלך...

שאם היא לא בקטע ויודעת מה הוא חושב על זה

היא תרגיש שהוא קונה את זה לעצמו ורק יעצבן אותה

זה תלוי אופי. נכון שזה לגיטימי שמישהו/י לא יאהבו צבע מסויים? אז גם הגיוני שנשים מסויימות לא תאהבנה איפור ותכשיטים.

ולקנות למישהו מתנה שמעצבנת אותו כי הוא לא אוהב את זה- זה לא ממש פתרון. להיפך. [אם בעלי היה מנסה לקנות לי איפור או תכשיטים זה היה מעצבן אותי להחריד! מזל שהוא לא חושב שהוא צריך לשנות לי את האופי].

והוא מקבל אותך כמו שאת, וזה יפה וטוב בעיניו. 

פותח השירשור- הוא אחר ממך. הוא צריך משהוא אחר. הוא רוצה לחולל מול אשתו דינמיקה אחרת. 

ויש מצב- שאשתו היא שונה ממך... שהיא מרגישה אחרת לגבי הדברים האילו- גם אם בפועל נראה שהיא לובשת אותו דבר 

אבל ברגע שזה מציק לבעל אז האישה חייבת לבוא לקראתו. כל הרעיון של הצניעות הוא בשביל זה הרי.. קשה לי להבין איך זה לא מובן. 

וחוץ מזה אני באמת תוהה - יש בכלל דבר כזה גבר שלא רוצה את אשתו יפה ומטופחת? אולי תנסי פעם אחת דברים שאת לא רגילה אליהם ותופתעי מהתגובה שלו?

ואנחנו רוצות אותם שחקני כדורסל שלומדים תורה יומם וליל.

אי אפשר לצפות לשנות אנשים. אל תצפה. אם הזוגיות טובה ביניכם, היא תשתנה בקטנה בכיוון הזה, עם הזמן.

אני גם לא אוהבת להשקיע ולטפח את עצמי כשאני בבית. (אמנם לא פיג'מה, אבל כן בגדים פחות יפים)

אבל מאז החתונה בעלי כל הזמן מחמיא לי על כל דבר יפה שאני שמה (תכשיטים, מטפחת, בגד וכו')

וזה ממש מדרבן אותי להשקיע! אני ממש מוצאת את עצמי משקיעה בעצמי בבית כמו שאני משקיעה בעצמי כשאני הולכת למשהו מיוחד..(אני אמנם לא מתאפרת, כי זה לא מתאים לי לאופי, אבל אני בהחלט משתדלת להשקיע בכל שאר הדברים!)

כך שאני ממליצה לנסות

(ועוד משהו, יכול להיות שאם תפרגן לה לקנות בגדים חדשים ותכשיטים חדשים זה גם יעזור- רוב הנשים אוהבות ללבוש בגדים ותכשיטים חדשים וזה מדרבן אותם להשקיע)

"אני משקיעה בעצמי בבית כמו שאני משקיעה בעצמי כשאני הולך למשהוא מיוחד" 

כמה הבית שלנו מיוחד! כמה הוא חשוב! כמה מתאים לחשוב על מה נלבש לקראתו... 

אבל עם כל הכבוד, אשה צריכה להיות יפה לבעלה.

ו"לא נתנה אשה אלא ליופי" (לא מצאתי את המקור לפסוק הזה....)

לא סתם שרה אמנו מתוארת בגמרא כאחת מארבע הנשים היפות שיש בעולם, יש עניין ביופי.  (מתוך שו"ת חברים מקשיבים)

קודם כל, אם את ה מצפה לשינוי אני חושבת שכדאי לך לשוחח איתה על זה כמובן בצורה עדינה, ואם אתה לא מוצא את הילים או חושש לפגוע, אני מציעה לך להתייעץ עם רב, שינחה אותך איך לדבר איתה.

לא יכול להיות שאתם עונים לבחור הזה: ככה היא ואין לך מה לעשות בעניין, מכיון שאם זה מפריע לו עדיף שאשתו תדע א זה מאשר שהוא ח"ו יחפש את היופי הזה בחוץ..

ו"וזכיני לגדל" אל תריב ח"ו עם אשתך על זה, אל תסתכסך איתה בגלל זה, תמשיך לאהוב אותה ולהתייחס אליה בהמון אהבה.

אם לא תמשיך כך היא לא תהיה קשובה לך כשתרצה לבקש ממנה לעשות שינוי.

יחד עם זאת שחסר לך קצת טיפוח אצלה, אני מצרפת קטע נוסף מ"חברים מקשיבים":

לסיום: כתב ספר חסידים (ט) שמי שנמצא במקום שיכול להסתכל על נשים ואינו מסתכל אז: "זכה לרב טוב הצפון כמו שכתוב ´אשר צפנת ליראיך´, ועינו תשבע מזיו השכינה, מלך ביפיו תחזינה עיניך".
אם אדם עומד מול מצב כזה, והוא הצליח להתגבר על הדחף הרגעי להסתכל, הסקרנות והיצר הטבעיים, זה הזמן שלו לקבל רב טוב, להתחבר לעולם הפנימי שלו.
אמרו משם אחד הגדולים שאם אדם עומד בפני פיתוי וניצל ממנו, זהו הזמן המתאים לבקש איזו בקשה אישית וכדומה. (מתוך שו"ת חברים מקשיבים)

בהצלחה רבה!

ונדמה לי שהמקור של "אין אשה אלא ליופי" זו גמ' במסכת כתובות

אבל להגיד שתכלית קיומה של האישה הוא היופי?! בעיני זו רדידות לשמה [והגמרא היא לא אסמכתא, מדובר במקום שבו יש שלל דעות לכיוונים שונים ועל משפט שנאמר בהקשר מסויים].
ובנוגע לרעיון הצניעות- אני לא מתיימרת להבין את הרעיון העומד בבסיס כל מצווה [ולא נראה לי שיש מישהו שיכול להגיד דבר כזה בנחרצות], וכל אדם יכול לפרש את הצניעות כרצונו. אני נניח רואה את הצניעות כמשהו שלי, אישי. ולא כמשהו שנועד לשרת את בעלי או כל אדם אחר באופן כלשהו.

הוא רוצה- בסדר. הוא יכול לדבר איתה ורצוי ששניהם ינסו לחיות בשמחה אחד עם השני, וילכו זה לקראת זה.
אבל מכאן ועד לחשיבה שהתפקיד שלה הוא לרצות אותו- הדרך רחוקה. יכול להיות שהיא רוצה בזה- ואז הכל טוב. אבל בהנחה שלא- מותר לה. זה לא שהאישה תמיד צריכה להכנע, בייחוד לא כשמדובר בגוף שלה.

חוסר טיפוח והזנחה זה לא אותו דבר- יש הבדל גדול ומשמעותי. והגיוני שזה אופי, אני לא מבינה למה לשלול את זה. מה רע?

ושירק- מסתבר שכן. זאת אומרת- גבר שחושב שאשתו הכי יפה כמו שהיא באופן טבעי. ובהחלט הייתי עשויה להיות מופתעת אם הייתי מנסה. הוא היה עשוי לחשוב שהשתבשה עלי דעתי ולהגיב בהתאם.

מצטערת על העצבים, פשוט חרה לי לראות את היחס השולל לחלוטין כלפי אופי שונה.

לחלוטין אני לא מסכימה וגם שומרת לי את הזכות להעלב מ"אין אישה אלא ליופי". 

בנוגע ליופייך - את כנראה אחת מאותן נשים שהתברכו באוצרות טבע נדירים שלא צריכים הרבה עידוד מהצד. אשרייך וכיף לך ולבעלך!

עכשיו לגבי אופי- נכון שיש המון סגנונות ויש אפילו נשים גבריות, מה לעשות.. אני מתייחסת לרוב העולם.

ורוב הגברים מתחתנים עם נשים כי הם מחפשים נשים.

אם הם לא היו רוצים נשים הם היו יכולים להתחתן עם גברים, יש דבר כזה... 

לגבי מה שאת אומרת שאישה לא צריכה תמיד להכנע - בסדר, אז נגיד שהיא לא צריכה, והיא תתחפר בעמדה שלה ומה את חושבת שיקרה לנישואים שלה? איך הבעל אמור להימשך אליה? איך היא יכולה לצפות ממנו לשמור את המחשבה רק בשבילה?

(לפותח האשכול - אני לא מתכוונת בדברים האלה לאשתך שצריכה רק שמישהו יאיר את עיניה, או לעידוד ממצב נפשי כלשהו..  אני מתכוונת לאישה שיודעת מה בעלה מצפה ממנה ומתעקשת לא להשתנות מתוך אידיאולגיה שזו זכותה.)

בעיניהם. בכלל לא ברור מאליו שכולם מעדיפים "מטופחת" במובן של איפור וגינדור

בחייאת, אנשים, תתאפסו פה

כדי להגיד שזה תפקידה בעולם וזה ייעודה! ואני לא חושבת שאשה צריכה להיות יפה רק בשביל בעלה.

היא צריכה קודם כל להרגיש טוב עם עצמה.

רק ניסיתי להסביר את זה שיש עניין שאשה תתאפר ותתיפה, ותתלבש יפה, גם אם זה לא "בקטע שלה".

אני באמת לא מבינה איך זה שאשה לא שמה על עצמה תכשיטים/ קצת איפור, אני לא אגיד פה דברים יותר חריפים,

אבל אני בהחלט חושבת שזה צריך לבוא ממנה באופן טבעי.

אני יודעת שיש אופי כזה שלא אוהבות להתאפר ולהתגנדר וזה בסדר ומקובל (לא שצריך את האישור שלי) אבל יש כאלה שלא אוהבות...

סבבה אבל הכל יחסי, ובאופן יחסי לעצמה, האישה צריכה להתאמץ כדי להראות טוב ליד בעלה.

מה לעשות כל הגברים הם בני אדם, גם הצדיקים שבהם, והם היו רוצים שהשאשה שלהם תהיה יפה, לןץ מזה במיוחד אם גרים בעיר,

הבעל הוא לא "טמבל" ויש מספיק נשים שמסתובבות בחוץ כאילו הן דוגמניות.

אז תבחרו אתן, שיסתכל על נשים בחוץ? או עליכן|?!

ותזרקו עלי עגבניות לא אכפת לי, זה מה שאני חושבת.

אני גרה בעיר, שכל חצי סנטימטר מסתובבת אשה בקושי לבושה, ומאופרת ומטופחת.

ואפילו בתוך המשפחות הדתיות יש נשים שמקפידות להראות במיטבן תמיד.

אז מה עדיף? שהוא יהנה מיופי של נשים אחרות?!

הבעל כמו שאמרתי לא "טמבל" והוא רואה מי נראית טוב ומי לא!!!

סליחה על החריפות על הבוקר

ואין צורך להתאפר במיוחד או מה

ללבוש בגדים יפים, כיסוי ראש הולם ומכובד ולא סמרטוט עקום 

תכשיטים ממש בסיסים אם לא אוהבים יותר מזה

אז מה אנחנו כל הזמן צריכות להיות בלחץ?! כי כמה שנשתדל.... אין לענין סוף, בפרט איך שהרחוב נראה היום...

אני ממש לא בתחרות איתן

ואם יש ברחוב נשים שמתאפרות בהגזמה, זה אומר שגם אני צריכה?! לא!!

אני צריכה לעשות מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי,

לא אמרתי שצריך להיות בלחץ, וחוץ מזה, לא נוכל להתחרות עם נשים שלבושות לא צנוע,

ברור שהבעל צריך לשמור על העיניים.

אני רק אומרת שכדאי שהאשה תיראה טוב וזה טוב גם לשלום בית..

חלוק ישן וסמרטוטים על הראש.

תלבשי בגד יפה שמחמיא לך, כנ"ל מטפחת מושקעת, וזה יספיק לבעלך.

במקרה כזה הוא לא אמור בכלל לחפש משהו אחר (גם בתת מודע)

הבעיה היא שאישה מזניחה את עצמה, ואז לבעל קשה, והוא מתחיל להשוות.

יש להם שכל, לא רק יצרים, כן?

ושירק- אני נראית נורמלי לחלוטין, לא משהו מיוחד לשום כיוון. יופי הוא דבר סובייקטיבי לגמרי, לפחות לדעתי ולדעת רבים.

וברור שהיא צריכה לנסות להגיע איתו לעמק שווה, כדי שיהיה להם טוב. אבל גם הוא צריך לבוא לקראתה ולהבין שיש הבדל.
ואישה שלא אוהבת תכשיטים ואיפור היא לא בהכרח גברית, וגבר שנמשך לאישה כזאת הוא לא "אוהב גברים", זאת אמירה קיצונית למדי, ולא נכונה. אני מכירה לא מעט גברים שלא מבינים מה יפה בתכשיטים ואיפור.

והוא ידע שהיא כזאת, לפחות ככה אני הבנתי [אין לה חורים, ולא היו מעולם. היא לובשת בגדים רגילים, לא משהו מוזנח. לדבריו... זה לא שהוא התחתן עם אישה מגונדרת נורא שהשתנתה מהותית]. אז אם הוא נמשך אליה והתחתן איתה למרות זאת, הוא אמור היה לדעת שהיא לא תשתנה. מתחתנים עם בן אדם כמו שהוא, לא מתוך ציפיה למהפך הגדול שיבוא.

ואם בגלל שהיא פשוטה הוא לא ימשך אליה ויפזול הצידה בגלל זה- הבעיה היא בעיקר בו, לפחות לדעתי. תמיד יהיו דברים יותר יפים בחוץ, הוא אמור לאהוב אותה ואת המראה שלה כי היא אישתו. וזהו.

ולא, אני לא אומרת שהיא לא צריכה להתאמץ, אבל גם הוא צריך להבין שזה לא מובן מאליו, ולא "מגיע לו".

אם היא תסכים- אז היא מיוחדת מאוד, בהנחה שהיא לא עושה את זה כי זה באמת לא טוב לה.

זה דבר טבעי (גם אם לא רצוי) שקורה גם לנשים.

כמו לדוגמה, שאישה שרואה שבעלה תמיד מעדיף להיות כמה שפחות בבית ולא מקשיב לה, הרבה פעמים באופן טבעי זה יגרום לה להסתכל על זוגות אחרים ובעלים אחרים שכן מקשיבים לנשותיהם ולהשוות. ברגע שיש לאחד מבני הזוג צורך שלא ממומש בשום צורה, זה אוטומטית גורם לו להשוות לאחרים (לא אמרתי שזה דבר ראוי. אבל זה קורה וצריך למנוע את זה ולהתחשב בצורך של בין הזוג)

ולא כתבתי לשנות את האישיות. הכוונה היא בעיקר להשקיע בבעל כמו שהיא השקיע בדייטים. שמן הסתם הוא מצפה לפחות לזה. (במקרה זה שני בני הזוג צריכים ללכת לקראת אחד השני. הבעל לקבל אותה כמו שהיא, כמו שהוא התחתן איתה, ולהחמיא על כל דבר, והאשה להשקיע במה שהיא כן יכולה, מה שכן מתאים לאופי שלה)

הייתי גם כזאת לפני החתונה.

במודע- אהבתי לחשוב ולהגיד שאני לא אוהבת את כל ההתעסקות ולא כולן חייבות לאהוב וכו' כמו ש***אני** כותבת.

אחרי החתונה התחלתי לקבל מחמאות על המראה עם הכיסוי ראש וזה שינה אותי לחלוטין.

היום אני יכולה לומר שבתת מודע, לא אהבתי להתעסק בחיצוניות כי הרגשתי שהחיצוניות היא לא הצד החזק שלי.

אחותי היחידה מהממת ותמיד קיבלה את כל המחמאות (אמהות- קחו לתשומת לבכן), ולא פעם יצא לי לשמוע "הקטנה יותר יפה מהגדולה", כבר בתור ילדה, משכנות, מכרות וכ"ו וזה חילחל...

ב"ה יש לי צדדים חזקים אחרים ולכן הרגשתי שזה בסדר שלא אטפח את עצמי.

אחרי שקיבלתי מחמאות, התחלתי לטפח את עצמי וגיליתי כמה שזה כיף, במיוחד שהבעל כ"כ נהנה מזה.

קניית בגדים, שפעם הייתה סיוט והייתי עושה פעם בכמה שנים, הפכה לכיף וסיבה לערב זוגי.

קשה לי להאמין שיש גבר שלא אכפת לו שאשתו בכלל לא מטפחת את עצמה.

ואני מציעה גם לכל מי שלא מטפחת את עצמה, לבדוק אם זה לא נובע, כמו אצלי, מדימוי עצמי שלילי. 

אני לא חושבת שלגברים אין שכל והם רק יצריים, אני חושבת שכך הקב"ה ברא את העולם- שגבר אוהב את אשתו יפה ומטופחת ואשה אוהבת לטפח את עצמה.

ד.א שמעתי מהרבנית נעמי שפירא משהו שכ"כ נכון בעיני- כשלאישה טוב עם המראה שלה, גם אם היא לא הכי יפה בעולם, בעלה יאהב את המראה שלה.

אבל כשלא טוב לה עם עצמה, והיא לא חושבת שהיא נראית מדהימה, גם אם היא כן- זה עובר גם לבעל.

אז ככה, תחשוב מה הצדדים החיוביים שבה. תן לה מחמאה על הדברים הטובים. וכשאתה בא לדבר על עניין הטיפוח, דבר על עצמך לא עליה. תדגיש בפניה עד כמה לך זה חשוב. ותפתח אצלה אמפתיה כלפי ההרגשה שלך. כדאי ליצור אווירה נעימה ליצירת השיחה. אם בחוץ אם בבית. בעקרון מי שאוהבים אותו צריך ללמוד לקבל אותו כמות שהוא. אבל זה באמת עניין אישי. אם הנושא חשוב לך דבר עליו.

זה כיף לי, לראות שאת מתלבשת יפה וכו' וכו'..

אני שמח לראות שאת משקיעה בעצמך קצת יותר

אני אוהב לראותך אותך שמחה, ומתאפרת קצת

תגיד לה, שאתה שמח מזה.

גברים יקרים, ובמיוחד הדתיים שביניכם, אי פעם טיפחתם את עצמכם? זורקים כל יום איזו חולצת פולו מרופטת, עושים טובה ששמים דאודורנט שלא לדבר על בושם, גם לנו יהיה נעים אם תתחילו לטפח את עצמכם קצת..(מצטערת הייתי חייבת).

ולכותב היקר שמתלונן על כך שאשתו לא מטפחת את עצמה, תאמין לי שאם אתה היית מראה חשיבות אישית לטיפוח ומודעות עצמית למראה היא ממילא הייתה מטפחת את עצמה. אם הנורמה הזוגית אצלכם תהיה שגם הגבר וגם האשה חשים צורך להראות מטופחים יהיה טוב גם לה וגם לך.. לכן לדעתי תתחיל לדאוג לטיפוח עצמי ואז גם היא תתחיל לדאוג לעצמה.. ואם אין לך כוח להשקיע בזה אל תצפה ממנה להשקיע. בהצלחה

אני מניחה שאמא שלה לא מתאפרת, ואמא שלך כן.

בדרך כלל זה פשוט עניין של הרגל.

קראתי פה את שאר התגובות, והן מאד נכונות וצודקות.

אל תעיר. תחמיא ותחמיא ותחמיא. לאט לאט זה יגיע.

בהצלחה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?