לפעמים זה ממש לא נחמד, אתה במצב הכי גרוע שלך מרגיש נורא הרבה פעמים גם הראש כואב ולא נעים לך להעיף אנשים שבאו לשמח אותך, משהו שכן מאוד שימח אותי ואת המשפחה שלי זה שחילקו לנו סנדוויצ'ים במאור פנים לפעמים אתה רעב ואין אוכל וזה בא פשוט במקום, סורי על הביאוס אבל זאת ההרגשה, נקודה למחשבה!

לכן- 

משתדלים שיהיה טאקט. לא להכנס ישר, ולא לקרצץ שרואים שזה לא מתאים.

אני גם אוהבת מאוד מחלקות של קשישים. אנשים בודדים, שכל כך שמחים לקצת חברה הזאת. 

וכשאומרים לי לא - אני ישר הולכת. 

אני מאמינה, ורואה שיש אנשים שזה עושה להם טוב. 

אבל צודקת.. צריך לשים לב. תודה על ההערה

התודה של האנשים, המבט. 

ומה בסה"כ עשיתי? שרתי שיר? שאלתי שאלה? וזהו?

בשבילם זה המון. עשה להם ת'יום.

קצת שבר להם ת'שיגרה הנואית הזאת...

זכיתי להכיר בנות כאלה מדהימות! 

שווה כל שניה!

ממליצה מאוד...

אנחנו כבר שש שפציות. 

אתן מוזמנות להצטרף, אם לא - נהנה לבד.

וארגנו, והכינו עוגות (טעימות! ), ושרו שירים, וניגנו, וזיפו, ופרגנו לי גם שהבלונים נקרעו ובכלל ..  

וחכו לפעם הבאה. בע"ה. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....