קשה ,קשה הפרידה מסבתא.
כ"כ אהבה אותי, ואותנו.
בראש שלה תמיד היתה המשפחה ,שנגדל להיות חכמים וצנועים
כל מה שרק יכלה עשתה.
היא עשתה בחיים שלה חסד לא יאומן.
כל החיים שלה היו מלאים חסד.
תמיד הייתה מכינה לנו אבררים, מופלטות, ריבות ושאר עוגיות
אח, איזו סבתא מיוחדת!!
כל פעם שהיה יוצא לי לדבר איתה
היא הייתה מחנכת אותי לצניעות, לעזרה, להקים משפחה
כ"כ רצתה לראות אותנו בחתונותינו, בחופה
היא תראה מהשמיים, ותרווה נחת.
איי סבתא, אני זוכרת שהייתי עם חברות בתחנה מרכזית
ופגשתי אותך שם, עם סלים כבדים הולכת, נעצרת- ולא מתייאשת
סחבת המון דברים, למעננו, רק כדי שיהיה לנו טוב, ושמח ושנאכל ושנגדל
בקיצור חיבקת אותי ורצית לקנות לי "מלבוש" כלשונך.
את הבאת לי מאתיים שקל ואת החיוך והחיבוק והנשיקה אני לא אשכח לעולם.
עד שבאה עלייך המחלה הארורה הזו.
או, כמה בכיתי באותו תשעה באב.
זה הדרדר והדרדר
ואני נשברתי, ראיתי איך הסבתא הפעילה, שסוחבת, מחייכת, רצה, קונה, ומבשלת
לאט לאט נעלמת
ראיתי איך לא יכות לזוז, ללכת
הו, כמה שזה היה קשה
ואת התגברת, וסבלת יסורים קשים קשים קשים
שאין לתאר אותם במילים
והמשכת לדבר איתנו על רבנים ועל קדושה
זה מה שהיה בראש שלך-שנהיה טהורים, צדיקים וצנועים
אם ראיתי אותי עם חולצה פתוחה מדי, היית מביאה לי 50 ש"ח לקנות חדשה
העיקר שתהיה צנועה.
וזהו. את הלכת ממנו. אל עולם שכולו טוב.
כמה אנשים עוד יזכרו את החסד שלך
את האהבה לתת ללא גבול וללא קושי
אוהבת אותך ולא אפסיק לחשוב עלייך
נכדתך, פנינה
