אני חושבת שיצא לי לעשות היום כמה פעמים

בדיוק סרקתי סיכומים שלי בלקט לנבחנים מחר

זה מעשה טוב למרות שהוא קטנטן

חברה ירדה לעיר אחרי האולפנה

אף-אחת לא רצתה לסחוב את התיק 

שלה אליה הביתה

ואני הצדיקה הסכמתי 

אז מה אם הן קראו לי פראיירית!

בס"ד

עף על פי שעכשיו ישלי להשלים תונות של חוומר... אבל. העיקר שעכשיו היא יודעת את החומר

(לפני פחות משעה, אגב.)

(ועשיתי את זה כי רציתי ונהניתי. אבל, נו, בסדר.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....