ממש כל הכבוד על ההשקעה והעמקה.

אבל אני עדיין לא לגמרי מבינה. קשה לי לקבל שיש כמה אמיתות. הן הרי מתנגשות זו בזו!!

מה האדם אמור לעשות, לקבל? איך ייתכן שדברים סותרים אלו את אלו וכולם אמת לגמרי?

אשמח אם תוכל להסביר לי, כנראה לא ממש הבנתי.

אני מבינה שהנקודה העיקרית הוא העניין שבפני הקב"ה הכל אמת, ואנחנו מגיעים מנקודת הבירור שלנו לאמת שלנו, שהיא לגיטימית אבל לא האמת של הקב"ה, הברורה.

אאוץ'. קשה לקבל את זה.

להפך- האמת שלנו היא אמת לגיטימית וטובה- היא פשוט מוגבלת. כה זה וככה זה צריך להיות.

 קראתי את הדברים  המנוסחים כל כך יפה שכתב  נפתלי הדג , ואני מרגיש שהוא סיכם ממש יפה את הרעיונות ששמע.

 בשביל שהדיון יהיה מעניין ושכל מי שקורא יחשוב על  שנפתלי כתב ועל מה שאני אנסה להוסיף על דבריו. כדדאי שנסכים קודם כל אנחנו לא עוסקים בלפסוק דין  אם צריך לעשות משהו או רק מותר לעשות את המשהו או שאסור . אנחנו רק מדברים על מחשבות.  וכולנו מודים לקב"ה על זה שנתן לנו דעת – חונן הדעת.

 אז נסכים שאם ראינו כל מיני רעיונות אצל אנשים חשובים  אנחנו לא חייבים לחשוב בדיוק כמוהם. אז בבקשה לא לבוא בטענות כמו : איך אתה מעיז לכתוב ככה כשהרב  שי פירון אומר אחרת , כשהרב שרלו  אומר אחרת או כשהר"מ שלי או שלך או שלו אומר אחרת או הרב שג"ר או הרבנית ימימה   או מי שלא יהיה אומרים אחרת . כן  נסתכל על מה שבתורה שבכתב ושבעל פה .

 טוב הקדמה ארוכה ועכשו לענין .

נפתלי  אומר ש יש ריבוי אמיתות והאמיתות האלה הן אמיתיות.

 אז בטח יהיה קל לו מאוד להסכים שמול האמת שלו שאותה כתב במאמר יש גם אמת אחרת, האמת שלי , שגם היא נכונה.

 אז מה היא האמת שלי (שהיא נכונה ) ? האמת שלי היא שמי שאומר שיש שתי אמיתות ששתיהן נכונות פשוט טועה..

במשנה בגמרא בגאונים ברש"י וברמבם ואחריהם אין רמז למין מחשבה שכאילו שני הפכים שניהם אמת.

 בואו נסתכל  למשל  בגמרא. המון פעמים שואלים בגמרא על מישהו : איך הוא אומר ככה כשבמקום אחר יוצא שדעתו בדיוק להפך . אז לפי נפתלי , איזו שאלה זו . למה לנפתלי מותר להגיד שיש שתי אמיתות הפוכות ששתיהן נכונות ולאמורא אסור להגיד שתי אמיתות הפוכות ששתיהן נכונות ?

 ולמה אם יש מחלוקת יש מאמץ לברר מי צודק ומי טועה ולא אומרים שניהם צודקים ?

 ולפי זבולון איזה מין חכם היה שלמה המלך ?  לפי זבולון כשבאו אליו שתי נשים וכל אחת אמרה שהילד החי שלה  והילד המת של השניה , הוא היה צריך להגיד :שתיכן אומרות אמת  !   הילד החי הוא של כל אחת מאתכן ורק שלה , והילד המת הוא לא של הראשונה אלא של השניה וגם לא של השניה אלא של הראשונה.

 נפתלי  בחר שני רבנים מתוך כל  רבנים שבדורנו  ושואל כשהשנים האלה אומרים דברים הפוכים זה אומר שאחד מהם טועה? והוא עונה "לא" ! . למה הוא אומר "לא"? בגלל שנדמה לו שברגע שמישהו עשה סמיכה ונהיה רב הוא מפסיק לטעות ורב אף פעם לא טועה. אבל זה עיקרון נוצרי  על האפיפיור שלהם ולא יהודי . יהודי אומר שכל אדם יכול לטעות . בתורה יש דין מיוחד על מקרה שבית דין גדול טעה  והאנשים עשו בטעות מה שהם אמרו. ובתורה כתוב אפילו על משה רבנו  שטעה כשאמר לאהרון שזה לא בסדר שלא אכל מאיל המילואים . ומה רבנו בעצמו הסכים שטעה . אז משה רבנו טעה בזה שאמר שטעה , ובאמת הוא לא טעה אף פעם . ( גם בזה שהסכים עם אהרון , שאהרן צדק ומשה טעה ?) הודה שטעה ). ? .

אבל התשובה הנכונה לשאלה של זבולון היא : כן , אחד מהם טועה.

 טוב, אם משהו לא ברור ,או אם נדמה כאילו יש בתורה בגמרא או במשנה איזה רמז  כאילו יש שתי דעות סותרות ששתיהן אמת , בבקשה להגיב ובעז"ה  אבדוק ומקוה שתסכימו אתי שהמקום ההוא בכל לא אומר ששני הפכים הם שניהם אמת.

 ( מקוה מקוה בעז"ה , אם לא אצליח מהר בטח מישהו בפורום יוכל לעזור ) .

רק דבר אחד אני ממש מוכרח לכתוב. זבולון כתב על : " התפיסות השכלתניות-ליטאיות מול התפיסות הרגשיות-חסידיו ". קודם כל יש רגשות גם לליטאים, הם שרים שמחים ורוקדים אפילו שיש כאלה שמטפחים איזו תדמית נוקשה בלי רגש של הליטאים.  מצד שני ( אם נשים בצד חסידים חריגים) התפישה השכלתני התורנים ממש חזקה אצל חסידים  רק תקראו את ההקדמה של האבני נזר לספר שלו אגלי טל  ממש שכלתנות . והוא אפילו אמר לחסידים שלו שהעיקר זה לימוד תורה , וחסידות זה רק בשביל כאלה שלא מסוגלים ללמוד תורה ואם יתקדמו אז ישימו בצד את החסידות. ולא רק הוא אמר ככה . אמרו את זה עוד רביים חסידים גדולים.

 מסכימים ?

אכתוב בקצרה ואני מקוה שיבינו אותי.

 קודם כל אכתוב רק לגופו של ענין  . ולא אפרט להסביר למה לא חייבים לחשוב לפי כל מה שכתבו  אחרים.  אני אכתוב רק לפי מה שרואים מהתורה ומהתנ"ך ומתורה שבעל פה  ( וזה ברור שכך חשבו  כל גדולי ישראל לפני אלה שהזכיר נפתלי ).

אז ככה . יש רק אמת אחת !  אם אחד אומר משהו והשני אומר להפך . אז אחד מהם אומר דבר לא נכון.

 אם בית הלל אומרים   שלפי התורה הדין הוא ככה ובית שמאי אומרים להפך  אז אחד מהם צודק והשני טועה.  "טועה" זאת אומרת אומר דבר לא נכון שהוא נגד התורה . ( זה לא אומר שמי שטועה הוא איש רע , לגמרי לא, הוא רצה להגיד את האמת , את מה שתוררה מצווה  - אבל לא הצליח  ). .

יכולים להיות הבדלים ששניהם בסדר , כמו שאחד מכבד את השבת ואוכל  לכבוד שבת  קציצת דג  מתוקה  , ואילו השני  אוהב יותר  דג לא קצוץ ולכן אוכל דג לא קצוץ  קצת מלוח .   אבל לא בדינים ממש . שם אם אחד צודק  אז מי שאומר אחרת טועה.

לכן  זה לגמרי ברור בגמרא שאמורא לא יכול להגיד דבר וגם ההפך ממנו . כי אחד משני הדברים לא  אמת  ואין דבר כזה שמשהו וגם ההפך ממנו יהיו אמת . 

 אפשר מפסוק אחד בתורה ואפילו ממילה אחת להבין כמה מצוות , אבל בשום אופן לא  גם משהו וגם ההפך ממנו . שבעים פנים לתורה אבל לא  דברים סותרים.  

 מפורש לגמרי  שמחלוקות נוצרו בגלל תלמידים שלא הקשיבו היטב ולא למדו היטב .
כך כתוב בגמרא (סנהדרין דף פח עמוד ב )

"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות " .

 ובמקום אחר כתוב שהשמחה הכי גדולה היא  כמבררים  איזו דעה  אמת ואיזו לא . ( "התרת הספקות) .

 מחלוקות זה דבר לא טוב , צריך לדעת את האמת. ושהמחלוקת תיעלם . 

 יש שאלות ?   בבקשה לכתוב  . ואם מישהו יכול לענות לשואלים מיד  משהו משכנע . שיענה . אני לא אראה מקלדת כנראה עד מחר אחרי הצוהורים . ומקוה בעז"ה שאוכל להסביר  מה שצריך .

( בבקשה לא שאלות : איך אתה מרשה לעצמך לחשוב  כמו רש"י והרמב"ם  והגמרא כשהר"מ/ר"מית. מדריך שלי  אומרים  אחרת ).

כתבת "לא חייבים לחשוב לפי כל מה שכתבו  אחרים"

אבל אתה מסכים איתי שיש מקום להקשיב ולכבד דעה של אחר? גם אם אתה חושב שהיא לא נכונה?

כתבת " מחלוקות זה דבר לא טוב , צריך לדעת את האמת. ושהמחלוקת תיעלם . "

אבל....איך זה ייתכן? הרי כל אחד בוחר את הדרך שלו, מה שהוא חושב שזה האמת.... לא ברור. 

איך זה יוביל להעלמת המחלוקת?? 

לאחדות בעם ישראל?

שאלה של מתחברת :

כתבת " לא חייבים לחשוב לפי כל מה שכתבו  אחרים"

 אבל אתה מסכים איתי שיש מקום להקשיב ולכבד דעה של אחר? גם אם אתה חושב שהיא לא נכונה?

 תשובה שלי :   שאלת על שני דברים שונים ן : 1. להקשיב. 2. לכבד.

   בקשר ללהקשיב , אם השני לא סתם רוצה לעצבן , אלא מביע דעה בגישה רצינית ברור שיש להקשיב , לחשוב להרהר ואז או לקבל,  או לדחות ,ואם לא מגיעים למסקנה ברורה לא להגיד כלום או להגיד איני יודע .

 לכבד דעה ? מה זה ?  אפשר לכבד או לא לכבד בן אדם , אבל דעה? . את מכבד  את הדעה ש 12= 4+7  ?,   את הדעה ש 4+7=11  או 4+7=קוקוריקו ?  .   מי שאומר שצריך לכבד כל דעה בעצם אומר שאין שום ערך לאף דעה . הוא יכבד מי שאומר "לא צריך לכבד את הדעה שצריך לכבד כל דעה " ?

שאלה של מתחברת:

כתבת " מחלוקות זה דבר לא טוב , צריך לדעת את האמת. ושהמחלוקת תיעלם . "

 אבל....איך זה ייתכן? הרי כל אחד בוחר את הדרך שלו, מה שהוא חושב שזה האמת.... לא ברור. 

איך זה יוביל להעלמת המחלוקת??  לאחדות בעם ישראל? 

 תשובה שלי : כתבתי שטוב שכולם ידעו את האמת ושהמחלוקת תיעלם . כתבתי את זה בגלל שאם יש מחלוקת אז אחת הדעות אינה אמת , וטוב שאנשים לא יקבלו דבר לא נכון.

 בכלל לא כתבתי איך מגיעים לזה . קחי דוגמא : אני ממש נגד זה  שיש אנשים מצוננים שסובלים מנזלת כרונית  . תסכימי שמותר לי להיות נגד נזלת  כרונית אפילו שאיני יכול להציע דרך להיעלמות נזלת כרונית ?

 תשימי לב שאלו שמדברים על אחדות תמיד מתכוונים שהאחר יוותר על הדרך שלו ועל המחשבות שלו  ושכולם יסכימו איתם.  

1. לכבד - ממקום של רצון לקירוב לבבות. לכבד את העובדה שיש מישהו שחושב אחרת ממך.

2. אחדות - ממש לא מסכימה איתך...... יכול להיות שלא הבנתי נכון... אשמח אם תסביר ביתר פירוט

1.

 אני מסכים. אבל לא מכבד את העובדה , אלא מכבד את האיש , אפילו אם הוא טועה בכמה מהרעיונות שלו, מזייף כשהוא מנגן בגיטרה,   ,  וקצת מגמגם  .

2. אותו דבר על אחדות . טוב לפעול ביחד בעד דברים טובים אפילו אם חלק טועים בכמה דברים.  .

בין שמאי היו בטוחים שהם צודקים ובית הלל טועים. ביץ הלל חשבו להפך. אף אחד לא חשב "גם אנחנו גם האחרים אומרים אמת" . ומה אוצרת הגמרא?

 יבמות דף יד עמ'וד ב 

"לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית הלל, ולא ב"ה מבית שמאי, ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, כתוב בגמרא:" .

 מחלוקת,  כשכל אחד בטוח שלא יכול להיות שגם השני צודק , לא צריכה להפריע לכבוד הדדי  ולאחדות  בעם ישראל.

באמת, תודה על התגובה.

אפתח ואקדים שאני מת מעייפות כרגע ולכן אגיב בקצרה ובאריכות בעז"ה מחר.

בתור התחלה, לא כ"כ נהניתי מהזלזול שקצת השתקף במילותיך כלפי ("מה ששמע", "זבולון") וכלפי רבנים שונים.

הערה קטנה בנוגע למקורות: הבאתי מקורות תומכים בשרשור המקביל בנסיו"פ. אשמח אם תעלעל להנאתך.

ועכשיו לעניין- לא, אתה לא חייב להסכים עם כולם וכן, רבנים טועים חז"ל טעו ואפילו אבותינו בתנ"ך טעו.

האם אמרתי שזה לא נכון? לא. האם אמרתי שאין גורמים זרים המעורבים במשוואה שהם השורש לטעויות? אמרתי גם אמרתי.

אני מניח שאני מדבר כאן על אנשים העושים את מחשבתם לשם שמיים ולא נפלה בידם טעות ממקור חיצוני או פנימי.

בנוגע לדברי חז"ל- "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" נאמר על מחלוקות הלכתיות נטו בהן נקבעו הלכות ובהן נמצאו סתירות. אני חושב שזה די אמור לענות על השאלה שלך. אמת שלא נפסקה להלכה היא עדיין אמת- אבל יש לרוב כח להחליט על הליכה בדרך של אמת אחת מכיוון שהיא לא מתאימה לשעתה.

האם דיברתי על מחלוקות על עובדות בשטח (כמו במשפט שלמה)? לא. דיברתי על עניינים עקרוניים ומהותיים שפעמים רבות יורדים אל רמת המעשה, בעיקר בצורה בה מפרשים את העובדות ולא ביחס לעובדות עצמן.

בנוגע לחסידות ולליטאיות- אכן, אתה צודק. השאלה היא איפה שמים את הדגש ומהו סדר העדיפויות באופן כללי ברור שיש יוצאי דופן וכו' וכו'

עד כאן להערב.

 כתבת :  אני מת מעייפות .. .לא כל כך נהניתי מהזלזול שקצת השתקף במילותיך כלפי ("מה ששמע", "זבולון") וכלפי רבנים שונים.".

 תגובה שלי : עצה טובה. כשאתה מת מעייפות מוטב שתימנע מלכתוב דברי הערכה וביקורת על מישהו . לא היה בדברי זלזול או וחצי זלזול  ברש"י או ברמב"ם או באבני נזר שהזכרתי .

 פשוט לא הבנתי  איך אה רואה זלזול בשם "זבולון" . חשבתי ולא מצאתי מה לא טוב  בשימוש בשמך "זבולון " עד שראיתי שאתה חותם "נפתלי " ולא זבולון , ואני החלפתי את השמות בגלל ששניהם מןופיעים באותו פסוק בשירת דבורה : זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה. 

 מה עלול לקרות ?  כאלה שקוראים אותך לא שמים לה שכתבת ככה בגלל שאתה עייף , ועלולים לחשוב שאם כתבת אז זה לפחותל קצת נכון.

לפחות כך משתמע מהודעותיך.

הכל שחור או לבן.

אין אפור באמצע. (אה, ואפור זו לא פשרה, אלא תחומים שלהם אין תשובה מוחלטת ויחידה)

תפיסה שרואה את המציאות במימד אחד בלבד היא תפיסה ילדותית. צר לי.

נראה שגם לא ממש הבנת את כוונתו, כי הדוג' עם שלמה המלך והנשים פשוט לא קשורה.

כאן יש אמת. או שהתינוק של אחת או של השנייה.

נפתלי דיבר על מצבים מורכבים שבהם אין תשובה מוחלטת. בכל צד יש מן האמת, ולכן לא יכולים להכריע ביניהם.

ולא ממש הבנתי את הקשר בין הפסקה השנייה לשאר הקטע. זה די סותר, לא? ("אז נסכים שיש רעיונות...")

נ.ב. אין טעם להגיב לדברים עצמם, כיוון שתפיסתך לא תסכים לקבל אף דעה שסותרת אותך.

גם אם היינו יוצאים מנק' הנחה שיש רק אמת אחת בעולם הזה - מי אמר שהיא דווקא אצלך?

אתה כ"כ בטוח בעצמך, מבצר את דעותיך בחומות שלא מאפשרות כניסה של דעות חולקות.

חבל.

אם לא הבנתי - מחילה. תבהיר את דבריך אם לא הבנתי כראוי.

מפני שהוא מתאים לי מאוד לתפיסה שיש לי לגבי התורה..יותר מדוייק, זה מתאים לגמרי למה שהתורה מצפה מאיתנו.
(ייתכן שלקחתי קצת את הדברים ושייכתי אותם יותר אלי ולא באופן ישיר לגמרי אל הנקודות שהועלו שם..)

מעבר לזה שאכן, התורה היא אחת אך בתוכה דרכים שונות להגיע אליה, התורה גם מצפה מאיתו, מצווה אותנו, לנהוג בדרכי שלום ואחווה בין אחד לשני. להתחבר, לקבל, לשמוע ולהקשיב זה לזה.  ליעד זה נוכל להגיע רק אם נדע לקבל את העובדה שיש מספר דעות ושיש מספר חלקים המרכיבים את התורה השלימה. 
רק על ידי חיבור בין כל הדעות השונות, בין כל האמיתויות הקיימות, והן קיימות, נוכל להגיע לשלימות המצופה, הנדרשת..
אם נסתכל על דעות של אנשים שגדולים הרבה יותר ממני, הרב קוק התעמק הרבה בעניין הזה,הוא אמר שיישנם אנשים שחושבים כי רק כאשר כולם יחשבו ״כמוני״, יאמינו ויפעלו בדרך אחת ובסגנון מסויים, ה״נכון והאמיתי״ רק אז יהיה שלום. אך הרב קוק מסביר לנו נקודה חשובה,דעות שונות חייבות להיות קיימות, לבבות האנשים ומחשבותיהם שונים/ות זה מזה, אין צורך בכך שהאנשים יקשיבו זה לזה במטרה להגיע לדעה האחידה,לאמת האחת, אלא צריך להקשיב זה לזה כדי לקבל מכל אחד, כדי שכל אחד יצליח לפתח את נק׳ האמת של דרכו, וזה לא נוגד את העובדה שדעות שונות חייבות להיות קיימות תמיד, שהן אלו שמרכיבות את האמת הכוללת.
שוב, ניתן לחשוב שתלמידי החכמים במעשיהם נוגדים את דרך התורה, מפני שהם לומדים הרבה----מתווכחים הרבה בינהם---יוצרים מחלוקות---פחות שלום.
אך זוהי תפיסה מוטעית, כי אחידות בדעות זה לא השלום האידאלי, אלא השלום האמיתי הוא זה שנובע מתוך ביטוי הדעות השונות, האמיתויות השונות, הצדדים הנכונים שקיימים ועל ידי ההכרה בעובדה שלכל דעה מקובלת ומוסמכת יש מקום נוכל ליצור את הגרעין האמיתי והשלום הכולל. ומה מטרותינו? להגיע לשלום, לאחדות בין כל עמ׳׳י לאחווה ורעות בין החלקים השונים, ככה נוכל להגיע אל אמת התורה..כל האמיתיות יחד מרכיבות את האמת הזאת.  
התייחסתי בעיקר לנקודה של השלום, כי אני יוצאת מתוך נק׳ הנחה, או יותר נכון מתוך אמונה שהחיבור בין החלקים השונים בעם הוא זה שמרכיב את הנצח של עם ישראל והוא זה שמאפשר את קיום התורה באופן המלא. והחיבור זה לא יכול להתקיים רק מתוך קשרי חברות אלא מתוך הבנה שלי ולו יש דרכים שונות להגיע אל אותה האמת..כך יווצר חיבור של תורה

כמובן שבתוך זה יש את הצורך הברור של ללכת אחרי תלמידי החכמים ואחרי סמכות מסויימת על מנת למנוע את התפלגות התורה לכמה תורות, אך זה לא נוגד את העובדה שהתורה עצמה מורכבת ומשולבת מכמה וכמ אמיתויות.
חוץ מזה, צריך להתייחס לנקודה נוספת..אם כל אחד הולך בדרך משלו, איך אני אדע מהי הדרך הנכונה? וגם..אם כל הדעות טובות, אז כל אחד יכול לפעול איך שהוא מרגיש על פי מערכת האמונות שלו ובמקרה כזה..הכל ישתבש וייהרס. אלא, גבולות חייבים להיות קיימים, דרך מוסכמת על פיה יש לנהוג חייבת להיות, אבל זה לא סותר שיש כמה דרכים להגיע אל האמת, זה לא סותר שאני צריכה לברר הכי הרבה מה הכיוון שלי, (ששונה לגמרי מהכיוון של הדוד החרדי שלי) ואיך אני מקיימת את התורה בדרך השלמה ביותר ולפעול על פי זה, כאשר פעולותי מעוגנות תחת דברי חכמים, רבנים ואנשי סמכות שתומכים בזה ולא רק על פי רצונות והברקות אישיות כי במקרה כזה, התורה אכן תהפך לכמה תורות ונצא מופסדים כי פספסנו את העיקרון.

לסיכום..

אין לי כח לסכם, אני חופרת, אני לא מסכמת..

הנקודה היא. תורה אחת יש, אבל בתוכה יש דרכים ששילובם יובילו לאמת. ואין עניין להשתיק דעות שונות או לחפש דרך יחידה כי אין אחת יחידה.

אומרים ש"בעקבתא דמשיחא, האמת תהיה נעדרת". 

ולנעדרת יש שני פרושים. 

נעדרת - מלשון העלם. או מלשון עדרים עדרים. אנשים יתקבצו אל האמת ויהיו לה גוונים, יהיו לה סוגים. 

כל עדר כמנהגו. 

וכשתבוא הגאולה נדע מה האמת הנכונה ביותר. 

סיכמת ממש יפה..

ד"א, אחד הנושאים האהובים עליי לדיון

בס"ד

יישר כח למחבר, סוגיה מכובדת ומאתגרת.

• חז"ל דרשו כבר, שכל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, וכן קנאת סופרים תרבה חוכמה, אלא שיש לשים לב, שכל מחלוקת חייבת שתהה נובעת מהרצון להגיע אל כלל המאחד את החולקים, אם חילוקי דיעות נשואים בקרבם מטען רגשי אנוכי אגואיסטי, זוהי בחינה של קינאת סופרים - תסרח, ואם הרצון לבירור הכלל המשותף הוא זה שמניע כל צד לבטא את תפישת העולם שלו, מובטח שבירור זה יגרום לשלום בין השניים.
• למה בכלל יש ריבוי דיעות? כל נשמה נחצבה ממקור שונה, אותה קרן אור שבמקורה היא לבנה, כאשר עוברת דרך נשמה "אדומה" תראה לנשמה כאדום ולנשמה ה"כחולה" ככחול, ובכן, מהיא האמת? היות וכולם נובעים מהלבן, יש לשאוף להכיר את הלבן שבתוך האדום ואז להשיג את הכלל, השורש וכן הכחול יישיג את הלבן שבכחול, יש לאדם פוטנציאל כזה, והא נקרא נשמה. ריבוי הדיעות באופן הזה בעצם מאיר פריזמה קסומה של אורות המנגנים אורותיהם בהרמוניה, שההרמוניה, הלבן, נשמע בגלל בגיוון המקסים. וכל זה, כפוף לכך שכל אחד מקבל שדעתו היחודית גם נובעת מהלבן, מהשורש. ההכרה הזו חיונית כי נקודת השלום, האמונה בה' אחד, שהוא השורש לכללות הבריאה שאצלו היא מאוחדת, בסוד אחד יחד ומיוחד.
• השלום, הוא היכולת של בית שמאי ובית הלל להאמין שבעצם שניהם בניו של הבורא השלם, ומכאן שכל אחד מציין מציאות חלקית ורק יחדיו הם מבטאים את השלימות. בדיוק כך משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, רחל ולאה וכו'. ב' הפכים, אבל בנושא אחד.

1/

 כתןב במסכת אבות פרק ה  משנה יז
 כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו:

 אז מה , זה טוב שהמחלוקת תמשיך וימשיכו לא להסכים ?  ולמה לא כתוב מחלוקת קורח ומשה ?

 ההסבר הוא שהמילה "מחלוקת"  כאן בכלל לא מדברת על חילוקי דעות  וממילא זה בכלל לא שייך לנושא. המלה "מחלוקת" כאן פרושה קבוצה . כמו בדברי הימים  א פרק כז פסוק א . "הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: "    "  בכל קבוצה היו 24000 אנשים.  והפרוש הוא שאם קבוצה פועלת לשם שמים ןולא בעד עצמה - תתקיים . ואם לא, כמו קורח וכל עדתו, הם לא יתקיימו והאדמה תבלע אותם .

 לגמרי ברור שרצוי שכל מחלוקת ( במובן  שעליו אנחנו דנים) תיעלם ותישאר רק הדעה הנכונה.

2. יש מחלוקות בגלל תלמידים שלא למדו היטב. כך אומרת הגמרא. לא  נשמות שנחצבו  , לא קרן אור לבנה , ולא " הכל נכלל בסוד מיוחד" , אם משהו לא מובן לא צריך לעטוף אותו המילים מסתוריות. .  יש אמת אחת גם בארץ וגם בשמים . חותמו של הקב"ה אמת . ועלינו ללכת בדרכיו  . אצלו אמת אחת וגם אצלנו.

3. ברור שכולנו  נבראנו ע"י ה'.   בית שמאי לא מסמלים מציאות חלקית . הם טעו ולכן דעתם מבוטלת לחלוטין ( חוץ מבאותם דינים שהדין הוא כבית שמאי ). בית שמאי זה לא מציאות חלקית , זה טעות ב 100 אחוז.  ולכן במקרים אחרים מסתייעים גם בדעה שלא התקבלה , כי אולי היא נכונה אבל אם  יש למשל עגונה ובשביל להתיר אותה  דעת בית שמאי יכולה לעזור - לא מתחשבים בזה בכלל . כי נקבע שדעת בית שמאי היא טעות לגמרי . או בלשון הגמרא  ( ביצה יא עמוד ב

 "בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. "  - פשוט שדברי בית שמאי מבוטלים לחלוטין . הם לא משלימים והם לא נכונים בשורש . פשוט מבוטלים. ( בין  החברה אומרים כאילו בעתיד תהיה הלכה כבית שמאי . פשוט לא נכון .  בית שמאי מבוטל לגמרי , והאמרה המשונה הזו נוצרה  על ידי מישהו לפני זמן לא גדול במיוחד ).  

 כמובן שהשלום חשוב מאוד . אבל זה לא אומר שצריך להגיד על דבר לא נכון  כאילו  גם הוא אמת. 

אין סיבה לרדת למריבות, בא נשמור על רמת דיון ענייני, גם אם לפי דרכך אנחנו מדברים שטויות המתבטלות במאה אחוז.

בס"ד

שלום שונרא

יישר כח.

• ראשית, נכון שלא לשפוט את דבריי לפי סגנון הביטוי שלי, זו דרכי ואינני עוטף דברים במילים מסתוריות. כך דרכי לכתיבה ובביטוי, נראה לי לא רלוונטי לעצם הדיון. עם זאת אני מעריך את מאמצך לקרא את הדברים ולהגיב, ועל כך אני אסיר תודה לך.

• מצאתי טעם בסעיף א' שכתבת, ואכן, מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים.

• בסעיף ב', משל הצבעים הוא אמיתי, אמת שהתורה היא כתובה שחור ע"ג לבן, זו לא המצאה שלי, דרוש וקבל. זה לא רק סגנון כתיבה אלא עניין עמוק ולא כדאי לדחות אותו בקל.

• סעיף ג' אני מכבד אותך אך חולק על דעתך לחלוטין, להלן דברי הזוהר :

"מחלוקת דאתתקן כגוונא דלעילא וסליק ולא נחית ואתקיים בארח מישר דא מחלוקת דשמאי והלל, וקב"ה אפריש בינייהו ואסכים לון ודא הוה מחלוקת לשם שמים ושמים אפריש מחלוקת, ועל דא אתקיים, ודא הוה כגוונא דעובדא דבראשית. (זוהר בראשית אות נ' -דפו"י י"ז ע"ב)" , נאמר בזוהר שהקב"ה אפריש בינייהו ואסכים לון (ולא רק לבית הלל). ועוד בעל הבני יששכר מסכת ברכות י: ד"ה בית שמאי "וקבלנו ממרן האריז"ל שלעתיד לבא בב"א יפסק הלכה כבית שמאי" וגם הפרי צדיק על פרשת ויקהל אות יא "וכמו שכתבו מהאר"י  הקדוש שלעתיד יהיה הלכה כבית שמאי" - אז בית שמאי לא טעו ח"ו. אלא שאם תעיין בתוך הדברים תמצא שבעת הנהגת העולם במידת הרחמים אז הלכה כבית הלל, ולעתיד לבוא בעת שתתקן הבריאה, תחזור ההלכה להיות כבית שמאי. המקורות שציינת עוסקים בפסיקה שבזמן התיקון,  העת שבה שופטים לפנים משורת הדין.

תודה שחידדת את הדיון.

הוא הראה לך לגמרי ברור בגמרא שדברי בית שמאי מבוטלים לגמרי .  ושהכלל שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי  זה משהו שנוצר מאוחר מאוד. וכל מה שאתה הראית זה שבאמת הבני יששכר שחי בתקופה ממש מאוחרת חשב כאילו שיש כלל כזה.

 ו

 ותמיד כותבים על משהו לא ברור ולא מסתבר  שהוא "עמוק" ,  ולפעמים כותבים להפך כותבים שהוא" גבוה" , ככה עוקפים את המחשבה .

 ותמיד אפשר לתת תרווצים והסברים עם כל מיני ביטויים מיסתוריים לכל דבר.

בס"ד

כלל לא, דברי הזוהר (מפי רשב"י - תנא) אינם כפי טענת שונרא, דברי בית שמאי אינם בטלים לגמרי וח"ו לומר עליהם שהם טעות, אלא שאינם למעשה לתקופה. 

זו לא ח"ו המצאה של דורות אחרונים , זהו הזוהר, אלא אם יטען הזוהר לא קביל או נכתב לאחרונה, עם טיעון כזה כבר אין לי מה לומר.

דברי הגמרא, הם בבחינת הלכה למעשה, ואילו הזוהר מביא שהמחלוקת שהיא לשם שמיים אינה שאחד צודק והשני טועה, אלא שתי נקודות הבטה על בחינה של שלם.

מה אתה בעצם עושה?

אתה כותב דברים שבעיני מי שבכלל לא מתמצא עלולים ל הציג אותך כמי שחושב מחשבות  שספירה עליונה ומי שדל כאילו הוא איך שהוא לא כל כך בסדר.  

 אז  צצד אחד אתה אומר שאם יש מחלוקת בין גדולי ישראל אז שני הצדדים אמת . ומצד שני אתה אומר בדיוק להפך.

 אתה אומר " עם טיעון כזה כבר אין לי מה לומר."   כלומר אתה רואה טיעון כזה אם מישהו יגיד אותו כאילו הוא טיעון שאסור בכלל לחשוב עליו ,

 אבל גדולי ישראל חושבים ממש ההפך ממך.

 ראיתי ספר היסטוריה של החינוך העצמאי . ושם כתוב שאת הזוהר כתב משה די ליאון מספרד לפני בערך  700  שנה .

 ובהקדמה לספר מובא מכתב הסכמה לספר מהרב ווזנר  שנחשב חסמכות עליונה  בעולם החרדי . והוא כותב  שבסדר לכתוב ככה בגלל שזה מחלוקת בין גדולי ישראל  מהשורה הראשונה ( ר יעקב עמדין ועוד כמה )  ואסור לפסול מחשבה כמו שכתוב בספר הזה.

 גם  הרב קאפח בתימן  היה בדעה כזו . 

 היה רבי חסידי שרצה להוסיף לשלוש עשרה עיקרים יקר ארבע עשרה משהו כמו "אני מאמין באמונה שלמה שהזוהר הוא ספר של רשב"י והוא דבר ה' "  והיתה התנגדות רחבה להוספה כזו , ועובדה שזה לא נכנס לסידורים.

אז מה אתה עושה ?

 במקום להימנע בכלל מהענין אתה מציג את כל מי שהולך בדרך של הריב"ש  הנודע ביהודה הרב קאפח או הרב ווזר  כאילו הוא פסול וכאילו אתה מדבר מ"רמה גבוהה".

 אבל מה שיכול לקרות זה בדיוק להפך.   ובגלל זה לא התיחסתי למה שהבאת מהזוהר. מי שאתה תשכנע אותו שהזוהר כותב  שהלל ושמאי שניהם אמת , אחרת מהקמרא , איש כזה עלול לחשוב מחשבות על הזוהר שאתה לא רוצה שיחשבו. אז הכי טוב היה אם בכלל לא היית  נכנס לכיוון הזה .

 הקב"ה ראה בבית שמאי כמו בבית הלל כאלה שפועלים לשם שמים . לא קשור בכלל  לזה שאחד  אמת ואחד לא.

  כדאי לראות מה אומר על זה האדמו"ר השם משמואל, נכד של הרבי מקוצק ובן של  הרבי אבני נזר מהכי גדולים בחסידות.

 בגמרא סוטה דף כא עמוד ב' כתוב : אמר רבי  יוחנן: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר: והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב) .  

( משים עצמו כמי שאינו – עניו ביותר . לא מתחשב בעצמו  להוכיח שהוא צודק , אלא מחפש את האמת נטו ).  

 ועל זה כותב השם משמואל ( שם משמואל , בראשית , חנוכה , שנת תרעב תסתכלו לקראת הסוף ) :

ויראה דעל תעלומות החכמה נאמר (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא, וע"כ אי אפשר להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו. ... ועל כן  תמצא שהלכה כבית הלל  מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת (ל' ב), ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה וההלכה !

 או כמו שהרבה מסבירים , שבגלל שבית הלל היו ענוים , הם  לא אמרו משהו נגד דברי בית שמאי אלא רק אחרי שלמדו היטב את בית שמאי , בשביל להבין ובשביל לדעת את התורה באמת , לא בשביל להוכיח בעוד משהו שהם בעצמם הצודקים , ורק אם היו בטוחים שבית שמאי טועים אמרו אחרת .

 כיוונו ביותר (מאוד)  לתעלומות החוכמה וההלכה . רק הם ולא בית שמאי ( במקרים שבהם נפסקה הלכה כבית הלל ). . .

נזכר בדיון , באיזה מקום, כאילו מה שכתוב בגמרא  על בית הלל ובית שמאי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים " כאילו אומר ששניהם אומרים אמת.

אומרים את זה כל כך הרבה פעמים עד שנדמה שזה הפרוש של המלים האלה .  וכאילו כתוב בגמרא  שדם דברי בית שמאי זה אמת.

 מאיפה בא הביטוי  הזה  "דברי אלוקים חיים " ?  הוא בא מהתנ"ך . ירמיהו כג לו  הנביר ירמיהו אומר שנביאי השקר הופכים דברי אלוקים חיים ! 

אז מה אומרת הגמרא ? היא אומרת שבית הלל ובית שמאי הם לא כנביאי השקר. שניהם מתיחסים בכל הכבוד לדברי אלוקים חיים - לתורה . אבל בית הלל צודקים ואומרים אמת והלכה כמוהם.

זאת אומרת  מה שכתוב "אלו ואלה דברי אלוקים חיים " אומר  שהם למגן הקב"ה , וזה בדיוק מה שהראיתי על  " מחלוקת לשם שמים " שהפרוש הוא "קבוצה שפועלת לשם שמים "  כמו בדברי הימיא א  פרק כז  א'  ששם רואים שמחלוקת זה כמו מחלקה -קוצה של אנשים. 

 ואני לא מבין למה קשה לקבל דבר כל כך פשוט . שלא יכול להיות שני דברים הפוכים ששניהם אמת .

 למה להשתדל לקבל דוקא מה שכל כך מוזר .

 תיראו , אם יש אשה מסכנה שבעלה נעלם והיא עגונה  . ובית הדין מוצא כל מיי סיבות שכמעט מספיקות להרשות לה להתחתן , אז זה לא מספיק .  אבל אם מוצאים דעה  שהגמרא קבעה שהדין לא כמוה בכל זאת מצרפים אותה ומשחררים את האשה מעגינותה . למה כי  דעה שדחו אותה יש סיכוי שאולי היא נכונה.  ( למשל אם אומרים שבמחלוקת בין רב לשמואל ההלכה כמואל בכל זאת יש סיכוי שאולי  דוקא רב אמר את האמת)

 אבל אם זאת דעה של בית שמאי אז לא משחררים אותה מעגינותה . למה ? כי בית שמאי בטוח לא נכון  !.

 אז בגלל שאני כותב דברים ישר בלי הרבה "כאילו" " אולי "  לעניות דעתי , וכל זה ,  זה כבר נחמד להגיד שלכן  הדעה שאני הולך אחריה היא לא צודקת ?  בבקש תחשבו.  תודה לכולם.

 לא ניכנס להבין מה בדיוק חושבים אלה שאומרים כאילו ביסודו של דבר , בשורש , הכל צבע לבן ושמה בצבע הלבן  מי שאומר על משהו כשר והוא לא טרף אומר אמת , וגם מי שאותר על אותו דבר שהוא טרף ולא כשר ואדור להגיש שהוא כשר - גם אומר אמת.

אומרים לנו כאילו שם בצבע הלבן מי שאומר שמצוה לעשות משהו ומי שלא עושה את זה מבטל מצוה הוא אומר אמת , וגם אומר אמת מי  שאומר שלעשות את הדבר הזה, זה עברה . ואומר שמי שאומר שזה מצוה פשוט מחטויא את הרבים ולא אומר אמת.

 אז אומרים שזב "עמוק" וגם להפך שזה "גבוה" ושזה לא לפי השכל שלנו .

אבל מצד שני זה היה ברור לגמרי בתורה ובמשנה ואצל המון גדולי ישראל  שאין דבר כזה . ואם אחד אומר אמת אז מי שאומר שהאחד הזה לא אומר אמת אז הוא טועה.

דוגמא :  בית הלל  אומרים שהתורה מצווה לבער חמץ מכמות של כזית  ובית שמאי אומרים שלא  ומי שמשאיר כזית לא עובר שום כברה אבל צריך לבער רק מכמוןת גדולה יותר , מכמות של  תמר ( שזה יותר גדול מזית).  ( אני מקוה שלא טעיתי , אבל שזה מקרה שבו בית הלל מחמירים יותר מבית שמאי , והדין כמו בית שמאי , אם איני טועה ).

 לשכל של כולנו ( כך אני בטוח )  לגמרי פשוט ומובן  שאם  לא יכול להיות שאם אדם השאירק קצת חמץ , יותר מזית ופחות מביצה אז הוא ( בצבע הלבן) גם עבר עברה וגם לא עבר עברה .

 טוב , אז למה  הרבה חושבים שנחמד להגיד נגד השכל שלהם ?

 אפילו בלי להבין בדיוק הם יודעים שיש המון גדולי ישראל שאומרים שאין כזה דבר ששני דברים הפוכים שניהן נכונים .

אבל  מצד שני , כל היום ממלאים לנו את הראש  כאילו  כל דעה זה לגיטימי , וכאילו שאנחנו  בעד שהיהודים יחיו ברארץ אבל לגיטימי גם להיות נגד כמו שלום עכשיו שרצים ומלשינים  על כל  יהודי שבונה לו  איזה  מבנה , אבל  עוזרים לערבים לבנות ולתפוס שטחים. אומרים לנו שזכותו של  אחמד טיבי להיות בכנסת ולפעול שמה בעד מה שאש"ף רוצה לעשות לכולנו, אומרים לנו בשיעורי אזרחות את השטות  של שי פירון כאילו "האחר הוא אני " . זאת אומרת שהמחשבות והדעות שלי זה כלום ואני בעצם זה האחר. מה שאומר  אחמד טיבי  זה אני , מה  שאמרה שולמית אלוני  ( שהדתיים מוצצי דם ) זה אני , מה שאומר פירון שצריך להכניס מורים ערבים לבתי הספר  ( בשביל שיתחתנו עםן מורות יהודיות) זה אני . ויוצא שאני זה גם כן וגם לא ובעצם בלבול אחד גדול .  ואיך  חיים עם זה ? אומרים לעצמנו כאילו שככה זה לפי התורה  שגם מה שלא נכון זה נכון , ושאני לא צריך להיות בעד משהו , בגלל שהכל בסדר . 

 זה נורא נוח , ולכן נמשכים לזה .  וצריך להבין את מי שנמשך לזה.

יש  גם כאלה  שמוכנים להסכים שאם מישהו קיבל רשיון נהיגה אז קורה שהוא  טועה בנהיגה ונוהג לא בסדר.  מוכנים להסכים שאם מישהו קיבל  תעודה  של  עיתונאי אז קורה שהוא מתאר משהו לא בדיוק כמו שהיה במציאות. אבל קשה להם  שיכול להיות  שמישהו קיבל סמיכה לרבנות ובכל זאת  יצא לו פעם משהו לא נכון. אז הם אומרים שגם הוא אומר אמת אפילו שZה להפך ממה שרבנים אחרים אומרים שגם הם זה אצלו כאילו אמת. 

 טוב כתבתי על נקודה אחת  ויש עוד כמה נקודות , אז אולי בהמשך .

 אם מישהו יכול  להוסיעף עוד הסברים , או להסביר שאני טועה במשהו . קדימה.  שבוע טוב. 

בס"ד

שלום שונרא היקר

• לא כל דיעה היא אמת, ישנם טעויות רבות שאינן מתקיימות. ואתה מרבה לתת דוגמאות כאלו, אני מסכי עמך לחלוטין בעניין זה, בזוהר שהבאתי  זוהי מחלוקת משה וקרח, שם קרח טעה, שמאי והלל, שניהם צודקים ומקורם מהשלם, הלבן (אצילות)! אני חבר של הזוהר
• יש דיעה, שונה ממה שאתה מציג, תוכל למצא אותה בפירוש המהר"ל על מסכת אבות פרק ה' משנה יז' (קצת ארוך) על המשנה המסביר את העניין בפרוטרוט, הוא גם מתייחס לטענה שדעת שמאי נדחתה לא ח"ו כטעות אלא שלא נפסקה הלכה, הוא מסביר שמצד ה' ית' הם שניהם אמת אלא שלמטה מתחלקים לימין ושמאל, והלכה לדרי מטה נפסקה על דרך ימין. הדברים נתמכים באופן מוחלט בדברי הזוהר שהבאתי לעיל. אז לפחות נכון לדעת שיש יסוד משמעותי לכך שיש לבן (עולם אצילות נמשל ללבן בזוהר הקדוש) וגם אם דעתך שונה, יש עוד דיעה. (המקור בעמוד רנז : http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14193&pgnum=1)
• בכל המקורות שהבאת לא ראיתי אף לא פעם אחד שדעת שמאי טעות, אלא שאין הלכה כמותם. לשיטתך, אם אין הלכה כמות מי שהוא משמע שהוא טעה, ואני מבין למשל מדברי המהר"ל על המשנה, שאין הדברים כפי שאתה טוען באופן מוחלט.
• לסיכום, הדיון צריך לברר האם כשדיעה מסויימת לא נפסקה האם משמע שהוא טעה (לטעמך) או יש אפשרות שדיעה לא נתקבלה למרות שהיא אמיתית משום שהמציאות לא מאפשרת לדיעה כזו להתקיים בפועל, ואולי כשהתנאים יבשילו , דיעה כזו תקבל את ביטויה. בחינוך ילדים אנו מוצאים זאת פעמים רבות, אנו פועלים בחוכמה ומבליגים למרות שמצד הדין היה צריך לענוש וזו אמת הדין, אך אמת הרחמים, להבליג.

 קודם כל כדאי ללמוד היטב את מה שלהתראות כתב  בכט שבט שעה 16:59 , ולהסכים שיש כאלה שמקבלים כאילו הרעיונות שכלולים שם הם מחייבים ויש כאלה שממש להפך. כדרי להוסיף על דבריו שכאשר הופיע פתאום ספר הזוהר לא רק רבנים גדולים ותלמידי חכמים לא ראו בזה משהו קדום אלא משהו שמישהו חיבר וליקט ואמר שזה קדום  גם מקובלים שחיו אז בסוף המאה ה-13 אז . 

הנה תמצית הדברים , לא חשוב המקור ששם זה כתוב , זה סיכום מדויק של ההתיחסות לספר החדש שאיש לא שמע עליו מקודם :

רבים ממתנגדי הזוהר עשו זאת על רקע הפולמוס סביב זהות מחברו וזמן חיבורו של הספר וביניהם אף חלק מן המקובלים בעצמם. .... רבי יצחק בר ששת- "הריב"ש" מצטט בשו"ת שלו רבנים מבני דורו שהם ממתנגדי הקבלה, וביניהם את רבו רבי פרץ הכהן הכותב כי איננו מחשיב את הספירות. הרב אלעזר פלקלס (תלמידו של הרב יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה") מבקר קשות את ספר הזוהר ומביע התנגדות לספרות המקובלים, ובין השאר הוא כותב כך:

"הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה  זיופים וקלקולים אשר הוסיפה  ועלה אחת ( כלומר דף אחד) מתלמוד בבלי הוויות אביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר " (תשובה מאהבה חלק א כו )  .

 אז למה אתה מעלחה את זה שוב? היעלה על הדעת  לשים בצד את הנודע היהודה , ואת מה שהובא לך מהשם משמואל ואת הרב ווזנר ואת הרב קפאח ולראות את את הפרוש למשנה שהבאת כמשהו מחייב.

 תסתכל היטב שם במהר"ל שהבאת. המהר"ל  חשב כאילו שהפרוש של המלה מחלוקת שם זה חילוקי דעות. ומה שכתוב שם היה לומשונה מאוד ולכן הוא השתדל בכל כוחו למצוא איזו דרך להסביר.  המהר"ל לא הזכיר שם בכלל את הפסוק מספר דברי הימים .

 ראה תגובתי מיום כט שבט שעה 00:15. 

 אם הוא היה חושב על זה ורואה שההדבר הזה לגמרי פשוט ( שמחלוקת פרושה "קבוצה" , והמשנה אומרת שכל קבוצה לשם שמים סוםה מתקיימת וכו' )  . ברור לגמרי שלא היה כותב את מה שכתב אלא היה מפרש בפשטות שמדובר על קבוצה שפועלת לשם שמים , ואז המהרל היה כותב  חד משמעית  שאין דבר כזה ששנים שאומרים להפך שניהם צודקים. ואז גם אחרים וגם אתה לא הייתם מעלים בדעתכם להגיד שאפשר בכלל לחשוב ששני הפכים  הם אמת.  אז למה ללכת לפי תרוץ שלא ידע על הסבר פשוט ונכון  ולא לפי מה שמקובל על הגמרא ועל גדולי ישראל מאז ומעולם? 

 ( כשיש מחלוקות לא אומרים ששניהןם צודקים אלא משתדלים להוכיח מי צודק ומי לא. ואם רואים הוכחה מוחלטת הגמרא כותבת : תיובתא על רבי ...? תיובתא !  ( האם הדברים סותרים את מה שרבי .. אמר ? כן ! )

ועכשיו , 

 הראיתי הכי ברור שרואים את דעת  בית שמאי כטעות !

 אם אפשר להתיר עגונה בסיוע של דעה שנפסק שהיא לא להלכה אז מתירים אותה . אבל אם הסיוע הוא מבית שמאי אז לא מתירים אותה כי  לגביהם התברר לגמרי שהם לא תורה.

זה גם ברור מדברי השם משמואל  ( כט שבט 23:00) . הוא מסביר שבית הלל חלקו על בית שמאי רק אחרי שבררו היטב לפי התורה שהדין לא כבית שמאי .

בס"ד

קראתי את דבריך, ואתה מסיט את הדיון לכיוון אחר לגמרי, לגבי רלוונטיות ספר הזוהר. בזה דעתי נוטה לאחר רובה דעלמא. שספר הזוהר אינו ח"ו המצאה או משהו מעוות.

אבל גם ללא ספר הזוהר, קרא שוב את מה שהפנתי במהר"ל, הוא היה מלומד ולא טעה גם ....מקווה שהוא בקונצנזוס עדיין אולי אתה טועה ולא הוא????

ובעניין "טעות", חפש את המילה "טעות" ולא תמצא, מה שכן בובמקומות רבים, אין הלכה כמותם, אך זו לא טעות, הבחנה דקה שאני בטוח שאתה מסוגל להבין.

ולכן במקרים אחרים  אם צריך סיוע להתר עגונה מצרפים גם דעה דחויה . אם ממש במקרה כזה לא מצרפים דע בית שמאי וולא מתירים לעגונה להתחתן כי " בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה" . ז הם לא הלכה שכמעט בטוח שהיא בטעות הם בכלל לא נחשבים לכלום !

מה קשה לך כל כך לקבל דבר כל כך מובן מאליו אחרי שרואים את כל המקורות. ?

נפתלי הביא  בסוף את זה :

"הרב שג"ר אומר שהפוסט מודרניזם, ריבוי האמיתות, הסובלנות והפלורליזם הם הידבקות במידותיו של הקב"ה.

מתוך זה שאני מבין את אפסותי המוחלטת אל מול האמת המושלמת של הקב"ה אני מבין את העובדה שדעתי שווה לדעת האחר ושהאמת שלי לא יותר טובה מהאמת שלו- זה מוביל לענווה וליראה. " 

 טוב, זה נשמע יפה , אבל זה כך במציאות ? 

 במאמר הראשון במוסף "שבת" של מקור ראשון ( שבהחלט יש  במוסף הזה הרבה דברים שאין לקבל , אבל לפעמים יש דברים נכונים)  שם במאמר "מזייפי ההיסטוריה" כתו  מי שבדק היטב מה הולך בעולם ככה:

 "אובדן ההבחנה בין אמת לשקר , הוא אחד הביטויים הטראדגיים של המשולש הפוסט מודרני  ששיאו בהכחשת השואה. ... היכן שיאו של הספק " באובדן ההבחנה בין אמת לשקר ".  להגיד שבשורש  מי שאומר על משהו אמת ומישהו שאומר על זה שקר שניהם  אומרים אמת זה בדיור אי הבחנה בין אמת לשקר. 

 בשביל שיהיה ברור .

יש מקרה שבית הלל אומרים שאדם  חייב כרת על משהו , ובית שמאי אומרים שלא חייב כרת .

 מה זה כרת ? זה שה' ימית אותו .

אז  כאן מדובר על מה שה' יעשה  , ואי אפשר להגיד  שבשורש אצל ה' שניהם צודקים . אי אפשר להגיד שה' גם ימית אותו וגם לא ימית אותו . 

"אמר בעלי אסופות, פי' כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה 
חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר 
מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, 
וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה. ובני אדם מחולקים בשכל ואי 
אפשר שיהיו כל שכלי בני אדם על דרך אחד כמו שיתבאר, ולכך כל אחד ואחד מקבל בחינה 
אחת כפי חלק שכלו. ועל זה קראם בעלי אסופות, "ר ל שיושבים אסופות ועוסקים בתורה שאף 
שהם מחולקים בשכלם מ"מ הם מתאספים יחד, וכאשר הם מתאספים יש בהם כל הדעות 
המחולקות. ואמר שמא תאמר א"כ האיך אני לומד תורה מעתה על זה אמר כלם נתנו מרועה 
אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים. וביאור זה, כי הש"י כאשר נתן תורה 
לישראל נתן כל דבר ודבר בתורה כפי מה שהוא. ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות ויש בו 
בחינה לחובה, ודין של איסור והיתר יש בדין זה בחינה להיתר ויש כאן בחינה לאסור, וכן כשר 
ופסול יש בחינה אחת הפך האחרת. כמו שבעולם נמצא דבר מורכב מהפכים, ותוכל לומר על 
העץ שהוא מתיחס אל יסוד המים וכן הוא האמת שיש בו מן המים, ותוכל לומר שיש בו מן יסוד 
האויר וכן הוא האמת שיש בו יסוד האויר, ולא תמצא דבר פשוט לגמרי. וכן בתורה אין דבר אחד 
טמא לגמרי שלא יהיה בו צד טהרה, ויש בו צד טומאה ג כ" . וכאשר אחד למד על דבר אחד טהור 
ונתן טעמו ושכלו לטהרה, הרי אמר בחינה אחת כפי מה שהוא, והאומר טמא ואמר טעמו זה 
אמר ג"כ בחינה אחת:

כבר עמדתי על כך שהפרשן שאתה נצמד אליו , חשב שפרוש המלה מחלוקת הוא חילוקי דעות ,  ומכאן חשב שמחלוקת לשם שמיים סופה מתקיימת , שזה איזה מין הערכה לדעות ההפוכות ששתיהן נחשבות לאמת. הוא לא הבחין בכך שבדברי הימים א  כז א הפרוש הוא "מחלקה " קבוצת אנשים.  ובגלל שנראה לו שמחשבות הפוכות זה בשדר לכל החושבים גם החושבים ככה וגם להפך אש הוא מגיע למסקנה שככה ניתנה התורה , כאילו שיש בה גם משהו וגם להפך.  ושהחולקים כך אחד הולך אחרי אחד ההפכים שבתורה ושניהם כמובן לומדים תורה בסדר.

 למה השם משמואל למש לא מקבל את זה ואומר שבית הלל חשבו היטב ולנדו היטב והם שהגיעו לאמת ולא בית שמאי?

 פשוט מאוד בגלל שככה אומרת הגמרא  !

 הגמרא אומרת . שמחלוקת נוצרת בגלל שלא למדו כראוי , ואז אחד הצדדים הגיע למסקנה שגויה !

 סנהדרין דף פח עמוד ב ף "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות".

 קביעה ברורה לגמרי .

 א.  כשקיבלנו את התורה מסיני לא היו מחלוקות , והרבה דורות לא היו מחלוקות.

  ב. מחלוקת היא לא תוצאה של לימודים לגיטימיים , אלא של לימוד שגוי !

ג. התורה לא מכילה שתי אמיתות הפוכות.  ואם מישהו אומר דעות הפוכות הוא לא מראה שורש אחר בתורה , צבע לבן בתורה,  אלא יוצר תורה  א ח ר ת  וכך נהיות שתי תורות. 

 שים נא לב  נפתלי הדג ואדון יסוד ( אילו הייתי יודע מה מסמל זאת - לא היית בוחר בשם זה) . הצגתי לכם הוכחו ברורות , ואתם ]פשוט מתעלמים וחוזרים שוב ושוב על אותם דברים.

 דיון הגון ופורה דורש התיחסות עניינית . תודה.

 ומא שאפשר להגיד בפה מלא :

 טעות מוחלטת לראות במים יסוד ! הם חיבור של חמצן ומין שגם הם לא יסוד במשמעות שיסודית , כל אטום כזה מכיל חלקים יותר אלמנטררים , וכיום מקובל לפרק גם הלאה.

נזכר שמישהו חריף יכול לעשות תרגילים כאילו הוא מטהר את השרץ, אבל אלו רק שעשוטעי לשון אים שום צד טהרה בשרץ . וחזיר  אסור באכילה ואים שום צד היתר !

( עכשיו יביאו את אמרת חז"ל שלא נאמרה מעולם על ידי חז"ל כאילו החזיר יהיה כר בעתיד... ).

י הש"י כאשר נתן תורה 
לישראל נתן כל דבר ודבר בתורה כפי מה שהוא. ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות ויש בו 
בחינה לחובה, ודין של איסור והיתר יש בדין זה בחינה להיתר ויש כאן בחינה לאסור, וכן כשר 
ופסול יש בחינה אחת הפך האחרת. כמו שבעולם נמצא דבר מורכב מהפכים, ותוכל לומר על 
העץ שהוא מתיחס אל יסוד המים וכן הוא האמת שיש בו מן המים, ותוכל לומר שיש בו מן יסוד 
האויר וכן הוא האמת שיש בו יסוד האויר, ולא תמצא דבר פשוט לגמרי. וכן בתורה אין דבר אחד 
טמא לגמרי שלא יהיה בו צד טהרה, ויש בו צד טומאה ג כ" . וכאשר אחד למד על דבר אחד טהור 
ונתן טעמו ושכלו לטהרה, הרי אמר בחינה אחת כפי מה שהוא, והאומר טמא ואמר טעמו זה 
אמר ג"כ בחינה אחת:

זה ההפך הגמור ממה שאמרת!

והרב קוק בעולת ראיה (גם בחומר) אומר ש"ת"ח מרבים שלום בעולם" זה אומר שמתוך המחלוקות, הבירור וההבנה של כל מקום ומקום וכל דעה ודעה מגיע השלום האמיתי- שלום אמיתי לא מגיע מתוך בורות, אחידות וחוסר הכרה בשונות. הוא מגיע מתוך פלורליזם, סובלנות והכרה באמת שבדעות האחרות

אז השם משמואל לפי דעתך זה בורות ! תתבייש !

 והגמרא שאומרת שהמחלוקות נוצרו ע"ח תלמידים שלא למדו היטב  זה לפי דעתך בורות!

 ואתה רק בעד "פלוראליזם"  שבמילונים זה עבודת אלים רבים .

 או כמו שהגמרא אומרת "נעשתה התורה לשתי תורות" .

 אן רואים דברים ברורים בגמרא אפשר לומר שהדברים התעלמו מעיני רבנים אפילו חשובים.

 אבל אין לקבל את הדרישה שלך לשים בצד את הגמרא ואת חכמי ישראל שדעתם בדיוק מה שבגמרא , וללכת  עיור אחרי מי שאתה מחליט .

 אם היית אומר לרב קוק למשל שצריך לקבל באופן מוחלט כל דבר שהוא כתב ואמר  - הוא היה מעיף אותך לכל הרוחות. תבדוק ותראה שהוא בעצמו כתב על הרבה דעות שהן טעות . גם על כאלה נאמרו על ידי חכמים.

 אתה לא ענית עד עכשיו על אף שאלה . אם היית בעצמך אדם פתוח וכו'ף כבר מזמן היית מסכים לבחון ולראות שטעית.

 תהיה בריא.

בס"ד

ח"ו, לא אומר על השם משמואל שטועה, ויותר מזה, נראה לי שזו פרשנות שלך אותו.

דברי השם משמואל הקדוש זצוק"ל:

"ויראה דעל תעלומות החכמה נאמר (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא, וע"כ אי אפשר להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו. ... ועל כן  תמצא שהלכה כבית הלל  מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת (ל' ב), ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה וההלכה !"

אלא שלא ראיתי בציטטה שום מקום שכתוב "טעות" אלא "הלכה כבית הלל".

אין חולק, שהלכה כמותן, גם המהר"ל כותב זאת, וראה הציטטה שהביא נפתלי הדג, שמסביר בנחת הדברים.

תנסה בעדינות לקבל שיש דיעה נוספת, אני לא נלחם בך, זה לא או השם משמואל או כלום, יש עוד אפשריות, ולא כל דיעה היא אמת, יש המון שטויות בעולם, ואפילו חופש דיעות צריך גבול אדום, עם זאת, בתוך הקונצנזוס תמצא דיעות של מקורות חשובים שסוברים שונה מכבודו.

נראה לי שהדיון מזמן עבר את סף הרלוונטיות.

צר לי שנתכעסת, לא כיוונתי לכך אלא להדגיש נקודה חשובה.

התפיסה שלך היא מאוד לגיטימית ומאוד מבוססת- יש לך את כל הזכות להאמין בה.

רק אל תגיד שהתפיסה שאני מציג היא תפיסה תלושה וחסרת תוכן.

אני לא אוהב את "אני בטוח שאם תשאל.."

אבל שוב אחזור, הרב קוק לא אמר שאין טעויות- אבל כשהדברים נעשים לשם שמיים וע"י אנשים יראי שמיים, בטח כשמדובר פה על תנאים ואמוראים- אז המקום לטעות הוא הרבה יותר מצומצם ויש יותר מקום להנחה לתפיסה שונה.

1.

אתה מתעלם מדברי הגמרא שאומרת שמחלוקת נוצרת בגלל שלא למדו כראוי .

 זה כתוב בהרבה מקומות גם בתוספתא שלפני הגמרא.

אתה יודע שזה מוסר לנו הכי ברור שלא נכון להגיד כאילו שני הפכים, בית הלל ובית שמאי,  הם אמת .

אתה פשוט מתעלם .  יכול להיות שהגמרא פשוט נתפסת אצלך כמשהו מפריע ? 

2. השם משמואל ( שם משמואל , בראשית , חנוכה , שנת תרעב תסתכלו לקראת הסוף )  אומר בצורה הכי ברורה שבית הלל היו ענוים ולמדו היטב את הענין  ולכן :

וע"כ תמצא שהלכה כב"ה מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת (ל' ב), ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה וההלכה.

ההלכה , אצלו זה לא שתם משהו מיקרי שיכול להיות ככה ויכול להיות אחרת . זה משהו חד משמעי ומוגדר , שאפשר לכוון אליו ( כמו בית הלל בדרך כלל) ואפשר לא לכוון אליו.  וכך אומרת גם המלה "חכמה" שעליה הכל שם כתוב ומוסבר שאפשר להגיע אליה רק מתוך ענוה , כלומר רק בית הלל יכלו להגיע אליה ולא בית שמאי .

 אתה פשוט הופך את מה שהשם משמואל  מסביר שההלכה נקבעה כבית הלל , לא סתם שככה נוח , או ככה נחמד , אלא שבית הלל הגיעו להלכה ולחכמה ובית שמאי לא.

אם אתה מתעלם מהגמרא בבקשה תסביר מה באמת מכוון אותך .

1. אצטט את ההודעה הראשונה שלי-

"כאן יש מקום להוסיף ולהרחיב על מהות המחלוקת- בסופו של דבר, ברמה העקרונית, המחלוקות הן לא מאוד גדולות הבעיה היא העניין של בעיות בהבנה שהחלו מיד אחרי הלל ושמאי "משרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שמשו כל צרכן, נתרבו מחלוקות בישראל ונעשתה התורה כשתי תורות" יש מחלוקות שבסיסן הוא פחות בגלל אמת טהורה אלא בגלל סיגים בהבנת האמת, המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל (לא הלל ושמאי עצמם) היא בחלקה הגדול כזו- וגם פה נכנס "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כי בבסיסם הם מאוד דומים אבל בגלל הגלות, תהפוכות הדורות והשינויים הגדולים שהם עשו ביהדות הם התרחקו והפכו גרועות יותר- כאן למשל, לדעתי, נכנסים חלקים ממחלוקת קו-גוש, למרות שחלקים אחרים הם הלל ושמאי בעצמם"

2. בתור התחלה אגיד שיכול להיות שהשם- משמואל כיוון לדעתך מכיוון שגם בתפיסה זו יש אמת- למרות שהיא שוללת את שלי.

בכל מקרה, לשונו לא סותרת את דברי- היא אומרת שהאמת של בית הלל הייתה יותר חזקה והם הגיעו למהות יותר מתאימה ונפסקת לעומת ב"ש שלא כתוב שלא אמרו אמת אלא שהגיעו לאמת פחות מותאמת למציאות.

דעת בית הלל  בעניינים שבמחלוקת בכלל לא דומה בבסיסה לדעת בית שמאי . בכלל לא . והמחלוקת נוצרה בגלל טעויות בלימוד.

 הנה מחלוקת שמראה שההבדל זה לא משהו חיצוני לא רציני אלא ענין של חיים ומות.

 היו שני אחרים ראובן ושמעון ,שמעון התחתן עם הבת שירת של ראובן. זה מצוי היום , והיה מצוי מאוד פעם. שמעון לא הסתפק בשירת והתחתן עם עוד אשה, שלומית. לקחת שתי נשים גם היה מקובל. לשמעון לא היו ילדים לא משירת ולא משלומית והוא מת.  בדרך כלל  אם אדם מת ויש לו שתי אלמנות האח צריך לייבם ( לקחת לאשה) אחת מהנשים האלה. (בבקשה לעצור ולראות שעד כאן הכל ברור ) .

 ברור שראובן לא יכול להתחתן עם שירת בגלל שזו הבת שלו .

 מה לגבי שלומית ?  לפי בית שמאי הוא צריך להתחתן אתה, לפי בית הלל אסור לו להתחתן אתה .

 זה הבדל קטן ? בכלל לא !

 נמשיך נניח שראובן ייבם את שלומית . 

לפי בית שמאי שלומית  נהיתה אשתו של ראובן והיא אשה נשואה , לפי בית הלל היא לא נשואה .

 נניח שהיא הלכה עכשיו והתחתנה עם מישהו בלי גט מראובן . לפי בית שמאי היא וההוא חייבים מיתה כי היא אשת איש (של ראובן) . לפי בית הלל היא לא היא אלמנה של שמעון  ובכלל לא נשואה ולכן  כשהתחתנה עם המישהו היתה בסדר גמור. 

 ואם אחרי כל זה תחזור לראובן , לפי בית הלל ראובן חייב מיתה כי היא אשתו של המישהו , ולפי בית שמאי לא.

 אז אי אפשר להגיד כאילו ההבדלים הם זניחים .

 גם אין כאן שום 'בחינות' , ואי אפשר להגיד שאפר להגיד סברות לחייב וסברות לא לחייב.

 בכל מקרה ברור בלי שום ספק או שהיא חייבת מיתה ( אם הדין כבית שמאי ) בלי שום ספק . או שלא .

ןרואים שגם זה לגמרי מיותר לסבך דברים  שברורים לגמרי.

אצלי האלוקים הוא טוב . ואנחנו  בכוונה מחברים "ה' אלוקיכם אמת" . לא גם אמת וגם ההפך מהאמת והכל אמת וכל זה . סליחה ממי שבטוח שצריך לא להגיד ככה ישר, אבל זה פשוט לא נדבק.

בס"ד

זכר ונקבא הם ב' הפכים, הוא משפיע והיא מקבלת. אם כן, כיצד לדעתך אפשר שיהיה לבשר אחד , לאדם?

אולי יד בסיס משותף גם בין ב' הפכים?

חפשי את התשובה, זו הנוסחה לזוגיות אמיתת

גם לקב"ה, זיווג ב' ההפכים קשה כקריעת ים סוף...אבל זה אפשרי.

איש ואשה זה שני הפכים?

 לא נראה לי . גם ראי ומראה זה לא שני הפכים .גם כרוב וכרובית צנון וצנונית , זה לא שני הפכים .

 אם הם היו שני הפכים ואם גם התורה היתה עם כזה כאילו שני הפכים , אז היית מוצא  שלמשל בית הלל זה ההלכה לגברים ובית שמאי זה ההלכה לנשים . ואז היה אוכל כשר רק לנשים ולא לגברים ואוכל אחר להפך. אבל גם גברים וגם נשים זה יהודים . ומה שאסור לאלה אסור גם לאלה . טוב. יש מצוות שלא מטריחים את הנשים כמו תקיעת שופר  ,  גוי ששומע שופר לא עושה שום מצוה ולא שום עברה ,כי הוא לא שייך בזה . ואם הייתי להפך אז אצלי זה היה צריך להיות עברה . אבל לא ,אם אני שומעת תקיעת שופר אני עושה מצוה כי אני לא להפך . בכלל לא להפך.

 ואפילו שה' ברא כל תא אצל איש אחרת ממה שאצל אשה . ה' ברא את האשה עם XX והאיש עם XY ,  בכל זאת איזה פלא  הם כמעט אותו דבר וחולים באותן מחלות והתרופות אותו דבר  והכל כמעט אותו דבר וממש ממש ממש לא להפך.

 הוא משפיע היא מקבלת ?

 לא נראה לי . מה פתאום. דבורה הנביאה קיבלה נבואה והיא השפיעה את דבר ה' גם על הגברים.  אז הדוגמה הזאת מראה שזה לא ככה.

נכון שכתוב שקשה זיווגו של אדם כמו קריעת ים סוף.  אבל זה ממש לא בגלל שאחד איש ואחד אשה . זה שבכלל קשה לחבר בני אדם. זה אמרו  אם אני לא טועה על מגילת אסתר שאחשורוש אמר לעשות כרצון איש ואיש וה' אמר נראה אותך עושה גם לפי מרדכי וגם לפי המן . ומרדכי והמן  לא היו איש ואשה.  

 ולהגיד שהקב"ה בעצמו זה עם שני הפכים זה ממש ממש ממש  אסור להגיד. זה נגד מה שכתוב " ה' אחד"   אחד בלי שום הפכים .

אם הצלחת למצא לפחות פעם אחת ב' הפכים (נגיד לדוגמא שחור ולבן או מר ומתוק) ומאידך ה' אחד, איך זה אפשרי? האם זה ח"ו פוגם את השלימות האלוקית?
 אולי יש דרך ליישב ב' הפכים. אני מכיר דרך כזו שבה גם השחור וגם הלבן יכולים להיות חלק מהכלל.

 אני הראיתי לך שאשה ואיש זה לא שני הפכים כפי שכתבת. אז תודה שטעית .

 בגלל שאם אתה לא כותב בפרוש שטעית זה יכול לעשות רושם  לא נכון כאילו כל מה שאותה רוצה זה לעייף מי שיודע שאינך צודק , עד שיימאס לו ויישארו רק המחשבות שאתה כותב. אני בטוחה שזב לא ככה אז בבקשה תכתוב בפרוש שטעית , ונמשיך הלאה.

 זה לפעם הבאה. בינתיים נראה מה כתבת.

 כתבת ככה :

אם הצלחת למצא לפחות פעם אחת ב' הפכים

(נגיד לדוגמא שחור ולבן או מר ומתוק) ומאידך ה' אחד,

איך זה אפשרי? 

 אז קודם כל שחוק ולבן זה לא שני הפכים . שחור זה שבולע את כל האור שפוגע בו , לבן זה מחזיר את כל האור שפוגע בו , אבל יש גם שקוף שמעביר את כל האור שפוגע בו . אז תגיד ששקוף זה ההפך מלבן ושקוף זה גם ההפך משחור ?

מה פתאום . אם אתה אומר ככה  אז : שקוף זה ההפך של לבן , ושחור זה ההפך של שקוף , זאת אומרת ששחור זה ההפך של ההפך של לבן זאת אומרת ששחור זה לבן.

 אותו דבר על מר ומתוק  תוסיף את המלוח שהוא כאילו ההפך של כל אחד מאלה. בקיצור לא לענין.  אין שום צורך לישב כאן כלום . במציאותי אין בכלל הפכים . יש רעיונות הפוכים אבל לא ששניהם נכונים.

אבל יותר לא נכון מה שכתבת .

             אם הצלחת למצא לפחות פעם אחת ב' הפכים ומאידך ה' אחד, איך זה אפשרי? 

             האם זה ח"ו פוגם את השלימות האלוקית?

 מצטערת  אבל רואים שיש לך טעות ממש נוראית  על ה'. ה' ברא כל מיני דברים בעולם . אבל זה עבודת אלילים להגיד שהדברים שה' ברא הם חלק מה' או ה' בעצמו ( ככה יוצא מהדברים האיומים שכתבת) .

 למשל כתוב שה' יוצר אור ובורא רע .  אז לפי מה שאתה אומר , אם אני מעלה על הדעת שיהודי מסוגל לחשוב ככה , הרע שה' ברא זה חלק ממנו בעצמו חס וחלילה ?  

 ה' הוא אחד וכל מיני דברים הפוכים הם לא חלק מה' וכל השאלה שלך לא במקום.

 בדברים פרק כח  סד כתוב שבני ישראל יעברו עברות ויעבדו עץ ואבן אשר לא ידעת אתה ואבותיך. אז עץ ואבן זה חלק מה' אחד ומי שעובד להם זה בסדר בגלל שהוא עובד את ה' ? זה לגמרי טעות.

בס"ד

היי שירתיה

איש ואישה יש בהם בחינות הפוכות, אני מבטיח לומר שטעיתי אם אכן טעיתי, אני אשמח ללמוד אמת.

אודה לך אם תגדירי לפי הבנתך מה זה הפכים, נראה לי שמדובר מהגדרות שונות, לטובת הדיון, הגדירי את המושג הפכים. ואם אפשר עוד בקשה, נקבי רק בדוגמא אחת לסוג של הפכים. או שאין בכלל הפכים לדעתך במציאות.

 להאמין כאילו כל הדברים בעולם זה אלוהים זה נקרא פנתאיזם . זאת אומרת ביונית : הכל אלוהים.  תקראי על פנתאיזם בויקיפדיה . בתנ"ך מתואר משהו כזה על כאלה שמאמינים שלא רק שהשמש זה אלוהים ולא רק שהירח זה אלוהים אלא שהכל גם השמש גם הירח וגם כל צבא השמים זה אלוהים. בטח שזה אלילות.
 אבל תמיד על כל דבר הכי משונה תמצאי יהודים שיגידו שזה התורה האמיתית, ושזה נורא עמוק ושזה נורא מורכב ושרק אנשים ברמה נורא גבוהה כמוהם מבינים את זה . ככה היו למשל כאלה שהאמינו ברעיונות של אחד בשם יעקב פרנק  לפני איזה 300 שנה , תיראי על זה כאן.
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2306  

וככה תימצאי גם יהודים פנתאיסטים שחושבים כאילו הם סוג של דתיים . מה הם אומרים ? אומרים שכתוב מלוא כל הארץ כבודו ( שבאמת זה אומר שה' ברא את כל הדברים ורואים מהם כמה ה' נכבד) אבל הם מבלבלים ואומרים כאילו זה אומר חס וחס וחלילה שהכל זה ה' . יכול להיות שיסוד  קרא ספר של כאלה או שמע שיעור מכאלה וזה ניראה לו כאילו זה התורה ולא הרגיש מה זה בעצם אומר. ולא צריך לבוא אליו בטענות.
 

בס"ד

נסחפתם קצת.

לא הכל זה אלוקים, יש בורא ויש נברא, ובצד הנברא ישנם פרטים רבים.

הבורא אחד, הנברא מפורט. אלא שאני דן על הקשר שבין הבורא לנברא. בים השלם (הבורא) לבין הנברא (גיוון עצום).

לא אלילות ולא פנתאיזם. שאלה של קשר.

אני חושבת שהדיונים זה בשביל להחליף כל מיני הרגות ומחשבות . ואם מישהו היתה לו הרגשה רעה ממישהו ועזרים לו אז הרבה כותבים תודה שהוצאתם אותי מזה. וככה צריך ליות גםבמחשבות. אם אני או אתה רואים שטעינו והוציאו אותנו מזה אז יפה לכתוב הכי פשוט טעיתי וטוב שעזרו לי .

 אז ככה אתה יסוד כתבת אתמול ג אדר א בשעה 8:52

אם הצלחת למצא לפחות פעם אחת ב' הפכים (נגיד לדוגמא שחור ולבן או מר ומתוק)

ומאידך ה' אחד, איך זה אפשרי? האם זה ח"ו פוגם את השלימות האלוקית?

 זה אומר לגמרי ברור שחשבת ששחור ולבן , ומר ומתוק זה חלק מה' , כי רצלך הכל זה חלק מה' והכל אחד , והאחד של ה' מכיל ( ככה אתה חשבת לא אני) גם דעת בית שמאי וגם דעת בית הלל שהם ההפך זה מזה.

 בס"ה  זה אומר בדיוק מה שכתוב בויקי כמו שבינדי כתב , שהמחשבה שלך זה לפי פנתאיזם.

 אז אתה עכשיו כותב שלא ככה , אני מקוה שבאמת ראית שזה היה טעות לחשוב פנתאיזם או אולי אתה חושב שצריך להסתיר פנתאיזם. אז אתה כותב עכשיו שיש גיוון עצום בנברא ולא בבורא.

 זותומרת שאצל הבורא אין את הגיוון הזה ולא נכון שגם בית שמאי וגם בית הלל זה אצל הבורא .

 אז בבקשה ממך תגיד את זה בפרוש.

 ותגיד בפרוש שחז"ל צודקים. וצדק חז"ל שאמר שבית שמאי זה בגלל טעות של כאלה שלא למדו טוב.

יש מאמץ עצום לטשטש את אמונתם בפני אלו שמחוץ להם. באתר הסברה שלהם , שכתוב כאילו הוא אתר מדעי,  הם כותבים "החסידות, בניגוד למה שטועים לחשוב, אינה מציעה תפיסה פנתאיסטית שפינוזאית." למה הם כותבים שאין ? בגלל להסתיר שיש .

 .  וראה על זה מאמר מקיף : "יחי אדוננו מורנו ובוראנו " http://reshit.hartman.org.il/uploads/Articles/7_Reshit2-30082010_0958_35.pdf

ואת הרב עובדיה:  http://tinyurl.com/9qsx25f .

 אז יסוד כנראה שמע איזה הרצאה , ולא הבין מה זה אומר. ולא צריך לבוא אליו בטענות. בפרט שהוא בעצם חוזר בו מהפנתאיזם , לפחות  ביחס לכל מי שנכנס לפורום.

אני ממש מסכים. אבל גם ממש חולק.
נתחיל בהסכמה.
אכן, אין ביכולתו של אדם להקיף את כל האמת האלוקית, שכוללת את כל הצדדים, גם אלה הסותרים זה את זה. האמת הזו היא אלוקית, ולא אנושית, ואם כן – האדם, כיצור אנושי ולא אלוקי, לא יכול להכיל אותה.
ולכן חשוב מאוד שאדם יבין, שמכיוון שלא כל האמת מצויה ביד שלו – הוא חייב לשמוע גם את האחרים, את האמיתות האחרות.
ללמוד מהן. לנסות להבין. ואם הוא לא הבין, אם כל השכל שלו זועק שהצד השני טועה לגמרי – לדעת, שלמרות שהוא לא הצליח בכלל להבין, יש בזה אמת שהוא לא הצליח להשיג. בע"ה, בעתיד אולי הוא יזכה.
אבל יש נקודה נוספת בעניין, שהיא חשובה לא פחות.
צריך להבין, שהאמת האלוקית, המוחלטת – מופיעה ונמצאת גם במציאות.
ראשית כל, היא מתגלה על־ידי זה שכל האמיתות הקטנות האלה, איפה הן מתרחשות? במציאות, במציאות אחת, לש בכמה עולמות נפרדים זה מזה. ומכיוון שהמציאות היא אחת – על־ידי שאני "מתיך" את כל האמיתות לתוך מציאות אחת, נוצרת על־ידי זה אמת גדולה אחת, שהיא המציאות. אני חושב שעל זה מסכים גם הפוסטמודרניזם, וזוהי הסיבה שהוא מתעקש לומר שלא יכולה להיות אמת אלוקית באדם אחד, כי האמת האלוקית היא כל־כך גדולה וכל־כך כללית, שהיא מתגלה רק כשכל האמיתות הקטנות "מותכות" ומתלכדות לאמת מציאותית אחת – ומכיוון שהאדם הוא חלק מהמציאות והוא לא כל המציאות, הוא רק חלק מן האמת האלוקית המציאותית.
אבל אני רוצה גם לומר שבעזרת התורה, אדם יכול להרים את המבט שלו ממבט אנושי למבט אלוקי, ולראות את האמת האלוקית שמתגלה בשני צדדים שונים, אף־על־פי שבמבט אנושי הצדדים האלה סותרים לגמרי זה־את־זה.
צריך להבין, יש מדרגות ב"אמת". יכולה להיות אמת קטנה, ויכולה להיות אמת גדולה יותר שכוללת אותה. יכול להיות שפלוני מחזיק באמת קטנה, ואני מחזיק באמת גדולה יותר, שכוללת אותה. פלוני חושב שהתורה והמצוות היו רלוונטיות אולי בגלות, אבל עכשיו התקדמנו, התורה והמצוות כבר לא רלוונטיות בשבילנו. והוא צודק לגמרי, התורה והמצוות כפי שקיימנו אותן בגלות לא רלוונטיות. התקדמנו, אנחנו לא יכולים עוד לקיים תורה ומצוות רק כפי שעשינו זאת בגלות. אבל לעומת זאת, התורה והמצוות כפי שצריך לקיים אותן בארץ ישראל – אין רלוונטי מהן, וכשמבינים באמת כיצד התורה והמצוות צריכות להתקיים בארץ ישראל, מבינים שדווקא התורה והמצוות הן הדבר שהכי חסר לנו.
נסיים במשהו מהרב קוק בעניין זה.
אפשר להיות סבלני, ולתת מקום לדעות, או אמיתות, שונות משלך. אפשר להיות קנאי, ולא לתת מקום לשום דבר מלבד מה שאני אומר. הסבלנות באה מתוך חולשה: אני לא יכול לתת מספיק בוודאות את התשובה הנכונה, העמדה שלי חלשה מדי, אז אני נותן מקום גם לעמדות אחרות. הקנאות באה מתוך גסות רוח, מותך המחשבה המוטעית שאם מצאתי אידיאל יפה וטוב – אין מקום לשום אידיאל נוסף. אמנם האידיאל שמצאתי הוא באמת יפה, אבל יש עוד אידיאלים יפים וטובים בחיים. ולכן הדרך הנכונה היא דרך הכלליות. לכלול את כל האמיתות. דווקא מתוך זה אני נותן מקום לכל אמת שלא תהיה, כימה שאני אומר כולל את הכל, ונותן לכל אמת את המקום הנכון שלה.

לגבי מחלוקות בית שמאי ובית הלל, אומר הרמב"ם בהקדמה למשנה: "אבל מי שיחשוב שהדינים שנחלקים בהם [=שיש בהם מחלוקת], כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע, ויביא ראיה על זה ממה שאמרו "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם, רבתה המחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות" – דברים כאלה הם, חי נפשי, דברים מגונים ומכוערים מאוד, והנם דברי מי שאין לו ידיעה ואין בידו העיקרים, ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצוות, וכל זה שווא ובטל... אבל מה שאמרו "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם רבתה מחלוקת בישראל" – עניין זה מבואר. שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות, לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה – תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זו לזו בכל מה שהוציאו בדרך סברה, והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. אבל כאש רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם כנגד סברת הלל ושמאי רבותיהם – נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ולפי מה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת..." (עמ' לח-לט ב"הקדמות לפירוש המשנה" בהוצאת מוסד הרב קוק). אין צורך להוסיף על דבריו הנפלאים אפילו מילה אחת, אבל מבחינה מילולית הם קצת קשים, אז אגיד אותם במילים שלי – מחלוקת בית שמאי ובית הלל אינה נובעת חלילה בשום פנים מ"סיגים בהבנת האמת", אלא מהבדלים בסברות וברמת השכל שמתוכם הם הסיקו את מסקנותיהם. ולא שיש בכך שום פגימה בתוכן המסקנות, כי המסקנות הן אמת אלוקית בלי סיגים. אם הם היו משמשים יותר את רבותיהם, "מתחממים" יותר מ"אורה של התורה", הסברות היסודיות שלהם והרמה השכלית היו מתקרבות זו לזו. לא שאחת מהסברות שבידיהם כרגע פחות נכונה. וכמובן, הוא יוצא בחריפות רבה נגד מי שאומר את מה שאמרת (או לפחות נגד ההבנה הפשוטה של דבריך, האופן שבו אני הבנתי אותם). ומבסס את דבריו על המדרש שהבאת כדי להסביר ולהראות את כוונתך...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...