והמשמעות של הכיפה ,

וכל הדברים שלא אולכים איתך יד ביד .

אתה מאמין? לא מאמין בדת?

בכל אופן - לדעתי כדאי להיות אמיתי עם עצמך.

כדאי לך לברר עם עצמך את היחס ליהדות ולקיום מצוות, ולראות במה אתה מאמין...

אם אתה מגיע למסקנה שאתה לא מאמין, אז לדעתי אין טעם להשאיר את הכיפה. תהיה אמיתי.

אבל לפני זה תברר היטב במה אתה מאמין.  לפעמים בגיל הנערות מגלים דברים חדשים שבתור ילדים לא מצליחים להבין...

מקווה שיצאתי מובנת.

בהצלחה רבה!!

יש עניין מאוד חשוב של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". יש חשיבות וערך רב למצוות גם כשהן נעשות ללא כל כוונה או רצון פנימי. מצוות הן כמו קודים כאלה שמורידים לעולם שפע, ברכה ושמחה- וברור שיש השפעה רבה לאופן עשיית המצוות ולהלהבות והחיבור, אבל כבר בעשייתן הן מורידות לעולם הרבה הרבה טוב והן מאוד חשובות.

דוגמה לכך: אדם עשיר מאוד, שמקפיד לתת מדי שנה סכום גדול מאוד לעניים. אחרי כמה שנים הוא עצר ושאל את עצמו: רגע, תכלס'- אני לא באמת מחובר אליהם. אני עושה את זה מתחושת מצפון וחובה, ולא מכוונה אמיתית ומהבנת ערך הנתינה.

אז אוקיי, עכשיו עומדות בפניו 2 אופציות: להיות כנה עם עצמו ולהפסיק לתת, או להמשיך לתת.

מה אתה אומר מחפש את עצמי?

לדעתי, ברור שימשיך לתרום. במעשה שלו יש ערך עצום והטבה לעולם גם ככה. וכן, עכשיו הוא צריך לקבל החלטה נכונה גם ללמוד על זה ולחפש חיבור.

אבל הדבר העיקרי שרציתי לגעת בו,

הוא במה שבננית אמרה ולדעתי עומד גם בייסוד השאלה שלך "אם אתה מגיע למסקנה שאתה לא מאמין, אז לדעתי אין טעם להשאיר את הכיפה. תהיה אמיתי."

אז ככה, אני קצת חולקת עלייך.

לדעתי אם הוא רוצה להיות אמיתי הוא צריך דווקא כן להשאיר את הכיפה.

אתה, וכולנו, לא תמיד מבינים עד כמה התורה היא הכי אמיתית לנו. עד כמה התורה זה דרך החיים הטבעית, העמוקה והנכונה ביותר עבורנו.

אם חשוב לך להיות אמיתי, אתה לא חושב "שחור- לבן". אנחנו, והתורה, מורכבים מאוד. אי אפשר להכליל ככה "או שאני דתי ומושלם, או שאני חילוני וזורק הכל". זה לא אומר שכל מיני דרכים פושרות הן מותרות, אבל מותרת ועדיפה מורכבות עם רצון אמיתי וכנה להיות טוב ומחובר לה' יותר, על פני לזרוק הכל.

ובקשר למה שהתחלתי, בורא עולם, היוצר שלי ושלך, הוריד אותנו לעולם עם ספר חוקים יפהפה שמדריך אותנו איך לחיות את החיים האיכותיים והאמיתיים ביותר. אז אם אתה רוצה להיות אמיתי, אתה דבר ראשון מבין שהאמת נמצאת בדרך התורה, בהתאם לכלי הקיבול שאתה מעצב בתוכך. התורה מתאימה לכל אחד ואחת ממנו, בדיוק.

מה שבננית אמרה ואני מאוד מאוד מזדהה איתו- בגיל הזה מתערערים הרבה דברים שהיו מובנים לנו כילדים, בדרך החינוך שלנו. פתאום זה לא כזה ברור שנעשה מצווה כזאת או אחרת, והכל נראה לפעמים חסר משמעות ולא מובן.

השליחות, לא פחות מכך, שלך עכשיו זה למצוא את נקודת החיבור שלך ליהדות, להלכה, לקב"ה.

בעיניי- לזרוק את הכיפה לא ישחרר אותך ממשהו, או יגרום לך להרגיש אמיתי ונכון יותר, אלא להיפך- אתה תרגיש תלוש מהשורשים שלך, אתה תרגיש אבוד בעולם בלי יד מכוונת.

השליחות שלך זה לשאול כמה שיותר למה?. לא "למה" מתריס, כועס, מתנגח- אלא לנסות באמת להבין. ויש אמת כזאת מדהימה ושלמה ביהדות, בעבודת ה', שזה ממש מרגש לראות את זה בכל פעם מחדש.

תחפש את זה, לא תתקשה למצוא.

אז מה אמרנו?

# "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- יש חשיבות גם לקיום מצוות ללא רצון וכוונה (והם גם מושכים עליהם את הכוונה בהמשך)

# עבודת ה' היא הדרך האמיתית ביותר לחיות בה. 

# ומכאן, דרך המנותקת מה' ומהתורה, זה לא חיבור לאמת הפנימית, אלא עקירה ממנה. זו גלות הנפש.

# הדרך להגיע לשוויון בין המעשים בחוץ לפנימיות, זה רק לדעת לחבר את המעשים/ המצוות ללב, לנפש. למצוא נקודות בהם אנחנו מרגישים מחוברים ואוהבים את ה' ואת התורה.

# לא למהר ולחלק הכל לשחור ולבן, יש הרבה הרבה מורכבויות, ועבודת ה' חלקית (עם שאיפה מתמדת להתקדמות ) בכל זאת עדיפה לאין שיעור מלא-כלום.

# בסופו של דבר להכריז שאתה ממילא מנותק, לא פותר אותך מהאחריות שבורא עולם הטיל עלייך להיות מחובר. גם אם תגיד עד מחר שאתה ממילא לא מקיים כלום, אתה עדיין מועל במחוייבות האישית שה' מאמין בך שתעשה- שתקיים את כל מצוותיו. והוא מאמין בך חבל על הזמן.

בארץ יש שתי דרכים ורק שתים. מי שהולך עם כיפה אומר שהוא מחובר  לתורה ליהדות לרוח עם ישראל או איך שתיקראו לזה , וזה שם אותו באופן ככלי בתוך היהדות .

 מי שהולך בגילוי ראש זה להפך . למרות שמביאים דוגמא כאילו   מאיזה מישהו.  אתה בלי כיפה אתה אומר לכולם וגם לעצמך ,אני בחוץ. אני הפסקתי את שרשרת הדורות מאברקהם אבינו ועד אלי. זה מה שבלי כיפה אומר היום בארץ. .

 ומי שהולך עם כיסוי ראש ובכוונה עם משהו שלא רואים שזה בשביל כיסוי ראש - זה כמו בגילוי ראש. כן גם סטנדאפםיסט שמקפיג ללכת תמיד עם ברט ענק , לא במקרה אלא בכוונה  כדי  שחילונים יראו אותו כאחד משלהם  - גם הוא כמו בלי כיפה.

אבותיך הקריבו את הכל כדי להעניק לך חינוך יהודי,כדי להמשיך ולהיות יהודי.בגלות זה התבטא במסירות נפש של ממש.אל תזרוק את הטובה הזו,ואל תשכח שחל עליך שם יהודי,אתה יהודי.

הראיה לכך היא שאתה עומד כאן וניצב,בגלות מי שהתרחק מן היהדות נטמע בעמים וכרת את ההמשכיות שלו מן העם היהודי לצערנו.

לגבי מה שאמרת,זה גיל של חיפוש ובירור,כל הנערים עוברים טלטולים בגיל הזה בנושאים שונים,במידות שונות ומבררים .תשאל את עצמך מאין הגעת למסקנה כזאת ? שהרי בודאי שאינה נכונה אתה יהודי ומתאים לך להתנהג כיהודי כשר,אלא שישנם דברים שאולי לא ברורים או לא מובנים לך.

תברר מה לא מובן ותשאל במקומות הנכונים,תשאל רב שאתה מכיר ותבחן האם הדברים משיבים לשאלתך,אם עדיין לא אז אל תתייאש ותמשיך לשאול במקום ראוי אחר,תשובות ישנן,אלא שהן יכולות להאמר בדרכים שונות,ויש מי שמסביר טוב יותר ויש מי שפחות וכו'..

אתר שאולי יעזור(המשיבים אינם רבנים וחשוב לדעת זאת,ומתוקף כך כמו כל אדם אם יש משהו שהוא בספק בעיניך או לא מסתדר כדאי לברר עד הסוף עם רב,אך יש לזה חזקה טובה מאחר ואלו חבר'ה בגילאי אמצע ה20 ~ שלמדו תורה ומצד אחד קרובים יותר לגילך ומבינים איפה אתה נמצא ומצד שני הגיעו לישוב הדעת ורכישת ידע וכלים כדי להשיב):

http://www.makshivim.org.il/ask.asp

וכן חפש בגוגל מדורי "שאל את הרב" בהם ניתן לשאול כל שאלה,רעיונית,אמונית,הלכתית ועוד דרך האינטרנט.

הרבה בהצלחה !

ככה- אני כן מאמין! גם מי שלא דתי הוא יהודי!!!!!!!

עדיין לא הגעתי להחלטה, כן טיפה דיברתי עם מישו.

אני יודע עליי שגם אם אני בסוף אחליט להוריד את הכיפה זה לא אומר שזרקתי הכל!! ממש לא!!

וכדאי ככה להסתכל על כולם לא לשפוט על פי חיצוניות!!!! מה אתה יודע על אנשים? מה אתה יודע מה עבר עליו?

אין לך שום זכות לשפוט!!! (לא מדבר על מקרה ספציפי רק מזכיר!!)

אבל בד בבד אתה מוזמן ללמוד תורה ולראות מה המקורות של זה ביהדות..

הנושא של פנימיות וחיצוניות הוא באמת מורכב.. ואף אחד לא שפט אותך!

אבל עדיין, ביהדות אנחנו לא מפרידים בין הלב למעשים. זה היינו הך אצלנו.

אדם יכול להיות מאוד מאמין ולא מקיים מצוות, אני לא אומרת שלא, אבל עבודת ה' שלו מאוד מאוד חסרה וחלקית.

חוץ מזה, הוא מאמין בה' ואוהב אותו ומאמין שדבריו אמת, אבל איפה זה מתבטא??

אם אתה מאמין שה' אלוקי אמת והדברים שלו הם אמת, אז אתה צריך לרוץ לקיים את המצוות שלו!

יש בזה משהו קצת פגום או בורח, מה שתרצה.

תעשה את הבירור האישי שלך, אבל בסופו של דבר אמונה והלכה שתיהן דרישה ממך ולאו דווקא שאלה של החלטה...

בתפילה שתקבל החלטות נכונות ותמצא את הדרך האמיתית שלך.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....