אבל ממש הפליא אותי מה שכתבת בסוגריים "אפילו שדי מגיע לו".

לפי מה אתה חושב ש"מגיע" למורה שישקרו לו? שיזלזלו בו? שידברו עליו לשון הרע?

בתור מורה (לא ללימודי קודש), כששואלים אותי שאלה שאני לא יודעת, אני עונה שאני לא יודעת ואשתדל לבדוק, ועם זאת, אני יכולה בהחלט להבין מורה שאולי קצת חסר לו ביטחון, וכשאינו יודע את התשובה לשאלה, הוא אומר דברים שהם לא נכונים (אני לא מבינה כלל בנושא משניות אוהלות ואיזה "שטויות גמורות" המורה ממלא המקום אמר).

בכל מקרה, נראה לי שמהפן החינוכי, יש בהחלט על מה לדבר עם הילד. מותר לו לרצות ללמוד שוב משניות אוהלות עם המורה, אבל להעמיד פנים שאינו יודע מה שהוא כן יודע, לדבר לשון הרע אח"כ עם חבר ואיתך- זה כבר לא לעניין (לדעתי).

אולי כדאי ללמד את הבן את המידות של ר' ישראל מסלנט, שמתוכן מידת האמת (אם אני לא טועה): "לא להוציא מהפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו".

ואמרתי לו שזה לשה"ר גמור (על זה באמת לא היה לו מה לענות)

רק שקשה להעביר לו את המסר, כי הוא מרגיש שהוא עשה מעשה קונדס, וזה מצחיק את כולם.

ואני אומר שדי הגיע למורה, כי מי שמדבר בדברים שהוא לא מבין בהם, וחושב שהוא יכול בשניה להבין דברים מורכבים, ברור שהוא יתבלבל לגמרי, ויעשה מעצמו צחוק.

הוא בכלל לא היה צריך להציע לילד בהפסקה לעזור לו במשניות האלה, זה משניות שלא קשורות לחומר הלימודי, רוב האנשים לא יודעים אותם, ואפילו רב השכונה כאן יתכן מאד שיסתבך אם נשאל אותו עליהם.

ואם כבר הצעת לעזור - אתה ארואה שאתה לא יודע? אל תמציא! אתה חושב שהילד כל כך טיפש?

ענין אחד.

והמסר לילד, ענין אחר.

בפרט שהילד עשה "במכוון"..

ולא "מגיע" לאף אחד שיביישו אותו..

בתור עונש,

מה שכתבתי שמגיע לו התכוונתי שהוא גרם את זה לעצמו

שהמורה לא גרם את זה לעצמו.

אולי זה עניין של השקפה ולא אמת אבסולוטית.

בכל אופן, לא נחפור בזה יותר מדי 

ואני מאוד התחברתי לתגובה של דן.

אגב, גם אם נראה לך שהילד "מחליק את זה", אולי הוא כן לוקח את זה לתשומת ליבו וחושב על זה בינו לבין עצמו. אולי זה כן "שוקע" ונכנס פנימה.

אתה צריך, לדעתי, "לנצל את ההזדמנות", ולהסביר לו משהו על ערכה של תורה.

קודם כל, "תזדהה" כביכול עם הרגשתו - כדי שיהיה פתוח לשמוע את ההמשך.

תגיד לו: תראה, אתה עשית "חוכמה", נכון?... אתה יודע היטב את המשניות - ובעצם הראית שהוא לא מבין...

אז, זה שאתה יודע כ"כ טוב, יותר מהמורה, זה משמח.

זה שהיה עדיף שהמורה יאמר שאינו מבין, ויעיין - גם נכון. אע"פ שכנראה חשב שיצליח תוך-כדי.

אבל, מה לומדים פה? לומדים כאן את הרצון של ה'. התורה זה הרצון של ה'.

עכשיו, לבייש אדם, בוודאי מורה שבעצם אמור ללמד, זה מתאים לרצון של ה'? בוודאי שלא.

וגם - זה לא שאתה ידעת "מעצמך"... אבא עבד איתך קשה..

אז להשתמש במשניות, ובעמל של אבא איתך - נגד המטרה של המשניות ואבא בעצם, שזה להתקרב לרצון של ה' - זה שייך?... בוודאי שלא.

אז נכון שלא חשבת על זה. קצת "פיתה" אותך זה שאתה יודע - ושהוא ממלא מקום, וה"חוכמה" שבדבר. אבל עשית טעות. זה "יצר הרע" שקצת היה קשה לעמוד מולו. צריך להחליט שלהבא אין דבר כזה בשום אופן. בכל מצב, אתה לא משתמש בידיעות שלך כדי לפגוע במישהו.

אם זה יהיה הלימוד מהענין - זה שווה לא פחות מהידיעה של המשניות.

ותשאל אותו, אולי הוא חושב שראוי להגיד לחבר שזה "לא היה פייר", כי הוא כבר למד את זה קודם עם אבא, והמורה הוא ממלא מקום ולא הכיר מקודם את הפרק ההוא, כנראה.

שילמד את הדרך ארץ שקדמה לתורה.

אתה מתאר פה ילד חכם מאוד, כך שנראה לי שפשוט להסביר יכול לעשות עבודה טובה.

שיש משנה באבות שהוא אמור לזכור

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו

לנסות להעמיד יהודי במצב שהוא יתבזה זה יותר גרוע

גם אמרתי לו שצריך להיזהר - כתוב בגמ' דברים חריפים על מי שלומד תורה לא לשמה, אם הכוונה שלו בשביל לקנטר אחרים עם הלימוד שלו.

אבל (וזה מופנה גם לדן) יש הרגשה שזה "מחליק" כזה, סוג של ליצנות שמחליקה את כל התוכחות

זה מעשה קונדס עם שכל, שיש בו פילפל, וכל מי ששומע את זה ממנו זה מעלה לו חיוך

כך שזה נראה שסתם אני נשמע לו כבד מדי. הרי כל החברים עושים "שמח" לממלא מקום, למה אני צריך להיות טטלה שיושב בשקט.

במיוחד שעל כזה דבר לא יענישו אותי...

אבל אני חושב שאני אדבר איתו שוב מחר, ואולי אם אני אדבר שוב, הוא יראה שזה רציני

אמרתי לך שקודם "תבין" אותו כביכול... אח"F "תבין" את הקושי בהתמודדות עם היצר - ואז: חד וחלק..

אני עשיתי כך עם מישהו פעם, נסיתי קודם לחוש את תחושתו , "צחקתי" איתו, "הרגשתי" את הרגשתו לפי רמתו בגיל זה; ואז אמרתי - תאר לך שהאדם הזה הוא אבא/אמא שלך. הרי הוא באמת גם בן אדם, יש לו ילדים. וכו'.

הגענו למסקנה שראוי להתנצל.

הלה הלך אחרי זמן-מה אל המורה המדובר, וביקש בכנות סליחה.

הסוף המצחיק: המורה הנ"ל, מרוב הרגל בחוצפות ושגעונות הגיל - כלל לא זכר במה מדובר....

אל תשכחי, הוא בא וסיפר לי את זה מיוזמתו

בבי"ס לא יענישו אותו, פעם הבאה הא פשוט לא יספר...

והוא מתחיל גיל שצריך פתיחות עם הילד, כבר יש לו רצון לפרטיות, ומחשבה עצמאית, יש לו אחריות על תפילות וכו'

"עונש" לא יעשה כאן כל פעולה חינוכית (וגם בהרבה פעמים אחרות..).

הוא צריך לתפוס את זה מבפנים, ובלי יותר מידי "אריכות דברים"..

לא כ"כ מסובך להגיע לזה, בנחת.

אם הילד סיפר מעצמו - זה ההישג הראשון. סימן שאינו רואה שום בעיה, במבטו הדל...

ואז כבר די קל "להעביר" ביחד להרגשה פנימית יותר, ובלי לאבד איתו את הקשר. בנחת. כאדם שמסביר טעות חשבונית.. על אף שמוסרית זה רחוק מזה.

עוד צעירה וזוכרת שכשהיו מסבירים לי לאט הבנתי מהר אבל לא תמיד הצלחתי להיות חזקה ולהראות חרטה. אז תדע לך שבפנים ילד כזה חכם על בטוח מבין ומתחרט וסיימת את העבודה בעצם.

חשוב מאוד, בתור אבא, שתסביר ותבהיר לו היטב שלימוד התורה לא בא על חשבון עבודת המידות.

ושלימוד התורה הוא לא ערובה ולא המפתח להיות יהודי טוב ואהוב לשמים, וכבר ראינו כמה וכמה גדולי עולם שיראתן אל היתה קודמת לחכמתן והפילו רבים מישראל.

לפי דעתי אפשר לצוות על הילד לשגר למורה האומלל מכתב התנצלות, או לחילופין להצמיד לו חברותא חלשה בשעות הפנאי, שיתרגל ללמד ולעודד ולא ללגלג.

וקצת מוסר

יתכן גם, ואומר את זה בזהירות מופלגת, שהוא קלט את הנימה המזלזלת הזו כבר בבית. הבנתי את זה מהמשפט המוזר "אפילו שדי מגיע לו..". לא! לא מגיע לו! ואם בגינך הילד נהג כפי שנהג, זה השמן לשניכם לעבוד על המידות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....