אין לי עכשיו ילד בגיל הזה אז אני לא כ"כ זוכרת...

מקוה שעוד מעט יענו לך כאלה שכן יש להן...

אבל קודם כל- רסק עגבניות- אין שום בעיה בגיל הזה.

תבלינים- אם הוא אוהב- שיהיה לבריאות!

אם הוא כבר עבר יום הולדת שנה- אין שום הגבלות (חוץ מדברים קשים כמובן כמו פיצוחים, גזר לא מבושל וכו'...)

מותר לו לאכול הכל, רק להקפיד לחתוך לו לגודל מתאים.

זכור לי שהיה שרשור כזה מזמן מזמן (תנסי לעשות חיפוש)

ובאתר של טיפת חלב יש גם המלצות לתפריטים, מוזמנת לחפש

(פשוט האינטרנט עושה לי בעיות אז אני לא מצליחה לחפש ולצרף קישור...)

שנית הנה תפריט לדוגמא: לא צריך את הכל, תבחרי מה שאת מתחברת:

1. פירות: לוקחים פירות שונים מהעונה, ומועכים בבלנדר, ניתן להקפיא לכל השבוע, אבל עדיף טרי.

2. אם אוכל מוצרי חלב אז יוגורט טבעי או ממותק, או דניאלה וכולי.

3. לחם עם ממרח: אבוקדו, שקדייה, טחינה, דבש (אם עבר גיל שנה)

4. דייסת קוואקר: מרתיחים מים, שופכים, לפעמים דרושות דקה או שתיים לבישול. אפשר להוסיף דבש, סילאן, סוכר חום וכולי.

5. צהריים: קציצות בשר, זה להכין ולהקפיא,

או : מרק עם ירקות ובשר וטוחנים בבלנדר, קונים הודו טחון, מכניסים למרק וטוחנים אחר כך מקפיאים בכוסות חד פעמיות וכל יום מוציאים כוס אחת,

שיהיה בהצלחה רבה,

אה, ובערב, ביצה קשה מעוכה,

אישית, אני נותנת לילידם שלי לאכול אבוקדו עם כפית טחינה גולמית הם היו שופכים חופשי, מיץ תפוזים סחוט בבקבוק,

מיץ גזר בבקבוק, מלפפון- מקלפת וחותכת לפסים ומחזיקים פס בכל יד.

בהצלחה!!

בדיוק בגיל הזה או מוקדם יותר - בצלחת אחת זה ליד זה: ביצה רכה, עגבניה מגוררת בפומפיה וכף גבינה לבנה או קוטג'.

טובלים חתיכות של פרוסת לחם בכל אחד מהמרכיבים ואוכלים.

אשל עם מעט סוכר.

גבינה לבנה עם מעט סוכר ותמצית רום (הורודה - אדומה) - לערבב היטב.

פסטה: את הארוכות (מקרוני) חותכים לפיסות קטנות בעזרת סכין או שבוחרים צורה וגודל שיתאימו לקטן.

יש קטנים שכבר נהנים מאורז בגיל הזה. אפשר גם לבשל את האורז לדיסה עם יותר נוזלים, אפשר עם חלב או עם אשל.

פירה - עם חלק מזולי הבישול כדי שיהיה רך.

לפירות הטחונים שהציעה אמנית כאן למעלה, הייתי מוסיפה בגיל הזה פרוסת לחם מקמח מלא מרוחה בחמאת בוטנים טבעית (למי שלא מסתדר עם טחינה. גם עשיר בסידן) - רק את החלק הרך כמובן של הפרוסה - וטוחנת יחד עם הפירות.

ואנחנו לא אוכלים כל יום בשרי...

גם בקטניות יש חלבונים ובדגים, צריך שהתפריט השבועי יהיה מאוזן ואם יום אחד לא אוכלים בשרי זה לא גורם לחוסרים...

אמנם כרגע אין לי ילדים בגיל הזה, אך ממה שהייתי נותנת בגיל הזה,

תפריט לדוגמא:

כשקמים משינה- הנקה/ תחליף חלב

סביבות 9:00-10:00 ארוחת בוקר הכוללת לחם עם ממרח- חומוס/ גבינה/ טחינה/ אבוקדו, לפעמים משולב בעגבניה מרוסקת. כמה כפיות גבינה

ארוחת ביניים- פרי מרוסק/ חתיכות קטנות (תלוי אם כבר יכולים ללעוס אוכל רך) אפשר גם הנקה.

ארוחת צהריים- פחמימה מבושלת (מה שיש לארוחת צהריים של כולם- מתובלן)- אורז/ פתיתים/ קוסקוס/ תפו"א וכו'+ חלבון- דגים/ בשר/ עוף

אפשר לבשל בסיר אחד דגן+ קטניה, כמו אורז ועדשים ואז זה נותן חלבון מלא.

ארוחת ביניים- כנ"ל

ארוחת ערב- לחם עם ממרח, כמה פעמים בשבוע עם תוספת ביצה.

לפעמים מוסיפה דייסה ביתית מקוואקר

וממש לפני השינה- הנקה/ תחליף

אם רוצים אפשר לתת יוגורט בארוחות ביניים (אצלנו מעדנים ויוגורטים הם רק בשבת אז לא בניתי על זה בארוחות ביניים)

לחתיכות קטנות וכך הם גם לומדים לאכול לבד.

בעצמי, לפעמים אנחנו יודעים לעזור לזולת אבל לא יודעים לעזור לעצמינו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....