נניח- מסכמים איתה שמהיום אפשר לשתות מהבקוק רק מים (ואם רוצים עוד יותר הדרגתי אז -רק תה צמחים למשל ומים) וכל שתיה אחרת שותים מכוס.

מצד אחד היא יכולה להמשיך להתרפק על הבקבוק ומצד שני היא מתרגלת לשתות שתיה חמה מכוס.

ואם את מתכוונת לגמילה ממטרנה, זה יהיה דומה לגמילה מהנקה. זה לא יהיה קל.

והיא עכשו מנסה לחקות את אח שלה,זה רק עוד יותר מקשה

אם זה תינוק קטן ועוד לא חלף מספיק זמן מהלידה כדאי לחכות. סה"כ גם היא יכולה להיחשב תינוקת עדיין.

ולגבי אם היא אוכלת מספיק או מסתמכת על הבקבוק - אפשר להגביל את מס' הבקבוקים ליום. להשתמש בהם רק אחה"צ ובערב כשהיא במחיצתו של התינוק למשל. ואפשר להפחית את תכולת הבקבוק בהדרגה לחצי בכל פעם.

א. לתת די שתיה גם בלי זה, מכוס.

ב. להשתדל שהשתיה בבקבוק לא תהיה מתוקה מידי.

ג. להעניק חום, אהבה, תשומת לב - בלי קשר לבקבוק.

ד. תעסוקה.

ולחכות בסבלנות.

ועדיין עם בקבוק, לא מפריע לי בכלל..

למה לא לתת לה את הקצב שלה?

יש לי אח קטן שעד גן חובה עוד לקח בקבוק בבית לפני שיצא (נכון שזה מוגזם..)

אבל אני בעד לתת לילד את הקצב שלו, כנ"ל בגמילה מטיטולים

אבל היא לא אוכלת טוב ביגלל זה שהיא סומכת על הבקבוק?

בכוונה שמתי סימן שאלה כי אני לא בטוחה בזה

קודם, תתני לאכול טוב (וטעים) כשהיא רעבה.

אח"כ - בקבוק.

אני לא חושב שהיא עושה "חשבון" כזה.

מה שאחותי עשתה עם אחיין שלי-

היא שמה לו פחות אבקה בתוך המים ככה שהיה פחות טעם של מטרנה ויותר מים בצבע לבן..

ככה לאט לאט גם לו זה היה פחות טעים וגם הוא לא הסתמך על זה בתור ארוחה..

לאט לאט זה הפך רק לבקבוק מים ומשם- רק בלילה עד שהוא הסכים להפטר ממנו..

אבל זה תהליך ולוקח זמן.. השאלה אם היא בנויה לזה עכשיו או שכדאי לתת לה את הזמן.. 

לדעתי זה תגובה לאח שלה-הוא אוכל הרבה וגם התחיל חניכים אז היא רואה שהוא מקבל הרבה יחס בזה והיא רוצה גם

לפעמים היא מאוד כועסת שהוא לידי או שאני איתו ומתחילה להשתולל והיא מקבלת המון אהבה ושומעת כל הזמן כמה היא אהובה וכו.

באמת נתחיל להקפיד על ארוחה לפני בקבוק ולדלל

בהזדמנות ניקנה לה כוס סגורה

אולי כדאי להסביר לה, שהיא גדולה יותר והיא "בוגרת" האח החדש שלה, הוא תינוק,

ולנסות לחזק אצלה תחושה טובה כלפיו, כלומר, להגיד לה שהוא אנם תינוק ובוכה הרבה ודורש הרבה צומי,

אבל היא לעומת זאת, כבר ילדה גדולה...

לפעמים הם אוהבים את זה, אבל יכול להיות שאם היא דווקא מחפשת את הקטע של "להיות שוב קטנה" זה לא יעזור..

טוב ניסיתי

לילדה שלא מזמן הייתה תינוקת בעצמה  ולא ממש בשלה ריגשית?

אני מתקשה להסביר משהו שלי באופן טיבעי ניראה מובן מאליו כי אני מבוגרת ופתאום אני צריכה ללמד אותו אז אולי אני נשמעת מגומגמת...

והיא באמת פצפונת בעצמה..

פשוט, להשתדל "לקבל" ביחד איתה את התינוק - מלבד הזמן הראוי שמוקדש רק לה - ואז היא חשה טבעית קצת כ"שותפה" שלך בהתעסקות איתו.

בגיל שנתיים היא עדיין תינוקת.

בקבוק זה חפץ מעבר אם היא לא רוצה לזרוק אותו היא עדיין צריכה אותו.

אצלי שני ילדים נגמלו מבקבוק בגן חובה ,הם השתמשו בו בבית.

הם גדלו והכל בסדר איתם.

אולי תשתפי אותה בהחלפת הטיטול, אי נתתי לבת שלי להחליף לו טיטול (בלי גדולים כמובן) סליחה על הפירוט

היא היתה אז בת 3, וזה לא להאמין איך היא עשתה את זה, ברור ששטפתי לה ידיים,

וברור שהייתי צריכה לתקן את מה שהיא עשתה, אבל היא הייתה מאושרת מזה.

(ואל תיבהלו מהגישה הזורמת....)

בכל אופן, תשתפי אותה במה שאת מוכנה, למשל: "תביאי לי את החיתול בד לתינוק"

"רוצה לספר סיפור לתינוק ביחד עם אמא?"

או: "רוצה לעזור לי לסדר את הבית"

זה תלוי גם בבשלות של הילדה, אבל הבת שלי אוהבת אפילו לטאטא את הבית

ושוב, כמובן שאני צריכה לטאטא אחריה, אבל זה נותן לה תחושה שיש לה "פור" על התינוק שהוא קטן ועדיין לא יודע את מה שהיא יודעת.

היום התחלנו לדלל והסברנו לה שלפני הבקבוק היא צריכה להשתדל  לאכול אז היא קצת בכתה וניסתה להתעקש אבל לא ויתרנו והיא קיבלה רק אחרי שאכלה

ובקשר לשאר לפעמים היא מביאה לו מישחק ,היא אוהבת לקחת את המטאטא והמגב ולנסות לנקות איתם,אפילו קנינו לה מטאטא ויעה,קצת התחילה לעזור לאסוף ובסכ אנחנו מאוד מפרגנים וזורמים ומרשים לה דברים שאני לא יודעת אם מרשים בבתים אחרים אבל היא לא תעשה יותר מזה כי היא לא בשלה ריגשית

ראינו כי טוב אז בפעם הבאה השכחנו אותו בכוונה...

הגבת לי?

זה נשמע שאת די בכיוון שלה אז קבלי ביס מהמחמאה 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....