נמאס לבכות, נמאס להיות בדיכאון...נמאס להיות מזויפת...נמאס לי לחיות.

והכי קטע...שאנשים באתר הזה מכירים אותי...אני עוברת לידם בשבילים, בבית הספר....באולפנא...ביישוב... הם מכירים אותי, אבל זה כנראה לא מרגש או ראוי להתייחסות מספיק אם זה בחיים האמיתיים. 

פעם אמרתי למישהי שאין לי מה לעשות כאן. שאני בוכה לאלוקים כבר 16 שנה, ועוד לא קיבלתי שום סימן שהוא שומע.... אני לגמרי מאמינה שהוא כאן, שהוא קיים. אז למה? למה הוא לא עוזר לי? אני כבר 4 שנים בדיכאון, אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כואב לי כל כך בלב. ואני צועקת, ואף אחד לא שם לב. אני בוכה לכרית, כי אין לי למי לבכות. יש אנשים שיגידו שאני סגורה. מה אני אמורה לעשות? אין לי שום כוחות לאף אחד אחר. אין לי כוחות להיות נחמדה לאחרים, או משהו כזה... הכאב סוחט הכל...את כל הכוח שעוד יש בי. אני ככה כבר 4 שנים...בלי אף אחד שידע מה באמת עובר עלי. בלי אף אחד שבאמת אכפת לו. תתארו לכם...4 שנים, שאתה לא יכול להגיד מה מעיק עליך ומה כואב. 4 שנים לסחוב בלב את כל הכאבים של עצמך... אני הולכת לישון כל לילה, ולא יודעת אם ה' יחזיר לי את הנשמה בבוקר. כי סך הכל, ככה אני אומרת לעצמי - אין לו בשביל מה. אני סתם סובלת פה כל יום מחדש. 

בבקשה, תשימו לב. לא אלי, אני כבר אבודה. תשימו לב לכל שאר האנשים שעוברים לידכם. תחייכו אליהם, תרעיפו אליהם אהבה. תחבקו אותם, תשאלו באמת אבל, "מה שלומך?" זה כל כך יעזור. אני מבטיחה. 

פשוט, אל תתנו לעוד אנשים להגיע לשפל הזה שאני נמצאת בו. לתחושה הנוראה הזאת, שאין לך אף אחד בעולם.

אתם יכולים לצחוק, לחשוב שאני מגזימה, לא אכפת לי. באמת שלא. רק, יהודים! תפתחו את הלב שלכם! תרגישו את הכאב של הזולת, תנסו להקל עליו. זה לא חכמה להקיף שערים, החכמה האמיתית היא לדעת לפתוח את שערי הלב. שלכם ושל אחרים. ניפגש בכיתה. במבחן. בתוצאה.

כל כך כואב לקרוא את מה שאת כותבת, ממש לבכות!!!

בצד זה מדהים אותי שאת מסוגלת לחשוב על אחרים כרגע,

או שזה פשוט יותר קל להטות את זה לאחרים מאשר להתמודד עם המצב של עצמי...

בנאדם לא מגיע לכזה מצב סתם כך. ואפשר לצאת ממצבים כאלה. ולבנות את עצמך ולהמשיך.

אני מכירה נשים שהצליחו, וב"ה בנו את עצמן אח"כ היטב, וכיום הן אפילו מאושרות.

וזה הרי מה שכולנו רוצות... להיות מאושרות...

אם את רוצה,תחזרי אליי לפרטי.

ובינתיים - חיבוק ענק, עוטף וחם, שמרגיע ומנחם מכל מה שעובר.

יש לי כ"כ הרבה לומר,

לא ע"ג דף הפורום.

יישר כח על הכנות, בטוח שניתן לעשות המון המון לתקן. צרי קשר.

ואחרי יומיים נפטר בתאונת דרכים...צריך להיזהר...ברית כרותה לשפתים...ותאמיני לי...יום אחד את תראי כמה החיים האלה טובים..וכלכך כייפים ואת תחזרי בך...בהצלחה....

בס"ד

את מכירה מישהו שאין לו קושי ?!

שלא קשה לא במשהו ?

אני לא מכיר אחד כזה!!

לכולם יש קשיים כאלה ואחרים .

הקושי בא לעזור לנו אומנם זה נשמע לא ממש מי יודע מה,

אבל ללא הקושי לא היינו שורדים בכלל .!

ניקח למשל תינוק,רוצה להתחיל ללכת ,הוא מתחיל אבל נופל שוב ושוב ...

אז יאללה שיפסק ללכת אם הוא נופל לא?

אז זהו בגלל שהוא המשיך ונפל ככה הוא לומד אך לתקן לקום ! 

ללא הנפילות הוא לא היה קם !!

קשה לא נורא זה עובר ! 

את חייבת לפרוק ! זה חשוב ! 

תמציאו מישהו שאת סומכת עלו ,אמא אבא אך אחות או חברה טובה תספרי לה את מה שאת עוברת !

ותחשבו ביחד אך יוצאים מיזה !

אם לא תספרי אם הם ידעו ? 

אולי הם חושבים שהכול בסדר ... 

ברגע שמישהו שאת סומכת עלו ידע , הוא יכול לעזור לך !.

זה יעזור לך המון - את חייבת לעשות את זה !

רק שימי לב שזה אדם טוב שאת סוכמת עלו .

בהחלט צודקת במשפט האחרון ,

מוזמנת לאישי תמיד .

להם, לא לי...אבל תודה

אבל שכוייח על החשיבה על אחרים. 

 הבהרה: סמיילי מחייך זה צרוף של נקודותיים וסוגריים. זה לא חיוך.

אמצתי. 

זאת בהחלט אחת הבעיות באינטרנט. אדם מדוכא להחריד ישים סמיילי ענק של חיוך ולהפך. יש בזה משו כ"כ לא אמיתי.. 

למרות שמצד שני, המימד הלא אמיתי הזה לפעמים עוזר להמון אנשים להיפתח. 

ולעינינו- 

את יושבת לי בראש כבר שלושה ימים.. סליחה שרק עכשיו היה לי זמן. 

סורי.. אבל לא כ"כ ניראה לי שכל מטרת ההודעה הזאת היא בכדי שנתחיל להסתכל האם חברים שלנו רוצים למות. 

אולי בנוסף.. אבל זאת לא ניראת לי הסיבה שלשמה פתחת את השרשור. 

אז גם אם אני טועה, בא לי לעצבן אותך ולספר לך כמו שהמון אנשים עשו, עושים ועוד יעשו לפני - לנסות להסביר לך למה את כן חשובה. 

אז בהנחה שעוד לא סגרת את תגובתי מרוב עצבים - אשמח שתנסי להקשיב. 

אז נתחיל - לאיודעת מה איתך.. אבל לפני שאנחנו מתיחסיים וחושבים כ"כ על הסביבה ואיך אפשר לעזור לה - ניראה לי שכדי שקודם כל נסתכל קצת על עצמנו . 

כי כשאדם לא שלם, לא אוהב את עצמו - הוא לא יכול להיות שלם עם אחרים.. הוא לא יכול לעזור להם על אמת. 

ההסתכלות שלו טיפה שגויה. 

כי בואי נדבר דוגרי, גם אנחנו. עצמנו. - בני אדם. 

כן. גם  בתוך האנשים שמכירים את היצורים ההזויים והנוראים הללו מקרוב. [עצמנו]. גם אם אנחנו יודעים שעשינו שגיאות איומות, ולטענתנו אין לנו כבר זכות קיום - סליחה. על אנשים אחרים לא הינו מוכנים שיגידו את זה. 

בשביל לעזור לאחרים נרוץ, אבל עם עצמנו זה לא שווה.. זה ניראה לנו חסר סיכוי מראש. 

אז זהו- שלא. כן. גם אם אנחנו מרגישים ככה -  או ככה-  או ככה-  או ככה-  או ככה-  

[ותודה לך. בזכותך אני זוכה להשתמש בנקודתים ובמקשים נוספים של המקלדת שלא באמת מסמלים כלום, אבל בשביל הההדגמה אני מרשה לעצמי. ] 

מגיע לנו לחיות. יש לנו מקום. יש לנו מחילה. 

אבל בשביל זה, אנחנו צריכים להחליט לסלוח לעצמנו באמת. ולקבל את עצמנו איך שאנחנו. 

איך? עם עבודה. ועבודה. ועבודה. 

וזה דבר שחשוב לעבוד עליו! לא חשוב פחות מהנתינה לאחרים, ומהחשיבה עלהם. 

כן! את חשובה! גם אם את לא מאמינה לי.. את לא תקלה ביצור של ההוא שם למעלה. ומגיע לך, ואת יכולה לחיות ולהרגיש יותר טוב. אם רק תרצי. 

ואם כן הגעת לפה, אשמח שתכתבי לי אפילו נקודה. אשמח ליותר. 

ממש ארצה לדעת למה החלטת שאת לא חשובה. אולי תביאי לי סיבה מספקת שתשכנע אותי  

[וזהירות, יהיה לך קשה. ] 

סתם. אשמח מאוד לדבר איתך באישי. יש לי כמה דברים לחלוק איתך. 

אם רק תרצי - בשמחה בשמחה. אני דיי פעילה ורואה תגובות פה. 

לילה נהדר! 

אחי יש'ך עולם הבא.. ורק כאן אתה יכול לעשות דברים למענו.. העולם הזה לא נברא בשביל כיף אלא בשביל הכנה לעולם הבא (מסל"ש פרק א') אז יאללה אחי תן בראש!! גם אם באסה וקשה- לך תתפתח תורנית וזה גם ישפיע עליך בעולם הזה..

בהצלחה ומוזמן לפרטי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...