וזה די תמוה. המפרשים גם מתארים את זה כעובדה שלילית . השאלה מה היה היחס האמיתי של יעקב כלפיהם, ההתנהגות המתוארת נראית כמו התנהגות ילדים (אכזרית משו) שנוטים לזלזל בשונה מהם ולמרר לו ת'חיים לעתים..דבר שיכול לקרות בין אחים (סוג של)  ולאו דווקא משו חזק שלמדו מאביהם.. "והוא נער- שהיה עושה מעשה נערות.." אותו דבר גם האחים גם להם זו היתה התקופה לעשות מעשי נערים(נערוּת) וכך זה התבטא..

 למרות שבכ"ז אי אפשר להשוות בין בלהה וזלפה ללאה ורחל ( ובין רחל ללאה.) ידוע ההבדל ביניהן ברמת הקרבה ליעקב ואולי מכאן האחים שהרגישו ת'הבדל (ילדים יודעים להרגיש יותר ממה שהמבוגרים חושבים) המירו את זה להתנהגות הרעה כלפי בניהן של בלהה וזלפה. מה שמעניין זה האם יעקב היה מודע לכל ואיך הגיב..

יותר מאוחר, בהזדמנויות שונות כשמונים את כל 12 השבטים יש התיחסות שווה לכל השבטים והמאפיינים היחודיים שלהם בבניין עמ"י (למשל בברכות של יעקב לפני מותו) ונראה שהיחס ההוא כבר לא כ"כ קיים. (גם בסיפור מכירת יוסף וכשהאחים יורדים למצרים ברעב הם מוזכרים כמשפחה  אחידה ולא רואים כבר אזכור של אותו יחס..

יכול מאוד להיות שהיו פערים ומעמדות והעדפות.  זו תכונה אנושית, למרות שאנו לא אוהבים להודות בזה.

ובכל זאת, רואים שיש מאמץ מצד יעקב וגם מצד יוסף לגשר או להפחית את זה  - על יוסף אומר רש"י שהיה "מקרבן", ועל יעקב ש"נתכון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו" (ד"ה "הבוא נבוא") על החלומות, אבל בכל מקרה יעקב "שמר את הדבר" והיה ממתין ומצפה מתי יבוא (רש"י) שכנראה ידע יעקב שליוסף יש ייעוד מסויים והוא היה מצפה להתגשמותו. 

גם יכול להיות שאנחנו מצאצאיהם של הפחות כשאנו אומרים "אמותינו רחל ולאה"- מי יודע אם אנחנו באמת צאצאים שלהם או בכלל של בלהה או זלפה?

לגבי מה שאמרת, אז מצד אחד זה אולי נכון, אבל מצד שני יש גם מקרים הפוכים.  רחל ולאה למשל, לא באו מבתים של צדיקים, ורבקה בכלל..ובכל זאת העדיף אברהם לקחת ליצחק את רבקה לאישה למרות שאפילו טרם נכנסה תחת כנפי השכינה, ולא את ביתו של אליעזר שהיה תלמידו וסביר להניח שהיא הייתה "דוסית מן המניין - מבית"..

לפחות מהבחינה הזאת..

(לכבי המסקנה שלך - זה היה בצחוק, כן?)

האחריות של ההורים מה נקודת הפתיחה לחיים של ילדם.

אגב, בלהה וזילפה השפחות היו גם בנות לבן- ובנות שפחות...  סוג של אחיות.

חוצמזה שיעקב נתן להן מעמד של נשים- לא של פילגשים, כך שהיו שוות ערך.

בראשית לה, כב: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל"

מלבד יוסף:

בראשית לז, ב: "...והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו..."

אנשים הם בעלי דעה.  אם הם לומדים ומבינים את המשמעות של המושג, הם רוצים ויכולים להזדהות איתו.  ובכלל, לא כל מה שלא משבר את האוזן בשניה הראשונה צריך לטאטא מתחת לשטיח.  יש עניין ללמוד ולהעמיק, לא צריך לברוח מכל מה שדורש השקעה ועיון.  דור המיקרוגל מסוגל להבין, שאין סתירה בין להיות עבד ה' ובין להיות בעלי משמעות.  אנשים רוצים אמת, גם כשהיא לא נעימה, וכמה שנראה לך שהם ילחמו במה שלא נעים (לכאורה), כשהם יבינו את האמת שמאחורי הדברים, הם יקבלו אותה ברצון ובאהבה. 

היום רוצים הכל בליטוף...

פשוט נתקע לך ת' בסוף. מה לא ברור?

רוב הדתיים שמבינים מה זה להיות דתיים רוצים להיות עבדים של הקב"ה.

אלא מה? כמו שלא כל האנשים מכוונים בתפילה למרות שהם יודעים עד כמה שזה חשוב, יש מין שחיקה כזאת שכבר עושים הכל מתוך הרגל בלי התבוננות פנימית, כך בדיוק לא כולם חושבים כל הזמן על משמעות ההתבטלות כעבדים כלפי הקב"ה.

אבל באידיאל, זו השאיפה של הרבה אנשים, וכך גם אנחנו מונחים על פי התורה ("עבדיי הם")

פרשיות החורף, כמו את כל התורה ללא המפרשים השונים, וכמובן בראש ובראשונה רש"י הקדוש, "אור החיים" הקדוש, ה"שפת אמת" ועוד רבים רבים אחרים כ"י.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?