אם את רוצה להיות יפה ,תאמני לי זה לא אם את תוכלי יותר או פחות -תמיד צריך להיות בין לבין .

אם זה מגעיל ? מה מגעיל באוכל כולם אוכלים !

אני מנסה לאכול אבל אני מקיאה.. 

הכול בראש.

מה יוצא לך מישה שאת לא אוכלת ?!

כלום !פשוט כלום !

אז למה לא לאכול ?!!?!

חברות שלי כל היום מציקות לי בשאלות למה אני כ"כ רזה וכאלו... ואני ממציאה להן תירוצים 

אני מתביישת בזה ואני לא מעיזה לדבר על זה עם אף אחד

אבל אני לא רוצה שכל הכיתה שלי תדע על זה 

אבא שלי רוב היום בעבודה במיוחד עכשיו שהוא טס לחודש ורק אח שלי הגדול נישאר איתי 

גם ככה לא יצא לי ממש להכיר את אמא שלי .. לצערי 

ותקבלי מס' טלפון של דיאטנית למקרי חירום שכאלה.

תאמיני לי שהיא מעולה בסדר גודל. אם את רוצה להמשיך ל "smile" כדאי לך לפנות אליה במהירות האפשרית.

אבל פשוט רואים שאתם לא מבינים בזה....

אנורקסים זו מחלה שממש קשה להיגמל ממנה! 

לכי לפסיכולוג או משו, דברי עם הורים שלך הם יביאו לך איזה מישו שיעזור לך.

עם ההורים אין לי ממש אפשרות לדבר .. ואני גם ממש מתביישת אבל אני אדבר מחר עם חברה שלי גם ככה היא כל היום מציקה לי על כמה שאני רזה..

לאיש מקצוע. נכון זה לא יהיה נעים. זה מבייש אם יגלו אבל זו הדרך היחידה שלך באמת לצאת מזה. תהיי אמיצה ותצילי את עצמך.

אני פוחדת מהתגובות של המשפחה והחברות אני לא רוצה שיאשפזו אותי !  אני אדבר עם חברה טובה מחר .. בתקווה שתוך שבוע עד שאבא שלי יחזור אני אעלה במקשל .. מה שלא יקרא לעולם 

זאת השאלה.

מה היו הסיבות שלך?

תשבי עם עצמך או עם מישהו קרוב ותעשי רשימה של כל הסיבות, אפילו אם הם לא כ"כ משמעותיות וממש דביליות, אל תשקרי לעצמך.

אחרי השלב הזה, תרשמי ליד כל סיבה לפחות 2 דברים שיסתרו אותה. ככה תשכנעי את התת מודע שלך שמפריע לך.

המון ב"הצלחה!

 תזכרי שמכל מצב אפשר לצאת ואין יאוש בעולם כלל!

הבושה תהיה גדולה יותר אם זה יתגלה רק כאשר זה יהיה בולט כ"כ מבחינה חיצונית או דברים גרועים יותר ח"ו.

פיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה (מלבד שלוש הידועות),האם הבושה גדולה יותר מכל המצוות שבתורה ?

את רק מחמירה את המצב.

החיים שלך יותר חשובים מכל בושה ופאדיחה אחרת!!!

תדברי עם מישהו, ומומלץ עם ההורים. או לפחות איזה מחנך/מורה.

אין מה להתבייש בזה. זה החיים שלך!!!

זה מאוד מסוכן.

תיזהרי. מתחננת.

כאב לי לקרוא את מה שכתבת

אני דואגת לך.

תפני למישהו!!

פה אף אחד לא יוכל לעזור לך ככל הנראה.

את צריכה מישהו במציאות.

ואל תדחי את זה! אל תחכי. כבר מחר תדברי עם מישהו.

בהצלחה אחותי

אנחנו כאן בפורום בסה"כ נערים צעירים ואין לנו כ"כ נסיון חיים!

את חייבת לפנות למישהו יותר מבוגר ממך שבאמת יעזור!

כמובן לדעתי תשתפי את החברה הכי טובה שלך שהיא תהיה התמיכ  שלך אבל זה לא מספיק..! יש קו סיוע לנשים אני לא יודעת אם זה גם לאנורקסיה......... אבל נראה לי

בהצלחה! תשמרי על עצמך! 

כי כאן בפורום לא ממש יכולים לעזור לך..

בהצלחה וזה..

החבר'ה פה הם בעיקר בני נוער, ואני לא בטוח שיש פה מישהו שיכול לעזור לך. אני מזכיר לכולם שהם רק נערים ושיזהרו כשהם נותנים עצות בדברים שקשורים בחיים ומוות. אני מקווה שאחד מכמה אנשי מקצוע שכן משוטטים פה מדי פעם יצרו איתך קשר.

בהצלחה!!! הלוואי ויצא טוב מההודעה שכתבת פה.

 —

רואים את זה!!!!!!!זה שקוף!!!וזה מסוכן מאוד...את יכולה להגיע למצב של חסוחלילה שאת תצטרכי ללכת עם מקל להליכה ואז ככה לאט לאט יותר ויותר גרוע...זה מסוכן......חס וחלילה!!!

לכי לרופא\לפסיכולוג!!!!!

אין פה שום מקום לבושה!

מה זאת אומרת מתביישת?

תתארי לעצמך אדם שחולה ל"ע במחלה קשה, והוא ממש רוצה ללכת לרופא, אבל... מה לעשות... הוא מתבייש...

אין דבר כזה!

את צריכה לתקוע לעצמך בראש שמדובר בבריאות שלך, בשאלה איך ייראו החיים שלך, ואסור לתת פה שום מקום לפדיחות ובושות!

הפדיחה שתיגרם לך שווה את זה!

במיוחד שזה מדבר על החיים שלך!!זה מסוכן אנורקסיה!!!!!ממממאווודדדד!!

וחס וחלילה יכול להוביל ל..!!!זה מסוכןןן!!!!!

נראה לי שזה ממש לא לפורום. ובמיוחד לא לפורום של נוער שבסה"כ לא יודעים מה עושים עם דברים כאלה ברמה המקצועית. מאוד מאוד כדאי (אפילו חייב) ללכת לטיפול...

שיהיה הרבה בהצלחה! 

מצטערת. זו המציאות.

את צריכה לשתף מישהו שאת מכירה על אמת. 

לא לכל הכיתה. לאבא/אח בתנאי שהם מבטיחים לא לאשפז אותך אלא רק פסיכולוג או טיפול אצל דיאטנית.

אבל זה רציני! תראי את זה כאילו ח"ו גילו לך מחלה, זה באמת באמת מסוכן!!! לא מכחישים את זה.

אני מקווה שהורים שלך יודעים - כי זה עניין רפואי ואת חייבת להגיד להם..

דבר שני - בת כמה את? (אשמח שתגידי, אם את רוצה אז בפרטי)..

דבר שלישי - תשתפי את חברות שלך, אנורקסיה זה לא בושה וחבל שתשמרי בלב שלך עד שהוא יתפוצץ..

תפני מהר למשהו שיותר גדול ממך ואת סומכת עליו ושהוא יפנה את זה לאן שצריך..

זה יכול להיות מורה, מדריכה, אבא, אח גדול , דודה וכו'..

אל תשמרי את זה!! תספרי!!

בהצלחה!!

תלכי לפסיכולוג זה מה שהוציא אותי מיזה... וב"ה אני אוכל עכשיו כרגיל...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....