אם את רוצה להיות יפה ,תאמני לי זה לא אם את תוכלי יותר או פחות -תמיד צריך להיות בין לבין .

אם זה מגעיל ? מה מגעיל באוכל כולם אוכלים !

אני מנסה לאכול אבל אני מקיאה.. 

הכול בראש.

מה יוצא לך מישה שאת לא אוכלת ?!

כלום !פשוט כלום !

אז למה לא לאכול ?!!?!

חברות שלי כל היום מציקות לי בשאלות למה אני כ"כ רזה וכאלו... ואני ממציאה להן תירוצים 

אני מתביישת בזה ואני לא מעיזה לדבר על זה עם אף אחד

אבל אני לא רוצה שכל הכיתה שלי תדע על זה 

אבא שלי רוב היום בעבודה במיוחד עכשיו שהוא טס לחודש ורק אח שלי הגדול נישאר איתי 

גם ככה לא יצא לי ממש להכיר את אמא שלי .. לצערי 

ותקבלי מס' טלפון של דיאטנית למקרי חירום שכאלה.

תאמיני לי שהיא מעולה בסדר גודל. אם את רוצה להמשיך ל "smile" כדאי לך לפנות אליה במהירות האפשרית.

אבל פשוט רואים שאתם לא מבינים בזה....

אנורקסים זו מחלה שממש קשה להיגמל ממנה! 

לכי לפסיכולוג או משו, דברי עם הורים שלך הם יביאו לך איזה מישו שיעזור לך.

עם ההורים אין לי ממש אפשרות לדבר .. ואני גם ממש מתביישת אבל אני אדבר מחר עם חברה שלי גם ככה היא כל היום מציקה לי על כמה שאני רזה..

לאיש מקצוע. נכון זה לא יהיה נעים. זה מבייש אם יגלו אבל זו הדרך היחידה שלך באמת לצאת מזה. תהיי אמיצה ותצילי את עצמך.

אני פוחדת מהתגובות של המשפחה והחברות אני לא רוצה שיאשפזו אותי !  אני אדבר עם חברה טובה מחר .. בתקווה שתוך שבוע עד שאבא שלי יחזור אני אעלה במקשל .. מה שלא יקרא לעולם 

זאת השאלה.

מה היו הסיבות שלך?

תשבי עם עצמך או עם מישהו קרוב ותעשי רשימה של כל הסיבות, אפילו אם הם לא כ"כ משמעותיות וממש דביליות, אל תשקרי לעצמך.

אחרי השלב הזה, תרשמי ליד כל סיבה לפחות 2 דברים שיסתרו אותה. ככה תשכנעי את התת מודע שלך שמפריע לך.

המון ב"הצלחה!

 תזכרי שמכל מצב אפשר לצאת ואין יאוש בעולם כלל!

הבושה תהיה גדולה יותר אם זה יתגלה רק כאשר זה יהיה בולט כ"כ מבחינה חיצונית או דברים גרועים יותר ח"ו.

פיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה (מלבד שלוש הידועות),האם הבושה גדולה יותר מכל המצוות שבתורה ?

את רק מחמירה את המצב.

החיים שלך יותר חשובים מכל בושה ופאדיחה אחרת!!!

תדברי עם מישהו, ומומלץ עם ההורים. או לפחות איזה מחנך/מורה.

אין מה להתבייש בזה. זה החיים שלך!!!

זה מאוד מסוכן.

תיזהרי. מתחננת.

כאב לי לקרוא את מה שכתבת

אני דואגת לך.

תפני למישהו!!

פה אף אחד לא יוכל לעזור לך ככל הנראה.

את צריכה מישהו במציאות.

ואל תדחי את זה! אל תחכי. כבר מחר תדברי עם מישהו.

בהצלחה אחותי

אנחנו כאן בפורום בסה"כ נערים צעירים ואין לנו כ"כ נסיון חיים!

את חייבת לפנות למישהו יותר מבוגר ממך שבאמת יעזור!

כמובן לדעתי תשתפי את החברה הכי טובה שלך שהיא תהיה התמיכ  שלך אבל זה לא מספיק..! יש קו סיוע לנשים אני לא יודעת אם זה גם לאנורקסיה......... אבל נראה לי

בהצלחה! תשמרי על עצמך! 

כי כאן בפורום לא ממש יכולים לעזור לך..

בהצלחה וזה..

החבר'ה פה הם בעיקר בני נוער, ואני לא בטוח שיש פה מישהו שיכול לעזור לך. אני מזכיר לכולם שהם רק נערים ושיזהרו כשהם נותנים עצות בדברים שקשורים בחיים ומוות. אני מקווה שאחד מכמה אנשי מקצוע שכן משוטטים פה מדי פעם יצרו איתך קשר.

בהצלחה!!! הלוואי ויצא טוב מההודעה שכתבת פה.

 —

רואים את זה!!!!!!!זה שקוף!!!וזה מסוכן מאוד...את יכולה להגיע למצב של חסוחלילה שאת תצטרכי ללכת עם מקל להליכה ואז ככה לאט לאט יותר ויותר גרוע...זה מסוכן......חס וחלילה!!!

לכי לרופא\לפסיכולוג!!!!!

אין פה שום מקום לבושה!

מה זאת אומרת מתביישת?

תתארי לעצמך אדם שחולה ל"ע במחלה קשה, והוא ממש רוצה ללכת לרופא, אבל... מה לעשות... הוא מתבייש...

אין דבר כזה!

את צריכה לתקוע לעצמך בראש שמדובר בבריאות שלך, בשאלה איך ייראו החיים שלך, ואסור לתת פה שום מקום לפדיחות ובושות!

הפדיחה שתיגרם לך שווה את זה!

במיוחד שזה מדבר על החיים שלך!!זה מסוכן אנורקסיה!!!!!ממממאווודדדד!!

וחס וחלילה יכול להוביל ל..!!!זה מסוכןןן!!!!!

נראה לי שזה ממש לא לפורום. ובמיוחד לא לפורום של נוער שבסה"כ לא יודעים מה עושים עם דברים כאלה ברמה המקצועית. מאוד מאוד כדאי (אפילו חייב) ללכת לטיפול...

שיהיה הרבה בהצלחה! 

מצטערת. זו המציאות.

את צריכה לשתף מישהו שאת מכירה על אמת. 

לא לכל הכיתה. לאבא/אח בתנאי שהם מבטיחים לא לאשפז אותך אלא רק פסיכולוג או טיפול אצל דיאטנית.

אבל זה רציני! תראי את זה כאילו ח"ו גילו לך מחלה, זה באמת באמת מסוכן!!! לא מכחישים את זה.

אני מקווה שהורים שלך יודעים - כי זה עניין רפואי ואת חייבת להגיד להם..

דבר שני - בת כמה את? (אשמח שתגידי, אם את רוצה אז בפרטי)..

דבר שלישי - תשתפי את חברות שלך, אנורקסיה זה לא בושה וחבל שתשמרי בלב שלך עד שהוא יתפוצץ..

תפני מהר למשהו שיותר גדול ממך ואת סומכת עליו ושהוא יפנה את זה לאן שצריך..

זה יכול להיות מורה, מדריכה, אבא, אח גדול , דודה וכו'..

אל תשמרי את זה!! תספרי!!

בהצלחה!!

תלכי לפסיכולוג זה מה שהוציא אותי מיזה... וב"ה אני אוכל עכשיו כרגיל...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...