איך הוא מתנהג בגן? האם מצליחים להציב לו שם גבולות? לא ברור מה התכוונת "לטענתו הוא לא מתנהג ככה"  מה את לא נמצאת אתו ועם בעלך (שבתות וכו')? את לא רואה אם בנוכחות בעלך הוא רגוע יותר?? לפי החשש שלך משבתות נראה שגם בנוכחות בעלך הוא ללא גבולות.

פינוק של הסבתא יכול לגרום לקושי של הצבת גבולות אבל לא יכול לגרום לאי-יכולת להציב גבולות.

כמו שנאמר "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא",

וכן עדיף שיבכה עכשיו ארוכות עד שיתרגל ש"לא זה לא" ושיש לכם מילה, מאשר שיתרגל לזה שבכי ממושך שלו עוזר לו להשיג את מה שהוא רוצה.

בעניין של להתחלק במשחקים- זה נושא מורכב. גם הבכורה שלי, שגדולה מבנך בשנה, לא ששה תמיד להתחלק בדברים שלה, ואני מכבדת את זה. היא עוד צעירה ואני רוצה שההתחלקות תהיה כי היא רוצה, ולא מכפיה חיצונית.

אז לפעמים היא מסכימה לוותר לאחרים, ולפעמים לא. בגיל הזה אני אומרת לחברה/אחותה הקטנה- עכשיו זה אצל ****. אולי תשחקי בקוביות במקום? אולי בלגו?

אם הסבתא מפנקת בזה שאינה מציבה גבולות, יש מקום אולי לדבר איתה על זה. לומר לה, בצורה נעימה, עדינה ומכבדת, מה הגבולות שלכם (מבחינת ממתקים, משחקים ומה שרלוונטי), ולבקש ממנה לשמור על הגבולות האלו לטובת הילד.

מבחינת אלימות- לעצור מיידית. לתפוס את הידיים/רגליים, ולומר שאצלנו בבית לא מרביצים. אפשר גם להתרחק בכמה מטרים מהילד עד שיירגע מהאלימות. לומר לילד שבבית אומרים בפה את מה שרוצים, לא בידיים.

אל תתייאשו. ילדים לומדים מהר מאוד, כשעומדים על עקרונות ולא מוותרים. ההתחלה תהיה קשה גם לו וגם לכם, אבל היא לטובת כולם, ויותר מכל-לטובת הילד לטווח ארוך.

בהצלחה רבה!

אנונימי- יש ימים שבעלי לוקח אותו והם מטיילים בלעדיי ,הוא טוען שכאשר הם לבד הילד בקושי בוכה ומתנהג יפה,בשבתות שאנחנו יחד אז הוא נצמד אליי ומתנהג כרגיל.

אור היום- ע"פ הנחיה מקצועית-כאשר הוא מרביץ אני תופסת לו את היד ואומרת לאמא\לחבר\סבתא לא מרביצים!

וישר מתחיל הבכי שיכול להימשך במשך חצי שעה.

ברוך ה' הוא מאוד חכם וכשהוא רגוע אני מדברת ומסבירה שאנחנו לא מרביצים ולא בוכים, ושאם הוא יתנהג יפה

אני אהיה חברה שלו ונילך למשחקים.

האם יש עוד טיפים מניסיונכם שיכולים לעזור?

כשהילד מתעייף? כשאתם נותנים לו משהו שיפסיק לבכות כבר? כשהילד מבין שאסור להרביץ ולא יעזור לו לבכות?

בעיניי, ביחד עם האמירה הנחרצת שלא מרביצים, חשוב להוסיף ביטוי אהבה- אחרי שאמרתם שאסור להרביץ ועצרתם את המכה מיד, לומר לילד "אני מאוד אוהבת אותך, ואני לא מרשה לך להרביץ. אנחנו מדברים במילים בבית הזה". בצורה נעימה, בנחת, בלי כעס.

אני לא כ"כ מסכימה עם האמירה לילד שאם הוא יתנהג יפה, נהיה חברים שלו.

קודם כל, חשוב להבין מה משמעות החברות מבחינת הילד. גם אני אומרת לבת שלי שאני חברה שלה (רק כשהיא שואלת אם אני חברה שלה), ומתכוונת לחברות כמו שהיא רואה את זה (אם אני מבינה אותה נכון);כלומר, השאלה היא אם אני בצד שלה, איתה, בעדה. לא אם אני שותפה למשחקים שלה כמו ילדה בגן, או חברה שאפשר להיות איתה "ברוגז" וכו'.

האם את מתכוונת לאותו דבר (=כמו שאני מתכוונת), כשאת אומרת לילד שתהיי חברה שלו? מה המשמעות של חברות מבחינתו, לדעתך?

חשוב שהילד יידע וירגיש שהוא אהוב גם כשהוא לא מתנהג יפה. ההתנהגות הלא יפה היא אמנם לא מקובלת, אבל הוא- בתור מי שהוא- מקובל ואהוב.

באשר למשחקים- אם הילד מכה חברים, לא שייך ללכת לשחק כי הוא צריך להיזכר/ללמוד איך מתנהגים בחברה.

אם הילד בוכה, הוא צריך להירגע כי אחרת א"א לשחק איתו. אפשר ורצוי לומר לו את זה גם כשהוא בוכה או מכה, שיבין שזה מונע ממנו דברים. כלומר, שהוא מונע דברים מעצמו.

לדעתי, תני לו לבכות עד תום, ובסוף זה יעבור. אם אחרי שבוע-שבועיים זה לא נרגע וממשיך בכי היסטרי וממושך מכל דבר קטן, יש מקום להגביל את הבכי. אם לא, תנו לו לבכות כל צורכו. זו דעתי

להרחיק אותו כשהוא מרביץ

לשים אותו במיטה, להגיד שאסור וללכת כמה דקות לתת לו לבכות,

אחר כך "להחליף כובע" ולהיות "השוטר הטוב" ולנחם אותו.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...