איך הוא מתנהג בגן? האם מצליחים להציב לו שם גבולות? לא ברור מה התכוונת "לטענתו הוא לא מתנהג ככה"  מה את לא נמצאת אתו ועם בעלך (שבתות וכו')? את לא רואה אם בנוכחות בעלך הוא רגוע יותר?? לפי החשש שלך משבתות נראה שגם בנוכחות בעלך הוא ללא גבולות.

פינוק של הסבתא יכול לגרום לקושי של הצבת גבולות אבל לא יכול לגרום לאי-יכולת להציב גבולות.

כמו שנאמר "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא",

וכן עדיף שיבכה עכשיו ארוכות עד שיתרגל ש"לא זה לא" ושיש לכם מילה, מאשר שיתרגל לזה שבכי ממושך שלו עוזר לו להשיג את מה שהוא רוצה.

בעניין של להתחלק במשחקים- זה נושא מורכב. גם הבכורה שלי, שגדולה מבנך בשנה, לא ששה תמיד להתחלק בדברים שלה, ואני מכבדת את זה. היא עוד צעירה ואני רוצה שההתחלקות תהיה כי היא רוצה, ולא מכפיה חיצונית.

אז לפעמים היא מסכימה לוותר לאחרים, ולפעמים לא. בגיל הזה אני אומרת לחברה/אחותה הקטנה- עכשיו זה אצל ****. אולי תשחקי בקוביות במקום? אולי בלגו?

אם הסבתא מפנקת בזה שאינה מציבה גבולות, יש מקום אולי לדבר איתה על זה. לומר לה, בצורה נעימה, עדינה ומכבדת, מה הגבולות שלכם (מבחינת ממתקים, משחקים ומה שרלוונטי), ולבקש ממנה לשמור על הגבולות האלו לטובת הילד.

מבחינת אלימות- לעצור מיידית. לתפוס את הידיים/רגליים, ולומר שאצלנו בבית לא מרביצים. אפשר גם להתרחק בכמה מטרים מהילד עד שיירגע מהאלימות. לומר לילד שבבית אומרים בפה את מה שרוצים, לא בידיים.

אל תתייאשו. ילדים לומדים מהר מאוד, כשעומדים על עקרונות ולא מוותרים. ההתחלה תהיה קשה גם לו וגם לכם, אבל היא לטובת כולם, ויותר מכל-לטובת הילד לטווח ארוך.

בהצלחה רבה!

אנונימי- יש ימים שבעלי לוקח אותו והם מטיילים בלעדיי ,הוא טוען שכאשר הם לבד הילד בקושי בוכה ומתנהג יפה,בשבתות שאנחנו יחד אז הוא נצמד אליי ומתנהג כרגיל.

אור היום- ע"פ הנחיה מקצועית-כאשר הוא מרביץ אני תופסת לו את היד ואומרת לאמא\לחבר\סבתא לא מרביצים!

וישר מתחיל הבכי שיכול להימשך במשך חצי שעה.

ברוך ה' הוא מאוד חכם וכשהוא רגוע אני מדברת ומסבירה שאנחנו לא מרביצים ולא בוכים, ושאם הוא יתנהג יפה

אני אהיה חברה שלו ונילך למשחקים.

האם יש עוד טיפים מניסיונכם שיכולים לעזור?

כשהילד מתעייף? כשאתם נותנים לו משהו שיפסיק לבכות כבר? כשהילד מבין שאסור להרביץ ולא יעזור לו לבכות?

בעיניי, ביחד עם האמירה הנחרצת שלא מרביצים, חשוב להוסיף ביטוי אהבה- אחרי שאמרתם שאסור להרביץ ועצרתם את המכה מיד, לומר לילד "אני מאוד אוהבת אותך, ואני לא מרשה לך להרביץ. אנחנו מדברים במילים בבית הזה". בצורה נעימה, בנחת, בלי כעס.

אני לא כ"כ מסכימה עם האמירה לילד שאם הוא יתנהג יפה, נהיה חברים שלו.

קודם כל, חשוב להבין מה משמעות החברות מבחינת הילד. גם אני אומרת לבת שלי שאני חברה שלה (רק כשהיא שואלת אם אני חברה שלה), ומתכוונת לחברות כמו שהיא רואה את זה (אם אני מבינה אותה נכון);כלומר, השאלה היא אם אני בצד שלה, איתה, בעדה. לא אם אני שותפה למשחקים שלה כמו ילדה בגן, או חברה שאפשר להיות איתה "ברוגז" וכו'.

האם את מתכוונת לאותו דבר (=כמו שאני מתכוונת), כשאת אומרת לילד שתהיי חברה שלו? מה המשמעות של חברות מבחינתו, לדעתך?

חשוב שהילד יידע וירגיש שהוא אהוב גם כשהוא לא מתנהג יפה. ההתנהגות הלא יפה היא אמנם לא מקובלת, אבל הוא- בתור מי שהוא- מקובל ואהוב.

באשר למשחקים- אם הילד מכה חברים, לא שייך ללכת לשחק כי הוא צריך להיזכר/ללמוד איך מתנהגים בחברה.

אם הילד בוכה, הוא צריך להירגע כי אחרת א"א לשחק איתו. אפשר ורצוי לומר לו את זה גם כשהוא בוכה או מכה, שיבין שזה מונע ממנו דברים. כלומר, שהוא מונע דברים מעצמו.

לדעתי, תני לו לבכות עד תום, ובסוף זה יעבור. אם אחרי שבוע-שבועיים זה לא נרגע וממשיך בכי היסטרי וממושך מכל דבר קטן, יש מקום להגביל את הבכי. אם לא, תנו לו לבכות כל צורכו. זו דעתי

להרחיק אותו כשהוא מרביץ

לשים אותו במיטה, להגיד שאסור וללכת כמה דקות לתת לו לבכות,

אחר כך "להחליף כובע" ולהיות "השוטר הטוב" ולנחם אותו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות