איך הוא מתנהג בגן? האם מצליחים להציב לו שם גבולות? לא ברור מה התכוונת "לטענתו הוא לא מתנהג ככה"  מה את לא נמצאת אתו ועם בעלך (שבתות וכו')? את לא רואה אם בנוכחות בעלך הוא רגוע יותר?? לפי החשש שלך משבתות נראה שגם בנוכחות בעלך הוא ללא גבולות.

פינוק של הסבתא יכול לגרום לקושי של הצבת גבולות אבל לא יכול לגרום לאי-יכולת להציב גבולות.

כמו שנאמר "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא",

וכן עדיף שיבכה עכשיו ארוכות עד שיתרגל ש"לא זה לא" ושיש לכם מילה, מאשר שיתרגל לזה שבכי ממושך שלו עוזר לו להשיג את מה שהוא רוצה.

בעניין של להתחלק במשחקים- זה נושא מורכב. גם הבכורה שלי, שגדולה מבנך בשנה, לא ששה תמיד להתחלק בדברים שלה, ואני מכבדת את זה. היא עוד צעירה ואני רוצה שההתחלקות תהיה כי היא רוצה, ולא מכפיה חיצונית.

אז לפעמים היא מסכימה לוותר לאחרים, ולפעמים לא. בגיל הזה אני אומרת לחברה/אחותה הקטנה- עכשיו זה אצל ****. אולי תשחקי בקוביות במקום? אולי בלגו?

אם הסבתא מפנקת בזה שאינה מציבה גבולות, יש מקום אולי לדבר איתה על זה. לומר לה, בצורה נעימה, עדינה ומכבדת, מה הגבולות שלכם (מבחינת ממתקים, משחקים ומה שרלוונטי), ולבקש ממנה לשמור על הגבולות האלו לטובת הילד.

מבחינת אלימות- לעצור מיידית. לתפוס את הידיים/רגליים, ולומר שאצלנו בבית לא מרביצים. אפשר גם להתרחק בכמה מטרים מהילד עד שיירגע מהאלימות. לומר לילד שבבית אומרים בפה את מה שרוצים, לא בידיים.

אל תתייאשו. ילדים לומדים מהר מאוד, כשעומדים על עקרונות ולא מוותרים. ההתחלה תהיה קשה גם לו וגם לכם, אבל היא לטובת כולם, ויותר מכל-לטובת הילד לטווח ארוך.

בהצלחה רבה!

אנונימי- יש ימים שבעלי לוקח אותו והם מטיילים בלעדיי ,הוא טוען שכאשר הם לבד הילד בקושי בוכה ומתנהג יפה,בשבתות שאנחנו יחד אז הוא נצמד אליי ומתנהג כרגיל.

אור היום- ע"פ הנחיה מקצועית-כאשר הוא מרביץ אני תופסת לו את היד ואומרת לאמא\לחבר\סבתא לא מרביצים!

וישר מתחיל הבכי שיכול להימשך במשך חצי שעה.

ברוך ה' הוא מאוד חכם וכשהוא רגוע אני מדברת ומסבירה שאנחנו לא מרביצים ולא בוכים, ושאם הוא יתנהג יפה

אני אהיה חברה שלו ונילך למשחקים.

האם יש עוד טיפים מניסיונכם שיכולים לעזור?

כשהילד מתעייף? כשאתם נותנים לו משהו שיפסיק לבכות כבר? כשהילד מבין שאסור להרביץ ולא יעזור לו לבכות?

בעיניי, ביחד עם האמירה הנחרצת שלא מרביצים, חשוב להוסיף ביטוי אהבה- אחרי שאמרתם שאסור להרביץ ועצרתם את המכה מיד, לומר לילד "אני מאוד אוהבת אותך, ואני לא מרשה לך להרביץ. אנחנו מדברים במילים בבית הזה". בצורה נעימה, בנחת, בלי כעס.

אני לא כ"כ מסכימה עם האמירה לילד שאם הוא יתנהג יפה, נהיה חברים שלו.

קודם כל, חשוב להבין מה משמעות החברות מבחינת הילד. גם אני אומרת לבת שלי שאני חברה שלה (רק כשהיא שואלת אם אני חברה שלה), ומתכוונת לחברות כמו שהיא רואה את זה (אם אני מבינה אותה נכון);כלומר, השאלה היא אם אני בצד שלה, איתה, בעדה. לא אם אני שותפה למשחקים שלה כמו ילדה בגן, או חברה שאפשר להיות איתה "ברוגז" וכו'.

האם את מתכוונת לאותו דבר (=כמו שאני מתכוונת), כשאת אומרת לילד שתהיי חברה שלו? מה המשמעות של חברות מבחינתו, לדעתך?

חשוב שהילד יידע וירגיש שהוא אהוב גם כשהוא לא מתנהג יפה. ההתנהגות הלא יפה היא אמנם לא מקובלת, אבל הוא- בתור מי שהוא- מקובל ואהוב.

באשר למשחקים- אם הילד מכה חברים, לא שייך ללכת לשחק כי הוא צריך להיזכר/ללמוד איך מתנהגים בחברה.

אם הילד בוכה, הוא צריך להירגע כי אחרת א"א לשחק איתו. אפשר ורצוי לומר לו את זה גם כשהוא בוכה או מכה, שיבין שזה מונע ממנו דברים. כלומר, שהוא מונע דברים מעצמו.

לדעתי, תני לו לבכות עד תום, ובסוף זה יעבור. אם אחרי שבוע-שבועיים זה לא נרגע וממשיך בכי היסטרי וממושך מכל דבר קטן, יש מקום להגביל את הבכי. אם לא, תנו לו לבכות כל צורכו. זו דעתי

להרחיק אותו כשהוא מרביץ

לשים אותו במיטה, להגיד שאסור וללכת כמה דקות לתת לו לבכות,

אחר כך "להחליף כובע" ולהיות "השוטר הטוב" ולנחם אותו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....