עדיף באמת כמה שפחות להרים את הקטנה שבבית ולא להתאמץ יותר מידי!!

עקב ההרמה של הקטנה וגם משאות כבדים אולי הם הסיבה העיקרית לדימומים??

טיפים:

 - נסי לשאת את הקטנה כשאין כל ברירה אחרת (כמו: עגלה או לול נייד בבית) על מנשא אבל בגב לא על הבטן!!

 - לעשות קניות מינימום וכל זאת לשאת בעגלת קניות (על גלגלים).

מאד מקל ומאד משמעותי כשאי אפשר לשאת משאות כבדים!!

 - לנוח הרבה!!

 - לקפל כביסה בישיבה לעשות את המינימום ההכרחי בבית! ולא לנקות רצפה !!(לא נורא עד לב השמים שהרצפה לא

שטופה!!)

 - ניתן רק לטאטות יסודי! וזה מה שחשוב!!

 - כלים לנקות גם בישיבה עם כרית גבוהה ליד הכיור !!

בכולופן אשתף שזה מאוד קשה נפשית שאסור לעשות שום דבר. מה שהחזיק אותי כל הזמן זה שאמרתי לעצמי- את תפקיד ה"רחם" רק אני יכולה לעשות עכשיו ובזה אני צריכה להתמקד. כלים,כביסות וכ' יכולה גם מנקה לעשות או בעל או חברות שרוצות לעזור. לטפל בילדים הנוספים- זה קשה מאד לא להרים אבל אמרתי לעצמי אני יכולה להעניק להם יחס גם בשכיבה, לספר, ללטף, להזמין לידי למיטה, ואת הדברים הטכניים הייתי צריכה שכל יום אחה"צ יהיה איתי משהו מהמשפחה (סבתא, אחות, וכ' ) או בעלי. זה לא קל. היה לי מאד קשה גם הקטע של יחסי אישות שהיו לי חסרים מאד. כדאי להתמקד הרבה בעובר, ולשיר לו ולדבר אליו להבין איך את כבר דואגת לו מעכשיו.

המון הצלחה!!!!!!!

נשמעות קלות אבל ברור שלא-

ראשית מלא תפילות ואמונה- זה מחזק מאוד! וכל יום בבוקר ובלילה לזכור להגיד תודה לה' על הבעל על הילד ועל ההריון שנתן . 

מעבר לכך- זה זמן טוב לפיתוח תחביבים ביתיים- בעלי בזמנו קנה לי מכונת תפירה יד שנייה והכנתי מלא דברים לעצמי ולתינוק. 

ועצה אחרונה- להשתדל להרגיע לחצים זה עוזר!

ואני כן קיבלתי אישור לצאת לבית הכנסת בשבת וזה היה ממש מחיה!

לא הייתי בשמירה,

אבל חודש תשיעי עם תינוקת בבית שגילתה שהיא יכולה לרוץ ולטפס גרם לי לכמה המצאות:

*תחדשי את מלאי הספרים/ או מחברות או מהספריה או מחנות טובה וזולה. (זה גם יכין אותה טוב לזמני ההנקות שיגיעו בעז"ה..!)

*חילקתי את הבית לכמה פינות (כמו בגן..) פה מציירים, פה מספרים סיפור, בקצה של החדר סתם שמתי לה שמיכה עם ארגז ושם משחקים בבובות (עוזר להפיג את שיעמום אחרה"צ של החורף).

*במקום לאפות-תלמדי מתכונים ותכתבי לך ביומן מלא תוכניות ודברים שבא לך לעשות בבית אחרי הלידה.. (זה קצת עוזר לתחושת הבטטה המתמשכת וכשאת רואה את הבית הולך ומתאבק והיית כ"כ רוצה לעשות המון גברים..)

מקווה שעזרתי,

הריון קל וטוב חמודה.

הסוף מגיע ואז את אומרת לעצמך-"למה לא נחתי מספיק והתפנקתי שיכולתי?..."

הייתי בסוף שליש שני, הריון ראשון- אך זה היה סיוט. שכבתי בבית ובבי"ח עם צירים במשך 3 חודשים עד שילדתי (כמובן עם כל ההגבלות הנלוות). מה שהכי היה לי קשה זה הפחד של האם זה יסתיים בטוב או לא. כל הזמן הזכרתי לעצמי שב"ה גם הפחד הכי גדול כאן הוא למטרה חיובית (ילד- ובמקרה שלי- ילדים) ולא חלילה שאני חולה במחלה איומה.

ההמלצות להלן עזרו לנשים במצב דומה וחמור משלך להתחזק לגמרי -

א. להימנע מכל מוצר המכיל קפאין: קפה (גם ב"נטול קפאין") יש 2% קפאין, תה רגיל, תה ירוק (כל תה שאינו מציין במפורש שאין בו קפאין), קולה, משקאות אנרגיה, קקאו, שוקולד, פיצפוץ שוקולד.  ההימנעות חייבת להיות 100% כמו חמץ בפסח.  לפעמים לוקח עד שבועיים לראות שיפור.

ב.  לאכול לפי סוג הדם.  יש "תורה" שלמה לגבי אלו מאכלים מועילים לאיזו סוג דם.  

אשמח להוסיף לך מידע באישי.  

לגבי הקושי הנפשי - לחזור ולומר (בקול רם, אם תרצי) תודה לריבונו של עולם שאת בריאה, שיש לך בעל אוהב, ילד בריא ושאת בהריון, וגם תודה לעתיד, שידאג לך ולעובר שהלידה תעבור בבטחה ובבריאות איתנה.

בהצלחה!

כנראה, כל אחת והטיפים שיעזרו לה...

אני פשוט קראתי תהלים. עזר מאד.

בהצלחה!

אבל רעיונות שעולים לי:

יש לך תחביבים? אם הם כאלה שאפשר לעשות בשכיבה, או בלי מאמץ, אז זה הזמן בשבילם.

בכלל, אם יש לך דברים שתמיד רצית לעשות ולא היה לך זמן - אם הם לא מסוכנים, את יכולה לעשות אותם עכשיו...

תרגישו טוב!

הייתי במצב דומה בהריון הקודם שלי .

היו לי בעיות בלב ולא יכלתי לתפקד בכלל מהחודש השביעי, רוב הזמן לא הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה.

הבאנו מישהי שעזרה לנו - הוציאה את הילדים מהגן , בישלה להם ארוחת ערב  קילחה אותם , כביסות וכו'.

אני הייתי רק אוזן קשבת לילדים .

הבן הבכור שלי היה אז בכיתה א'.

בכל יום כשהוא חזר מבית הספר הוא היה בא אלי למיטה והיינו עושים ביחד ש.ב. כשהקטנים יותר היו מגיעים הם היו באים אלי והיו מספרים לי את כל חוויותיהם מהיום והייתי מקריאה להם סיפורים .

לפני מספר שנים (הבכור שלי בכיתה ו' היום) הבכור בא אלי ואמר לי שהוא זוכר את התקופה הזו בתור התקופה היפה בחייו. הוא אמר שהיה לו כיף שהייתי כולי איתו ולא היו לי עיסוקים נוספים להתעסק איתם.

מיותר לציין שהיו לי נקיפות מצפון נוראיות באותה התקופה שהייתי חולה -  שאני חסרת ערך ולא יכולה לעשות כלום .

אך לאחר ששמעתי את הבן שלי הבנתי שהילדים רואים את זה בצורה שונה לגמרי ולרוב מה שהם צריכים זה לא הצרכים הפיזיים אלא הנפשיים.

לאנונימית את לוקחת את זה נראה יותר בקלות!

ויותר אתגרי מאשר להיות עצובה כל הכבוד על העבודה על עצמך!!

תחשבי על דברים שישדרגו לך את המשלוחי מנות או התחפושות, שאפשר לעשות בשכיבה. (לשבת במנוחה גם טוב לך?)

פתקים מושקעים למשלוחי מנות,

אריזות יפות,

אולי איזה סוג של עוגיות מעניינות ומושקעות, שהעבודה בהם היא יותר של עיצוב בישיבה ופחות של לישה, ואז את הבסיס תחפשי מי שיעשה לך, כן, זה מוצדק שמישהי שבאה לעזור, תקדיש חצי שעה לתעסוקה שתהיה לך ליום שלם אח"כ...

אפשר לסרוג שמיכה לתינוק

אפשר לעשות סקר בין כל החברות ידידות וכו, מתי נח לכל אחת שתבלבלי לה במח, ותתקשרי לקשקש קצת...

אפשר להתקשר לדודות זקנות שמשוועות ליחס. הן באמת יודו לך. אם תשאלי אותן שאלות על עברן, או תבקשי מהן עצות על משהו - בכלל...

שיעורים באינטרנט

לנקות פמוטות בשכיבה

לחתוך טישו לשבת

לכתוב לעצמך שלט מעל המיטה עם משפט שמחזק אותך. אני עשיתי לעצמי שלטים על כל החדר... לדוגמא:

ה' אוהב אותי כמו שאני!

התפקיד שלי עכשיו זה לגדל את העובר המתוק. זה תפקיד עצום!!

וכו' וכו'.

בעיקרון רק להכין שלטים לעצמך זה יכול להיות תעסוקה משמחת ליום שלם.

בהצלחה רבה רבה....

צריך לזכור שהכי חשוב זה העובר שבתוכך מתוקה!!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...