בפרשתנו מצווה התורה על עשיית בגדי הכהונה, ובתוך הדברים היא מדברת על עשיית המעיל. דבר מיוחד שמצינו במעיל, שבשולי המעיל עשו "פעמונים" ו"רימונים". כדברי הפסוק: "ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמני זהב בתוכם סביב" (תצוה כח, לג).
רש"י מפרש: "בתוכם סביב - ביניהם סביב, בין שני רימונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל". ומדבריו עולה, שהרימונים לא שימשו כדי להשמיע קול, שהרי הקול היה יוצא מהפעמונים כשלעצמם - שלא היו בתוך הרימונים [אלא רק ביניהם]. ומכאן, שהרימונים היו לנוי בלבד.
והקשה הרמב"ן: "ולא ידעתי, למה עשה הרב הפעמונים לעצמם, פעמון בין שני רימונים – כי אם כן, לא היו הרימונים משמשין כלום. ואם לנוי – למה היו עשויים כרימונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב"! היינו: אם אכן הם נועדו לנוי בלבד – למה השתמשו לצורך זה דוקא ברימונים ולא בתפוחים?!
ולכאורה הדברים תמוהים: מה פשר קושיה זו, "למה היו עשויים כרימונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב" – מהי העדיפות בתפוחים על רימונים? מנין למד הרמב"ן כי לשם נוי משתמשים בתפוחים דוקא, ולא ברימונים?!…
ואפשר להסביר זאת כך: מצינו במנורה שהיו בה כפתורים – "ולא היו בה אלא לנוי" (לשון רש"י סוף ד"ה גביעיה – תרומה כה, לא). ובצורת כפתורים אלו פירש רש"י (שם ד"ה כפתוריה): "כמין תפוחים עגולין סביב". ומכאן למד הרמב"ן, שכאשר רוצים לעשות דבר לנוי, משתמשים בצורת תפוחים.
וזהו שהקשה: "אם לנוי... יעשם כמין תפוחי זהב" – כמו במנורה!
***
ומה באמת ההסבר בשיטת רש"י - למה במנורה השתמשו בצורת תפוחים לנוי, ואילו במעיל השתמשו בצורת רימונים?
מבואר על כך בספר לקוטי־שיחות חט"ז: ישראל נמשלו הן לתפוח – "כתפוח בעצי היער", והן לרימון – "כפלח הרמון רקתך" [שני דימויים אלו כתובים ב'שיר השירים', בשבח ה"רעיה" שעליה מדובר שם – וידוע הרי שכל השבחים שב'שיר השירים' בין ה"איש" וה"אשה", הם משל לאהבה שבין הקב"ה – "ה' איש מלחמה", לבין בני ישראל, ה"אשה"].
וההבדל ביניהם הוא, שהדמיון לתפוח הוא ביחס לבנ"י כפי שהם ברום המעלה (כמבואר בספרי קבלה וחסידות בענין "חקל תפוחין קדישין" שאומרים בשבת וכו'), ואילו רימון מתייחס ל"ריקנין שבך". וכפי שדרשו חז"ל את המילה "רקתך", שבסמיכות ל"רימון" במשמעות של ריקנות: "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון" (ברכות נז, א).
ומכאן ההבדל בין המנורה לבין המעיל:
המנורה מרמזת על ישראל כפי שהם במצב נעלה ומואר, עסוקים בעבודת ה' וכו', וכמבואר בספרים, ששבעת הנרות מרמזים על שבע מדריגות בתוך עובדי ה' גופא. ולכן שם הנוי הוא דוקא על ידי צורת תפוחים, רמז למעלתם של ישראל;
אולם כאן במעיל מדובר על מה שנמצא בשוליים שבתחתית המעיל, וזה רמז לאלו ה"ריקנין שבך", שהכהן הגדול מביא גם אותם עמו "אל הקודש" (בהיותו שליח של כל ישראל), אלא שהם נמצאים כביכול בשוליים הנחותים. ולכן הרמז עליהם בא דוקא בצורת רימונים, שאף שהם "ריקנין שבך" בכל זאת הם "מלאים מצוות כרמון".
