והפלאפון שלי עוד עובד. (סוני אריקסון C902).
יד שניה, קצת שבור באיזו פינה, לפעמים הוא מאבד
קליטה ולעתים רחוקות נכבה, אבל מתפקד כמו שצריך.
אם לומר את האמת, הוא ממלא את כל הצרכים שלי. כל
דבר אחר - בונוס. זה שיש לי אינטרנט ומוסיקה זה די
והותר.
אז אמרתי שאני לא צריך ושאני מסתדר... ואם הוא ישאל
פעם נוספת אני אבקש שאם הוא באמת רוצה לתת לי, שיתן
לי את הכסף לחסוך ולהוציא על מה שאני באמת צריך. (בייניש,
חסר כסף לספרים 
).
כבר הזכירו מעליי את היתרונות שיש לסמארטפון באפליקציות
וכו'. זו אמירה נכונה שזה רק כלי ושצריך לדעת איך להשתמש
בו, אבל בפועל ברגע שאין לך מה לעשות אתה קודם כל שולח
יד לכיס. זה לא חוסר משמעת עצמית, עצם העובדה שיש כל-כך
הרבה אפשרויות משפיעה.
אני לא זוכר איפה, אבל במסילת ישרים הרמח"ל קובע שאדם
יכול להסתפק לאכול אורז כל יום ולהרגיש טוב עם זה. כמו כל
סיני טוב... אבל כשהוא נחשף להרבה סוגי מאכלים ולעוד טעמים
וכשהכל בהישג יד, האוכל הפשוט הזה כבר לא טוב לו. הלשון
במקום אחד והלב במקום אחר.
וגם לו יצויר שאת חושבת שאת יכולה לשלוט בעצמך, אין עניין
שתאתגרי את עצמך אם זה לא נצרך. "שלא תביאנו לידי נסיון".
נעזוב את עניין ההתמכרות והרגלי השימוש, מיצינו.
יש עניין אחר, יותר פשוט. זה באמת שווה? נפרוט את יתרונות
הסמארטפון:
אינטרנט זמין - לא בטוח אם זה כזה יתרון. יש לנו מחשב בבית
ומותר לנו להתנתק ממנו כשאנחנו יוצאים מהבית.
חוץ מזה שגם במכשירים יותר פשוטים יש אותו.
מידע באפליקציות - יש אין-סוף ספרים המופצים במהדורת כיס.
הרבה מהם חינם או כמעט חינם. המידע
הכי חשוב הוא זה שנמצא אצלך בראש. וגם
דרך ספר זוכרים יותר.
משחקים מקוריים - לא יתרון. הלאה.
הייתי ממשיך אבל לא אלאה אותך. בקיצור, אין לו הרבה יתרונות
שאי-אפשר למצוא להם תחליף. השאלה היא האם על היתרונות
המעטים בסך הכל שווה להוציא כסף. אני חושב שלא.
ויש עוד נקודה.
צריך להתרגל לחיות בצנעה.
חינוכית, עדיף פלאפון פשוט.
סמכי עליו... )