נדמה לי שאם תפסיקי עם זה לכמה זמן ואחרי חודש או כמה שבועות תמשיכי, יצא לך הרבה יותר טוב. וכדאי גם שתעברי על זה בעצמך שוב פעם בתור קוראת מהצד ותתקני את עצמך לבד ותביני את אמא שלך...

בהצלחה!

לא  בכתיבה  של  יצירה  ארוכה  אבל  כמה  פעמים  קרה  לי  ביצירות  קצרות.  זה משתק  אין  אפס  יש לי  כמה  אולי  יעזרו  לך.

אני  חושבת שהערות  יותר  כוללניות  פחות  ספציפיות משתקות.  אהבת  את  היצירה  התחברת  אליה.  את  רוצה  שגם  אנשים  יהנו.  ואת  סומכת  על  אמא  שלך.  אבל  זה  ליצור  כבר  משהוא  חדש.  למרות  שתיאורתית  את  מסכימה  אתה.  אבל  היצירה  באה  מהלב  שלך,  יצירה  באה  מהלב  האישי.  פתאום  את  צריכה  לערבב  ראש  אחר  זה  קשה,  כי  זה  כבר  לא  בדיוק  שלך.  ולכן  הייתי  ממליצה  גם  שבאמת  תקראי  את  זה  אחרי  כמה  זמן  שוב  זה  יתן  לך  מבט  יותר  אובייקטיבי  מה  את  מסכימה  רוצה  לשנות  אפילו  דברים  שלא  נאמרו,  ודברים  שנאמרו  שאת לא מסכימה  וכו'.  ודבר  שני  הייתי  אומרת  לשבת  עם  אמא  שלך  למקד  ככל שניתן  את  ההערות,  ולחשוב  ביחד  איך  לשנות  כמה  שזה  יותר  ספציפי  יהיה  לך  יותר  קל  ולא  באוויר.  המון  בהצלחה    

בינתיים אני נוהגת לפי העצה - לעזוב את הסיפור לכמה זמן, ולחזור אליו אחר-כך.

נקווה ש"אחר-כך" לא יהיה בעוד הרבה זמן...

יש  לי  יצירות  שמחכות  ל"אחר-כך"  שנים...  אם  את  רוצה  שהעצה תהיה  יעילה  תקבעי  לעצמך  תאריך  יעד  מוגדר,  נניח עוד  שבועיים  גג  חודש.  תכתבי  את התאריך  ביומן  ותעשי  את  זה  בתאריך  הזה  בלי  לוותר  לעצמך.  אחרת  זה  יחכה  ויחכה... כי  לתקן  יצירה  זה  לא  הדבר  שהכי  מתחשק.  

ואני לא צוחק באמת פיל יכול להיכנס לעלילה לצאת ועדיין העלילה תמשיך להיות אותו דבר.

חורים, זה לא פגם ביצירה, זה הזדמנות לשינוי.

אני לא יודע מה ההערות שקיבלת, אבל מה שאני עשיתי זה בניתי תוכנייה של הסיפור

חילקתי אותו לראשי פרקים וכבתי לכל פרק, לכל קטע איזה שינויים הוא צריך לעבור

והתחלתי לשכתב מהתחלה.

הרי במלא צריך לשכתב ולהוסיף ולערוך (לשונית, כמובן.)

אז עכשיו יש לך כיוונים מה לעשות, על מה לשים דגש.

ותתחילי לקרוא את הספר שלך.

ותתקני את מה שאת לא אוהבת.

את יכולה לחכות אבל חבל. אם יש לך ספר שאת אוהבת, לא תרצי לקרוא אותו?

קחי לך נחת וספל, ושבי איתם.

אולי אפילו תדפיסי את הספר, תשבי עם עט ותדגישי את הקטעים שצריכים שינוי.

בכל מקרה, מאוד מוזר לי מה שעשית.

את הספר שלי, אף אחד עוד לא קרא.

גם א אחד לא קורא סיפור לא גמור.

כי אם מישהו עכשיו מכין עוגה, למה שהוא ירצה לחלק לאנשים מהבצק?

לא עדיף לחלק לאנשים פרוסות עוגה ריחניות במקום בצק?

לא עדיף לתת להם לחכות?

אני לא מכיר עוד אנשים שממש כתבו ספר, אז חשוב לי אם תוכלי לענות על זה.

כתבתי את הספר, וראיתי בו כמעט גמור, ולכן הבאתי אותו לעין נוספת שתקרא, ותעריך אם הספר קריא, מעניין ומלא מספיק. אני הרי כותבת את הספר לא רק בשביל עצמי, אלא גם בשביל אחרים. אני רוצה לדעת אם גם אחרים יתעניינו בו, ואמא שלי היא מדד (ראשוני, אמנם).

המסקנה שהגעתי אליה עכשיו: אני צריכה עריכה. כמו שכל ספר שמגיע להוצאה לאור, עובר עריכה ספרותית בידי עורך מקצועי.

השאלה הבאה שלי: איפה אמצא עורך כזה, שיסכים לעזור לי לא במסגרת הוצאת ספרים מסודרת.

אם יש למישהו רעיון גם בזה - אשמח!

יש פחות,

כמו כל עלון.

התפיסה הדתית והפוליטית שונה מרוב העלונים, אבל דווקא קריאה של מגוון יכול להחכים הרבה פעמים

גרמת לי לצמרמורת ולדמעות

זה כתוב יפה כלכך והרגש פשוט יוצא מהשורות.

יהי זכרם ברוך🥺

וגם התמונה נהדרת, תרשה לי להניח שהיא לא צולמה בארץ הקודש?

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.