דבר ראשון, יש פורום לשירות לאומי. אני חושבת שתקבלי שם יותר תשובות לעניין.

החבר'ה פה רובים קטנים ממך.

דבר שני, קשר אמיתי מתחיל בשיתוף.

לא ללכת לשפוך עכשיו א כל שיתוף חייך.

אבל התלבטות קטנה, שאת חולקת עם מישהי,

תעודד אותה לבוא ולהתייעץ איתך גם.

לאט לאט.

גם עם בנים ככה.

זה יכול להתחיל מ-מה לאכול, אם ליסוע עכשיו או מחר. כאלו דברים.

שבתות, זה בעיקר להתעניין בשטח של המשפחה, לשאול מה עושים

איך היה השבוע.

אם הם שמעו על זה וזה..

כאלו..

זה מה שאני חושבת.

המון ב"הצלחה, שפיצית

אם יתחיל זרם מכיוון אחד- הצינור יפתח ודי מהר יתחיל זרם מהשני.

כמו כן, צריך לשים לב לאיתותים קטנים..כמו בכל חברה..על מה מדברים, על מה לא, איפה כדאי ללחוץ ואיפה צריך לעזוב.

אמון נבנה על ידי שיתוף.

אמון בונה קשר- לא בהכרח להיפך.

קשר לא מתחיל בשנייה צריך להתחיל לבנות אותו ביחסים ראשוניים[נאמנות,מסירות,סטלנות]אחר כך גם הצד השני מתחיל לפתח חברות ויחסי גומלין[להתייעץ אתך,לצאת לבלות]והכי חשוב לא לתת לשני אפשרות

שאני חושב עליו משהו אחר ממה שאני מנסה לעשות איתו כמו חברות וכולי(מנסיון אני גר בשכונה  שלא אותו סגנון חיים איתנו לי זה לא הפריע והתחברתי עם כולם ,ואחיות שלי ממש לא כי הן חשבו כל הזמן מה איזה בנות מעפנות וסנוביות) זהו מצטער על סגנון הכתב אני לא יודע להשתמש בתוכנות הקלדה

יש לנו בת שרות בבית הספר, והיא ממש חמודה, והיא ממש אוהבת אותי, וגם אני אותה,

אבל אני רוצה מעבר.., יותר!!!

אפילו מצידי לצאת לבלות איתה.., שהיא תבוא אלינו הביתה.., וכ'ו..

אבל אני לא מצליחה!!!

תעזרו לי...

תודה!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....