יש כאלו שבגיל שלוש עשרה כבר יצאו לפרנס משפחה,

יש שבגיל ארבעים עדיין מתעסקים בשטויות.

לרוב אדם מתבגר באיזור גיל עשרים.

בגלל שאז בבנאדם לוקח אחריות והוא לא פנוי לשטויות

אבל בנים לא מתבגרים גם בגיל 100...

עשרה = מגיל עשר עד עשרים.

אז אני חושב שזה בערך כל החיים

דיי נשמע לי הגיוני אם נאמר את האמת 

יש שאומרים שזה מתחיל מגיל 9 עד גיל 18

ויששאומרים שזה מתחיל מגיל 9 ונגמר בגיל 15 

זה תלוי בכל אחד

אני למשל בגיל ההתבגרות וזה התקופה הכי כיפית בעולם

אבל מה שמעצבן בה זה העצבים בגיל התבגרות

מה את משחקת אותה פילוסופית אהההה

ולא פלא שיש צעירים בגילאי עד 30 שעדיין מחפשים כיוון מקצוע טיול וכד' וזה לא יוצא דופן

מתבגרים, כשם שיש כאלה שמתחילים מוקדם את גיל ההתבגרות ויש מאוחר, כך גם סיום התהליך.

עדיף לשאול את זה בפורמוים הזקנים יותר..(ולהביא לפה קישור!!)

אנחנו עדיין שם, בלי ספק.

ומעניין- כמה פרספקטיבה משם צריך כדי לדעת שזה נגמר.

זה ממש תלוי, כי אנשים בני 30 ויותר שמתנהגים כמו חבר'ה בגיל ההתבגרות ,יש כאלה שכבר בגיל 20 התקופה הזו מאחוריהם..  וכמובן יש את אלה שלעולם לא יתבגרו 

הסוף של זה זה כשמתים במאה ועשרים.

לדעתי (שהרבה לא מסכימים איתה) זה היה תרוץ טיפשי של איזה אבא פסיכולוג שלא הצליח לגדל כרצוי את הבן שלו אז הוא שם עליו סטיגמה מטומטמת מעט.

יש הרבה ילדים שהם בוגרים בגלל דברים שלא היינו רוצים לחוות בעצמינו.

כל אחד יכול לבוא ולהגיד מה המחקר וכו'.

בפועל - זה לגמרי אישי ומשתנה

יש כאלו שבגיל 100       יש כאלו בגיל 12

בס"ד

ההגדרה המקובלת היא בערך מגיל 13-14 עד גיל 20 בערך...

אבל יש כאלה שהתחילו יותר מוקדם ושמסיימים הרבה לפני.

בהתחלה, מאפס עד חמש אתה ילד מפונק, משש עד 10 אתה בגיל ההכנה לגיל ההתבגרות, מאחת עשרה עד שלוש עשרה מכינים אותך סופית ומזהירים אותך ואומרים לך שהנה אתה בגיל ההתבגרות, מארבע עשרה את רשמית מתבגר עד עשרים, מעשרים אתה צעיר, משלושים עד חמישים את בגיל הארבעים ומהלכיו, והלאה אתה כבר זקן.

ואצל בנות זה בא והולך עד גיל 49 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...