ברור שלאא!! לא משנה אם זאת בת שהורגלה או לא! הלכה זה הלכה! תורה זה תורה! 

וגם, עזבו את זה רגע,

זה יותר משוחרר להדריך בת עם בת, בן עם בן...בלי השטויות של התרגלנו ועוד גיבוב של מילים חסרות משמעות...

לא מומלץ מכל הבחינות.

בס"ד

זה לא משנה מה נגיד וכמה שהבן/ת משופשפים בחברה מעורבת..
ההדרכה היא בגיל בעייתי וזה לא שייך.
וגם נכון שהרבה יותר כוח יוצא לפועל שאין לידך איזה בן(ולהפך..)
והרבה יותר משוחררים..
קיצור לדעתי ממש לא שייך!!

(היא היתה יחידה) היא אמרה שזה היה ממש פסדר לא שאני חושבת שזה טוב

חוצמיזה זה תלוי בסוג של המדריכים איתך ...

אם את ברמה דתית פחות מהסניף אין לך מה להדריך אבל כדי לבוא לסניף כדי לקבל (נכתב בכללי..)

אם את ברמה של הסניף אין מה להיכנס להדרכה ואין ממש מה לבוא לסניף, כדי לנסות להתקדם לבד.

אם את ברמה יותר גבוה מהסניף זה יהיה אגואיסטי ולעשות לעצמיך עבודה קלה לא להיכנס להדרכה.

אני לא פוסק כל הנאמר לעיל הוא מהרב שלי ולענ"ד בלבד. (ההודעה נכתבה בלשון נקבה לפי הסמיילי וסיגנון הכתיבה בהודעה, אם טעיתי סליחה.)

ומה דעתכם על סניף שמעדיף ש"הדוסים לא יסתובבו לו בין הרגליים"..? (סורי על הציניות..)

כמובן- רק משדר את זה..אבל עדיין-כדאי לבוא להדריך בסניף כזה?

הרב אמר אני לא רציתי..

לא לבוא מגישה של דוסים מלמעלה, אף אחד לא אוהב התנשאות.

אם את רוצה עוד דעות כדי להתחיל שרשור נפרד כי זה הפך לדיון שלי ושלך..

אין שום היתר שהשבט יהיה מעורב מלכתחילה.

אם השבט מעורב בכל מקרה, אין שום סיבה להכניס ראש בריא למיטה חולה ולהדריך כצוות מעורב. לחץ כזה (אין מדריכים/ות שמוכנים להדריך ביחד) גרום להפרדת השבט, וממילא יוכלו להיכנס מדריכות לבנות ומדריכים לבנים.

לק"י

יכול להיות שיש באמת אולי היתרים מסוימים.

אבל גם מי שסומך על היתרים לא ברורים ומועטים.

קשה מאוד מאוד להיות חזק ולא להתבונן ולחשוב על בנות...

אין צורך להכניס את הראש ללוע הארי, ולצפות לצאת בשלום...

את באה במטרה להדריך ולא בשביל מטרות אחרות..

גם בנים הם בני אדם.. ולא חסרים מקרים שהבת מדרדרת את הבן.

תפסיקו להכליל!

זה לא כאילו אם סתם מבליםפ יחד וכאלה..הם מכינים פעולות..דברים עם ערכים..לא ניראלי כ"כ יתקלקלו..

אצלנו זה מעורב ולא נכנסו רק בשביל להדריך עם בן או בת..מי שנכנס זה בשביל להדרילך..להעביר ערכים..לא להיות עם בנות..

אין מצב שלא יקרה מתישהו שסתם בפעולה או בישב"צ מישהו יגיד משהו מצחיק ותצחקו, ואז תמשיכו להעביר קטעים...

ובעיקרון זה לא כ"כ פ'סדר..

עוד משהו- אם זו פעולה מעורבת בדרך כלל בסוף הפעולה נשארים סתם לדבר בנים בנות ביחד

ולהעביר צחוקים....זה נראה לכם פ'סדר?

בס"ד.

כידוע, ההלכה אוסרת חברה מעורבת (מקורות והסבר רעיוני, למטה...)

הדברים שנאסרו הם קשר כלשהו ("ירחק מן הנשים" וכו') מגע, וכו'.

ברור לכולם כי בהדרכה נתקלים במצבים שכאלה.

לגבי ההשפעה על אחרים-. "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך", אם רצונך הוא לעשות רצון שמיים, תעשה את המוטל עלייך, ועל תעשה עברה כדי לעשות "מצוות" ("מצווה הבאה בעבירה")

מקווה שהייתי מובן, ושכוייח על הבירור!

---------------------------------------------------------------------------

מקורות הלכתיים:

הגמ' כותבת (קידושין דף ע' ע"ב) "ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח"

וכך אף נפסק להלכה:

ואין שואלין בשלום אישה כלל, ואפילו על ידי שליח (רמב"ם ספר הקדושה, הלכות איסורי ביאה פרק כ"א וכן בשו"ע אבן העזר כא, ו)

והסיבה מוסברת ע"פ רש"י בקידושין : "שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שליחם ויבואו לידי חיבה."

וכן מובא בהמשך השו"ע: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו... ואלו הדברים אסורים"

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות וכו'. זה מבואר ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף נ"ד) בגמרא:ואפילו היתה קטנה וכו'.

כתב על לשון השו"ע "ירקח מן הנשים מאוד מאוד":
"נקט לשון "מאוד מאוד" כיוון שנפשו של אדם מחמדתן, ויש אומרים משום שבכל המצוות הדרך האמצעית היא המובחרת יותר, מכל מקום הכא צריך להתרחק עד קצה האחרון" (אום אני חומה אהע"ז כ"א א).

ומובא שם במפרשים: "וכן הוא האיסור היחידי שהזהירה התורה להדיא (בפירוש) לא רק מהעבירה עצמה אלא גם מההתקרבות אליה... משום דאין בכל איסורי התורה עניין שיקשה לכל העם לפרוש הימנו חוץ מן העריות "(הוגי שעשועות שם).

והאריך עוד בספר "אום אני חומה" (סימנים של'ג ו-רע'ו ) בביאור גדרי איסור הדיבור עם נשים, ומבאר שם, שדיבור בנושאים כללים אסור לגמרי, ובדברים הנצרכים, מותר לדבר אולם צריך להקפיד על "אל תרבה שיחה עם האישה" (אבות), וגם שם כותב שזה רק במקרה שאין אפשרות.


"גדר "אל תרבה" הוא , שכל זמן שמדבר רק כפי מה שנצרך לו הרי זה מותר, ואם מוסיף על זה הרי זה בכלל "אל תרבה"... יש להקפיד לדבר רק מה שצריך לאותו העניין" ("חוט שני" –להגאון הרב נסים קרליץ)

"ובאשר כי האיסור הוא התקרבות הרעיון" (מכתבו של ר' ישראל סלנטר – מובא ב"אום אני חומה" עמ' קכ"ג).

וסתם לידע כללי – הספר "אום אני חומה" נכתב בשנת תש"ס...

כן כתב החפץ חיים (כלל ו' באר מים חיים אות יו"ד) "ונראה לי ... מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר יותר".

----------------------------------------------------------------

הסבר רעיוני:

משל האנטנה הכיוונית – על חשיבות הבלעדיות בקשר בין המינים .

ראשי פרקים

א.הפרעות בקשר
ב.סף הרגישות
ג.האנטנה הכיוונית
ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
ה."קשר" מערבי
ו.קשר בלעדי
ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
ח.קשר ישראלי בר קיימא

א.הפרעות בקשר
לצורך המשל ניקח מקרה , שבו מפקדת חיל האוויר מעונינת לשמור על קשר עם אחד ממטוסיה האמור לבצע גיחה חשובה ומסווגת בטווחים רחוקים מאוד מן הארץ . במפקדה נמצאים משדרים המסוגלים לשדר בעוצמה גבוהה, כך שאפשר יהיה לקולטם בכל מקום במזרח התיכון . אולם למטוס ישנה יכולת שידור מוגבלת , וככל שירחיק מתחומי הארץ יקשה על האנטנה המוצבת במפקדה לקלוט את שידורי המטוס.

בנוסף לבעיית עוצמת השידור של המטוס ישנו גורם המחמיר את המצב בהרבה , והוא , על אותו תחום תדרים שבו מתקשרים ביניהם המפקדה והמטוס, יש עוד "פיראטים" רבים , היינו "אורחים לא קרואים", הנמצאים במדינות שסביבנו (מדינות ערב ומדינות דרום אירופה ומזרחה) המשדרות בתדרים דומים ואף זהים לתדרי הקשר בין המפקדה למטוס (כגון: תחנות רדיו חוקיות ופיראטיות , מגדלי פיקוח, מטוסי נוסעים ואוניות שונות , תשדורות צבאיות של הצבאות מסביב ועוד אין-ספור גורמים נוספים),אשר כולם "מעמיסים" בשידוריהם על גלי הרדיו באותו תחום תדרים . למטוס בדרך כלל אין בעיה , כי הוא טס מעל מדינות ערב , שיש בהן בדרך כלל מעט תשדורות , אולם אנטנת הקליטה אשר במפקדה חשובה לכל אותם רעשים המגיעים ממדיות ערב באותה מידה כמו לרעשים המגיעים ממדינות אירופה הקרובות , ספינות ומטוסים באזור הים התיכון וכו'.

ב. סף הרגישות .
כל עוד המטוס נמצא בתחומי הארץ או בקרבתה – שידוריו נשמעים ברורים וחזקים בעוד שאר הגורמים המשדרים נמצאים רחוק ויוצרים בסך הכל רעש רקע חלש. על רעש רקע זה ניתן להתגבר באמצעות פתרון טכני פשוט- הרמת "סף הרגישות" של האנטנה כך שלא תקלוט שידורים בעוצמה נמוכה מסף מסוים , שעליו מחליט אשר הקשר במפקדה.

הבעיה נוצרת כאשר המטוס עצמו הולך ומתרחק. אז- עוד ועוד ממוקדי השידור האחרים הופכים להיות קרובים יחסית אל האנטנה במפקדה יותר מהמטוס עצמו . בעיה זו הולכת ומחמירה יותר ויותר כלל שהמטוס מתרחק- או אז שומע איש הקרש במפקדה את שידורי המטוס בעוצמה נחלשת והולכת , בעוד שידורי שאר המוקדים הופכים להיות רעש נוראי באוזניות . הדרך היחידה להורדת אותו רעש היא הרמה נוספת של "סף הרגישות" של האנטנה במפקדה . ואז בכל מקרה של ניסיון קשר בין המטוס למפקדה ישמע איש הקשר במטה רק חלק מתשדורת המטוס. ההסבר לכך הוא , שכל גל רדיו מורכב מאותות ברמות עצמה שונות, גבוהות יותר וגבוהות פחות. ובשל הרמת סף הקליטה ישמעו במפקדה רק את קטעי התשדורת המשודרים ב"פיקים" של עוצמה גבוהה , ואילו את השידורים המשודרים בעוצמה בינונית ישמע איש הקשר קטועים ומשובשים מאוד, ואת אלו המשודרים בעוצמות נמוכות לא ישמע כלל, ואז במקומם ישמע באוזניות : במקרה הטוב – שקט , ובמקרה הגרוע- את שידורי שאר הגורמים .

ג. האנטנה הכיוונית.
הדרך היחידה להתגבר על בעיה זו היא להשתמש לא באנטנה רגילה כזו הקולטת תדרים מכל הסיבה (הנקראת אנטנה OMNIT כגון האנטנות הקיימות במכשירי קשר צבאיים רגילים, בטייפים, מכשירי טלפון סלולריים וכו' הקולטות שידורים מ-360 מעלות) אלא באנטנה כיוונית(לדוגמא: "צלחת" לקליטת שידורי לוויין וכדומה) הפונה וקולטת שדרים רק מכיוון אחד. אנטנה זו הנמצאת במפקדה מתוכננת מראש לעקוב באופן רציף אך ורק אחר שידורי המטוס , בכל כיוון אשר הוא פונה . בזכות פתרון מכני פשוט זה , האנטנה הכיוונית מתעלמת לחלוטין מכל מוקדי השידור האחרים , חזקים ככל שיהיו , וקולטת אך ורק שידורים המגיעים מכיוון המטוס שהיא עוקבת אחריו בקפדנות .

ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
מהמשל נעבור לנמשל – הקשר בין איש לאישה , כמו הקשר בין המטוס למפקדה , פועל על ספקטרום רחב של עוצמות שידור : החל בשידורים בעוצמה נמוכה (שיחות קלות ביחד,עזרה הדדית בדברים קטנים וכו') דרך שידורים בעצמה מעט גבוהה יותר (ארוחות ביחד , נגיעות קלות , עיסוקים משותפים וכו')ושידורים בעוצמה בינונית(שיחות עמוקות,בילויים משותפים וכו') וכלה בשידורים בעוצמות גבוהות ביותר. מכאן , שהקשר בין איש לאישה מורכב מהמוני ניואנסים ומרמות חיבור שונות היוצרות ביחד את הקשר המלא אשר על פי התורה אמור להתקיים רק על ידי חתונה , והוא הנקרא , ולא במקרה , "ברית הנישואין".

ה."קשר" מערבי
הגישה החילונית – מערבית טוענת , שאין כל בעיה לפתח קשר ברמה זו או אחרת בין גברים לנשים גם מחוץ למסגרת הנישואין. קשר שכולל לא רק שיחות נצרכות-קונקרטיות , אלא גם שיחות ארוכות ואישיות , ארוחות ביחד , לצחוק ולשמוח , נגיעות סתמיות פחות או יותר , חיבוקים ידידותיים, בילויים משותפים , ריקודים בזוגות ועוד. בעצם אותה גישה טוענת , כי מלבד יחסי האישות אין כמעט שום הבדל בקשר שבין בעל לאשתו , מהקשר בינה לבין כל שאר הגברים בעולם.

כך הפכה התרבות המערבית את רוב רובן של רמות הקשר שבין איש לאשתו לשייכות לרשות הרבים , ואין כמעט כל תחום שנשאר בלעדי לקשר הנישואין. קשר נישואין חלש שכזה – אין בו כמעט שום דבר המייחד אותו מקשר עם כל איש או אישה זרים , והוא נועד מראש לכישלון אל מול הרוחות החזקות המנשבות מבחוץ. ממש כמו במשל , ישנן הרבה מאוד תשדורות זרות מסביב, המוני פיראטים ופיראטיות , שבמודע או שלא במודע משדרים כל מיני סוגי מסרים, הנקלטים על ידי האנטנות שלנו. ואז, במקום שנקלוט אך ורק את בן הזוג שלנו, שהתחתנו אתו ,אנו חשופים וקולטים את הנשים או הגברים הזרים הללו. ולכן לא ייפלא , כי נישואין בעולם המערבי הם דבר שהופך, ככל שהחברה מתירנית יותר בקשר בין גברים לנשים, לכישלון הולך וגדל.(ישנן מדינות,שבהן יותר משמונים אחוזים מהזוגות הנשואים מתגרשים תוך זמן קצר. לצערנו, גם בארץ המצב הולך ומחמיר, והדבר חודר גם לציבור הדתי בכל מגזר שלו שאינו מקפיד בתחום בצניעות שבינו לבינה.)

ו.קשר בלעדי
בישראל, לעומת זאת, האדם מחונך להתרחק ככל שיכול מכל אישה זרה, ועליו לשמור את כל גילוי הקשר, ואפילו הפשוטים ביותר,אך ורק לאשתו.אין התורה פונה רק אל האדם הנשוי,אלא לא פחות מכך גם אל הבחור הצעיר שאי"ה יתחתן בעוד מספר שנים , ויחיה עם אשת בריתו במסגרת של נישואין. עליו גם כן מוטל לשמור על בלעדיותו של הקשר לאשתו העתידית. ואף על פי שטרם מכיר הוא מי היא, בכל זאת שומה עליו כבר מנעוריו לדאוג, לא ייחשף לשידורים של נשים זרות , וצריך הוא לשמור עצמו מ"האזנה" לתשדורות הזרות הרבות המקיפות אותנו מכל כיוון אפשרי. כל קבלה של תשדורת כזו תגרום, כי בבואו בשעה טובה להיקשר בברית הנישואין עם אשתו , הרי שגילויים מסוימים של קשר וקרבה כבר לא יהיו מיוחדים אך ורק לה.

ראוי לכל אחד ליצור "אנטנה כיוונית", המופנית אך ורק אל אשתו (אם זו אשתו בפועל,או זו העתידית שהוא אינו מכיר עוד כלל).על ידי כך מסוגל הבעל / יהיה מסוגל הבחור לקלוט היטב את כל "רמות השידור" שבינו לבין אשתו , גם הפשוטות והיום-יומיות ביותר, וליצור עמה קשר רציף בלעדי רק בינו לבינה, ללא שום קטעים ריקים. ומתוך שהאנטנה הכיוונית שעלינו ליצור בעצמו מתעלמת לחלוטין מ"שידורים" של מוקדי שידור אחרים(המכרה מהסניף,הבחורה מהפרסומת בעיתון,השחקנית בטלוויזיה,המש"קית בצבא,השותפה ללימודים באוניברסיטה וכו')- גם נמנע מצב שבו עולים "פיראטים" על התשדורות שבין האדם לאשתו.

ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
יסוד חשוב זה של הבלעדיות המוחלטת של הקשר בין בעל לאשתו הוא הגורם,כי בהתפרטות אותו רעיון רוחני עקרוני לחיי המעשה , תבוא תרבות ישראל ותנחה את האדם (אחרי ההדרכה הכללית "להתרחק מהנשים מאד מאד" )לדקדקנות מוגזמת לכאורה : שאין לשוחח אפילו סתם שיחה שלא לצורך עם אישה זרה, שלא להסתכל שום מבט באישה אחרת מאשתו ועוד הלכות רבות. אלו לא נובעות משנאת החברתיות וצמצום האדם לחיים מוגבלים וחסרי שמחה, כפי שהדבר נתפס בתפיסה הראשונית השטחית , כי אם בדיוק להפך , מתוך רצון בטובת האדם ובהכוונתו לחיים מאושרים ללא "פזילות" לאושר המדומה שנראה כאילו מסביב. ההלכה רוצה לגרום לאדם , בתחילה אפילו באופן "מכני" הלכתי, ובהמשך באופן חינוכי , תודעתי ונפשי, להיות מכוון אך ורק אל עבר אשתו. בכך יוצר האדם קשר עמוק ומלא עם האישה האחת , שעמה,ורק עמה,יבנה לאט לאט קשר בלעדי, עמוק ונפלא,המתפרש על כל ספקטרום גילויי הקרבה שבין בני אדם – החל מהרמות הפשוטות והבנליות ביותר, וכלה בעמוקות ביותר.

ח.קשר ישראלי בר קיימא
על ידי הריחוק מבני המין השני בזמן הנעורים,כמו גם לאחר הנישואין- מכל מי שאינה אשתו- אנו מתקרבים לבניית הקשר האידאלי בין איש לאשתו. דבר זה ודאי דורש מאמץ , ולכאורה ויתור על דברים שהינו רגילים אליהם , הנפש מחמדתם, ואף נראים כה יפים ומפתים מבחוץ . אך מי שיהיה מוכן לכל , וישקיע בכך את כוחותיו – יוכל לבנות קשר של היכרות ודבקות מוחלטת בינו לבין אשתו , מבלי לבזבז טיפת אנרגיה בכיוונים שמחוץ לקשר זה. קשר שכזה – שעל כולנו לשאוף לבנות בביתנו שאנו מקימים/נקים אי"ה – הוא קשר אמיץ וחזק, ששום רוח זרה, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל לפגוע. הוא יוכל להיות בסיס להקמת בית נאמן בישראל. נאמן כפשוטו,ועוד יותר כמדרשו-הקמת בית נאמן למגמה הישראלית בעולם.

זה היה ממש יפה ונכון...

אבל לפי זה- ממש אסור תנועות מעורבות?...

בס"ד.

נכון, גם לפי ההלכה וגם לפי ההסבר ההגיוני זה אסור.

אבל, יש מקרים מיוחדים שבהם כן אפשר להתיר הלכתית (כמובן בהתייעצות עם רב גדול שמכיר את הסניף) וזה במקרים שחבר'ה יעשו דברים יותר גרועים ,אם הם לא יהיו בסניף. אבל זה היתר להקים את הסניף, ולא להדריך בו. להדריך זה כבר בעיה יותר גדולה...

מה שיגרום להם להתקדם, זה צוות הדרכה איכותי ודוגמא אישית.

ישב"צים מעורבים, הדרכה מעורבת, קלות ראש בין המדריכים - הורס את העבודה הרבה שהם משקיעים בחניכים.

איך מדריכה יכולה להעביר מסר לחניכה שצריך לשמור על התורה, אם היא לא בדיוק עושה את זה?

מדריך שאומנם מדריך מעורב (אין ברירה) ויושב בישב"צים (אבל הקומונרית קוראת לו "מלך הישב"צ" כי הוא מרים שם את הרמה ומשנה את האופי של הקלות ראש) - החניכים יודעים את זה, רואים את זה, ומעריכים את זה.

השאלה היא, האם ההיתר של "חברה מעורבת" והדרכה מעורבת, לא מנוצל כשלא צריך אותו. ואני חושבת שכן. שיותר מדי סניפים יכולים להיות נפרדים, אבל לא עושים את זה.

ויש אנשים שאין להם כוח להשקיע..

לענ"ד זה בהחלט מנוצל יותר מידי.

אבל מה - אנשים אחרים, רציניים ואיכותיים - יוצאים מהסניף בשלבים מוקדמים.

יש איזה עקרון לקומונריות, שהמדריכים יהיו דווקא מחבריא ב'. הם יעדיפו להכניס אנשים שלא הבנת מאיפה הם הגיעו, ולא איזה 'דוס' מהישיבה המפורסמת, שיש לו יותר מדי עקרונות...

קשה, קשה.

בס"ד.

למרות ש"מלץ הישב"צ" זה כבר כמעט איסור... זה כמעט חיבה...

אבל לא נרד לקטנות.

וחבל שאנשים לא נכנסים להדרכה כי אין להם כוח להיזהר.

תתפלאי אני "דוס" והפעולה הראשונה שהייתי בה זאת פעולה שהעברתי.

בס"ד.

א. אין חובה ללכת להדריך. אולי אפילו להפך "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך". אני כמובן מאוד מעריך מי שמדריך כמו שצריך (חרוז....) אבל אתה לא יכול להאשים מי שלא מדריך.

ב.לא לכולם זה מתאים. יז כאלה שהם לא מספיק דוסים, ויש כאלה שהם יותר מידי דוסים, ודבר כזה יגמור להם על הכל...

בכ"מ, כולנו מסכימים שסניפים מעורבים זה אסור, ומותר בדיעבד גמור במקומות מסויימים מאוד.

א. היה לי על זה שיחה ארוכה עם הרב שלי לפני שהלכתי להדריך.

הוא אמר שיש הבדל בין להגיד לחטוא בשביל אחר לבין להכניס את עצמך למצב שתצטרך להתאמץ לא לחטוא.

ב. אני מדבר על אלא שמספיק דוסים, אני לא מכיר אנשים שהם יותר מידי דוסים.

אני לא מסכים, אני חושב שסניפים מעורבים זה דבר שהיום נצרך בחלק מהמקומות. לרובנו קל לדבר על אידאלים ועל כמה שזה רע אבל תכלס, ה' זיכה אותנו להיוולד למשפחות טובות ללמוד במקומות טובים וכו' יש אנשים שאין להם את זה.

יש חילוק בין בנים לבנות... אבצל בנים יש יותר "הכנסה להדרכה לשמה". אצל בנות - לא. כל אחת עושה 'פוזות' על השניה, ומשחקת בכבוד של עצמה.

אבא שלי אומר, שיש מקומות (כמו הסניף שלי) שמעורב זה מלכתחילה (אם יש נפרד - אדרבא. אבל זה כמעט לא אפשרי). אני לא זוכרת בדיוק את הסיבות, אני יכולה לנסות להזכר - אבל אני זוכרת שהסכמתי עם הנימוקים, רק לא עם הגישה שהרבה סניפים בבנ"ע הם כאלה...

נושא חדש -

לפי מה ש"אחד מאלף" אמר - האם צריך ללכת לגרעינים תורניים? הרי זה מצב שאתה מכניס את עצמך לקושי ענק, וגם קצת מזיק לחינוך של ילדיך...

בס"ד.

א. זה גיל שונה לחלוטין. זה אחרי גיל הנערות, זה אחרי חתונה, זה עם משפחה, זה בתורה קבוצה....

ב.מעולם לא טענו שגרעין תורני זה פשוט. זה לא פשוט, לא הלכתית ולא מבחינה נפשית. אבל יש כאלה שמסוגלים. ולכן גם מותר להם.

ג. לגבי החינוך- אני כותב מידיעה ברורה ואחרי בדיקה. ילדים שגדלים בגרעין, אם הם גדלים על האידאלים של ההורים שלהם, ז"א שהם גם במחשבה להשקיע, בהרגשת שליחות. לא יפגעו. ילדים אחרים, ידפקו חזק.

בס"ד.

תכתבתי על מה את כותבת.

זה לא כל כך קשה לעשות את זה השאלה היא אם רוצים...(וחבל שלא רוצים...)

האם ראוי שכל כולם יעשו את השליחות הזאת בגרעין תורני? זה לא רק משפחה. לכל ילד יש התמודדות ענקית עם עצמו ועם החברה.

והאם ראוי שההורים יחליטו בשביל הילדים?

אני לא חושבת שזה תלוי בתחושת השליחות של ההורים ובמסר המועבר לילדים. יש ילדים שהם פשוט כאלה - אנשים שנגררים אחרי החברה, אנשים שלא טורחים לחקור הרבה. הם מועדים לפורענות תמיד, ובמיוחד בעיר פיתוח ממוצעת. ומאיפה זוג עם ילדים קטנים יודע איך יהיו הילדים שלו? בנוסף, הקשיים של ילד בגרעין גדולים פי אלף משל ילדים אחרים. היתרון, שאני חושבת שהוא גם חסרון - לגור בגרעין תורני זה מאוד מבגר. מאוד.

האם לא כדאי לוותר על האידיאל הגדול? או לשלוח רק משפחות עם ילדים מבוגרים? או לבוא ולהקים קהילה נפרדת? (על זה אני חייבת לומר ש - לא!!!).

המטרה עכשיו זה לפתוח דיון... תשתתפו!

באופן כללי, רואים שילדים בישובים סגורים מתדרדרים הרבה יותר מאשר בגרעינים תורניים.

אני יודעת את הסיבה, אבל זה דיון שלם סביב זה, ואני רוצה לחיות לפחות בחנוכה.

אבל לא מסכים על מה שכתבת לגבי המשפחה. הורים שעושים את זה טוב, מצליחים.

ובוא נאמר, שבהתחשב בנתון שהצגת, אז ילד שגדל בגרעין לא יתדרדר יותר מחבירו הגדל ביישוב...

שיש הורים שעושים את זה טוב - ולא מצליחים.

ילד שגדל בגרעין יתדרדר יותר, אבל יתחזק הרבה יותר. וכשהחבר שלו מהישוב יהיה בגיל הלמה המאוחר (לא גיל 3, אלא גיל 14-15-16) - הוא זה שיענה לו את התשובות.

ב"ה ית' בר"ה

ספר קיצור שולחן ערוך

מקור חיים השער החמישי:

ד' אין שואלים בשלום אשה כלל שמא מתוך כך יבואו לידי חיבה אבל

לומר בוקר טוב מותר

אפילו ע"י שליח אסור לשלוח לה דברי שלומים הינו ל"מסור ד"ש

שבזה יש חשש קירוב דעת ..!

  אז ברור שאסור להדריך אם בנים בנות..!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות