אז אולי לא יהיה לך כדאי להסתובב עם כדור השיער הזה בדייט הבא.

זה רק לטובתכן 

שבשביל לא לבוא עם קוקס צריך להשקיע עוד שעה עם המחליק!!!!!!!!!!!!!!!!

למי יש כוח לזה??

ואחרכך אתם מתלוננים על איחורים..

חוץ מזה שמי שלא יאהב את הקוקס שלי חבל עליו.. הוא מפסיד

(איזה החזקה מעצמי..זה סתם היה בצחוק)

אבל מה זה השטויות האלה לכל הרוחות!!

כן, זה נכון... לא ששלי כזה נורא..פשוט זה הרבה יותר נוח

סתם, אף אחד לא ביקש ממך לבוא עם מלחיק

תסדרי כמו שאת אוהבת

יפנית או משהו?

[ואני ממש לא מתחברת לטרנד שכולן צריכות חלק מקלות, זה רק אופנה עכשיו, כשתחזור אופנת שנות ה80 מה יהיה התירוץ? צריך מוס, מסלסל ורולים אז קשה? או שכולן עושות פרמננט... דיי, בטוח את יכולה לעשות דברים מדהימים עם הטבעי לך והחומרים הנכונים..]

לא סתם לאחר החתונה היא צריכה לכסותו לשומרו לבעלה

ובפרשת אשת יפת תואר יש ציווי שתגלח את שערה, כי שיראה אותה בניוולה וכו'

ולכן יש הרבה בנים שאומרים שחבל שהיא מכסה את היופי שבה

יש כאלה שזה ממש מחמיא להן! וההכללה הדבילית הזאת ממש לא מכבדת בחורים בעלי אופי..

אבל קחו בחשבון שרובן נראות פחות טוב ככה.

לא דיברתי עם אף חבר על זה, ואף אחד לא השפיע עלי.

הצניעות או היופי?

קחו לדוגמא מישהי שמאוד מחמיא לה להיות עם פזור

רק שהיא החליטה לא לחפף וכן לשמור על ההלכה

אז היא וויתרה על הרעיון של ללכת פזור

אז מה נשאר לה?

קוקו בלוף-סתם מנפח לה את השיער

קוקו רגיל-נראה עליה  ילדותי רצח

בננה-סתם מחליקה

אז מה נשאר לעשות? קוקס!!

(מבוסס על מקרים מציאותיים בהחלט)

.נקודה למחשבה

גם את מן הסתם לא אוהבת דברים מסויימים.. (זקן/פאות/מכנסי ג'ינס..סתם דוגמא)

לפסול רק על זה, זה באמת תמוה בעיני..

(למרות שתכלס התסרוקת ממש משנה את הלוק, אז אם היא עושה את זה ממש מכוער..)

ואם כן, לדעתי זה באמת חבל

אחרי השרשור הזה ושל 'לב אל הנשמה' אכשהו הסקתי כך.

לא אחתוך על זה, אבל זה יכול להצטבר להרבה דברים קטנים אחרים כמו שכתבתי.

לא תחתוך על זה, תחתוך עם זה

לא אחתוך למרות זאת, אלא אולי אפילו בגלל זאת.

זאת - קוקס

ובאמת אל דאגה! הוא יאהב אותך כך או כך

בועדת הגג של ארגוני והתאחדויות הבנים היוצאים לדייטים.

עבר בקריאה ראשונה בועדת הגברים לענייני חקיקה.

זו סנקציה פלילית קולקטיבית בעקבות כל השרשורים נגד בנים

שהיו כאן לאחרונה.

אני בד"כ הולכת עם פזור (+סיכות..).  

(מרגישה פחות בנוח עם אסוף לגמרי..)

וכשאני עושה קוקס אני מקבלת המון מחמאות מכולם!!

אומרים לי שזה מהמם וככה רואים את הפנים.

רק פה אני שומעת שלא אוהבים את זה...

יפתחו אלף שרשורים על קוקס, אבל איכשהו שאת הפותחת תוך רגע מגיעים ל50 תגובות..

כשאני אראה לבחור שלי, את השרשור הזה הוא יהיה מבסוט

(אחרי שניישר את ההדורים בינינו, בע"ה)

הוא אמנם בחור ממש דוס, אבל הוא אוהב לעשות פרובוקציות

על המשפט "את הכי יפה כשנוח לך" שמעתם????

קוקס.

זה.

נוח.

קוקו מכוער לי ><

פזור עף ברוח ונכנס לפה ולאוכל ולעיניים.

עם סיכות אני נראית מדרשיסטית  או שאנלא מצליחה לשים נורמלי

וצמה זה זה גם מכוער.

[הכל לפעמים, כן? ישלי ימים עם כל הדברים הנ"ל.. אבל בד"כ אני עם-]

קוקס!! 

זה מושלם 

בעיקר כשהוא חצי מבולגן כזה..

[וואי, אתמול הוא היה פרפקט. חבל שא"א להשאיר אותו ככה לנצח]

ואם נוח לי אז אני אחייך, ולא אשחק בשיער כל שניה אלא רק כשהוא יתפרק [אתם צכים לראות אותי עם פזור הידיים בשיער 24/7. בנדוד שלי עם ADHD שבוע שעבר נהג וישבתי לידו עם פזור ומתישו הוא אמר לי להפסיק לשחק עם השיער כי זה מפריע לו לנהוג ]

ואני אהיה הכי יפה ככה 

במקור, המשפט 'את הכי יפה כשנוח לך' הומצא עבור נעלי טבע נאות, שהיו (פעם) מכוערות אבל נוחות מאוד, ובאמצעות הסלוגן הזה הם התגברו על הפחד של הנשים לקנות אותן. 

אבל במציאות, זה ממש לא העניין של 'נוח לך'. יש הדרת הפנים של אישה, וקוקס בד"כ מכער את זה מאוד! 

בואו נציץ שנייה למה שקורה בעולם החרדי: האם ראיתם פעם חרדיה עם קוקס? לא! מדוע? כי זה לא נשי. זה לא מכבד. זה נראה כל כך זול, כמו של איזו מנקה בפנימייה. עם כל הכבוד, אם אתן רוצות למצוא חן בעיני המדוייט - צריך לדעת שלא עושים רק 'מה שנוח', אלא גם לחשוב איך הצד השני רואה את הדברים. 

ועל תשכחו: מאוד קשה לתקן רושם ראשוני!

כמו שכתבתי בשירשור ההוא..

נכון, יש בנות שקוקס זה מכער אותן.

ומה עם בנות שקוקו מכער אותן?

או צמה?

תסרוקת זה עניין אינדיווידואלי, שמתאים לכל אחת משו אחר.

בתור אחת שהולכת עם קוקס כמעט קבוע-

זה מחמיא לי! 

נכון, מחמיא לי גם פזור.

אבל יש גבול לרמת הנוחות שלי >< לא נוח לי פזור בנעל ורואים את זה עלי, ומהר מאוד אני גם אוספת אותו ותוקעת בקוקס.

אבל זהו.

לא יפה לי דברים אחרים!

לא יפה לי, לא נוח לי.

ולא ממש אכפת לי מהחברה החרדית, במחילה.

אני דתיה, והקודים שלי שונים משל החרדים. גם אצלם אישה שתלך עם כפכפים (טבע) תראה מנקה, ועל זה בחורי הדת"ל עוד לא יצאו בצעקה שזה לא נשי. 

אני אתלבש איך שיפה ונוח לי. אם זה ממש יפריע לו ורק זה מה שיציק- נתגבר על זה ביחד. אני אוותר, הוא יוותר. כשאגיע לגשר אחצה אותו.

ולודעת,

רק בפורום שמעתי על הקטע הזה של הקוקסים מעולם אפחד לא אמר לי על זה כלום ולא חשבתי שזה מפריע למישו חוץ מלאמאשלי שצוחקת עלי שהקקס שלי למעלה מידי (ואינלה בעיה עם קוקסים. רק עם שלי ספציפית כי היא טוענת שהוא מבולגן..)

נועם אני מתה על השרשורים הקורעים שלך!

(אני אישית בחיים לא הולכת עם קוקס כי הוא מתפרק אחרי דקה.)

בנים אתם לא מבינים שזה מנגנון הגנה מובנה?

פעם בגן  כנראה הבנים  היו מושכים לבנות בשערות ואז הן התחילו לעשות קוקס ועד היום ממשיכות.

( זה <צ> למי שלא הבינה. עכשיו בסדר a-a-a?)

מפנה את השאלה לפותחת השרשור..

<צ>

בטון קרבי כ"כ

קוקס (<צ>)

(אני פשוט לא מאמין שהשרשור ההזוי הזה תופח למימדים כאלה..)

אני לא זוכרת איזו תגובה זה יכול להיות

בוא נפסיק את הדיון הפומבי הזה..

תודה!

זה מזכיר לי עקרות בית מוזנחות...

להשלמת הלוק כדאי להוסיף טרנינג.

הם גם ככה לא אוהבים קוקס

אז אל תוסיפי שמן למדורה

במקרה הזה אני די מסכימה איתם- זה נראה כאילו מישהי  קמה בבוקר, לא היה בא לה להסתרק אז היא אספה את השיער שלה באיזה גוש ויצאה מהבית.

(לא כל הקוקסים אבל חלק מהם בעיקר קוקסים של אולפניסיטיות...)

אבל יש בנות שקוקס זה יפה להן. (ואולי בגלל שהן יפות בלי קשר...)

תרצי להצטרף למועדון הנחשק של הגברים בערוץ?

לא נורא, יש לזה יתרון-

הם כבר רואים עכשיו איך האישה תראה בעתיד עם הטרנינג המלוכלך, נעלי הבית, והקוקס...

לא יהיה להם את ההלם שמאחת מתוקתקת עם שיער מטופח היא נהיית עם מראה מרושל...

העיקר אל תעשו קוקס!

ועדשות זה בדיוק 20 שנ' לשים.

שאם האיפור בא על חשבון סידור שיער, עדיף שתסדרו את השיער ולא תתאפרו.

אם יש לכן יותר זמן, אז תתאפרו (אבל לא כבד מדי).

לגבי העדשות, זה קל, פשוט פותחים את העין, דוחפים את העדשה פנימה מכווצ'צ'ים אותה בפנים וסוגרים...

סתם, לי יש עדשות-מגע ובאמת זה לוקח לי כ-20 שנ' לשים.

לי לוקח מקסימום דקה (כולל שטיפת ידיים לפני..)

ואת רוצה שאלמד אותך את הטיפים שלי,

אז בפרטי, זה פשוט לא קשור לפורום.

הם נוחות מאד, ונושמות טוב...

אבל זה לא בריא באופן כללי לישון עם עדשות, העיניים צריכות להתאוורר בלילה.

תתאפרו (אבל תלמדו איך לעשות את זה...)

ואם מישהי משקיעה בקוקס יפה ובאה איתו מידי פעם אני לא רואה בזה שום בעיה!

על זה שבנים לא מבדילים באיפור,

ולפעמים אפילו על טיוח בפנים יגידו שהיא נראית מדהים

העיקר שאין מלא צלליות, איפור מעושן ושפתון כהה.

ובלי איפור- מה היא חיוורת כ"כ....

ועדשות- תעשו לייזר, כ"כ מקל על החיים...

וזה בא על זה...

כי כן זה הרבה פעמיים עוזר לחיוורות, גוון עור אחיד וכו' 

אז אני אישית מעדיף שהיא תגיע חיוורת בלי קוקס, מאשר שתגיע שזופה עם קוקס.

זה תמונה לא צנועה

(ארוון, נו נו נו לך, לפחות אל תפני לשם יותר!)

אתה יודע שיש בDSM החדש הפרעה נפשית שכוללת קטע עם איורים סטייל אניגמה וזה...

[מצד שני מבחינתם גם התמכרות לקפאין היא הפרעה, ועוד הפרעות חדשות...]

עשית לי חשק לנס כשקראתי את מה שכתבת..

אבל

הרגע אכלתי שניצל..

אני לא מסתכל על פריצות גם בציור

וואני לא היחיד כאן

אין סיבה שתכשילי אותנו בלי ידיעתנו.

ויום אחד תקלטי שאני לא מבין את המילים שלך שבאות מסרטים\שירים\ספרים\כל התרבות המערבית.

מה זה אניגמה למען ה'!

מתברר שיש אנשים שיש להם קטע עם דמויות מצוירות, ובפרט איתן....

כדרכך...

מה מענין אותי שיש איזה הפרעה על סדרה מצוירת יפנית?

יש תורה בעולם, יש כמה תשובות שמדברות על ציורים.

ואוסרים את זה.

את חושבת שמותר? תהני לך, אבל אל תכשילי אותנו!

כמו אלאדין, בת הים וכו'?

איזה עצוב

[מזכיר לי שבקורס של הפוסט טראומה חצי קורס ראינו קטעים ממלך האריות.... ומישהו התעצבן שהוא היחיד שאף פעם לא ראה כי אריות מדברים לא עניינו אותו אף פעם....]

ובדקתי באתר הDSM- להפרעה קוראים Schediaphilia ....

וזה קשור- כי מי עושה עניין מתמונה מצוירת שאפשר לחשוב מה היה בה...

ממש אי אפשר לחיות בלי כל הזבל הזה!!!

איזה עצוב!

ואני מניח שיום יבוא וכל מי שיתנהג עפ"י ההלכה יאבחנו אותו עם הפרעה...

סוג של הפרעה פסיכותיאופתלוגית

ויאבחנו מאיפה זה נובע, ומה התסביך בנפש שגרם לנו להיות דתיים ובלה בלה בלה.

וכל הקישקושים האלה לא מתירים לך להכשיל אותנו בלי להזהיר

הרמב"ם אומר מפורשות שאסור להסתכל בציורים לא צנועים (ובתקופתו היה רק ציורים ולא תמונות).

אמנם הוא מגדיר אותה כעבירה קלה, אבל הוא אמר שאסור לזלזל בה, כי א"א לדעת מה יהיה עונשה בעולם הבא.

אז אם את שואלת, לא רק 'מופים' נגד, אלא ההלכה.

את אלאדין ראיתי כשהייתי בן 12

וכל הזמן הורדתי את העיניים. זה היה סיוט!

דיסני זה סוג של הכשר?

ה' ישמור... כי יסמין שם לבושה לא צנוע!

וכי זה סרטי ילדים אולי? עכשיו פסלת הכל כולל היפה והחיה, סינדרלה ובוודאי פוקהונטס....

זה בדיוק מה שניסיתי לומר, שכשהייתי ילד ראיתי, וזה זוועה

ואת כל שאר הסרטים שהזכרת לא ראיתי

(נראה לי שהם יצאו אחר כך) כך שאין לי מושג

שהצליחו לפצח אותו באמצע/סוף המלחמה. ובזכות זה שהצליחו לפצח את הצופן, המלחמה נגמרה יותר מהר, עם פחות אבידות לצד הטוב במלחמה, כולל אנחנו - היהודים.

זה לא קשור לתרבות המערב..

לגבי השאר, אני מסכים איתך, כמובן!

הכוונה לאנימה..

רק מכירה כאלה שאצלם זה פשוט השילוב של אנימה+מנגה.

אבל זה לא קשור, אז ניחשתי שהיא מדברת על איזה משהו של תרבות

(ואתה רואה שצדקתי...)

דיון פה בפורום בין הבנים לבנות אם קוקס יפה או לא-נסבל.

אבל השרשור פה הולך ומתקדם לשרשור של "איך אתה רוצה שהגברת תבוא לפגישה,

מבחינה חיצונית".

והדיון הזה הולך ונהיה פחות צנוע..לא כל דבר שקיים במציאות-ראוי שיעשו עליו דיון פומבי.

ומילא היה בזה תועלת, אבל הרי כל אחד חושב משהו אחר..וסתם יוצא שכרינו בהפסד.

(ממליץ למי שמסכים איתי שלא יכתוב צודק-אלא שייתן לשרשור הזה להעלם לו..)

בנתיים שעתי בערך רק על אחד שזה בוער בו (מפה...השרשור הזכור לטוב...).

אישית אין לי בעייה עם איזה שיער שתרצה לבוא. מצידי שתבוא כבר עם כיסוי ראש. העיקר שתרגיש טוב עם עצמה ושתרגיש שהיא מטופחת ויפה. הרגשה עצמית מקרינה על הסביבה בכלל ועל המדוייט בפרט...

קוקס? איכס!

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר