זה מאוד תלוי גיל וילד.

הבן שלי בן שנתיים וחצי ואני ממש לא רודפת אחריו. 

הוא עולה לבד למה שרוצה.

אולי חוץ מלנדנדה ששניים יושבים משני הצדדים,..

אז בוודאי שגם לבייביסיטר אין מה לרוץ אחריו

וודאי לא כשזה ילד יותר גדול..

אבל אם זה ילד בן שנה וחצי שצריך להגליש אותו, לנדנד אותו- אז כדאי שיהיה לו תעסוקה כשהם שם..

יש כביש?

היא מסתכלת כל הזמן?

כמה ילדים הם?

אם אין סיכון גם אני עצמי יושב על הספסל, למה שאני אדרוש ממנה להתרוצץ

היא נשכרה בכדי לשמור על הילדים,

לא כדי לרדוף אחריהם..

זו התעללות בשמרטפית האומללה

כל עוד הם נהנים זה מה שחשוב

ואם כדי לשמור על ביטחונם צריך לרדוף אחריהם

כנראה שהגינה הזאת היא מקום לא בטוח ואסור בכלל ללכת לשם

ואם זה כולל לרדוף אחריהם- אז בוודאי.

אך כמובן שזה לא מחייב מצד המציאות..

מפחיד

מידי פעם לשבת על הספסל ולהסתכל עליהם, וברגע שהילד חוצה את גבולות גן השעשועים אני מייד רצה אליו,

אבל היא? בייביסיטר!

מתי תבינו שהשיקול דעת של האמא הוא הכי נכון?

אפילו חברה מאוד טובה שלי, החזיקה את הבן שלי כשהיה בן חודשיים בערך (לא זוכרת בדיוק)

הוא השתעל והייתי צריכה להגיד לה: תגביהי אותו! הוא משתעל!

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא!!!

אז איך את מפקירה את ילדייך אצל בייביסיטר?

(אני מקווה שלפחות את משלמת לה שכר מינימום עם הדרישות האלה... ומודיעה לה מראש, לא ברגע שהיא נכנסת לבית)

- בייביסיטרית -

לפני שאת מתקיפה, אני מציעה לך לברר את מי את תוקפת!

כי אני תמיד עושה "חיים קלים" לבייביסיטר שמגיעה.

אני אף פעם לא מבקשת ממנה לצאת איתם לגן שעשועים,

א) בגלל שזה מורכב כ"כ

ב) כי בד"כ זה בשעות הערב לקראת שינה.

אם זה אפשרי, אני שאירה לה את הילדים כבר במיטות מוכנים לשינה.

ואם אני צריכה שתיתן להם גם ארוחת ערב, אני מארגנת לה הכל מוכן וחתוך בצלחת!

אני דואגת שתהיה לה מינימום עבודה, ואם לא ידעת עוד עובדה נחמדה, אני בייביסטרית עם נסיון רב בדימוס.

הייתי עושה בייביסיטר המון, אל כל מיני משפחות, וסוגי משפחות.

ואני יודעת כמה כיף בוא למשפחה, לקרוא סתם ספר, או להיות במחשב ולקבל על זה כסף, ולא אכפת לי שזה מה שהבייביסטרית שלי תעשה!

מצידי שתהנה, אני לא מחפשת "להעביד" אותה.

עניתי בשרשור לגבי גן שעשועים לעצם העניין, אבל לא אמרתי שאני נוהגת לקחת בייביסיטר שתהיה עם הילדים בגן שעשועים!

ועוד שהו, אני סוגרת מחיר מראש!!! ויותר מכך, אני שואלת אותה כמה היא לוקחת! ולא מתווכחת איתה על שקל!!!!!

אז גברתי הצעירה, קפת ודיברת לא יפה בכלל, ולא כלפי האדם הנכון.

וחוץ מזה, אני לא הייתי משאירה אותם עם בייביסטר אם הייתי מרגישה שזה "להפקיר אותם".

אני קוראת לבייביסטר שאני סומכת עליה, ולא מישהי שאני צריכה לבדוק אותה כל הזמן.

איי איי כמה חבל שדיברת ותקפת אבל זה היה לחינם!!!

שבוע טוב!

לא התכוונתי שתעלבי.

השרשור דיבר על "האם הבייביסטיר צריכה לרדוף אחרי הילדים בגן שעשועים" ואת אמרת שכן, ואמרת את זה בצורה שנשמעת פווגענית ומנצלת.

עכשיו אני מבינה שלא התכוונת.

ולא הבנתי איפה זה היה נשמע פוגע ומנצל????

אפילו אני אם אני אשמור על ילד אחר, אחיין שלי אפילו

מי את חושבת שיבין אותו יותר טוב ויותר מהר?

אני או אמא שלו??

עם כל הכוונה הטובה שלי, ועם כל האהבה לילדים גם אם הם לא שלי,

מי הכי מכיר את הילד שלו?

ההורים.

אז אין פה שום עניין של להיפגע.

בכל אופן אם נפגעת, זו לא הייתה הכוונה וסליחה

ואני סומכת על בייביסיטר בלי שום בעיה, זה לא סותר.

אני בהחלט אודיע לה מראש שהיא תצטרך להשגיח על הילדים מקרוב, וזה אומר לרוץ אחריהם כשהם בורחים.

בעזרתו יתברך

ילדים בכאלה גילאים הייתי שולחת לגינה לבד.. (לא להתקיף אותי.. אני גרה בישוב קטנצ'יק) 

זה מעמיס על ההורים שבאים עם הילדים שלהם.

אם חלילה קורה משהו לילד שבלי הורים צריך לדאוג לו ואז מה תעשה אמא צעירה עם הילדים שלה בזמן שהיא לוקחת ילד אחר לביתו..

או ילד שמשתולל קצת יותר מידי, הורים אחרים צריכים להעיר לו..

אני ממש ממש לא ממליצה לשלוח בגילאים כאלה לגינה לבד.

הם הילדים שלך. הורה אחר שנמצא בגן לא ייקח אחריות עליהם עבורך (מה שאני רואה בעצמי, כשאני עם ילדיים בגן השעשועים).

ואם פתאום יבוא זר ויתקוף אותם, חס וחלילה? לא חסרים פדופילים.

מצטערת על הפסימיות. אני עברתי פגיעות בגיל צעיר, גם בגלל שההורים שלי חשבו שזה בסדר לתת לי לחזור לבד מגן חובה, מרחק חמש דקות הליכה מהבית.

אז לא לעשות את הטעויות האלו. מדובר בילדים קטנים, שצריך להגן עליהם.

גם אם מדובר ביישוב קטנצ'יק, לא כדאי לקחת את הסיכון.

אם נראה לי שזה לא מקום מספיק בטיחותי-

אני לא הולכת לשם.

אבל ללכת לגינה בשביל להתרוצץ ???

בשביל זה יש חדר כושר. (שגם לשם אני מתעצלת ללכת....)

על הספסל אז למה לרוץ אחריהם? גם אמא שלהם הייתה עושה זאת?

ביביסיטר היא לא עבד נרצע שרץ לפני האופניים של הילד 

ההשגחה חשובה אבל היא יכולה להיעשות בצורה סבירה גם ללא מרוץ בלתי פוסק

התחרפנתי לי היום בשקט... 

מאמא אחת שלא שמעה את הבן שלה קורא לה "אמא, אמא, בואי"  כי הוא רוצה לרדת מהנדנדה, אחרי שהיא אמרה לו שעוד מעט הולכים... ולא נשארה בסביבה כדי להוריד אותו!! 

(וזה עוד מקרה טוב, שהוא ישב בצורה בטיחותית וחיכה, ולא ניסה לטפס, רק אני שעמדתי בתור הצפוף לנדנדה- התחרפנתי מההתעלמות ההורית שלה...) 

הילד: 

האמא : 

הבן של השכנה מקומה מעליי ישב ליד הדלת שלי וקורא לה נבהלתי חשבתי הבן שלי יצא החוצה פתחתי את הדלת הוא לא רצה שאעלה אותו לדירה שלהם וציפה שהיא תרד..

הילד בן שנתיים ריבונו של עולם מסכן ישב חיכה לה ואם היה יורד לקרקע ומישהו היה לוקח אותו..?!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....