ומצטרפת מאוד לשתי השורות האחרונות:

אחד הדברים הכי קשים בהנקה שלא הולכת זה התגובות הזוועתיות של הקהל

שאחד הגורמים לדכאון אחרי לידה זה שלא מניקים

אז מי שנורא דחוף לה שמי שלא מניקה תרגיש רע - יכולה להסתפק בזה

במילים עדינות..

והמבטים של אלה שזה נורא פשוט להן באמת לא עוזרים להרגשה..

אני מתפללת שבע"ה בלידה הקרובה יהיה יותר פשוט וזורם..

אני מניקה מלא בלבד.

ולפעמים אני מרגישה בגלל זה חנוקה (לא דיכאון), לא יכולה לזוז, לצאת מהבית.

בהנקה הילד תלוי בך, כביכול רק את יכולה להרגיע אותו, ואז לקום בלילה בשביל להניק וכו'

מה המקור שלי? אני ממש לא זוכרת

אני לא ראיתי בחיים מחקר שאחד הגורמים לדיכאון אחרי לידה זה חוסר הנקה.  אולייייייי

אני לא רוצה שאישה תתלה את מצב הרוח הרע שלה, או הדכאון ותאשים את עצמה בגלל שהיא לא מניקה היא בדכאון.

http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-a3b015b100f7131006.htm

נ.ב. זהירות  מי שמוכרים לה מקרוב קשיי הנקה עלולה להגיע לדמעות מהמאמר הנ"ל

שעדיף שהחברה תתן לאמא להסתדר בלי להציק בשאלות\עצות\הערות נוסף על הקשיים שממילא יש 

נראה לי שאם הייתי מניקה, דווקא אז הייתי חוטפת דיכאון,

מההצמדות לבית וחוסר היכולת לזוז מהבית בלי התינוק יותר משלוש שעות או לחילופין להיצמד שעות למשאבה, מחוסר השינה (אמא שלי ובעלי גם נתנו לה בקבוק בלילה, יש לי הפרעת שינה וזה סעיף רציני אצלי הצורך בשינה מעבר לסבירה) 

מזה שלא הולך.. (ניסיתי קצת בהתחלה, ולא הלך, בדיעבד זה היה הכי נכון לי) 

מיזה שאין לי מושג כמה הילד בדיוק אכל . 

אבל זה במקרה שלי, עם הסעיפים הרפואיים המיוחדים שלי שלא אפרט פה שבגללם לא הנקתי. 

באופן כללי אני מאוד בעד הנקה אם זה טוב גם לאמא ולא מוציא אותה משלוותה אלא להיפך.

ולפותחת השירשור,

כן אני יודעת שזה דבר מורכב. 

אני מזדהה עם זה מאוד.

החברה גם מלחיצה נשים להניק, ועושה לפעמים עליהום על מי שלא מניקה.

מישהי שאלה אותי אם אני מניקה, וכשעניתי לא, היא נזפה בי נורא. ולא היה לה מושג למה אני לא מניקה. 

והיו עוד כאלה עם תגובות פחות קיצוניות אבל מספיק פוגעות.

עם כל ההורמונים של אחרי לידה, הבילבול שאחרי לידה ראשונה, העייפות ועוד.. זה היה "מאוד נחמד"

לקבל את הגערות האלה. 

פעם הבאה לפני שמישהי נוזפת באמא שלא מניקה, או סתם עושה לה פרצוף, או מעירה הערה

שתחשוב על זה שיש נשים שגם אסור להן להניק, או שלא יכולות פיזית רפואית גם להניק וגם לתפקד. 

לא מזמן התוכחנו לנו כמה אמהות אם זה נכון שדווקא בענין ההנקה כולם מרגישים צורך  וחיוב להתערב ולעזור...

ומי שלא מצליחה כאילו ועושה איזה עוולה ולא  מספיק אמא טובה שמתאמצת - זה אולי נשמע חריף מדי ,

אבל במצטבר אחרי הערה ועוד הערה זה מה שאת מרגישה...

כמובן מי שמניקה מלא ובלי בעיות לא הבינה בכלל על מה המהומה...

ולא איכפת לי מה אומרים

אני רק יודעת שההנקה עושה מצב רוח טוב

אני למדתי פשוט לא להתייחס אני עושה כל שביכולתי, ו...מחזיקה מטרנה בשעת הצורך... כן ,כן וכשמרגישה שאין לי חלב, כח וכו' אני יודעת שיש לי מטרנה בארון בד"כ זה עוזר ונותן יותר כח נפשי היום ב"ה אני מצליחה להניק הרבה יותר מאת הגדולה שבקושי הצלחתי כי זה סוג של רגיעה.(בזכות אמי היקרה שאחרי הלידה כל הזמן עודדה אותי שלא נורא מטרנה וכו' לעומת חמותי שלא נעים להגיד, החבאתי מפניה את המטרנה...)

אמא שלי דוגלת בהנקה

ודווקא חמותי דוגלת במטרנה.

והיא דוגלת במטרנה היא מעודדת שעדיף מטרנה.

יאלה שיתנו לגדל את הילדים שלנו בשקט,

הם עשו את הטעויות עכשיו תורנו!!! (בציניות)

אני כמעט שוקלת לא לנסות בכלל רק כדי לחסוך את כל העוגמת נפש הזאת

והדבר האחרון שכתבת נכון באמת לא בצחוק. 

ברוך ה' שזיכה אותי מכל זה...

הכי חשוב ובריא לתינוק - אמא שמחה ובריאה נפשית וגופנית.

אותי שיגעו אחרי הלידה שהיה בא לי לברוח לאי בודד ולהניק בשקט!!!

אצלי יש משוואה פשוטה שהרכבתי התערבות בהנקה+המשפחה של הבעל=דיכאון אחרי לידה

לפעמים את יכולה להרוג את עצמך. ללכת לאלף יועצות הנקה לנסות הכל ולא ילך! (כמו אצלי, התינוקת לא יכלה לינוק! )

ואז באים ואומרים לך- לא עשית מספיק.

אמרו לי "תינוק רעב יאכל". לא נכון! תינוק רעב ירדם מבכי ותסכול, תינוק רעב יתייבש, תינוק רעב שלא אוכל כי מתעקשים ולא מצליחים יתאשפז עם חשש לאי ספיקת כליות!!!

זה בקצרה מה שהיה לי!! בבקשה תחסכו מהשירשור הזה הערות כמו תמיד אפשר להצליח, כי זה לא נכון.

המטרה של השירשור הזה לתת במה לאלה שלא הצליחו! ולחזק אותן!

לא קראת את הלינק ששמתי? http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-a3b015b100f7131006.htm

כנראה שזה לא עד כדי כך נדיר,

כי גם אני עברתי הנקה כזאת, שהוצאתי עליה את נשמתי בצורה שאין סיכוי שתהיה יועצת הנקה שלא תגיד לי שהשתגעתי לחלוטין, (אלא אם כן היא לא שפויה, ויש כאלה...), עשיתי הכל חצי שנה, ולא הלך. יש כאלה.

לא נפגעתי כלל, שמחה בשבילך שאת חושבת שזה כל כך נדיר, והלוואי שתהיי צודקת.

כאבים, חוסר חלב, פצעים עם דם, שאיבות ארוכות...

אבל אף פעם לא הרגשתי שאני מקבלת תגובות מחלישות.

אתן יכולות לומר למה אתן מתכוונות? לתת דוגמאות?

נגיד ששואלים אותך אם את מניקה, וכשהתשובה שלילית, משתררת שתיקה\מבט שאומר - במקומך הייתי מנסה יותר\ מילים שאומרות את זה... בלי לדעת כלום מה היה אצלך...

גם- קשר של הנקה הוא קצת אחר מאשר בקבוק,

וגם אני לא מצליחה להבין למה דבר כ"כ טבעי- מתגלה כמסובך כ"כ... מה היו עושים כשעדיין לא המציאו תמ"ל?? אולי זה משהו בסבלנות שלנו בדורותינו או בתזונה הלא בריאה...

ויש גם דברים אגואיסטיים ברצון להניק- זה נוח ככה להרדים, זה מרגיע, לפעמים זה מעכב מחזור..

יש לי ב"ה כמה ילדים, ורק עם אחד מהם הכל הלך חלק ב"ה...עם כל השאר היו סרטים... אז זה כאילו כל פעם משהו שקשה לי להגיע אליו, פסגה שקשה לי להגיע אליה...

א' הביאו לתינוקות קטנים חלב פרה מורתח

ב' לסבתא שלי לני 85 שנה היתה מינקת

אישה אחרת שהניקה אותה..

הקשר שלי עם הבת שלי, עם בקבוק,

הוא הקשר הכי יפה שיכול להיות.

זו שטות להגיד שקשר עם הנקה הוא יותר חם ואוהב מקשר של אמא שנותן לתינוק שלה את הבקבוק

בסבלנות ובאהבה כשהיא מערסלת אותו בזרועותיה, ולא דוחפת לו אותו בעגלה או בטרמפולינה. (רק פעמיים נתתי לה בקבוק בישיבה על הטרמפולינה כשהייתה לי כוויה ביד שהכאיבה לי, ואני עוד זוכרת מתי זה היה וכמה רציתי להחזיק אותה. תמיד עירסלתי אותה, ככה עד שהיא ידעה להחזיק את הבקבוק בעצמה )

מהיום שהיא נולדה, אני התאהבתי בה, הילדה הזאת היא תכלית הקיום שלי,

ומקבלת הרבה אבל הרבה יותר אהבה, נשיקות+חיבוקים ליטופים, "הימרחות" על אמא וחום מהתינוק הממוצע כפי שאני רואה בסביבה שלי. 

מגיל 0 אני משקיעה בה ונותנת לה את כל מה שאני יכולה לתת. (אני לא מדברת כאן על דברים חומריים למען הסר ספק,אבל גם אותם היא מקבלת יפה מאוד)

אז שאף אחת לא תגיד ש"קשר עם הנקה הוא קצת אחר מאשר עם בקבוק",

כי זו בחירה של האמא איזה קשר יהיה לה עם הילד, בלי קשר לצורה בה הוא אוכל.

כי יש הרבה מניקות, שעם האופי הקר שלהן, אם לא היו מניקות, היו דוחפות את הבקבוק לילד כשהוא בעגלה/סלקל/טרמפולינה , וזה שאין להם ברירה כי הילד יונק, זו הסיבה שהן מחזיקות אותו צמוד אליהן.

אני מכירה אמהות שמניקות שיטתית, והן לא חמות, ובקושי מנשקות מחבקות מערסלות וכדומה ילד שכבר לא יונק.

כשהן רואות את הבת שלי (2.5) יושבת עלי עם הראש על הכתף על הספסל בגן שעשועים ואותי מלטפת ומנשקת אותה, הן אומרות לי שאני אפסיק לפנק אותה יותר מידי. אם הייתי כמוהן הייתי ממליצה להן לעשות חיסכון לפסיכולוג לילד לטווח של 20 שנה כדי שיוכל לספר למישהו שאמא שלו הייתה קרח.

אולי דוקא חוסר ההנקה מדרבן להשקיע יותר

לא אמרתי שזה קשר פחות טוב.אבל קשר של חיבור גופני ללא תיווך אינו דומה לקשר אחר. כמו בין איש לאישה.

מילות חיבה זה לא תיווך

הילדים בסביבה שלי הם לא ממש מהזן המחונך והאימהות שלהם מניקות

שזה גם תלוי באיזה מקום את עומדת. אצל הגדולה הייתי כ"כ חסרת בטחון עצמי, התינוקת שגם ככה נולה פיצית בשבוע36 ולא הצליחה לינוק  והרגשתי תסכול מטורף ואני חושבת שזה גם תורם לתגובות של האנשים שמרגישים צורך  לעזור,וזה סוג של גלגל 

לעומת עכשיו שאני בטוחה בעצמי שאני עושה כל שביכולתי והילד שלי מטופל היטב  ויש לו ולאחותו אמא שפויה! אנשים רואים שאת משדרת שליטה לדעתי זה גם עושה משהו.

אצלי מה שעזר כדי להיות במקום הזה היה ללכת לסדנת הנקה לפני הלידה הראשונה, לקרוא על זה הרבה, ללמוד.

וגם להתייעץ על כל קושי עם מנוסות הפורום (וזה המקום להודות לכולן על העצות הטובות והשיתוף מהניסיון...)

וזה ממש עזר להרגיש שאני פועלת נכון ולא צריכה להתרגש מכל הערה.

אנחנו צריכות ללמוד להתעלם!

פשוט להתעלם

אכן - הנקה היא נס. אני מכנה את חלב האם "המרקחת האלוקית".

ולכן כל כך חשוב להתפלל עליה לפני הלידה, במהלך הלידה, ולכל אורך הדרך. ממש להוריד דמעות על העניין! מי שבעניין - גם לבקש על זה ברכה מצדיקים.

שנים עברו מאז שהייתי במקום הזה, שלא מצליחה להניק למרות הרצון העז, ולעולם לעולם לא אשכח כמה קשה ועצוב להיות שם. לא להצליח לתת לילד שלי את מה שאני כל כך כל כך רוצה לתת לו - זה כואב מבפנים, זה כואב מבחוץ, זה כואב!

חיבוק חם של תמיכה לכל מי שעצובה כאן.

עם קשר ובלי קשר, יש משהו שאני כבר כמה ימים מתלבטת אם לכתוב: החלטתי לעת עתה לפרוש מהפורום (נוגס יותר מדי מזמני), אבל אני לא רוצה להתנתק לגמרי. בעיקר בנושא ההנקה שבנפשי, וגם בנושאים אחרים (למשל אם פעם שמתי קישור ומישהי מחפשת אותו, או איזו סיבה שלא תהיה) אני ממש ממש אשמח לעזור למי שרוצה את עזרתי במסרים אישיים. אני אשתדל פעם בכמה ימים להיכנס ולראות אם מחכה לי הודעה. לא שאני יודעת המון, אבל במה שאני יודעת (ובנושא ההנקה כן צברתי קצת ידע מילד לילד) - אני מאוד אוהבת לשתף בבקשה תרגישו ממש בנוח לכתוב לי.

נשיקות לכולן.

ובאמת מזמן לא ראיתי אוטתך כאן חבל !!

אבל זהו רצונך !! שיהיה בהצלחה בדרכך !!

מתוקה !

נשמח לראותך לפעמים.

מכירה מקרוב את העניין...

סיוט אחד גדול...

רק בקשר למה שאין כמו אמא כתבה שאין צורך לשאוב - במקרה הזה לצערי זה לא מדויק, כי כשיש לשון קשורה

חלק גדול מהבעיה היא שהתינוק לא תופס כמו שצריך, וכפועל יוצא - לא שואב כמו שצריך. והשאיבות הן מה שמחזיק את ייצור החלב שלא ייגמר או יתמעט.

בעניין התלבטותך האם נכון להפסיק - התלבטות כל כך קשה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך.

אני גם הייתי במצב הזה. ואולי מה שעכשיו גורם לי להיות שלימה עם ההחלטה של אז - זה שאני יודעת שעשיתי הכל ומעבר, ואם הייתי ממשיכה זה לא היה שפוי. ותמיד תהיה איזה יועצת הנקה שתמליץ לך על עוד כיוונים לנסות.

תשובה מוחלטת אין, ןלא יכולה להיות.

רק קחי בחשבון מה המחירים שאת משלמת בלהמשיך לנסות,ף ועד כמה יש לך כח אליהם. עד כמה הבעל תומך בזה?

כמה יש לכם תמיכה של המשפחה, כשאת כל הזמן סביב התינוק?

כמה כח פיזי יש לך?

ונפשי?

ותדעי, שאם את לוקחת בחשבון את הכל, לא משנה מה תחליטי, זה מה שה' מכוון אותך, ובכל מקרה את מקבלת ציון 100!! כאמא. לא פחות, ואולי יותר. 

בהצלחה רבה רבה!

ומראש תדעי, שכל מה שתחליטי תקבלי תגובות לכאן ולכאן, והעיקר שתהיי שלמה עם עצמך...

ואחרי זה לקח שבועים עד שהתרגל. לכן חבל שהוא כבר התרגל כן לינוק להפסיק להניק

האמת אני עם שיאבות אף פעם לא הכי הסתדרתי. שאבתי רק שלושה חודשים מאז שחזרתי מחופשת לידה ועד גיל חצי שנה שאז כבר קיבלו פירות. וזה היה רק בשעה 11 בעבודה כדי שלמחרת ב11 יהיה מה לתת לו.

לי היה קשה בשאיבות. זה עבודה קשה. מעיפת , מסורבלת-כך דעתי.

לכן חבל לשאוב כשאת בבית . זה להתעיף 20 דקות ואח"כ עוד לתת את זה ואת בבית, זה לא שאת בחוץ וחיבת חלב שאוב.

אם עיקר הבעיה שהוא מתעייף אז באמת יש פתרונות ליועצת הנקה.

למי שיש לשון קשורה באמת, ולא רק קצת, (לא יודעת מה במקרה הזה), הניתוק יכול לעזור, אבל זה ממש לא פותר לחלוטין את הבעיה,  כי הלשון קשורה, במצבים היותר בעייתיים בד"כ הולכים יחד עם חולשה גם בשאר השרירים בפה. כך שגם אחרי ניתוק והתרגלות הבעיות לא נגמרות. לצערי הרב מנסיון...

ואכן שאיבות זה סיוט. והנקה שלא זורמת זה סיוט גדול.

ולכן אני לא מייעצת מה כדאי להחליט...

הרבה תפילות...

ושזה יהיה צער גידול בנים האחרון, שכל התינוקות יגדלו בקלות לתורה לחופה ולמע"ט...

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

זה כבר תקופה ככה...

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?

ואלופה וחרוצה♥️

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

יש משהו בהתנדבות והתעסקות עם עשייה טובה במעגל חיצוני שהוא לא אנחנו שעושה ככ טוב.

את יכולה להכין ארוחות ליולדות, לראות מה קורה עם נשות המילואים מסביבך... בטח יש עוד מלא אפשרויות.

זה דורש התעסקות והתקשקשות שהרבה אמהות היו שמחות לוותר על זה.

וגם להכין משלוחי מנות בתשלום עבור אחרים.

אם את קונה בעצמך את המוצרים (אפילו אם עושה משלוח) ויש לך זמן להרכיב, משלוח מוכן שאת מוכרת יכול להשאיר לך רווח.

תנסי לחשוב מה אנשים שאין להם זמן הכי נתקעים איתו והיו שמחים להעביר למיקור חוץ.

לקראת פסח בטוחה שיש מלאאא דברים בסגנון.

לטווח ארוך יותר אם אוהבת בינה מלאכותית ועיצוב, זה תחום שממש אפשר להתפתח בו.

למשל לבת מצווה של הבת שלי רציתי את הסרטון הזה שמרכיבים מתמונות ילדות ומנפישים את זה שהדמות עוברת מסיטואציה לסיטואציה..

אבל לא היה לי ראש וזמן לחפש מי יעשה לי.

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון

עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

למה שלא תכתבי עבור העסק שלך?

למשל:

מודעות פרסום.

תוכן לרשתות החברתיות - תוכן מקצועי, סיפורים של לקוחות שלך (בשינוי פרטים) , יום בחייך (נניח - יום בחיי מעצבת גרפית).

אנשים יגיבו למאמר, את תעני להם.

זה לא תופס את כל הזמן אבל חלק ממנו זה תופס וזה ומייצר עניין לגבי העסק שלה.

זה גם יכול לייצר לך תעסוקה נחמדה וגם יכול לייצר לך לקוחות.

אוסטופאסט ישחרר לו לחצים

וירגיע אותו.

ויעזור לו להרגע.

דבר 2 להמשיך ללמד אותו למצוץ מוצץ

לחפש עוד סוגים

ולהסתכל על סרטונים איך ללמד למצוץ

הוא לא צריך לאכול כּ"כ  הרבה

זה מעכל כזה שאוכל הרבה כי לא נרגע

ואז הוא מפוצץ ולכן יכול לעכל כזו כמות

ואז שוב בוכה.

דבר שני לחפש ביביסטר שעה וחצי ביום שתקח אותו לטיול בשעה שאת הכי רוצה שקט

וגם אם הוא בוכה שתסדר

ואת תהיי בנחת עם שאר הילדים.

חיבוק גדול  

בן כמה הילד?

קודם כל

להאכיל פחות

לדחות האכלות כמה שאפשר

לקנות/לשאול מנשא טוב, שיגור עלייך או על בעלך כל היום

להרגיע כמה שאפשר בלי האכלה

ממש לנסות לרווח את הארוחות לשעתיים-שעתיים וחצי.

זה הדבר הראשון שהאוסתאופת אמר לי.

(כמובן הייתי מאכילה הרבה מחוסר ברירה, אבל זה היה מעגל שמזין את עצמו)

חיבוק ענק

אנחנו הגענו לאוסתאופת בגיל חודשיים וחצי ובטיפול השני קרה הקסם והיא פשוט נרגעה בבת אחת.

הלוואי שתצליחו לעזור לו!

אם הוא מקיא אז זה בדכ אומר שהוא אוכל מהר מדי או יותר מדי. לא כל בכי זה רעב. בבקבוק את יכולה לדעת לפי כמה שאכל מתי הוא אמור להיות רעב, זה לא בלתי נגמר.

יכול להיות שמה שהוא צריך זה פשוט ידיים. ולבכות..

מתסכל מאד. גם לי היתה אחת כזאת.

הפתרון שלי הוא מנשא ומוצץ, ואז הידיים שלי פנויות לילדים האחרים. זה לא פותר במאה אחוז, אבל רוב שעות היום זה *יחסית* עזר. בשעות הערב של הגזים כשהבכי ממש בלתי נסבל היינו לוקחים אותה לסיבוב במנשא בחוץ. לפעמים צרחה פחות, לפעמים לא, אבל יש משהו בבחוץ שעוזר לשרוד את זה יותר בשפיות וגם שאר בני הבית לא מתחרפנים

כשלא ינק היה במנשא. ממש ממליצה לנסות.

ההנקה הרגיעה אותו מאוד, משהו בפעולה ואולי בקרבה עשה לו את זה. זה היה באמת קשה ברמה שידעתי שאם לא מניקה באותו רגע הוא לא יכול 'לעשות'. הכל היה תוך כדי הנקה.

ממש ממליצה להשאיל מנשא ולנסות.

מקווה שיסתדר. 

האם למישהי יש המלצה לאוסתואפת טוב ??

באזור המרכז ?

כשהוא עלי הוא רגוע יותר אבל אני מוצאת את עצמי איתו שעות על הידיים.

וגם לא רוצה מוצץ....

ככה שאנחנו סביב הבכי טהצעקות חלק ניכר מהיום.

* בבוקר יש לו שעתיים די טובות שרגוע

*בלילה כשנרדם ישן רצוף 4 שעות

יש לי המלצה בירושלים, במרכז לא מכירה.

הציל אותי בגיל הזה!!!

ואני הכי בעולם מבינה את הקושי, גם אני אחרי הלידה היה לי קשההההההההה ברמת הבלתי נסבל.

עם הזמן היה שיפור והוא ביסס ארוחות 

יכול להיות שזה ריפלקס ולכן מרגיש טוב יותר בתנוחה כזו ולא בשכיבה

נראה שהוא אוכל יותר ממה שצריך

זה מובן שהוא בוכה ואת מנסה להרגיע אותו באוכל אבל דווקא בגלל שזה לא רק הנקה אז לפעמים יש פה האכלת יתר.

או לתת משו נגד גזים?

אוסטאופט עוזר גם לזה

אם יש ריפלוקס זה מאוד כואב להם

כמה דברים שכדאי לבדוק:

האם יש לו לשון קשורה?

האם יכול להיות שיש לו רפלוקס?

האם באמת טיפול אצל אוסתיופאת יעזור?

בהצלחה יקרה, ושולחת חיבוק של הזדהות...

אמורה להיות כל 3-4 שעות- מניחה שזה תינוק קטן?

להיזהר לא להאכיל יותר מדי, גורם לכאבי בטן

תקחי לרופא- הם לא בוכים סתם. יכול להיות ריפלקס או גזים.

יש לי אחיינית שהייתה צורחת ממש כשהיתה בוכה. לא הבנו איך ההורים מסתדרים עם בכי כזה. בסוף מסתבר שהיה לה מים באוזנים ולכן לא שמעה טוב....

יכול להיות שהמטרנה לא טובה לו... אולי רגישות או אחר.
הייתי מתחילה בזה
ובן כמה הוא?
יכול להיות שכדאי לנסות לתת מרק טחון וכו?
אולי מטרנה כבר לא מספק את הקיבה שלו...?לא ציינת בן כמה הוא.
 

ממש פיצי
הייתי קודם מחליפה מטרנה ומישם כמו שכתבו לך פה עצות ללכת לאוסטואופט

וגם להוריד מוצרי חלב שאת לא תאכלי..

הקטן שלי ממש מסכן אחרי שאני אוכלת חלבי...

והייתי בטוחה שהגמילה אצל בנות יותר קלה כי הן רק צריכות לשבת ואצל הבנים זה מורכב יותר כי עושים גם בעמידה וגם בישיבה.

הבעיה עם הבת שלי שהיא מאד חכמה ומודעת לעצמה ולכן לא מסכימה לעשות.

אם הייתי גומלת אותה כשהיא היתה יותר קטנה היה לי יותר קל.. 

אבל אנסה..

הבנים נגמלו ישר בשירותים.

תודה!!

לנסות שוב בפסח, אולי אז קצת תגדל.

לי גם היה יותר קשה לגמול בנות מבנים

הורדתי טיטול וזהו

היה מתאפק עד שברח לו ואחרי כמה ימים הצליח לשחרר רק כשהיה ממש צריך

ובהמשך למד לשחרר גם כשלא ממש חייב

עד היום לא עוזר לשלוח אותו לשירותים לפני שיוצאים נגיד כי הוא לא עושה

כי ניסיתי כמה פעמים לא ברצף וראיתי שהיא לא מוכנה בכלל לעשות בשירותים אז די התייאשתי.

אנסה שוב להוריד לה ולא להתייאש על הפעם הראשונה.

ורק שראיתי שמסכימים לעשות בשירותים, למשל לפני מקלחת או בבוקר כשמחליפים בגדים הורדתי את החיתול, והיו לי כמה שפחדו לעשות.

דווקא בגלל שהיא בת 3 ודי גדולה ברגע שהפחד ישתחרר זה יזרום, חבל לבאס אותה אותך עם פספוסים.

כן, אולי הייתי קונה סיר ומסבירה שזה בשבילה ושואלת אם רוצה להשתמש מדי פעם

אנסה את הסיר ןאראה אם זה פחות מלחיץ אותה...

אפילו עם טיטול, שתעשה בתוכו?

אולי יעזור לה להתרגל לאט לאט לאסלה.

אין לה פחד לשבת על האסלה.. אני שרה איתה ואנחנו סופרות עד 10 כמה פעמים .

אבל היא לא תעשה שם.

היא מתאפקת במקום לשחרר.

זאת הבעיה..

מים זורמים בכיור שלידה

לעשות כאילו מנפחים בלון

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.

(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

איזה מביךךךךךךךךךךך

איך נרגעים מכאלה בושות??

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)

הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)

ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)

זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.

ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...

ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...

או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.

מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).

ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...

באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).

🙊

גיל ההתבגרות על פול ווליום....

ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה

הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.

אבל

אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.

תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת

ככה ידוע לי שעושים.

לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט

ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין? 

אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו

אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת

אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...

הם עבדו שבוע אחד באוגוסט והייתי צריכה לשלם 75%, וזה קצת עיצבן אותי....

אחר כך עשו לנו איזשהי הנחה על ימי המלחמה, וכל ההורים כתבו כזו תודה בקבוצה. שאני לא יודעת אם זה חנופה או מה כ בעיניי גם לא היה הוגן כל כך.....

בכל אופן, אנחנו צריכים מעון ואם מצאת מקום טוב אז זה מה יש.

אם יש לך מקום אחר טוב אז שימי שם. אבל לא בגלל זה הייתי נמנעת מלשים במעון...

השנה שמתי במעון אחר, של התמ"ת ואנחנו לא משלמים על אוגוסט בכלל למרות שעובדים בשבוע הראשון

זה כי בחודשים האחרים משלמים יותר.

הסכום השנתי הוא אותו סכום, ואפשר לחלק ל 11/12 חודשים.

ואפשר לך לשלם לפי החלקיות

במרפאה בה בודקים

שקבעתי לא שאלו כלום

אבל הלכתי למרפאה ספציפית ששם בודקים.. לא משהו מסובך.

לדעתי קבעתי תור דרך האפליקציה. אם יש הפניה זה אמור להופיע 

אח"כ הייתי צריכה למלא טופס אצל האחות,
והיא עשתה לי בדיקת דם במרפאה הרגילה.
הגיעו התשובות אחרי חודש וחצי חודשיים.

אז כנראה זה שונה...

עם רקע משפחתי מקבלים הפניה ליעוץ אונקו-גנטי בבית חולים, שם עושים הערכה לפי סוגי הסרטן במשפחה של מה כדאי לבדוק ואז לרוב מציעים לך 2-3 אופציות: מה מכוסה בסל, מה קצת יותר מורחב ומה הרבה יותר מורחב. אצלנו גם זרקו מילה לגבי מה הם חושבים שכדאי, אבל בסוף זו החלטה שלך.

עושים את הבדיקות שבוחרים ולפי התשובות (מתקבלות דרך היועץ הגנטי) מבינים מה צריך לעשות

ניתן לעשות במכבי ייעוץ וירטואלי (לשלוח טפסים שממלאים במייל) והם מאשרים את הבדיקה.

הבדיקה לא בסל למי שלא חלה ועולה בסביבות 300 שקלים (אלא אם כן כבר נמצאה מוטציה במשפחה לאחד מהחולים)

במכבי התהליך מאד פשוט. לא יודעת איך בכללית

האמת עוד לא הבנתי כל כך כי בכללית לא הסכימו לקבוע לי במרפאה רגילה כי יש הסטוריה משפחתית

ובבתי חולים שפניתי אליהם אמרו שזה לא אצלם

מישהי בכללית עם הסטוריה משפחתית שקיבלה תשובה על זה?

זו בדיקת דם שעושים במעבדה..

כנראה שאם יש היסטוריה יפנו לייעוץ יחד עם תוצאות הבדיקה

יש שם ימים מסוימים שאפשר ללכת לדעתי בלי לקבוע.

לבושתי עדיין לא הלכתי 

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.

מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.

אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים. 

זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.

ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.

שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.

מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי

מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.

זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה

האחיות שלה נגעלות מזה ממש 

אולי תנסי לתת לה לישון בכתונת לילה?

ואם את חוששת מקור - אז לחמם את החדר ולתת לה שמיכה עבה.

זה קורה בגיל הזה?

לא יודעת