כ"כ מורכב שזה פשוט נס אם זה הולך חלק...
שיש מספיק חלב, שאין גודש/דלקת/פצעים,
שהתינוק עולה יפה במשקל, רגוע...
ומי שהולך לה טוב- תגידו תודה גדולה לה'! ואל תכאיבו לאחרות...
זה לא ברור מאליו וכואב מאוד נפשית אם לא הולך...
ומצטרפת מאוד לשתי השורות האחרונות:
אחד הדברים הכי קשים בהנקה שלא הולכת זה התגובות הזוועתיות של הקהל
שאחד הגורמים לדכאון אחרי לידה זה שלא מניקים
אז מי שנורא דחוף לה שמי שלא מניקה תרגיש רע - יכולה להסתפק בזה
במילים עדינות..
והמבטים של אלה שזה נורא פשוט להן באמת לא עוזרים להרגשה..
אני מתפללת שבע"ה בלידה הקרובה יהיה יותר פשוט וזורם..
אני מניקה מלא בלבד.
ולפעמים אני מרגישה בגלל זה חנוקה (לא דיכאון), לא יכולה לזוז, לצאת מהבית.
בהנקה הילד תלוי בך, כביכול רק את יכולה להרגיע אותו, ואז לקום בלילה בשביל להניק וכו'
מה המקור שלי? אני ממש לא זוכרת
אני לא ראיתי בחיים מחקר שאחד הגורמים לדיכאון אחרי לידה זה חוסר הנקה. אולייייייי
אני לא רוצה שאישה תתלה את מצב הרוח הרע שלה, או הדכאון ותאשים את עצמה בגלל שהיא לא מניקה היא בדכאון.
http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-a3b015b100f7131006.htm
נ.ב. זהירות מי שמוכרים לה מקרוב קשיי הנקה עלולה להגיע לדמעות מהמאמר הנ"ל
שעדיף שהחברה תתן לאמא להסתדר בלי להציק בשאלות\עצות\הערות נוסף על הקשיים שממילא יש
נראה לי שאם הייתי מניקה, דווקא אז הייתי חוטפת דיכאון,
מההצמדות לבית וחוסר היכולת לזוז מהבית בלי התינוק יותר משלוש שעות או לחילופין להיצמד שעות למשאבה, מחוסר השינה (אמא שלי ובעלי גם נתנו לה בקבוק בלילה, יש לי הפרעת שינה וזה סעיף רציני אצלי הצורך בשינה מעבר לסבירה)
מזה שלא הולך.. (ניסיתי קצת בהתחלה, ולא הלך, בדיעבד זה היה הכי נכון לי)
מיזה שאין לי מושג כמה הילד בדיוק אכל .
אבל זה במקרה שלי, עם הסעיפים הרפואיים המיוחדים שלי שלא אפרט פה שבגללם לא הנקתי.
באופן כללי אני מאוד בעד הנקה אם זה טוב גם לאמא ולא מוציא אותה משלוותה אלא להיפך.
ולפותחת השירשור,
כן אני יודעת שזה דבר מורכב.
אני מזדהה עם זה מאוד.
החברה גם מלחיצה נשים להניק, ועושה לפעמים עליהום על מי שלא מניקה.
מישהי שאלה אותי אם אני מניקה, וכשעניתי לא, היא נזפה בי נורא. ולא היה לה מושג למה אני לא מניקה.
והיו עוד כאלה עם תגובות פחות קיצוניות אבל מספיק פוגעות.
עם כל ההורמונים של אחרי לידה, הבילבול שאחרי לידה ראשונה, העייפות ועוד.. זה היה "מאוד נחמד"
לקבל את הגערות האלה.
פעם הבאה לפני שמישהי נוזפת באמא שלא מניקה, או סתם עושה לה פרצוף, או מעירה הערה
שתחשוב על זה שיש נשים שגם אסור להן להניק, או שלא יכולות פיזית רפואית גם להניק וגם לתפקד.
לא מזמן התוכחנו לנו כמה אמהות אם זה נכון שדווקא בענין ההנקה כולם מרגישים צורך וחיוב להתערב ולעזור...
ומי שלא מצליחה כאילו ועושה איזה עוולה ולא מספיק אמא טובה שמתאמצת - זה אולי נשמע חריף מדי ,
אבל במצטבר אחרי הערה ועוד הערה זה מה שאת מרגישה...
כמובן מי שמניקה מלא ובלי בעיות לא הבינה בכלל על מה המהומה...
ולא איכפת לי מה אומרים
אני רק יודעת שההנקה עושה מצב רוח טוב 
אני למדתי פשוט לא להתייחס אני עושה כל שביכולתי, ו...מחזיקה מטרנה בשעת הצורך... כן ,כן וכשמרגישה שאין לי חלב, כח וכו' אני יודעת שיש לי מטרנה בארון בד"כ זה עוזר ונותן יותר כח נפשי היום ב"ה אני מצליחה להניק הרבה יותר מאת הגדולה שבקושי הצלחתי כי זה סוג של רגיעה.(בזכות אמי היקרה שאחרי הלידה כל הזמן עודדה אותי שלא נורא מטרנה וכו' לעומת חמותי שלא נעים להגיד, החבאתי מפניה את המטרנה...)
אמא שלי דוגלת בהנקה
ודווקא חמותי דוגלת במטרנה.
והיא דוגלת במטרנה היא מעודדת שעדיף מטרנה.
יאלה שיתנו לגדל את הילדים שלנו בשקט,
הם עשו את הטעויות עכשיו תורנו!!! (בציניות)
אני כמעט שוקלת לא לנסות בכלל רק כדי לחסוך את כל העוגמת נפש הזאת
והדבר האחרון שכתבת נכון באמת לא בצחוק.
ברוך ה' שזיכה אותי מכל זה...
הכי חשוב ובריא לתינוק - אמא שמחה ובריאה נפשית וגופנית.
אצלי יש משוואה פשוטה שהרכבתי התערבות בהנקה+המשפחה של הבעל=דיכאון אחרי לידה
אמא ל2 קטנטניםלפעמים את יכולה להרוג את עצמך. ללכת לאלף יועצות הנקה לנסות הכל ולא ילך! (כמו אצלי, התינוקת לא יכלה לינוק! )
ואז באים ואומרים לך- לא עשית מספיק.
אמרו לי "תינוק רעב יאכל". לא נכון! תינוק רעב ירדם מבכי ותסכול, תינוק רעב יתייבש, תינוק רעב שלא אוכל כי מתעקשים ולא מצליחים יתאשפז עם חשש לאי ספיקת כליות!!!
זה בקצרה מה שהיה לי!! בבקשה תחסכו מהשירשור הזה הערות כמו תמיד אפשר להצליח, כי זה לא נכון.
המטרה של השירשור הזה לתת במה לאלה שלא הצליחו! ולחזק אותן!
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון![]()
כנראה שזה לא עד כדי כך נדיר,
כי גם אני עברתי הנקה כזאת, שהוצאתי עליה את נשמתי בצורה שאין סיכוי שתהיה יועצת הנקה שלא תגיד לי שהשתגעתי לחלוטין, (אלא אם כן היא לא שפויה, ויש כאלה...), עשיתי הכל חצי שנה, ולא הלך. יש כאלה.
לא נפגעתי כלל, שמחה בשבילך שאת חושבת שזה כל כך נדיר, והלוואי שתהיי צודקת.
כאבים, חוסר חלב, פצעים עם דם, שאיבות ארוכות...
אבל אף פעם לא הרגשתי שאני מקבלת תגובות מחלישות.
אתן יכולות לומר למה אתן מתכוונות? לתת דוגמאות?
נגיד ששואלים אותך אם את מניקה, וכשהתשובה שלילית, משתררת שתיקה\מבט שאומר - במקומך הייתי מנסה יותר\ מילים שאומרות את זה... בלי לדעת כלום מה היה אצלך...
גם- קשר של הנקה הוא קצת אחר מאשר בקבוק,
וגם אני לא מצליחה להבין למה דבר כ"כ טבעי- מתגלה כמסובך כ"כ... מה היו עושים כשעדיין לא המציאו תמ"ל?? אולי זה משהו בסבלנות שלנו בדורותינו או בתזונה הלא בריאה...
ויש גם דברים אגואיסטיים ברצון להניק- זה נוח ככה להרדים, זה מרגיע, לפעמים זה מעכב מחזור..
יש לי ב"ה כמה ילדים, ורק עם אחד מהם הכל הלך חלק ב"ה...עם כל השאר היו סרטים... אז זה כאילו כל פעם משהו שקשה לי להגיע אליו, פסגה שקשה לי להגיע אליה...
א' הביאו לתינוקות קטנים חלב פרה מורתח
ב' לסבתא שלי לני 85 שנה היתה מינקת
אישה אחרת שהניקה אותה..
הקשר שלי עם הבת שלי, עם בקבוק,
הוא הקשר הכי יפה שיכול להיות.
זו שטות להגיד שקשר עם הנקה הוא יותר חם ואוהב מקשר של אמא שנותן לתינוק שלה את הבקבוק
בסבלנות ובאהבה כשהיא מערסלת אותו בזרועותיה, ולא דוחפת לו אותו בעגלה או בטרמפולינה. (רק פעמיים נתתי לה בקבוק בישיבה על הטרמפולינה כשהייתה לי כוויה ביד שהכאיבה לי, ואני עוד זוכרת מתי זה היה וכמה רציתי להחזיק אותה. תמיד עירסלתי אותה, ככה עד שהיא ידעה להחזיק את הבקבוק בעצמה )
מהיום שהיא נולדה, אני התאהבתי בה, הילדה הזאת היא תכלית הקיום שלי,
ומקבלת הרבה אבל הרבה יותר אהבה, נשיקות+חיבוקים ליטופים, "הימרחות" על אמא וחום מהתינוק הממוצע כפי שאני רואה בסביבה שלי.
מגיל 0 אני משקיעה בה ונותנת לה את כל מה שאני יכולה לתת. (אני לא מדברת כאן על דברים חומריים למען הסר ספק,אבל גם אותם היא מקבלת יפה מאוד)
אז שאף אחת לא תגיד ש"קשר עם הנקה הוא קצת אחר מאשר עם בקבוק",
כי זו בחירה של האמא איזה קשר יהיה לה עם הילד, בלי קשר לצורה בה הוא אוכל.
כי יש הרבה מניקות, שעם האופי הקר שלהן, אם לא היו מניקות, היו דוחפות את הבקבוק לילד כשהוא בעגלה/סלקל/טרמפולינה , וזה שאין להם ברירה כי הילד יונק, זו הסיבה שהן מחזיקות אותו צמוד אליהן.
אני מכירה אמהות שמניקות שיטתית, והן לא חמות, ובקושי מנשקות מחבקות מערסלות וכדומה ילד שכבר לא יונק.
כשהן רואות את הבת שלי (2.5) יושבת עלי עם הראש על הכתף על הספסל בגן שעשועים ואותי מלטפת ומנשקת אותה, הן אומרות לי שאני אפסיק לפנק אותה יותר מידי. אם הייתי כמוהן הייתי ממליצה להן לעשות חיסכון לפסיכולוג לילד לטווח של 20 שנה כדי שיוכל לספר למישהו שאמא שלו הייתה קרח.
אולי דוקא חוסר ההנקה מדרבן להשקיע יותר
לא אמרתי שזה קשר פחות טוב.אבל קשר של חיבור גופני ללא תיווך אינו דומה לקשר אחר. כמו בין איש לאישה.
מילות חיבה זה לא תיווך
הילדים בסביבה שלי הם לא ממש מהזן המחונך והאימהות שלהם מניקות
שזה גם תלוי באיזה מקום את עומדת. אצל הגדולה הייתי כ"כ חסרת בטחון עצמי, התינוקת שגם ככה נולה פיצית בשבוע36 ולא הצליחה לינוק והרגשתי תסכול מטורף ואני חושבת שזה גם תורם לתגובות של האנשים שמרגישים צורך לעזור,וזה סוג של גלגל
לעומת עכשיו שאני בטוחה בעצמי שאני עושה כל שביכולתי והילד שלי מטופל היטב ויש לו ולאחותו אמא שפויה! אנשים רואים שאת משדרת שליטה לדעתי זה גם עושה משהו.
אצלי מה שעזר כדי להיות במקום הזה היה ללכת לסדנת הנקה לפני הלידה הראשונה, לקרוא על זה הרבה, ללמוד.
וגם להתייעץ על כל קושי עם מנוסות הפורום
(וזה המקום להודות לכולן על העצות הטובות והשיתוף מהניסיון...)
וזה ממש עזר להרגיש שאני פועלת נכון ולא צריכה להתרגש מכל הערה.
אנחנו צריכות ללמוד להתעלם!
פשוט להתעלם
אכן - הנקה היא נס. אני מכנה את חלב האם "המרקחת האלוקית".
ולכן כל כך חשוב להתפלל עליה לפני הלידה, במהלך הלידה, ולכל אורך הדרך. ממש להוריד דמעות על העניין! מי שבעניין - גם לבקש על זה ברכה מצדיקים.
שנים עברו מאז שהייתי במקום הזה, שלא מצליחה להניק למרות הרצון העז, ולעולם לעולם לא אשכח כמה קשה ועצוב להיות שם. לא להצליח לתת לילד שלי את מה שאני כל כך כל כך רוצה לתת לו - זה כואב מבפנים, זה כואב מבחוץ, זה כואב!
חיבוק חם של תמיכה לכל מי שעצובה כאן.
עם קשר ובלי קשר, יש משהו שאני כבר כמה ימים מתלבטת אם לכתוב: החלטתי לעת עתה לפרוש מהפורום (נוגס יותר מדי מזמני), אבל אני לא רוצה להתנתק לגמרי. בעיקר בנושא ההנקה שבנפשי, וגם בנושאים אחרים (למשל אם פעם שמתי קישור ומישהי מחפשת אותו, או איזו סיבה שלא תהיה) אני ממש ממש אשמח לעזור למי שרוצה את עזרתי במסרים אישיים. אני אשתדל פעם בכמה ימים להיכנס ולראות אם מחכה לי הודעה. לא שאני יודעת המון, אבל במה שאני יודעת (ובנושא ההנקה כן צברתי קצת ידע מילד לילד) - אני מאוד אוהבת לשתף
בבקשה תרגישו ממש בנוח לכתוב לי.
נשיקות לכולן.
ממש יהיה עצוב לנו ובמיוחד לי!!770מנראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון![]()
נשמח לראותך לפעמים.

מכירה מקרוב את העניין...
סיוט אחד גדול...
רק בקשר למה שאין כמו אמא כתבה שאין צורך לשאוב - במקרה הזה לצערי זה לא מדויק, כי כשיש לשון קשורה
חלק גדול מהבעיה היא שהתינוק לא תופס כמו שצריך, וכפועל יוצא - לא שואב כמו שצריך. והשאיבות הן מה שמחזיק את ייצור החלב שלא ייגמר או יתמעט.
בעניין התלבטותך האם נכון להפסיק - התלבטות כל כך קשה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך.
אני גם הייתי במצב הזה. ואולי מה שעכשיו גורם לי להיות שלימה עם ההחלטה של אז - זה שאני יודעת שעשיתי הכל ומעבר, ואם הייתי ממשיכה זה לא היה שפוי. ותמיד תהיה איזה יועצת הנקה שתמליץ לך על עוד כיוונים לנסות.
תשובה מוחלטת אין, ןלא יכולה להיות.
רק קחי בחשבון מה המחירים שאת משלמת בלהמשיך לנסות,ף ועד כמה יש לך כח אליהם. עד כמה הבעל תומך בזה?
כמה יש לכם תמיכה של המשפחה, כשאת כל הזמן סביב התינוק?
כמה כח פיזי יש לך?
ונפשי?
ותדעי, שאם את לוקחת בחשבון את הכל, לא משנה מה תחליטי, זה מה שה' מכוון אותך, ובכל מקרה את מקבלת ציון 100!! כאמא. לא פחות, ואולי יותר.
בהצלחה רבה רבה!
ומראש תדעי, שכל מה שתחליטי תקבלי תגובות לכאן ולכאן, והעיקר שתהיי שלמה עם עצמך...
ואחרי זה לקח שבועים עד שהתרגל. לכן חבל שהוא כבר התרגל כן לינוק להפסיק להניק
האמת אני עם שיאבות אף פעם לא הכי הסתדרתי. שאבתי רק שלושה חודשים מאז שחזרתי מחופשת לידה ועד גיל חצי שנה שאז כבר קיבלו פירות. וזה היה רק בשעה 11 בעבודה כדי שלמחרת ב11 יהיה מה לתת לו.
לי היה קשה בשאיבות. זה עבודה קשה. מעיפת , מסורבלת-כך דעתי.
לכן חבל לשאוב כשאת בבית . זה להתעיף 20 דקות ואח"כ עוד לתת את זה ואת בבית, זה לא שאת בחוץ וחיבת חלב שאוב.
אם עיקר הבעיה שהוא מתעייף אז באמת יש פתרונות ליועצת הנקה.
למי שיש לשון קשורה באמת, ולא רק קצת, (לא יודעת מה במקרה הזה), הניתוק יכול לעזור, אבל זה ממש לא פותר לחלוטין את הבעיה, כי הלשון קשורה, במצבים היותר בעייתיים בד"כ הולכים יחד עם חולשה גם בשאר השרירים בפה. כך שגם אחרי ניתוק והתרגלות הבעיות לא נגמרות. לצערי הרב מנסיון...
ואכן שאיבות זה סיוט. והנקה שלא זורמת זה סיוט גדול.
ולכן אני לא מייעצת מה כדאי להחליט...
הרבה תפילות...
ושזה יהיה צער גידול בנים האחרון, שכל התינוקות יגדלו בקלות לתורה לחופה ולמע"ט...
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה
אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.
מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל
אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
תקופה סופר מאתגרת נפשית
מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם
אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.
היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?
יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים
באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת
התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8
סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה
סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק
מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...
אני נורמלית נכון?
זה מאד חשוב להתאוורר
וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק
טלפונית/ זום
זכותו לא להסכים
אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות
כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי
מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות
וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך
אם יש לך הזדמנות מיוחדת
(אפשר לבקש
כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה
אבל בהחלט מגיע לך)
בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד
ממש באסה
אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...
ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).
[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]
תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.
במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!
כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!
מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣
עד מתי היציאה עם העבודה?
אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?
אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12
ומיד אח"כ תצטרפי.
לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'
מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך
בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס
אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה
שאם את סומכת על בעלך
שיסתדר בתור ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר
אז תלכי
ותשחררי ותסמכי עליו באמת
וגם אם אחר כך משהו שהוא עשה יראה לך לא נכון
תזכרי שיכול להיות שאם היית שם היית עושה אותו דבר
פשוט תסמכי עליו שטובת הילד מול עיניו
ולכי תשתחררי קצת
בעיניי זה חשוב ממש
זה לא יהפוך אותך לאמא פחות טובה או פחות מסורה.
אם את מרגישה שהאוורור חשוב לך ואת מחכה לזה תלכי בלב שמח.
שבי עם בעלך לפני כן על נקודות חשובות שתרצי להעביר וה' יעזור שיהיו שליחים טובים